18-11-2010, 11:39
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
|
צו קריאה!
כל הורה יודע שלהקריא סיפורים לפעוט זה חשוב. זו חצי שעה או שעה שבה כולנו שלו. זהו זמן בו מדמיינים ובו שומעים מילים חדשות. זמן בו פוגשים דמויות חביבות יותר או פחות שניתן לשלוט בהן. אלו רגעים בהם מסתכלים אחד על השני, מאזינים לחוכמות הקטנים ונותנים להם מעצמנו מנותקים מלחצי יום העבודה.
אבל איך עושים את זה?
התשובה טמונה יותר ב'איך לא עושים את זה'.
שעת סיפור היא שעת שותפות וחוויה. היא הנאה. לא בית ספר, לא מבחן בגרות ולא שיעור לדוגמא.
מיץ פטל אינו חלק מההכנה לפסיכומטרי. שאלות ותחקור רק מקלקלים. תארו לעצמכם שבאמצע 'הסנדק' הייתם צריכים להוציא דפים ולפתור שאלון ידע בנושא ההשתלבות של המהגרים האיטלקים בהקהילה העסקית בניו יורק?
תנו לחושים התאטרלים שלכם לפרוץ החוצה. לא חייבים להצמד לטקסט. הקהל יעריץ אתכם בכל מקרה. קצת קולות, קצת שינויים וכמובן הרבה הרבה חזרות אותן כבר ידרוש הפעוט.
כשמחפשים את ההיפו והאריה המתחבאים בספרי פינוקי יש לזכור שאין אנו חלק מצוות מז"פ. הם לא באמת הלכו לאיבוד ולא צריך לעשות מזה טרגדיה. כשהילד מוצא אותם לא צריך לזעוק 'כל הכבוד שמונה נקודות!' יותר נבון לומר בקול של היפופותם: 'או תודה שמצאת אותי...'
רק עוד סיפור אחד ודי זו מילת המפתח שאומרת שהצלחתם ועל הצלחה צריך לחזור. אל תתקמצנו ואם יש לכם זמן אל תהססו להקריא שוב ושוב.
רצוי לקנות את הספרים. ילדים אוהבים שייכות וקירבה לספרים שלהם. הם יוכלו לעיין בתמונות ימים ארוכים ולהתנחם בספר המוכר בזמן שאתם אוספים כסף לרכישת הספר הבא.
הזהרו! לא כל הנוצץ פאייט. השוק מלא בספרי שבלונה 'חינוכיים'. התנין שגילה שאסור לנשוך, הפיל שאחרי מסע ארוך מתברר לו שאסור לקנח את האף בקול רם, קופים שמקבלים התקפי אסטמה ובמיון מתברר להם שלא נורא לעשות אינהלציה ושלל מכשפות מבעיתות שתוקפות ילדים תמימים לאורך שלושים עמודים מיותרים ומאויירים לעייפה רק בכדי שבעמוד 28 יתברר שהן לא כל כך מסוכנות ולא צריך לפחד מהן. לפחות לא הסופרת שהרי הילד נזקק לטיפול רגשי כבר בעמוד 10...
מה כן לקנות?
את הקלסיקה וקלסיקה זה מה שהיה לכם. לא לכתבי הרכב של וואלה ולא לילדים דכאוניים ואלימים בפרוסיה שהוטרדו על ידי האחים גרים.
לשנת החיים השניה: סדרת פינוקי, בחדר של נועם, חרוזי פניה ברנשטיין
מסוף השנה השניה: הבית של מיץ פטל, הבית של יעל [מדובר בשני בתים נפרדים ולכן אינם מחויבים במס שבח]. תירס חם וספרי מיריק שניר [הלו אבא / עכבר/ גלגלים].
בהמשך יגיעו סדרות ברל'ה [שבלול מלנכולי ותמים שיצרה פנינה קז], ספרי פאול קור הותיקים יותר, סדרת הצפרדע של מקס פלטהאוס.
לרשות גלאי גני חובה וטרום חובה עומדים כבר גרוסמן ואיתמר וגם הטרקטור בארגז החול של מאיר שלו, לון לון השועל, אריה הספריה, פנו דרך לברווזונים והרשימה עוד ארוכה [לכשאתפנה אשתדל לעדכן  ]
ו..אז!! ואז הילד לומד א-ב ומצליח לקרוא דנה-נה-דנה-קמה ורוב ההורים עושים טעות משמעותית, לוחצים את ידו, מצביעים על כרכי אינציקלופדיה בריטניקה ומודיעים לו שמהיום יקרא בכוחות עצמו.
אבל הילד חברים - אינו מסוגל לקרוא בשלב זה את מה שמעניין אותו. הוא יכול לקרוא את פינוקי אבל נראה אתכם מתעדכנים בחדשות היום מתוך דבר לילדים... הילד מנסה ליטול ספר טוב כמו לילי הפיה או אולי אפילו את ספורי פו הדב [התרגום של אורלנד ולא במסחרה ההמשכית] אבל הטקסט קשה לו מדי. הוא מנסה ומתייאש.
ההורה מצידו לא שם לב שמישהו שם בחדר הוא עדיין ילד שזקוק לשעה האינטימית הזו ורק מנדנד מעת לעת 'קראת?', 'למה אתה לא קורא לבד?' 'אתה כבר גדול...'
ההנאה הופכת למטלה והחוויה הופכת לאובדן וכאשר הילד כבר יודע לקרוא בקצב סביר בכתה ד' - אבדה לו חדוות הקריאה והטעם המתוק של 'ספר=מתנת הורה' נשכח מלב.
אז אם אתם רוצים לשמר את עולם הדמיון המשותף לכם ולילדיכם, אם אתם רוצים שיחזיק באוצר מילים נאה מעבר למה שהגדיר בשבילו המפרסם בטלויזיה אם אתם רוצים שהוא ימשיך ויחפוץ להיות עימכם בשעה אינטימית זו ובעיקר אם אתם רוצים להמשיך לקבל ולתת זמן של אושר משותף - אז הקריאו!
הקריאו בא', הקריאו בכתה ב', הקריאו בכתה ג' וגם בד' - עד שיאמרו לכם די אבא, אל תפריע. אתה לא רואה שאני קוראה בספר עכשיו?
** אשתדל לעדכן את רשימת ספרי הילדים המומלצים בעיני בהמשך
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
