במקור נכתב על ידי channb
הפעם הצלחתי להכנס, ובכן מדובר בדף די ארוך ואני מניח שהתכוונת ליכולת הכללית להתאים את המשפט העברי למציאות בת ימינו, אם לא אז תמקד יותר, רצוי גם ציטוט ולו חלקי.
פשוט יש לקרוא את פסקי הדין שניתנו. תעשה ctrl+f ותחפש מקבילות למקרים מסוימים באמצעות מילות מפתח - אני בטוח שתגיע למסקנות לבד.
אין קשר בין סרבנות למקרה שבפנינו.
לגבי סרבנות: ובכן הנושא אינו חד משמעי ואנסה להסביר את הבעיה על רגל אחת, צריך תמיד לקחת בחשבון את טענתו האפשרית הבעל שאשתו "מורדת" (והם תמיד טוענים זאת ומבקשים שלום בית). היא יכולה לטעון מנגד "מאיס עלי" אך א' טענה זו אינה מאפשרת כפיה ויש להוכיח שבקונסטלציה שנוצרה הבעל מנוע מלקיים את חובותיו כלפי אשתו, מה שאינו חד משמעי ועשוי להמשך זמן רב מאוד. ב' גם במקרים בהם מוכח שהבעל צריך לגרש לדעת רבינו תם (אחד מגדולי הפוסקים שחי בערך לפני 700 שנה, וכן דעתו רלוונטית גם היום) אי אפשר לכפות בשוטים אלא באמצעות סנקציות ממונית ואחרות. לגבי סנקצית המאסר הדעות חלוקות, ובפועל חלק גדול מבתי הדין מאמצים אותו, אך רק במקרים קיצוניים של התעללות נפשית וכדו', ולא במקרים של מחלוקת כספית.
זה לא המקרה. אנו מדברים על מקרה שונה לחלוטין ואין להשליך כאן על מקרה של סעד הדדי.
אלא על רצונו של בעל להיפטר מאשתו הסובלת מנכון. האם לדעתך ההחלטה הייתה זהה אילו הבעל היה נפגע משבץ מוחי ואינו יכול לכלכל את אשתו?
אני קובע בוודאות שהאישה הייתה נשארת לצידו וכלל לא היה צריך להעלות הנושא בפני בית דין רבני.
אוסיף שככל הליך משפטי טעון ומורכב הענין עשוי להמשך שנים וזאת בלא אשמתם של הדיינים. (כאשר צד מסוים שוכר עו"ד שמגיש ערעורים על כל צעד ושעל, מיצר סחבת ביורוקרטית, מזמין חוו"ד מומחים עד אין קץ, אין לדיינים יכולת לחתוך, הם כפופים למינהלת לתקנות הדיון לאפשרות הערעור ועוד).
לגבי ההתר לבעל:
א' מאוד קשה לקבל התר לשאת אשה שנייה (התר מאה רבנים).
ב' ההתר לעולם לא ניתן אלא אם כן א' הבעל השליש גט עבור אשתו כדי שלא יווצר מצב שהבעל מסודר והאשה מעוגנת. ב' הובטחו זכויותיה הכלכליות של האשה.
בפועל מספר ההתרים שניתן הוא קטן מאוד, קשה לקבלו, ומשתמשים באפשרות זו כמוצא אחרון.
מעבר לכך אני מפנה אותך לאבן העזר סימן א' וסימן קי"ט.
ראה התשובה לעיל. אנו מדברים על מקרה שונה לחלוטין שבמקרה התגלגל לנושא העגונות. אגב, אתה יודע כמה עגונות ישנן?
מביא לך ציטוט של הרב בן דהאן בעניין:
לגבי האיום של הבעל לעגן את אשתו אם לא תוותר לו, אומר הרב בן דהאן ''קבאותה מידה שהבעל עלול לסרב לתת גט, גם האישה עלולה לסרב לקבל גט, כך ששניהם עומדים במקום שווה''. את טענת ד''ר הלפרין-קדרי שהבעל עשוי לעקוף את סירוב האשה באמצעות ''היתר מאה רבנים'', דוחה הרב בן דהאן: '''היתר מאה רבנים' הוא נוהל נדיר המתבצע בממוצע 4-5 פעמים בשנה'', הוא אומר, ''הבעל הסרבן לא יכול לבנות על זה. לעומת זאת במהלך שנת 2004 בלבד נרשמו מעל 60 מקרים בהם הפעיל בית הדין הרבני את סמכותו והטיל סנקציות על בעלים סרבנים שהפרו את הוראת בית הדין לתת גט''.
''במשך חודשים ארוכים פתחנו את כל מאגרי המידע שלנו בפני ''מרכז רקמן'' ואפשרנו להם גישה מלאה לכל הנתונים הדרושים. חוקר מיוחד מטעמם בדק ועדיין בוחן את העבודה הנעשית אצלנו ורואה את ההשקעה הרבה שלנו להביא כל תיק לסיומו המהיר והיעיל. בשביל מה היה צורך בסקר סנסציוני ומטעה?''
מדובר באנשים מבוגרים
ומה בנוגע לטענה של ד''ר הלפרין-קדרי שהאיום בסרבנות מסייע לבעלים לסחוט וויתורים מהאשה גם כאשר יש גט מוסכם?
''השאלה במה דברים אמורים'', אומר הרב בן דהן, ''אם מדובר במצב בו בית הדין כופה על האשה לוותר על דברים המגיעים לה כחוק, מדובר בדבר חמור שאסור שיקרה ולא נעבור עליו לסדר. אני תמיד אומר לנציגי ארגוני הנשים: 'תנו לי דוגמאות בהם הדיינים לחצו ודרשו במפגיע מהאשה שתוותר על זכויותיה בילדים או בממון כדי שתקבל את הגט, אני אבדוק כל מקרה לגופו ואביא את הדברים לפני הרב עמאר', בנתיים מעולם לא הציגו בפנינו מקרה קונקרטי כזה. לעומת זאת, אם מדובר בהסכמה של האשה מרצונה לוותר על סעיף כלשהוא, זה כבר סיפור אחר לגמרי. מה שקורה בחדרי חדרים בין בני הזוג אינו מענינו של בית הדין ואנחנו גם לא יכולים להתערב בכך. אם אשה מרצונה מגיעה למסקנה שהדבר החשוב לה ביותר הוא לקבל גט, אני לא רואה מה אנחנו יכולים להוסיף. מדובר בסך הכל בשני אנשים מבוגרים''.
אגב אחר הטענות על הרבנות, תהליך קבלת הגט הוא בן 137 יום, משהו כמו ארבעה וחצי חודשים ולא שנ ים כפי שכתבת.
|