בוועידת פוטסדם אשר נכחו: סטאלין,צ'רצ'יל ורוזבלט הוחלט לבצע טראנספר של הפולנים מגבולותיה המזרחיים שלה (ראה מפה) למערב פולין (השטח לשעבר של גרמניה). הועברו-הוגלו-יושבו מחדש למעלה ממליון אזרחים. את הגרמנים גרשו לגרמניה מעבר לנהר אודר-נייסה ועד היום גרמנים לא שוכחים זאת.
רוסיה לקחה את השטחים ממזרח פולין עד הנהר בוג.
מצ"ב קישורים וצילומים רבים עם הסברים ופירוטים מסמרי שער איך קרה ומה ארע.
בתמונה מס.7 יש סיפור על משפחה פולנית אשר הסתירה יהודים בזמן המלחמה במרתף הבית.
אם צריך הסברים או תרגום נוסף, אנחנו כאן.

http://wyborcza.pl/swoiobcy/1,11084...,__,,ga,,2.html

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מעולם בוויעידת פוטסדאם לא נידונה השאלה הנ"ל. אם כבר אז בוודיעת יאלטה המוקדמת יותר נידונה שאלת הגבולות החדשים בין ברה"מ, פולין וגרמניה, וגם אז דובר על אישרור קו הגבול שנקבע ע"י ברה"מ כתוצאה מחוזה ריבנטרופ-מולוטוב (עם כמה תיקונים). היקפי הזזת האוכלוסיה, או הדרך, לא היו בהסכמה רשמית של בעלות הברית המערביות, פרט אולי לגרמנים האתניים. הפולנים האתניים שגרו בטריטוריות שנקרעו מעל פולין של ה 31.8.39 - חבל ווילנא, בלארוס ואוקראינה המערביות ועוד כמה רצועות שטח - לא גורשו באופן כוללני, אלא עודדו לעזוב, ולרוב יושבו בחבלי פולין ה"חדשים" שאוכלוסיתם הגרמנית גורשה ברובה (חצי שלזיה, פומורז'ה, פרוסיה המערבית, חצי פרוסיה המזרחית וכן יישובים גרמניים שהתרוקנו בחבלי דנציג והווארטא (שהיו בחלקם כלולים בפולין של 1939) - לא עזבו כולם, ולעדות מי שיסע היום לווילנא (בירת ליטא...) יכול להסתדר לא רע עם פולנית (שאין שום דמיון בינה ובין פולנית). היה תהליך לא נעים של עידוד מי שלא רצה "להסתבייט" לעזוב, ותהליך זה לא לקח שנים ספורות כמו במקרה של הגרמנים, אבל לא תמיד גירוש של ממש. רבים מאלה שעזבו יישבו בפועל את החבלים הריקים במערב פולין, ועד היום אפשר לאכול אוכל אוקראיני מעולה בוורוצלאב או פוזנן...

יש לציין גם שיהודים רבים מאוד זכו לעלות לארץ תוך ניצול הליכת "הפרדת הלאומים" בחבלים שעברו מפולין לברה"מ. מספיק שאחד מבני הזוג יכל להוכיח שהיה יליד ווילנא, לבוב או החבלים שסביב, ולאחר תהליך מזורז של "חזרה לחיק הלאום הפולני", יכלו הנ"ל "לחזור" לפולין ומשם לעלות לארץ (משום ששערי פולין לא היו חתומים וסגורים, וזו עודדה את יהודיה לעזוב). למעשה פרט לשלהי עידן סטאלין ויורשיו הסטאליניסטים - כבר החל מתחילת שנות השישים - הכירה דה פקטו ברית המועצות בכך שיהודי החבלים המערביים (כול לאלה שנקרעו מעל הונגריה ורומניה) יכולים שלא להחשב אזרחים סוביטיים וכך התגבשה העליה הממושכת של "יהודים רוסים" לאורך שנות השישים והשבעים - עליה שרובה בעצם התבסס על יהודים בעלי שורשים מובהקים בתרבות היידיש, או תרבויות יהודיות אחרות (גאורגיה ואוזבקיסטאן), שרובם באו מהארצות הבאלטיות, לבוב, אודסה, צ'רנוביץ או הריכוזים היהודיים המסורתיים באסיה הסובייטית. הסובייטים די שמחו "להפטר" מקיבוץ יהודי זה, שהתחסל במידה רבה מבחינה תרבותית עד אמצע שנות השבעים. גם גל עליה זה, בסופו של דבר, היה נגזרת של קריעת פולין ע"י ברה"מ.

אגב מעניין שרוחות הרפאים של תזוזות הגבול והאוכלוסין הללו חיות וקיימות גם היום: כל ביקור של מנהיג פולני בליטא, או ההיפך, גרמני בפולין או ההיפך, אוקראיני בפולין, או ההיפך, תמיד מלווה בהרבה דיבורי "לשון סגי נהור" אודות החבלים ההיסטוריים שעברו מיד ליד. הליטאים, שהבינו די לאחרונה שהם מדינה קטנטונת ומאוד לא חשובה שהמקצוע הדרוש ביותר בקרב צעיריה הוא "לעבור ללונדון", מתאמצים מאוד "להחליק" את שאלת ווילנא (עיר הבירה שלהם) לנוכח ההתעניינות הפולנית המחודשת ב"ווילנא האבודה והאהובה". קבוצות צליינים פולניים נראים כשהם מבצעים את הטכסים האופיניים להם על מדרגות הכנסיות ההיסטוריות של העיר, ובלוגים פולניים מלאים בסיפורי "טיולי שורשים" לשם. הליטאים, די בחוכמה, מדגישים את העבר ה"תלת לאומי" של ווילנא ההיסטורית (יהודי-פולני-ליטאי), ואפילו בקניון הסופר מפואר של העיר קרויה כל שדרת חנויות על שם אחד מיסודות התרבות של העיר "רחוב הליטאים", רחוב הפולנים" ורחוב הז'ידים".... ברחוב הז'ידים, כמה אירוני, יש דוכן של "אהבה" וחנות של "קסטרו".

.

אין לי מושג מאיפה לקחתי שזה היה בוועידת פוטסדם. כאן כתוב במפורש בוועידת יאלטה.
התרגום הוא: כל האמת מדוע סטאלין התעקש לגרש את הפולנים...

Dlaczego w Jałcie Stalin się uparł, a Churchill z Rooseveltem zgodzili się na to, by wypędzić Turkiewiczów, Czupkiewiczów, Ołenyczów z ich gospodarstw i przenieść do cudzych domów.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

האמת שעם כל הברוטאליות המפלצתית, יש לציין שאיפה שסטאלין עשה סדר, וכל עוד לא בא מישהו אחריו והפך הכל, נשאר סדר....

.