מקום מושבך הוא הכי רלוונטי
מכיוון שהוא מעיד על סיפור שלם מאחורי האמירה הזאת.
"ארץ ישראל שייכת לעם היהודי בכל אשר ישב הוא.
מדינת ישראל שייכת לאזרחי ישראל".
אז זהו שאתה טועה ומטעה.
ארץ ישראל היא איננה זכות, וא"פ לא הייתה- זו המצאה גלותית. פשוט משהו שעשו כדי להסביר את עצם קיומם "שם" ולא פה. אני בטוח שאתה יודע (כיוון שבדיוק את זה אתה עושה), שזה דבר אחד לדבר כל היום על "תורה", ודבר אחר לגמרי לקיים אותה; אז כל היום דיברו על חזרה לציון, אבל ברגע שזה נעשה ממשי (only a plane ticket away baby) זה פתאום הפך למשהו בעל וויכוח ומחלוקת.
אתה יודע מתי זה קרה לאחרונה? נכון, צדקת- כל פעם שעם ישראל היה צריך לחזור לארץ;
1- יציאת מצרים. רוב העם כבר היה Egyptianized ולא רצו לעזוב, למרות הקשיים.
2- הדור הזה שיצא לא "זכה" לראות את הארץ, ולאחר כל מסכת הייסורים שלאחר יציאת מצרים, שוב מוצאים עצמם עם ישראל אומרים "לא" לארץ ישראל לאחר פרשת "המרגלים" כאשר 10 חזרו ושיקרו לעם והפחידו אותם בלהיכנס לארץ, ורק 2, הצליחו להסתכל מעבר לענקים ולדברים המפחידים, נכנסו בעלי אמונה ב ה' וזכו להכנס.
3- חזרה לארץ לאחר 70 שנות הגלות לאחר בית ראשון. הגלות רק הייתה אמורה להתקיים 70 שנה, אבל בסוף 70 השנים, קם לו דור חדש בבבל, כזה שלא הכיר את ארץ ישראל (קצת כמו פרעו שלא הכיר את יוסף), הזקנים זכרו כבר מתו או שלא היה ביכולתם להנהיג, והדור החדש, הבבלי, לא רצה לחזור, ואמר "אנחנו נמשיך לעשות את שלנו כאן";
כלומר, ברגע שזה נהיה משהו מציאותי, מוצא עצמו היהודי, האדם, כן כן, אפילו שהוא כל היום "עמל על תויירה" בחיידר, במסיבתה ובישיבה, הוא סה"כ אדם, ופתאום הוא מוצא עצמו לא כ"כ מוכן, או רוצה לעזוב את המקום שהוא מכיר כ"בית", ופתאום מתחילים להרים גבה ולהגיד "הםם.... אבל מה אם....??? ואולי..???" ומוצאים סיבה הלכתית, או אפילו לא הלכתית, ופשוט לא עושים את זה (LOL); מתעלמים, וממשיכים לחיות את החיים שם כאילו שום דבר לא קרה, כאילו שאין יכולת ממשית ופרקטית לחזור לארץ ישראל, וגרוע מכך- הם הופכים להיות "מרגלים" (מלשון אותם מרגלים שהטעו את עם ישראל במדבר) בני זמננו, המרכלים, ומדברים לשון הרע, חושבים בצורה שלילית על הארץ, ומוצאים כל סיבה למה זה לא טוב כאן, וזה נותן להם את הלגיטימציה למה לא לבוא;
וכך, התחילה מסכת הגלות של עם ישראל, וממשיכה עד היום, ואתה נושא את דיגלה וממשיך את דרכה.
ארץ ישראל היא מצווה (Commandment), שמגיע באופן ישיר ומדוייק מהקב"ה לעם ישראל, שעליך לקיים, ואיננה נושא לויכוח, בדיוק כמו שמצוות כשרות איננה עניין לויכוח.
מכיוון שהאויר הצח של צפון אמריקה בלבל אותך קצת, אני אתקן את הציטוט שלך:
זכותו של כל יהודי בכל אשר ישב בה לקיים מצוות יישוב הארץ ולרשת אותה;
ארץ ישראלשייכתלאזרחי מדינת ישראל היושבים בה.
כלומר- זכותך לקיים, או לא לקיים מצוות, אבל אין מצווה שהיא "זכותך"; ומה שאתה לא מקיים, הוא כמובן לא שלך.
וכך היה בכל תקופה יהודית (כניסת העם לארץ, בית ראשון, שני, ולאחריו) כאשר יהודים החליטו לגור בגולה ולא בארץ- לא היה להם מקום לטענות, הערות וכדו.
אתה מבין? ארץ ישראל היא הבטחה אלוקית, אך גם משהו שצריך לעשות מעשית כדי לקבל- יציאת מצרים, לחימה על הארץ (יהושוע ומלכויות דוד, שלמה, ישראל וכדו) וגם היום.
היו כאלה ש"זכו", והיו הרבה יותר ש "לא זכו"; לא רק זה, אבל אלו שחשבו שיש להם מיקוח או זכות כזאת או אחרת, הם אלו שלא שרדו או אפילו לא "זכו" לראות את הארץ.
למרבה הצער, ישראל לא נתפסת ולא מתקיימת בדרך ובצורה שאתה רוצה שיהיה (וכבר דיברנו על איך, למה ומאיפה התפיסה הזאת נובעת), וקפצת על המטוס הראשון לארץ, שבעיניך, היא באמת הארץ המובטחת- ארה"ב. ברגע שעשית זאת, אתה בעצם עשית 2 דברים:
1- אתה וויתרת על זכות הדיבור בנעשה לארץ מכיוון שעזבת, ואינך כבר "חלק מהקבוצה", אז נכון, אתה יכול להוציא קיטור וללכת לתקשורת ולפתוח פה על הנעשה פה, אבל אין לך שום זכות או מקום להשפיע על הנעשה בפועל. אתה כבר לא חלק מהנעשה בארץ, ולא חלק מיושבי ציון. אם אתה חושב שתרומתך הכספית היא זאת שמתנה לך את הקשר הזה שלי יש לארץ (ושלך אין, כי אתה לא פה) אז אתה טועה ומבולבל. האם כל אותם נוצרים (יש הרבה יותר נוצרים וקהילות לא יהודיות שתומכות בארץ מאשר יהודים גלותיים שכבר מזמן הפסיקו לעזור, וההיפך, רק עושים נזק עצום- הדבר שיוצר מציאות ביזארתי ומעוותת של נוצרים המתווכחים ואף המגנים על הארץ מיהודים בעלי שנאה עצמית) הם בעלי אותו הזכות לארץ ש לך יש בגלל עזרתם הנדיבה, שלדבריך, לא היינו מתקיימים בלעדיהם?
2- אתה וויתרת על מצוות יישוב הארץ, ובכך ויתרת על "זכותך". במעשה שלך אתה גם בעצם קיימת עבירה, כיהודי שירד מארץ ישראל, והכל בשם ארץ ישראל והיהדות (????) ולכן מצחיק (או יותר נכון, עצוב) לראות יהודי שמבצע עבירה כ"כ משמעותית וחמורה כמו עזיבת ארץ ישראל, יוצא בהאשמות וטענות כנגד אלו שלדעתו אינם מקיימים את המצוות הנדרשות.
משתמע ממך "....בגלל שמבחינה מוסרית וחוקית אינני יכול לגור במדינה שאני לא מזדהה איתה..." שאתה ביצעת עבירה כדי לקיים מצווה ולהיות יהודי יותר מוסרי וטוב.
זה מה שאתם אומרים לעצמכם בגולה. יעני, עצם זה שאתם לא מקיימים את מצוות יישוב הארץ, אתם..... רגע..., מה אתם בדיוק? אתה כרגע פטרת את עצמך מציווי אלוקי בשם אותו הדת??
Do you realize what just happened? 'cuz if that's the case, your making me feel really stupid.
זכותך לרשת את הארץ, וכאשר תעשה זאת, זכותך על הארץ תתחיל כאדם שיישב, חי ומקיים אותה.
אתה וויתרת על זכותך, ולכן אין לך מקום בהטפת מוסר על הנעשה פה.
זה בעצם מסכם את היהודי הגלותי האמריקני שלא רוצה לחזור: אתה לא פה, אבל עצם זה שאתה לא נמצא פה סותר חלק גדול מהזהות והמשמעות היהודית שלך, ולכן עליך למצוא איזה דרך להיות "מקושר" לנעשה בארץ בכדי להרגיע את המצפון שלך ולתת לעצמך הסבר ללמה אתה ב Riverdale ולא בגינות שומרון שאתה בצורה ביזארית מקשר את עצמך אליה ומאמין שאיכשהו ישיבתך בצפון אמריקה עוזר או הופך אותך ליותר מקורב ורלוונטי ליישוב פה. לא רק זה, אבל תוסיף שמן למדורה כאחד שהיה כאן, והחליט לעזוב, אז אתה בכלל מבולבל, ומראה על אי ידיעה והכרה מוחלטת במסורת והיסטוריית היהדות וארץ ישראל בפרט.
מה היה הקשר שלך לגוש קטיף? האם גרת שם?
במה אתה שונה ממאות אלפי הילדים, נוער ומבוגרים שעשו כל שביכולתם לעצור את הגירוש, ושבאמת האמינו באיזה נס, רק כדי לצאת שבורים?
מה גורם לאדם מבוגר (אני משער שכך אתה) פשוט לקום ולעזוב מדינה בגלל פרק שחור ורע בהיסטוריה שלה?
למה שאתה תחטוף איזה קריזה על המדינה ותעזוב אותה, כאשר כל אותם האנשים השבורים, שלקח להם, ועדיין לוקח להם זמן כדי להשתקם נפשית, דתית ואפילו פיזית, נשארו פה, מחנכים את ילדיהם- כן, אותם ילדים שהעיפו מהבית- לשרת בצה"ל שאתה כ"כ אוהב לשנוא?
קהילות שלמות עברו פה גיהנום- ממלכים יהודיים וגויים, והרבה גם עזבו את הארץ בעקבות זאת, אבל א"א לא עזב בגלל שהם "אהבו את הארץ" (WTF??); הם עזבו כי הם לא יכלו לחיות פה (נרדפים- ובבקשה ממך, אל תעז להשוות רדיפות של העבר ל"רדיפות של השמאל"- עד כמה שהם נוראיים) או שלא רצו (בגלל עזיבת הדת)- אבל א"א לא עזב בגלל שלא "מוצא חן בעיניו" איך שמתנהל בארץ.
אתה אדם פסימיסטי ביותר, שמסתכל במיקרו על אירועים מאוד נקודתיים (קשים), ולא מסתכל על התמונה הכללית, ורואה את הטוב שנעשה כאן בארץ, ואת ההתקדמות המדהימה פה, ואת ההתבוללות המסוכנת והעצובה שבמדינה שאתה כ"כ אוהב לעמוד ולשיר את הימנונה.
בכל תקופת עם ישראל היו רגעים קשים, הרבה יותר מהיום, וא"א לא התקשר לחברת תעופה ואמר
"I want a one way ticket to JFK".
שום דבר לא ניתן לנו כעם, ועל כל דבר היינו צריכים לעבוד קשה, להלחם, לעבור משברים מנהיגותיים, שבטיים, מעמדיים וכדו. זה חלק מהעולם, המציאות והדרך שבא נעשה דברים- כן, גם אצלנו היהודים שום דבר לא היה הוקוס פוקוס, והיינו צריכים לעבור דרך ארוכה וקשה להשגת האמצעי;
רצינו לצאת ממצרים ולהגיע לארץ? אז יצאנו והגענו, רק שהיה דור אחר לגמרי והרוב בכלל לא יצאו ממצרים.
הגענו לארץ? יופי. בטח חשבת שעכשיו רק ניכנס? לא. תילחם.
טוב, נלחמת וירשת? עכשיו פתאום יקום לך מדינה? לא. תעבוד קשה, תבנה אותו, תבנה מערכת משפטית, תבנה מערת לוגיסטית.. תתחיל מאפס ותבנה לך מדינה. היה קל? ממש לא. נלחמנו בתוך ובין עצמנו (כמו היום) ולא רק שלא היה קל, we kept screwing up, וכל פעם מחדש היה צריך שופט או נביא לבוא ולהחזיר אותנו למסלול.
לסיכום,
אני לא חושב שאתה בכלל תקרא את מה שכתבתי, ואם כן, אתה לא תבין את מה שאני אומר, אלא תתרכז במילים ומשפטים שאתה תמהר להגן עליהם, בלי קשר לסיפור ולטקסט עצמו;
אני מכיר אנשים רבים וקהילות שלמות בצפון אמריקה שחושבים בדיוק כמוך, יש לי אפילו בני משפחה כאלה, שבשיא חוצפתם יבואו לארץ לאיזה אירוע ויגידו לי איך המדינה והארץ שלי מסריחה, לא מתוקנת, ויתחילו לקטר חצי שעה על מה אפשר וצריך לעשות כדי לשפר את המצב- כאילו שארה"ב כ"כ מתוקנת ומדהימה בגללם; כאילו הם, או חברי הקהילה שלהם איכשהו קשורים למשהו בארה"ב ולא באמת קהילה שמתבוללת ומתכנסת בעצמה ואינה קשורה לפיתוח, חיזוק, וביטחון המדינה שלהם.. כאילו שהיהודי ב Cedarhurst הוא מייצ את ארה"ב באיזשהו דרך או אופן- וכל הזמן הזה אני מסתכל עליהם ופשוט כואב לי עליהם, על הילדים שלהם, על חייהם. הם חיים בעולם מבולבל, מאטריאליסטי לחלוטין הנוגד את עצמו בכ"כ הרבה מובנים;
כל זה קורה עם הורים ואנשים כמו הרודן מלייפציג, שמגדל ילדים לתוך מציאות של רגל אחת כל היום מדברת על ארץ ישראל וחשיבותה, רגל שנייה ששונאת את אותה המדינה שעליה הם מדברים, בלי להבין שיש רגל שלישית שטורפת את כל הקלפים: שהילדים שלהם הם פשוט Americanized, מפונקים, ילדותיים, לא מבינים מהעולם, וכל היום בשוק מהעולם שלא השכונה שלהם ביו- ג'רזי; הם מסתכלים בגאווה על הילדים שלהם שאף פעם לא עשו דבר וחצי דבר למען הקהילה או המדינה שלהם, לא היו קשורים או חלק ממשהו אמיתי או משמעותי בחיים שלהם, שהקשר החיד שלהם ל "עם" זה הדגל האמריקני ותחושת הגאווה שיש להם כשהם עומדים בהמנון המאריקני לפני משחק של ה METS, בלי היכרות, רצון להכיר או אכפתיות מהאמריקנים הגויים העומדים לידיהם שבאמת אכפת להם ומעורבים בנעשה בארה"ב; שהמושג רעות, ותרומה לקהילה ולעם זה רק ב Counter Strike ו MW שהם משחקים כל היום ב XBOX ו PS שלהם; המושג "אחווה", "קהילה", ואפילו ,עם ישראל" ו"יהודי" הוא באמת רק מי שחלק מבית הכנסת שלך, ולא "האחרים" שהולכים לבתי כנסת אחרים באותו השכונה; זה שאתם 1000 משפחות יהודיות באותו האיזור, אבל אתם לא מכירים אחד את השני וגם לא מעניין אותכם להכיר; זה שאתם קהילה של יהודים באיזה Suburb עם שכנים גויים שלא רק שאין לכם קשר אליהם, אבל אתן נמנעים מלתקשר, ופשוט זרים, או "השכן היהודי הזה" שגרים ליד "הגוי" הנחמד שלא מבין למה אתם כל הזמן מסתתרים בבית, שקטים, ששומרים לעצמם.
ואז מגיע הטאבו הגדול של הקהילות הדתיות בארה"ב- כשמורידים את הכיפה, מתבוללים, מסתובבים אם חבר/ חברה חדש/ה שלא מהשבט; הם ישלחו את הילדים "המדהימים" שלהם בני ה 18 ל Yeshiva ו- Seminary, כדי שיסתובבו בעיר, ישתכרו ויקיימו יחסי מין, וכל העת הם מקבלים College Credit for Judaic Studies, ולאחר מכן ללכת לאיזה community College או YU, ולהשלים איזה שנה וחצי של לימודים לקבלת התואר (הרי את חצי מהתואר הם עשו בבן יהודה בירושלים) ולמצוא את העבודה הנחשקת (או שלא היום עם הכלכלה המשגשגת שלכם) , להתחתן, לעבור לבית לא רחוק מאמא ואבא, והגלגל חוזר על עצמו עם דור חדש; וכמובן, לא מדברים על הטאבו הגדול: הילדים שלנו הם לא ישראלים (ותאמין לי שאתם מקנאים בנו, ובגלל זה אתם רק מדברים על הנוער הרע שיש בארץ ולא מציינים את הנוער המדהים והתורם שהם הם אלו שמחזיקים את ארץ ישראל ומדינת ישאל על הגב שלהם ולא הפישרים הקטנים שלכם!!) ואיך שיהלדים שלכם מתעקסקים בסמים, יחסי מין, ומתבוללים.
ואתם ההורים תמשיכו לחיות בסרט שלכם שמדינת ישראל היא הסיבה שעזבתם את ארץ ישראל, שאתם אלו שסוחבים אותנו שיראלים על גבכם, ותתעלמו לחלוטין מהמציאות הכואבת והמבלבלת שלכם שם.
אין לך שום זכות לכלום, ואם אתה רוצה משהו, תעבוד בשבילו ותשיג אותו בדרך הקשה, ולא תשב על התחת שלך ותחכה שייתנו לך ושיגישו לך את זה על מגש של זהב- וזה בעצם ההבדל ביננו (הישאלי הדתי, המסורתי, החילוני והאנטי- דתי) לבינך: בשבילך, ארץ ישראל זה משהו לא מציאותי, פנטזיה, משהו "שהוא שלך", אבל שלא מתאים לך כרגע לקבל, וכאשר יבוא משיח, אז תבוא בשמחה ותיכנס לבית הנחמד שיחכה לך מבעוד מועד; ובשבילנו (הירשאלים על כל גווניה) זהו המציאות, ריאליטי. ארץ ישראל היא לא פנטזיה, היא מציאות.
אתה תמשיך לשבת שם (עד שתצטרך לעזוב- הרי כל המושג של "גלות" היא שלא יהיה לך טוב בגלות, ושאתה תהיה עם ואיש נרדף, שבור, שבוכה ומתחנן לחזור לירושלים- ואת זה, מה לעשות, לא מקיימים ע"י חיים נוחים ב America, ועם נהיה לך נוח, אז כבר ידאגו לך "למעלה" שיכאב לך כמו שהיה בכל תקופה "טובה" בגלות בכל מדינה משמגשגת וקהילות "חזקות"....) ואנחנו נשב פה, בציון.
ציון שלך הוא מילה שאתה אומר כשאתה מברך, וציון בשבילי זה משהו שאני חי.
כשאתה שר ורוקד "בשנה הבאה בירושלים" ואתה עושה את זה ב Skokie, אני עושה את זה בירושלים ובונה אותה.
אני מקיים. אתה בא (אם בכלל) ומלקק את הפירורים וחי על העבודה הקשה שנעשה פה כשאתה היית בעל Season Tickets for the Rangers.
מעניין מה תגיד ותעשה כשהדולר יהפוך ללא רלוונטי, או כשהמדינה שלך תעבור משבר כלכלי חמור, ואתה לא תזכה לקבל או לראות את ה Social Security ו Pensions שחשבת, ופתאום אתה נדפקתה, לא רק שאתה לא יכול לעזוב כי אין לך כסף, אבל אתה גם לא יכול "לתמוך ולהמשיך להחזיק את מדינת ישראל", וכך נדפקה פעמיים בזה שאיבדת את מה שרציתה ואיבדת את התירוץ ללמה עשית את מה שאיבדת; ובכך דפקתה לעצמך את חיים, הרסת את השושלת היהודית שלך, וסתם יצאת עוד Nebach שבלבל לכל העולם את השכל על למה אתה לא בארץ שכשבאמת הסיבה לכך הייתה ה- $.
Make no mistake- those who live in Israel will always have the upper hand to those who do not;
The land of Israel is standing because of those who choose to come here, not those who chose to leave; and for you to believe otherwise is witness to someone who is very self delusional, self conscious, self defensive and an insult to this Intelligence and Jewish knowledge and Identity.
שיא החוצפה וחוסר והטאקט שלך הוא שאתה שם, אומר שמה שאני, בני משפחתי, חברים ואזרחי המדינה שלי עובדים ונלחמים עליו יום יום, בלי לקחת חופש אפילו לרגע אחד בכל ימות השנה, שאיבדנו וקברנו את יקירינו בשבילו, הוא שלך באותו המידה.
תתבייש לך.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י Gevaldic Man בתאריך 10-01-2011 בשעה 13:48.
|