אני כל הזמן חושב על מה יהיה איתי בעוד כמה שנים. במה אעסוק, היכן אגור, ואם אהיה מאושר.
במבט לאחור, עד כה לא ממש עשיתי משהו מעניין בחיים, ובמצבי הנוכחי, אני חש מדי יום מתחים וחרדות, גם אם אין באמת סיבה לחשוש. חרדה בלתי מוסברת.
נכון להיום, אני לא מאושר. אני חי עם המשפחה שלי, ופשוט נשבר לי מהם. הם אנשים כך כך מעצבנים שזה פשוט מוציא אותי מדעתי. אבא ואמא שלי הם שני אנשים פרימיטיביים שאין לי שום נושא לשיחה איתם, בגלל שהם כל כך מיושנים ובלתי מפותחים. הם אפילו לא יודעים להדליק את המחשב, אז מה הפלא?
יש לי גם אח גדול, אחד האנשים הכי טיפשים שיש, אבל אין טעם לדבר עליו.

החלום שלי לא גדול. בסך הכל רוצה עצמאות.
עשיתי רשימה של דברים שאני רוצה שיהיו לי, ומסתבר שאין לי הרבה דרישות.
כסף כבר לא מעניין אותי כמו פעם, וממש לא אכפת לי להעביר את חיי בדירת 60 מ''ר, רק חשוב לי שתהיה ממקומת בעיר גדולה כמו ת''א או ראשל''צ. כיום אני חי בפריפריה בדרום וזה פשוט מבאס אותי.
אוטו? כן, אבל לא משהו מפואר ומנקר עיניים, משהו צנוע ופשוט. אני ממש לא מתלהב ממרצדס או ב.מ.וו. אני אסתפק ביונדאי או ניסאן. (מדהים כמה שהן זולות היום).

אישה וילדים? No Way! לא מאמין בנישואים וממש לא רוצה חיי משפחה. אני נהנה מהלבד שלי. לא רוצה את כל האחריות הזו, ומאז שהגעתי להחלטה הזו, אני מרגיש שהורדתי מעצמי מעמסה כבדה, והחיים נראים יותר קלילים אחרי החלטה כזו. הרי זה ברור לי שאם אתחתן, אני אתגרש אחרי מספר שנים, אז מה הטעם? ולגבי ילדים, אני פשוט לא רוצה. אני חושב שאהיה אדם מאושר יותר אם לא אצטרך לגדל ילדים.

אני לא יודע במה ארצה לעסוק למחייתי, אבל ברור לי שחייבים ללמוד, וכרגע אני סטודנט לתואר ראשון בכלכלה וניהול.
בגלל שאין לי הרבה שאיפות ואני לא צריך הרבה כסף כדי לקיים את אורח החיים שאני צופה לעצמי, אני לא צריך יותר ממשכורת של 8,000 בחודש. כבבר עכשיו עשיתי חישובים של ההוצאות החודשיות עם משכורת כזו, וזה בהחלט מאפשר לי לחיות כמו שאני רוצה, בדירה קטנה, לבדי, בלי בלבולי מוח מאף אחד.
אני לא טיפוס של חיי חברה, וכרגע אין לי בכלל חברים, אבל זה מתוך בחירה, אני לא רוצה קשר עם אנשים כרגע. האמת שאף פעם לא ממש היו לי חברים, זה לא מעניין אותי. אני מרגיש נוח יותר להתכתב באינטרנט עם אנשים שאני לא מכיר.

אני מסתכל על החברה של היום, ואני פשוט לא מתחבר לזה. כל היום דיוברים על פייסבוק, אייפון וכל מיני דברים שטותיים.
מי בכלל צריך אייפון? יש לי פלאפון ישן של סמסונג, שכל מה שאני עושה איתו זה להתקשר וגם זה בקושי. רשימת אנשי הקשר שלי מכילה רק את אמא ואבא שלי שאיתם אני בכלל לא רוצה ליזום שיחה בטלפון. וטוב לי, טוב לי שהפלאפון שלי סובל מחוסר פעילות בזמן שאחרים מחזיקים אותו צמוד לאוזן חצי יום.

כתבתי בכותרת שיש לי דאגות מהעתיד, ועד עכשיו לא ממש התמקדתי בזה, נתתי לכתיבה להוביל אותי.
אני לא ממש יודע ממה אני דואג. אולי מכך שאסיים תואר ולא אמצא עבודה, או שאמצא אבל בשכר מאוד נמוך.
תכלס, רק מזה אנחנו דואגים. ממצבנו הכלכלי בשנים הבאות.
גם אתם נוטים להרהר בכך מדי פעם?
מה הייתם רוצים לעשות עם החיים שלכם?

משעשע כמה דברים משותפים לנו- תחום הלימודים, מוצא מעיירת פיתוח, מיזנטרופיה קלה

אני לא ממש מהרהר במה אני רוצה לעשות כי את זה אני יודע. אני כן מהרהר להיכן הגורל ייקח אותי כי יש מליון דרכים בהן כל מה שרציתי ישתבש, לטובה או לרעה.

אם רצונך במשרה יציבה עם הכנסה טובה בתחום הזה, תנסה להיכנס לבנק. אם תישאר שם מספיק זמן לקבל קביעות אתה כנראה תישאר שם עד המוות עם תנאים טובים, יציבים, בלי בלבול מוח, שבוע עבודה לא ארוך במיוחד.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

קראתי גם על היחס שלך למוסד הנישואים, דבר שכל כך הסכמתי איתו.
אם אני זוכר נכון, אתה עושה סטאז' בראיית חשבון לא?

לא, למדתי מנהל עסקים, לא ראיית חשבון. אני עובד בבית השקעות.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

למרות שאין לי מושג מה זה בית השקעות. (אני רק שנה א')
ממה יש לך להיות טרוד? אני מניח שהמשכורת טובה, ואתה יכול לאפשר לעצמך רמת חיים סבירה ומעלה.
ואם גם אתה פטרת את עצמך מהחיי משפחה, אז אתה בכלל חופשי.
אני באמת לא מבין למה אנשים מתחתנים היום.

בית השקעות- כשמו כן הוא. חברה שמשקיעה כסף של לקוחות. זה יכול להיות דרך קרנות נאמנות, תעודות סל, השקעה ישירה בתיק מנוהל או השקעה של כספי החיסכון הפנסיוני שלך דרך קרנות השתלמות, קופות גמל וכו'.

אם רק עכשיו התחלת ללמוד- קבל עצה טובה- תקדיש כל יום לעבור על כמה שיותר עיתונים כלכליים. בין אם מודפסים או באינטרנט, ככל שתקרא יותר תצבור יותר ידע בשוק ולא תגיע לשיעור במימון ותשאל מה זה אג"ח, כמו אותו בחור עם עיני עגל שכמעט גרם למרצה שלי להתאבד (זה היה בערך בשיעור 10).

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אני לעומת זאת, אעשה סטאג' בראיית חשבון (עוד 2-3 שנים).
אני חושב שזה הזמן להדק יחסים עם שקורי, לא?

‎

כן, ובתור התחלה ללמוד להגות את שמו.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

לפחות הוא לא קרא לך אבו-שוקרי (המקורי!)

אז מפה זה דבוק בי השם "שוקרי" ונטיות המילים של השורש...

‎

אני בתור משוחרר יותר דואג לשילוב פסיכומטרי עם עבודה של 180-220 שעות בחודש. נראה, נצטרך לקמבן, לבקש, לצמצם בזמן פנוי.

בקשר לעתיד, יש לי כמה נתיבים שאני רוצה ליישם אותם. אבל אני שומר אותם לעצמי.

אמת, שכאשר אני מסתכל על כמה דברים שניסיתי ובסוף יצא משו אחר(אפילו לטובה), זה קצת קשה להבין למה. אבל פעם אחד ישבתי וזכרתי את כל מה שעשיתי בכמה שנים אחורה. ופתאום ראיתי, שכל הדברים האלה שלא הסתדרו כמו שאני רציתי בסוף הביאו אותי לתוצאות יותר טובות, להבנה יותר גלובלית של החיים, לשינויים בתפיסה שלי של החיים(פה הרוב צבא השפיע).

יהיה טוב, פשוט אסור לעצור לרגע עד שאתה משיג מה שאתה רוצה. וכאשר אתה משיג את זה, אתה רק מגביר קצב.

לא ברור לי איזה דאגות יש לך בחיים - הבהרת שלא באמת אכפת לך משום דבר חוץ מזה שיהיה לך קצת כסף לדאוג לעצמך, וכנראה שגם לא כזה חשוב לך אם העבודה תהיה מעניינת...אז ממה אתה דואג?

אני לא ממש מבין למה אתה מודאג לגבי העתיד.

מהפירוט שכתבת אתה לא ממש מעוניין בחיים: לא אישה לא ילדים, לא חברים ולא משפחה.

במקומך הייתי חושב על קריירה של פרה: לקום בבוקר, מישהו כבר יחלוב אותך, אחר כך לאכול ולחרבן כל היום, עוד חליבה, ואז הולכים לישון. ככה כל יום, פעם בשנה מגיע מזריע, דוחף את היד שלו, ואחרי כמה חודשים יוצא עגל. וככה חיים עד המוות.

ההורים שלך לא יודעים להדליק מחשב? ביג דיל. גם סבתא שלי לא, ואני מדבר איתה לא מעט ונהנה מכל רגע.

החלום שלך זה יונדאי עבודה משעממת ודירת 2.5 חדרים? נראה לי אפילו הדגים שלי חיים חיים יותר מעניינים מזה.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

סע לאנשהו, נקה את הראש.

דגל ישראל אין הוא "סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו". דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם הן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט.

אנשים עם שאיפות נמוכות בחיים.... קצת קשה לי להבין אתכם....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי fealls אנשים עם שאיפות נמוכות בחיים.... קצת קשה לי להבין אתכם....

נמוכות לעומת מה? לעומת מי?

יש אנשים עבורם להיות אחראי בחנות ירקות זה הכי טוב. סבבה. מכבד.
יש אנשים עבורם להיות מהנדס ראשי בתעשייה אווירית זה הכי טוב. גם סבבה.
יש אנשים שסתם רוצים עבודה רגילה ושאיפה שלהם זה משפחה גדולה. סבבה בהחלט.

דברים כמו שאיפות זה מאוד ספציפי לכל אדם:

- תלוי בערכים במשפחה.
- עיסוק של ההורים(רמת חיים והשכלה).
- ראייה עצמית, דימוי עצמי.
- רצון שלך.
- תמיכה של המשפחה והסביבה.

ועוד ים דברים.

אין שום קשר למכובד, ראוי, או whatever.

דיברתי על שאיפות נמוכות. וכן, חלק מהדברים שציינת זה שאיפות נמוכות, אבל לא אמרתי שהן לא ראויות, טובות, מכובדות.

חסר חיים: כל מה שציינת אלו דברים שאתה צריך לעשות 0 מאמץ בשביל להשיג, ולכן אמרתי - שאיפות נמוכות. אם טוב לך עם זה, סבבה, אבל אני רואה בזה קצת ויתור עצמי ובחירה בדרך הקלה - אבל בשבילך זה לא המצב, אז סבבה לך...

מה זה שאיפות? לרוב שאיפות זה משהו שקשור לכסף וכבוד.
אורח החיים שאני בוחר לעצמי לא מצריך הרבה כסף ובטח לא כבוד.
אני פשוט מתמקד במה שאני צריך ולא יותר מזה. אני ממש לא מתלהב מחיי עושר ומותרות. מצד שני, גם עבודה זה דבר שלא מעניין אותי, הייתי מעדיף להתעורר כל יום באופן טבעי ולא במה שמקום העבודה מכתיב לי, אבל בלי עבודה לא אוכל להתקיים, אז סובלים את זה.
אם הייתי יכול, הייתי חי כמו פנסיונר. קם מתי שבא לי, הולך קצת לחדר כושר, טס כמה פעמים בשנה לחו''ל, משחק במחשב עד אור הבוקר (טוב, אלה הפנסיונרים של העתיד).

זה הדבר הכי עצוב שקראתי כבר המון זמן

בשבילי זה פנטזיה.

מישהו מכיר את הסדרה ''מחוברים''?
המודל שלי זה דודו בוסי. (חוץ מהקטע של השתייה).

הבנאדם הכי חרדתי בעולם? שמפחד מהכל אז הוא לא עושה כלום? חוץ מלזיין כל מיני שרוטות?

ואולי הוא היה רוצה חיים אחרים, אבל בכיף הייתי מתחלף איתו.

אתה חי בבועה אם אתה חושב ששאיפות זה כסף וכבוד בתור מונחים גשמיים.

כסף זה אמצעי בעולם הזה להשיג הרבה דברים שאתה מתעניין בהם ורוצה להעמיק את הידע שלך בהם בנוסף לצרכים הבסיסיים בחיים. לעשות כסף זה כבר משהו אחר, ואתה לא חייב להיות פנסיונר כדי שיהיה לך המון זמן פנוי כדי שתוכל להגשים את החלומות שלך, ותוך כדי להרוויח כסף בשביל שתוכל לממש אותם.

אני לא חושב שאתה באמת רוצה לחיות בחוסר מעש. לכל אחד יש חלומות ונושאים שהוא רוצה ללמוד, אתה פשוט בוחר להיכנע לבינוניות.

זה לא בדיוק נכון להגיד עליי. כי אני לא נכנע לבינוניות, אני מרגיש בה שלם, כי אני לא מחפש להוביל. אני רואה בחיים האלה רק את עצמי, ולא ממקום אגואיסטי (אולי קצת).
אני באמת חושב שאהיה מאושר בדירה קטנה לא פחות מאשר באחוזה ענקית, ובעיניי למרצדס אין שום עליונות על יונדאי, ואם אקבל מרצדס במתנה, אמכור אותה כדי לקנות יונדאי ואשאר עם רווח נאה.
תתפלא, אבל אני נהנה מחוסר מעש. כלומר, אני לא יושב בבטלה מוחלטת כמו בדיל, אני עושה רק מה שמעניין אותי באותו רגע.

לא התכוונתי שאחוזה גדולה או מרצדס זה מה שיהפוך אותך למאושר.

בטוח יש משהו שיגרום לך לקום על הרגלים ולהשיג את מה שאתה רוצה שלב אחרי שלב. זה לא חייב להיות משהו חברתי שתורם לאחרים, אבל לפחות שיהיה משהו שיגרום לך לצאת לעולם.

הנמכת ציפיות? ניתוק חברתי מכוון ? הייתי שם ועשיתי את זה. סיפרתי לעצמי שאם אני רק אנמיך את הציפיות יהיה יותר קל להדחיק את המציאות, אבל זה לא עזר, זה לא פותר את הכאב. אין לך שאיפות? מעולם לא חשבת על משהו שאתה אוהב לעשות? לדעתי התשובה היא לא. יש משהו שהיית רוצה להיות אבל לדעתך אתה לא חושב שתוכל להשיג אותו. גם אם התשובה היא כן, הרי שהחיים שלך רק התחילו. צא מהבועה, חקור את העולם, נסה דברים - אולי יש משהו שממש תאהב ועדיין לא התנסית בו? לא שווה לחפש אותו במקום לאכול, לשתות ותסלח לי, לחרבן את עצמך עד המוות?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אני בוחר את דרך החיים שאני מרגיש בה הכי נוח.
יכול להיות שהדעות ישתנו בחלוף הזמן, אבל כרגע טוב לי בלי אנשים סביבי.
שאיפות יש לי, אבל לא מקצועיות. אני בן אדם שלא אוהב לעבוד, אני עצלן ונהנה מהבטלה. אני באמת לא רואה עבודה שאהיה בה מאושר.
אני מתעניין בעיקר בפילוסופיה, ספרות, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. וגם אם אלה תחומים שאפשר לעסוק בהם, אני לא רוצה בכל זאת. (אם אני אוהב ספרות, אני לא בהכרח אוהב לכתוב).
בקיצור, רוצה לחיות כמו חסר חיים אמיתי (אם יתאפשר לי, אני כבר אמצא את ההנאה בכך).

בישביל מה אתה חיי?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי hellfrost בישביל מה אתה חיי?

ולא בציניות.

מה עושה לי טוב בחיים?
מה מגביר לי את האדרנלין, מסעיר אותי וסוחף אותי?
אני יכוללפתוח על זה דיון שלם או לסכם את זה בשתי שורות.
אבל נראה לי שעדיף לעזוב את זה כרגע.

אני לא מנסה לעודד אותך להתאבד, אני שואל ברצינות, מה אתה רוצה לעשות עם החיים שלך ולמה?

והתשובה לשאלה היא-כלום.
אני לא רוצה לעשות עם חיי כלום כי בן אדם לא אמור בכלל לעשות את זה, אבל העולם של היום בנוי כך שאתה כביכול צריך. אני לא אוהב להשתמש במילה הזו, אבל אני רק רוצה ''לזרום''.
רוצה להיות אדם חופשי. ובעינייאדם שצריך לקום כל בוקר לעבודה הוא לאאדם חופשי, אז כנראה שלא אהיה אדם חופשי.

הוא לא צריך לקום בבוקר לעבודה, הוא רוצה.
באותה מידה הוא יכול ללכת לגור ביער, לחיות מעצים שהוא שותל וחיות שהוא תופס, בלי כל הצורך בכסף.
אבל, מישהו שרוצה כסף ילך לעבוד, ולפעמים עבודה זה לא הדבר הכי מעודד שיש... אבל אתה שם כי אתה רוצה.

BULLSHIT!!

אני מבטיח לך שיותר ממחצית השכירים בארץ ואולי גם בעולם, היו רוצים שגיל הפנסיה יוקדם ל35.

אתה כנראה קצת לא מבין איך דברים עובדים בעולם....
אם לא עבדת יותר מדי במהלך החיים שלך - הפנסיה שלך גם תהיה קטנה יותר, ואני בטוח ש"מרבית השכירים בארץ" שרוצים לפרוש בגיל 35, לא באמת חושבים שהם יכולים לממן דירה, משפחה, רכב וכו' מחמש עשרה שנות עבודה.

תפסיק להשליך החלטות שלך בחיים על שאר העולם.

בהרבה מובנים אני מרגיש כמוך. שאני לא מעוניין בכלום, ולא רוצה בכלום. ואם אני כן רוצה משהו מסוים, אז מדובר בזיוף... למזלי, אני לא מדוכא אבל במובן מסוים זה מתסכל.
הדבר שאני הכי הייתי רוצה לעשות הוא לגרום לשינוי מאוד חזק. בעיקר תפיסתי ומחשבתי.הייתי רוצה לרצות דברים במלוא מובן המילה.. כמו רצון טוב שיש להרבה אנשים. שהם רוצים ללמוד, שהם רוצים לצאת שהם רוצים לעבוד, רוצים אישה. אשכרה ממש לרצות משהו ולהיות מאוד כמהים לכך.
שאין רצון, לא מתקדמים לשום מקום... ובינתיים, זה מה שקורה אצלי.
ומאז שהייתי קטן זה ככה. תמיד הרגשתי, שאנשים כל הזמן רוצים דברים ושיש להם שאיפות. ואני לא שואף לכלום ולא רוצה כלום.

מהצד השני - אני יודע גם מהנסיון המועט שיש לי וגם מכל מיני דברים שעברתי בחיי הקצרים. שדברים ניתנים לשינוי ולתיקון. גם הדברים שהם נראים לנו אבודים מראש - הרבה פעמים, אין לנו שום מושג ואנחנו אפילו לא יודעים עד כמה הם הפיכים.
בינתיים, אני מנסה ליצור אפילו בכח עם צריך תעסוקות חדשות, ולהשתלב בכל מיני מסגרות עד שאיזה סוויץ' נכון יפעל אצלי במוח ואוליי יגרום לכך שאני כן ארצה לעשות דברים. ואני כן ארצה להשתנות.

בינתיים אני קורא את האלכימאי שאוליי גם יוכל לתת לי איזה כיוון. ונראה מה יהיה.
עד אז אלוהים גדול.

והמטרה היא להיות מאושר. והמטרה הזו מכילה בתוכה הרבה מטרות.
אם לא טוב לך בגלל שאין לך שאיפות, זה אומר שיש לך שאיפות.

אני לא רוצה להתחתן ולא רוצה ילדים למרות שכשאני מתאהב במישהי אני מסוגל לדמיין את עצמי חי איתה ולעיתים קורה לי שאני נתקל בילד או ילדה שגורמים לי להרגיש שהייתי רוצה יצור קטן כזה משלי אבל אני יודע שבעידן של היום, כמעט לא משנה מה אני אעשה, הוא ישנא אותי כשהוא יגדל וגם לא מתחשק לי לממן במשך 18+ שנים איזה פרזיט שיחיה על חשבוני (כמו שאני חייתי על חשבון ההורים). אני מעדיף להוציא את הכסף שלי על עצמי ולא על אישה או ילד.

אני לא שואף להגיע גבוה מבחינת עבודה. אני אוהב להיות ראש קטן. אני עושה את מה שמוטל עלי די ביעילות אבל לא מעבר. לא רוצה עלי אחריות ולא רוצה להיות ממש מחוייב לאף אחד.

אני נהנה מהדברים הקטנים של החיים: שוקולד, לעצום עיניים ברחוב ולהרגיש את הבריזה הקרירה מלטפת אותי, החום הנעים מתחת לשמיכה במיטה שלי, סרט טוב בטלוויזיה.

הדאגה העיקרית שלי לגבי העתיד היא שיהיה לי קשה לפרנס את עצמי. אני תמיד עובד בעבודות עם אלמנט פיזי ואני לא אוכל לעשות את זה בגיל מבוגר. אני מנחם את עצמי בזה שחוקים והתנהגות מכובדת הם כקליפת השום מבחינתי ככה שבשביל לשרוד אני אעשה כל דבר שארגיש שאני יכול לעשות מבלי להיתפס ע"י המערכת.

אני לא מסתכל אחורה בצער. זכיתי לאהוב ולהיות נאהב. חוויתי אקטים אירוטיים שיש אנשים שלא חווים כל החיים שלהם. היו לי כמה חברים טובים מאוד. הגנתי לפחות על 2 אנשים שהיו במצוקה ושללא התערבות מצידי היו יכולים להיגרם להם נזקים משמעותיים.

החיים מפחידים. הרעיון הוא, כנראה, להרגיש את הפחד ולעשות את זה בכל זאת.

אני מאוד מחבב אותך

קשה לי להאמין.
אני מוכן "לקנות" את האי רצון להקים משפחה, אני גם לא ממש מתלהב מהרעיון הזה, אבל היי אני עוד צעיר ואני בטוח שבקרוב דעותי ישנתו. ד"א למען הסר ספק אני כן מעוניין בנשים, אפילו מוכן לחיות עם מישהיא (אחרי שנכיר וכו') אבל לא חתונה, לא משפחה ולא ילדים, לא היום לפחות.

אבל אני לא קונה את זה שלדבר עם אנשים לא מעניין אותך. אני נמצא במצב הפוך, קשה לי להתיידד עם אנשים אבל אני נואש לשיחות, כי פשוט אין לי עם מי לדבר ויש לי הרבה מה לומר, אז אני מנסה לדבר עם אמא שלי, עם אבא שלי, עם אחותי. חברים שאני כן מכיר (שזה לא הרבה) עסוקים בעצמם ואין להם כוח לבילבולי שכל שלי, ואני סך הכל רוצה לדבר. לדעתי לשבת בחדר של מטר על מטר (או דירה 2.5 חדרים לצורך העניין) לבד, למשך 20-30 שנה, ולדבר עם אנשים מאחורי המסך, אתה פשוט תשתגע, ולא בקטע של "משוגע" סלנגי, אלה במובן הרפואי של המילה.

דבר הבא זה לדעתי אתה קצת מתנסה. ההורים שלך לא יודעים להדליק מחשב? אז אולי תלמד אותם, אתה במילא לא עושה כלום. אני בכל מה שנוגע להורים מאוד מכבד אותם, בסופו של דבר אני חייב להם המון, אפילו אם הם לא צודקים, מעצבנים וכדומה. חוץ מזה אפשר לדבר על עוד מיליון ואחד דברים עם הורים/קרובים שלא יודעים להדליק מחשב. אתה פשוט לא ניסית, או לא ניסית טוב מספיק.

עכשיו לגבי כסף, כסף עושה אותך עיוור, כיום אתה חושב "אני לא צריך כסף, אני צריך רק מינימום ללחם חלב ושכר דירה". גם אני חשבתי ככה, יותר מזה אני גר עם ההורים אז תיורטית אני לא צריך כסף בכלל. אבל פתאום אתה מתחיל להרוויח ופתאום אתה רוצה יותר, דבר שאולי רצית אבל אמרת לעצמך "לאאא מה אני צריך את זה, זה לא חשוב/חיוני", וכיום יש לך אפשרות לקנות את זה, זה פתוי שקשה לעמוד בפניו.

אף אחד לא דורש ממך "לזרום". כמו שכתבו פה, אתה יכול לחיות ביער ולצוד חיות, זה עבד יופי אלפי שנים. פשוט כל אדם בחיים מנסה להשיג משהוא, מנסה למצוא דרך לבטא את עצמו, להיות יוצא דופן (בצורה הטובה של המילה), אתה לעומת זאת מזלזל בעצמך (כך אני רואה את זה), במקום לנסות להשיג משהוא, אתה מעדיף לא לעשות כלום.

בסוף לגבי השאלה שלך, מהרשימה שהכנת ומאיך אתה מתאר את זה עצמך, נראה שאין לך ממה לדאוג, תסיים ללמוד, בטוח תמצא איזה עבודה ב 6-8אלף לחודש, אף אחד לא יכריח אותך למצוא אישה ולהקים משפחה, וכל שאר ה"רצונות" שלך מסתכמים בכסף (אוטו פשוט, דירה פשוטה) ויבואו עם הזמן, ככה שלפי הרשימה שלך אתה מסודר יופי.
רק שלדעתי זה לא אורח חיים "ראוי" (בכוונה שמתי מרכאות, כל אחד קובע לעצמו מה זה אורך חיים ראוי), וזה פשוט זילזול אישי, ולא מסתדר לי בראש איך אין לך את הרצון לבטא את עצמך, או להשיג משהוא בחיים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eXtruct ראוי), וזה פשוט זילזול אישי, ולא מסתדר לי בראש איך אין לך את הרצון לבטא את עצמך, או להשיג משהוא בחיים.

משהו שקראתי לפני כמה זמן:
תאוריית הצרכים


http://www.angelfire.com/nb/ba1199/lesson028/emp21.htm

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94% D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D

אני אומנם כן מתעניין קצת בפסיכולוגיה והתנהגות אנושית, אבל אני גם עצלן ולכן אני לא אקרא את מה שהבאת (אל תעלב כמובן )
מה שכן הפירמידה בויקיפדיה תפסה את עיני, ואני כן אסכים איתה.
פשוט האינסטינקט האנושי שלי אוטומטית אומר שאני צריך להגיעה למעלה, לקודקוד, הרי כולם מתחילים מלמאטה, וזה לא חוכמה/לא קשה להישאר שם כי אין לאן לרדת, לעומת זאת יש לאן לעלות.

אני חס וחלילה לא שופט את אורך החיים של פותח התרד, בחיית שיעשה מה שטוב לו, אני רק מבטא את דעתי (שים לב, אם לא הייתי רוצה לבטא את עצמי לא הייתי משקיע זמן בכתיבה פה).
בכל מקרה כמו שאמרתי לפי הרשימה שלו ולפי איך שהוא מתאר את עצמו אין לו מה לדואג בכלל (פרט אולי ללימודים שצריך להשקיעה).

ולדעתי אתה גם צריך להפסיק לראות דקסטר

דגל ישראל אין הוא "סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו". דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם הן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט.

ואני בסה"כ הייתי שמח אם הקטנה הייתה חוזרת לדבר איתי. זה או זה או שייגמרו לי הריסים, כי אני כל פעם מעיף אותם ברוח אבל זה לא עוזר. אני חושב שאני מפסיק להאמין בריסים..

(קצת שתיתי)