פעם מזמן כשבגרוש היה חור וכולנו היינו סוציאליסטים וייבשנו ביצות - המושג 'חבר' היה ברור.

'חבר' זה היה ההוא שגדלת איתו באותה שכונה, נישאת עם החברה של החברה של מאותו רחוב, שרתתם יחד באותה יחידה ואולי אפילו באותן מלחמות. נפגשתם בשבת על המרפסת וחוויתם עצב ושמחה זה לצד זה. בבסיס החברות כמובן עמדו אמון, הערכה הדדית ונושאי ענין ושיחה משותפים.

אבל הביצות יבשו והחור שבגרוש נסתם והעולם השתנה. אנו יוצאים מוקדם לעבודה וחוזרים מאוחר. אין מרפסת ואין כמעט זמן לשבת על המרפסת שאין. בימי הנעורים או בחיים הסטודנטיאלים של היונקים והעוללליםמ 20 + - עדיין יש זמן לצחוק ומפגשים מרובים אבל אחרי שמקימים משפחה ועוסקים שעות רבות בעול האחריות והפרנסה הזמן דוחק. את הזמן שנותר משקיעים בבת/בן הזוג ובמשפחה החדשה והותיקה. מעת לעת נפגשים עם חברים ותיקים וזה משמח ונוסך תחושת בטחון והנאה ולפעמים אפילו מתחברים עם אנשים חדשים.

ובכל זאת - אין כבר מרפסת ואין שיחות ארוכות 'בפלחה' או 'במפעל'.

מה יש במקום?

אינטרנט כמובן. הוא על השולחן בעבודה ובסלון ולאחרונה גם על הברכיים כשנוסעים ברכבת ואפילו בפלאפון. אפשר לגנוב שיחה קצרה עם אנשים מענינים בין לבין, אפשר גם להגיע לנושאים עמוקים יותר ולחבב בני אדם. אבל האם זו חברות? האם אדם אותו אתה מכיר לאורך שנים מהמרשתת ושיש לך קילומטראז' של התבדחויות ושיחות מענינות עימו הוא בגדר 'חבר'?

בעבר הייתי משיב בלאו רבתי על הסוגיה הזו. חבר זה דבר מוחשי ולא וירטואלי. בחבר בוטחים ולחבר מושיטים יד. אבל רגע, מי אמר שאי אפשר לבטוח במישהו שזהותו ידועה וברורה רק בגלל שהוא מהמרשתת?

אהההממ... האם עומדת לפני האנושות צורה חדשה של 'חברות'?

האמת, לא יודע...

לא מכבר אבד לחלק מהכותבים כאן חבר מהפורום. דמות חמה, מקסימה וחכמה לאין שיעור. העצב לאחדים מאיתנו הינו מוחשי ולחלוטין לא וירטואלי [ואין מדובר רק בי שמבחינתי אותה חברות עברה למסלול אישי ולא אינטרנטי זה מכבר] מה זה אומר? בעיני זה אומר שגם חברות שהחלה במרשתת יכולה להפוך למוחשית וללא וירטואלית.

אז ככה: אם הדמות היא אדם אמיתי בוודאות והקשר עימו הינו מעבר לחילופי בדיחות קצרות, אם נלוו מפגש או שניים אפילו קצרים או שיחות טלפון וחשיפת פרטים אישיים זה בפני זה - אני חושב שניתן בהחלט לזרום עם התחושות להגדיר את האיש שמעבר למסך כ'חבר'. אנו הרי לא חותמים על ערבות למשכנתא זה לזה ולא כל חבר הוא 'בנגה' [לנח"לאים שביננו...]. אז אם אורי וטלי יהיו בסביבה ויקפצו לאייס קפה [ויביאו את הגלידה בעצמם, מוקה וניל כמובן] - נגיד להם: "לא! אסור להתחבר עם זרים באינטרנט" ? אם סיון תקפוץ לבקר אותי במחנה תנועת נוער כלשהי - לא אשמח?

אומנם הנסיון הממושך זה מול זה וההכרות האישית הצמודה הם מרכיב עיקרי במושג חברות ועליו נשענים בד"כ האמון, ההערכה ההדדית ונושאי השיחה המשותפים - אבל אין לבטל את האחרונים לחלוטין רק בשל העדר החלק הראשון של המשוואה.

אז יש היום כנראה חברות אחרת. שונה. דומה יותר ל'חברות לעט' של פעם אבל בהחלט היא קיימת ואם אפשר להנות ממנה - אז למה לא?

מה דעתכם מורי ורבותי?

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

פעם אכן,חברים היו משהו מוחשי
אבל פעם גם לא היו טלפונים והדרך היחידה לתקשר זה פנים מול פנים
וגם שהיו טלפונים,אם חבר שלך היה טס לחו"ל אז לא הייתם מדברים בטלפון כי דקת שיחה עלתה כמו דירה צנועה בארסוף
והיום? יש מסנג'ר,פורומים שמשותפים לבעלי עניין שונים,סקייפ והפייסבוק המשוקץ
כך שמספיק שתשב על הכסא בבית ותתקשר עם החבר שלך שיושב גם הוא בבית שלו.
טוב או לא? אני די מרוצה מהסידור
כשהם מתחילים לחפור אז מתנתקים ומאשימים את ספקית האינטרנט

אוהו.... מה אני אגיד?

כן, רוב חברי וחברותי בחיים, היו מתוך היכרות אמיתית, כזו של פנים אל פנים וחוויות משותפות.
עם זאת, גיליתי דוקא כאן, בפרש, עולם חדש לגמרי של חברויות אונליין. כאלה שלפעמים באמת מתחילות ונגמרות
בהחלפת מסרים או הודעות פרטיות בפורום. ולפעמים, הרווחתי הרבה יותר מכך. מתוך ההכירויות כאן צמחו לי
חברי-אמת, כאלה שהקשר שלי איתם חורג כבר מזמן מהביטים והפיקסלים. חברים איתם נפגשתי במציאות,
ואשר דעתם חשובה לי לפחות כמו זו של חברי הלא-וירטואליים, ולפעמים יותר. מעבר לכל, צמחה לי מתוך ההיכרות הזו, מערכת יחסים העמוקה ביותר שהיתה לי. לכן, אני אהיה מהראשונים לאמר שאסור לפטור את
מערכות היחסים הוירטואליות הללו כ"לא אמיתיות". לפעמים, אם אנחנו בני מזל - הן אמיתיות יותר מאחרות...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אכן.
עם אנשים בפרש איני נפגש, אך את חלק מחברי הטובים ביותר הכרתי ברשת, באתרים אחרים. משם זה הפך למפגשים, בירה בים, על האש עם החבר'ה, קשרים רומנטיים ועוד.
מה שכן- מעבר למימד פיזי הוא תנאי כמעט הכרחי כדי לקרוא לאדם הוירטואלי "חבר".

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אני מוצאת שלקשרים באינטרנט יש פוטנציאל להפוך לעמוקים יותר מקשר רגיל, בעיקר אם לא נפגשים תקופה ארוכה ורק אז נפגשים בפעם הראשונה.
יש גולש כאן במערכת, שמעולם לא פגשתי בו. התחלנו להתכתב בהודעות פרטיות כבר לפני יותר משנה. ההודעות הללו מכילות את הפרטים הכי כמוסים, המחשבות הכי עמוקות וההתייעצויות ה"כבדות" ביותר שחוויתי. מעולם לא נפגשנו, מעולם לא דיברנו בטלפון ואני בספק אם יש סיכוי שזה יקרה (לשנינו המצב נוח כפי שהוא). אני מניחה שמאוד תלוי מה ההגדרה של כל אחד לחבר, אבל אני בהחלט יכולה להגדיר בן אדם כזה כחבר, ולעתים חבר קרוב יותר מהרבה אחרים שאיתם אני דווקא כן נפגשת פנים אל פנים.
אני יודעת שצמחו לי מערכות יחסים נפלאות כתוצאה מפעילותי באינטרנט, אם מדובר בחבר טוב מאוד שהכרתי דרך רשת המירק מזמן (ובטעות! הוא חשב שאני מישהי אחרת) ואנחנו עד היום בקשרים הדוקים, אם מדובר בחבר אחר שאיתו עברתי כבר כמה מהמורות ובכל זאת אנחנו חולקים חיבה הדדית עצומה ואם באנשים טובים באמצע הדרך שיוצא לי לפגוש.

(הכרות וירטואלית בלבד)
ניסיתי את זה,זה מעצבן ומפריע שלפעמים צריך לחכות המון זמן למענה ומצד שני אין רצון הדדי להחלפת טלפונים ותקשורת יותר "קונבנציונלית" אז חתכתי

אם לשני הצדדים יש את אותה נכונות להפגש (במקרה הזה הנכונות אפסית)- אין סיבה שלא.