טוב, הגעתי למסקנה שזהו הקונפליקט האולטימטיבי בחיים. זה קטע של הגשמה. מצד אחד, אתה נורא רוצה להגשים את עצמך, לעשות עם החיים שלך את כל מה שרצית לעשות איתם, להיות כל מה שרצית להיות. מצד שני אתה רוצה להגשים את עצמך דרך הילד, להיות בשבילו הכל, לתת לו הכל, את רואה בו את העתיד.

ולמרבה הצער, נדירים המקרים שהשניים הולכים יחד. כדי להתקדם בעבודה ולהגיע לעמדה שרצית להגיע, תצטרך לעבוד כל יום מהבוקר עד הערב, ויוצא שימים על ימים אתה לא רואה את הילד בכלל. כדי ללמוד את מה שרצית ללמוד ולהיות מה שרצית להיות תצטרך ללמוד ימים מלאים כל יום ולא תהיה עם הילד בשנים הכל כך משמעותיות האלו. כדי לעבוד משרה מלאה תצטרכי לשים את הילד בגן עד שעות מטורפות כמו 17:00 בערב. מצד שני, אם תמצאי משרה חלקית, ותאספי את הילד מהגן כל יום, אין לך שום סיכוי להתקדם או להגיע לתפקידים משמעותיים.

אנשים שונים מרגישים שונה לגבי העניין. יש לי חברה שחזרה בלי היסוס לעבוד משרה מלאה כשהקטנה הייתה בת 3 חודשים, כי היא מאמינה שהילדה צריכה לדעת שאמא עובדת. לעומת זאת יש לי חברה שלא חזרה לעבוד ולא מתכוונת לחזור, כי היא מאמינה שאמא צריכה להיות בבית בשביל הילדים, תמיד. יש לי חבר שכשהילד נולד הוא האריך את שעות העבודה שלו, כי עכשיו שיש לו ילד הוא מרגיש שהוא צריך להתבסס כמה שיותר ולהרוויח כמה שיותר כדי לתת לילד הכל. יש לי חבר שהעביר את חלק מהעבודה שלו הבייתה וצימצם חלק אחר כדי שהוא יוכל לאסוף את הילדה מהגן לפחות פעמיים שלוש בשבוע. ובתוך המנעד הזה יש לי הרבה חברים שמחפשים את הדרך שלהם בין זה לזה.

זה קונפליקט קבוע, וברור לי שאין לו פתרון כללי. מה אתם עושים/הייתם עושים/חושבים לעשות/חושבים שתעשו?

אחלה שאלה, והתשובה איננה חד משמעית.

ממה שנראה לי, ברור שאי אפשר גם וגם במלוא מובן המילה ואם רוצים גם וגם, אז צריך להתפשר בחלק מהדברים שבשניהם. מה שכן, מי שהוא בעל משפחה ורוצה להגשים את עצמו בקריירה, חייב לעשות את זה בשיתוף מלא עם האשה (וכנ"ל הפוך כמובן). להתקדם בעבודה זה דבר נפלא אבל חייבים שיהיה ברכת הדרך מצד בן הזוג. מצד שני, אסור להגיע מצב שהמשפחה מעכבת את התקדמותו של האחד.
דוגמא קלאסית: מישהו שרוצה, לטובת ההתקדמות בעבודה, לעשות תואר שני/דוקטורט והדבר יגזול ממנו הרבה זמן (במונחים של שנים) הוא חייב להבין שאסור שזה יפגע בתפקודו כאבא מסור וכבעל אוהב. כמו"כ אדם צריך לדעת מתי הדברים שהוא עושה חיוני ומתי הוא יכול "לוותר" על דברים בעבודה לטובת משפחה (מה בא קודם? ללכת לראות הצגה של הבן בבית הספר או ישיבת הנהלה בעבודה?)

נקודה למחשבה: מה אני משדר לילדים שלי?

אני אישית יודע שיש דברים שאני רוצה בקריירה ושויתרתי עליהם בשביל המשפחה ואני יודע גם שויתרתי על הרבה רגעי נחת עם המשפחה בגלל העבודה.

לא מרגיש כרגע צורך להתמסד
נכון,יש דברים שצריך לעשות בשניים כמו ארוחת ערב אינטימית,נופש וכו'
פה אני מקריב אמנם אבל עדיין,טוב לי במקום שאני נמצא בו

דילמה מארץ הדילמות...
למעשה, עד עכשיו - בחרתי בהגשמה עצמית. אני בסוף הדוקטורט, אחרי גיל 30, ועדיין ללא משפחה.
אני מניחה שהחלק של המשפחה יגיע בקרוב, ולכן אני מחפשת כרגע איזשהו שביל זהב. עבודה שתהיה לי נחמדה, עם
הכנסה סבירה, אבל שגם השעות שלה יהיו משהו שאפשר לחיות איתו. מהבחינה הזו עבודה במקום עם שעות גמישות,
או הטבות לאמהות (כמו האוניברסיטה או שירות המדינה) מבחינתי יהיה פשרה טובה. אפשר לצאת בשלוש, ועדיין
יש יום מלא...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אם אני מסתכלת על מה שעשיתי עד עכשיו, כשהמשפחה היתה רק תא משפחתי זוגי, אני יכולה לומר בלב שלם שאם יש הכרח לבחור- אז משפחה.

עבדתי 4 שנים בהייטק, ראיתי מה זה אומר להשתעבד למקצוע בשעות לא שעות, כשהילדים של עמיתיי לעבודה בקושי זכרו איך אבא נראה, כששעות היציאה מהעבודה הן באמצע הלילה ודרומה.

אני החלטתי שאני לא מוכנה לעבוד ככה יותר, בעיקר בראייה של העתיד שלי כאמא וכבת זוג לאשה שאיתי.

בהייטק יש משרד,לעיתים יש אוטונומיה,עבודה לא חסר והמשכורת גם מפנקת
אך מה כל זה שווה אם אין את שעות הפנאי לבלות עם חברים ומשפחה בגלל שעות עבודה מטורפות?

יש מקרים שהקריירה מתחילה לפני חיי המשפחה ויש מקרים שחיי המשפחה מתחילים לפני הקריירה.
אבל זה לא אומר שאחד חשוב יותר מהשני בשום צירוף.
הכל בחיים עובד בעקרון "השמיכה הקצרה", כשהשמיכה היא זמן איתו אתה מנסה לכסות את כל כולך (וזה כולל כל מה שיש לך).
תמשוך לראש אז הרגליים יבצבצו, תכסה ת'רגליים אז הראש ייחשף.

אין 100%, לכן אני מציע לכל אחד לעשות לעצמו רשימת עדיפויות ולהקצות לכל פרמטר את הזמן הריאלי שמתאים ומגיע לו (פחות או יותר).
זו רשימה דינמית ומשתנה, לכן צריך להיות תמיד מעודכנים איתה.
כשיש זוגיות והיא בריאה (גם הומו וגם הטרו) אז אפשר להתכסות בשניים, חלוקת מטלות עניינית (גם כאלה שמתפרשות לאורך זמן) עם פיצוי בהמשך (מי שבהתחלה ויתר על משהו חשוב לו , יתוגמל בהמשך כשהתנאים יבשילו), האמינו לי שזה עובד.

כשהייתי רווק וסיימתי את הלימודים מה שעניין אותי זה הקריירה ו FUN, היה המון משניהם.
כשבאה המשפחה לעולם (אישה, ילד ואח"כ ילדה), סדרי העדיפות השתנו ובהתאם הקצאת הזמן (אפילו לצה"ל הורדתי את המינון בהדרגה מ 3 חודשי מילואים בשנה לחודש אחד בלבד - שמעתם נכון, שלושה חודשי מילואים בשנה!).
אשתי הצדיקה הקריבה את הקריירה שלה למען המשפחה והחליפה אותה בעבודה לא מחייבת במקומות שונים כל פעם ע"פ המקום אליו הגענו בהתאם לקריירה שלי (כולל בחו"ל).
כשהילדים גדלו יותר, נדדנו הפעם בעקבותיה לפתח את הקריירה שלה בתחום הרפואי, אנחנו במקום הזה כבר כ 5 שנים וגם היא וגם הילדים פורחים כל אחד בתחום שלו (הקריירה שלי ניפגעה מעט מזה, אני יכול להאיץ אותה במחיר זמן משפחה).
הדברים לא נעשו בשליפה או לפי האקטואליה, אלא זה היה התכנון הרציונאלי המקורי שדבקנו בו יחד!

לרומק ולשאר הרווקים - הכל, אבל הכל בחיים מתגמד לעומת הרגע בו הילד שלך יוצר לאוויר העולם, פותח את העיניים לראשונה ומוציא את הציוץ הראשון, איזה רגע קסום וניפלא.

אין פתרונות קסם, צריך לקבוע יעדים, לייצר דפ"אות ולבחור את הנכונה מבין כולם - הכל בראש!
שיהיה לכולם רק טוב..

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

נכון באופן כללי לחיים הבוגרים: זו מין מחלת יאפים II, ואני יכול להעיד - מהיכרות עם אנשים מאוד אמידים (אפילו עשירים) ומכמה מדינות - שהיא תוקפת גם את אלה שלכאורה יש להם את מירב הנתונים שלא להיות במצב זה.

.

אבן דרך חשובה ב'אי קריירה' ניתן לראות באותו רגע בו שיגר לי מחשב מקינטוש ציבורי במרתף האוניברסיטה הודעה מלווה בציור של פצצה עם פתיל שמבשרת לי כי קבצי מאגרי הנתונים שליקטתי בכשנה וחצי - הושמדו. למיטב זכרוני היה למחשב ניסוח רדיקלי במיוחד להודעה... דיסקט גבוי לא היה לי באותם ימים אבל תרוץ לתמהונים הבודדים שחשבו שעתידי המקצועי לפני בהחלט סיפקה לי התקלה. מאחר ומחקר ומינגלינג היוו סבל גדול בשבילי מאז ומתמיד ועיסוק בזוטות ככתיבה, טבע, היסטוריה, ידיעת הארץ, בולים, שחמט וכו' סיפקו לי הנאה רבה הרי ששמחתי עד מאוד ב'אין קריירה'.

ואז באה המשפחה וסיפקה לי שלווה ושמחה ועוד דברים טובים רבים ואני ורעייתי היינו צריכים לספק למושג היפה הזה 'משפחה' הרבה זמן וגם לדאוג לפיננסים. והבולים והשחמט נדחקו הצידה ומגיחים רק כשהילדים מבקשים או כשגשם בחוץ [שזה די מזמן לא קורה]. לטיולים בארץ אנחנו יוצאים לא מעט אבל הגיל וצבת זמני העבודה מגבילים לא מעט ומכתיבה כבר הבנתי שלא אבנה ככה ששוב ניתן לומר שהגענו לשווי משקל שזה כאמור טוב. הבעיה המשמעותית היא הצורך בתחזוק האגף הפיננסי שגם בלי עיניים גדולות ומשחקי כבוד וקריירה מצריך שעות שהולכות ומתמשכות וזה די מבאס לחזור הבייתה מאוחר ולשמוע את הקטנות במיטות צוהלות ש'אבא הינשוף הגיע' אפילו שלא קוראים לזה 'קריירה'. בגלל זה בדיוק אני מאוד אוהב את יום השבת שבו אפשר לא להתפרנס ולא להתקרייר ורק להיות ביחד.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

היה שצירוף מקרים של נסיבות+אנשים מרושעים+עייפות שמנעה ממני להלחם חזרה (והמכר החוזר בתשובה, שאתמול פגשתי עם תלבושת של חב"דניק ברמזור אחרי 5 שנים של נתק, היה בטח אומר "זו לא הייתה עייפות, זה היה השם יתברך ששמר עליך"), הביאו ל"סופה" של (תחילתה) קריירה: מהלך שהסתבר בדיעבד כפשוט גאוני עבורי, וכל אוהבי (פרט לאמא יהודיה טובה שכרפלקס אנאכרוניסטי מבכה פה ושם עתיד גנוז של "ללמוד ולהצליח בלימודים").

.

לכולנו יש שעון ביולוגי גם לגברים ואני קרוב לגיל 30 וזה מגיע עוד כמה שנים וגם אני מרגיש את הצורך במשפחה משלי ואם את שואלת אותי, בהחלט משפחה קודם ואז המשך הקרירה ואז יגיעו הילדים, כאשר יהיה יותר כסף.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google