לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 18-01-2011, 11:48
  משתמש זכר oxcart oxcart אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.02.08
הודעות: 1,132
20 שנה למלחמת המפרץ - מה עשה צה"ל

אני זורק פתיחת אשכול, ובואו נראה לאן זה זורם.
בימים אלה מציינים 20 שנה לתחילת מלחמת המפרץ הראשונה. רוב הציבור, כלומר מי שכבר נולד אז, זוכר את הטילים העיראקיים, את הוויי החדר האטום ואת נחמן שי. מעורבות צבאית פעילה של צה"ל - אין בזיכרון ההיסטורי. להפך: יש איפוק, ועמידה מהצד. אבל מי שהיו אז חיילים, בסדיר או במילואים, מכירים סיפורים אחרים שכמעט כולם לא סופרו. אז הנה, בואו נספר את מה שאפשר לספר, ונהיה זהירים במה שאי אפשר.

אני מתחיל: כקצין מטה צעיר בגדוד שיריון, חוויתי תקופה ארוכה של תרגילים שלדיים, מלאים ורטובים בהיקפים גדולים ונדיבים מהרגיל שבהם החטיבה התאמנה בלנוע מתודית מזרחה אם תידרש - רק שתכלס בשטח היא נעה לכיוונים אחרים. בלילה שבין ה-16 ל-17 לינואר 1991, בהתקפת הטילים הראשונה על ישראל, בחטיבה התקשו להבין מה בדיוק קורה במרכז ובעורף, ותגובת הבטן הראשונה (והנכונה, לדעתי) של המח"ט היתה להוציא את כל הכלים לשטחי כינוס, לקראת נסיעה אפשרית על השרשראות לאי-שם . אני זוכר היטב את הדקות הראשונות שבהן, תוך כדי כל ההמולה וסחיבת הציוד וההעמסה, עלתה אצלי המחשבה הבלתי נתפסת הזאת שייתכן שכל עיר מגוריי הרוסה, שאין לי מושג מה קרה להוריי ולאחיי, ושאנחנו יוצאים עכשיו למלחמה שמי יודע לאן היא תתגלגל. עברו כמה שעות ארוכות עד שעידכנו אותנו שמדובר "בסך הכל" בכמה טילים קונבנציונליים ושהפגיעות קלות יחסית.

ועוד סיפור קטן: אנשי היחמ"מ שבו עשיתי את שנות המילואים הראשונות שלי סיפרו לי שבתקופת מלחמת המפרץ הם גויסו בצו 8 למילואים הכי מוזרים שחוו אי פעם. הצוותים פוזרו על כמה גגות ברחבי תל אביב, ותפקדו כתצפיתני סקאדים. הם סיפקו את נקודות הנפילה כדי שהכוחות יוזנקו ביעילות. במקום להיות מחופרים בעמדות מוסוות באמצע השומקום, אנשי היחמ"מ מצאו על עצמם בבתי דירות עתירי סטודנטיות. ובעוד שכל המדינה נתקעה בחדרים האטומים, הם זכו לתצפית מרהיבה על שיגורי הפטריוטים.

נערך לאחרונה ע"י oxcart בתאריך 18-01-2011 בשעה 11:53.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 18-01-2011, 14:52
  משתמש זכר מרקויס מרקויס אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.12.08
הודעות: 5,326
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי אוריהו שמתחילה ב "צו 8 ניתן להרבה יחידות מוצנחות במילואים."

את החט' שלי (623 המרכזית) גייסו בצו 8, הגענו לסירקין והתחלנו להכין את הכלים. פתחנו את האח''י ובלילה הלכנו לישון בין הברזנטים שעשינו מהם אוהלים.
באמצע הלילה קיבלנו הוראה מהרופא הגדודי להתחיל לאכול את הכדורים האלה שבערכת האב''כ ולפני שהשמש זרחה שמענו בפעם הראשונה את "נחש צפע". פתאום ראינו מהבסיס בסירקין את השובלים המרשימים של הסקאדים, שמענו את הבומים והאמת שלא היה נעים.
עוד לא ידענו שזה עושה הרבה רעש אבל שהפילטר במסיכות יהיה הרבה יותר קטלני.
לאחר כמה ימים בהם הרסנו את הבסיס בגלל חוסר מספיק בשירותים ומקלחות הגיעו המארינס עם הפטריוטים...
איזה ציוד....
רציתי ללכת עם כמה חברים להציץ מקרוב במשאיות שלהם אבל לא נתנו לנו להתקרב, ולא התכוונו להתווכח עם מארין שנראה כמו מקרר האמנה שיש לי בבית...
וזהו, אחרי כשבועיים בהם לא עשינו כלום מלבד לזווד את הנגמש''ים עד הקצה, השתחררנו הביתה.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילהמחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 24-01-2011, 18:46
  הנביא הכפול הנביא הכפול אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.06.10
הודעות: 222
התנהלות יחידת דובר צה"ל במלחמת המפרץ הראשונה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי oxcart שמתחילה ב "20 שנה למלחמת המפרץ - מה עשה צה"ל"

יחידת דובר צה"ל הייתה מבין היחידות המעטות "שנלחמו" במלחמת המפרץ הראשונה. אני מקווה שתפקודה הכושל במלחמה זו אינו מצביע על יכולות צה"ל להתמודד עם מלחמה.

יחידת דובר צה"ל, היא יחידה שהעומד הראשה הוא חבר בפורום המטכ"ל. אני מניח כי לפני המלחמה הוא שמע, כמו קצינים רבים בסדיר ובמילואים, שקיימת אפשרות כי ישוגרו טילים לעבר ישראל.

אני מצפה מכל קצין שינסה לצפות את העתיד לקרות ויערך בהתאם. דובר צה"ל לא צריך לעשות מסעות מפרכים כדי להכשיר את פקודיו למלחמה ... אבל, עליו להכיר את שמות הקוד שישודרו לציבור בעת חרום ("נחש צפע")ולעדכן את כלי התקשורת בהם. עליו להכיר את מפת חלוקת הארץ לאזורים ולהיערך להפצתה בכלי התקשורת. כל זאת לא קרה. הקריינים והציבור לא ידעו מה זה "נחש צפע" וגם מי בדיוק נכלל באזור א לא היה ברור לאיש. מילא דובר צה"ל לא ידע כל זאת לפני תחילת שיגור הטילים אבל מדוע לקח ימים בהם קריינים ניסו לתאר לגברת כהן היכן זה אזור א והיכן מתחיל אזור ג . בד"כ זה נשמע כשיעור לדוקטורנטים בלימודי ארץ ישראל ( "... אזור א נתחם בצפון ביובליו של נחל אלכסנדר בואך הגבעות המשתפלות של צפון השומרון ומשם פונה דרומ דרום מזרח..."). כמעט כל ימי המלחמה אחז דובר צה"ל בחוזקה במיקרופון ולא אפשר לאיש מפקודיו לשחרר את העם מסיוט המסכות. לפיכך מאות אלפי אזרחים נשמו בכבדות מבעד למסכות וחיכו שדובר צה"ל יתפנה לדבר עם רשת התקשורת לה הם האזינו. כך קרה לא אחת שבזמן שמאזיני רשת ב שתו מים , מאזיני רשת אחרת נאנקו עדיין תחת עול המסכות. כל זאת מבלי להזכיר את סיפור החדר האטום וחוסר הבהירות לגבי בציבור מה עדיף חדר אטום או מרחב מוגן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 21-01-2018, 09:53
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 20,720
מישהו כן היה שם
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי oxcart שמתחילה ב "20 שנה למלחמת המפרץ - מה עשה צה"ל"

בשנת 98 שודרה תוכנית עובדה במלאת 7 שנים למלחמת המפרץ, ובתוכנית התארחו כל בעלי התפקידים הבכירים במלחמה: רמטכ"ל, מפכ"ל, שרי ממשלה בכירים וכו'.

לקראת סוף התוכנית ראיינה אילנה דיין את שבתאי שביט, ראש המוסד במלחמה - הראיון התחיל רגוע והתחמם לרצף מהיר ומעט קשה למעקב של שאלות קצרות ותשובות קצרות.

האחרונה שבהן השאירה אותי המום לגמרי:
ש: אז אתה אומר שהיו לנו כוחות על הקרקע בעירק במהלך המלחמה?
ת: כן, היו! אז מה?

בשנים שלאחר מכן ניסינו לעשות follow up על הקטע הזה ואולי להצליח למצוא פרטים נוספים. למרות שבראיה לאחור אין שום כאן חשיפה משמעותית, ובסופו של דבר הרעיון עצמו לגמרי סביר והגיוני ומתבקש, נאמר לנו במאמר מוסגר שזאת היתה שגיאה קשה מצידו של שביט ועומדת נגד המדיניות הכללית בנושא.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 23-01-2018, 13:20
  oferet oferet אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.01.10
הודעות: 221
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי oxcart שמתחילה ב "20 שנה למלחמת המפרץ - מה עשה צה"ל"

בתור חייל בבח"א 8 זכורים לי מספר דברים:
בלילה שבו פרצה המלחמה, שבו לראשונה הוכרז "נחש צפע" בזמן החדשות של 02:00 בלילה, קרו מספר דברים:

קודם כל הוזנקו מספר מטוסים ללא חימוש כנראה קורנסים, שפשוט חגו מעל הבסיס רק כדי "לעשות שרירים" (כלומר במטרה שהאמריקאים ואולי מדינות ערב יזהו את התנועה האוירית החריגה).
במתקפת הסקאדים של אותו לילה שמענו בבירור פיצוצים חזקים שעד היום לא ידוע לי האם היו אלה סקאדים שנורו לכיוון רחובות, או פיצוצים של פטריוט. ובכלל הייתי שמח לברר סוף סוף מה התרחש בפועל.

כמו כן במהלך המלחמה הגיעו אלי כל מיני שמועות:
-שהיסעורים כבר מועמסים בחיילי סיירת כלשהי וכלי הרכב שלהם אבל המשימה בוטלה בסופו של דבר.
-שמטוסי בז חזרו מגיחות ארוכות טווח והיה צורך לשטוף אותם מהחול.
-שחומשו מטוסים כלשהם לביצוע גיחת תקיפה כלשהי- שמעולם לא יצאה לפועל.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 23-01-2018, 20:53
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,357
הפקודה שלא הגיעה
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי oferet שמתחילה ב "בתור חייל בבח"א 8 זכורים לי..."

תשובות חלקיות עבורך

http://www.iaf.org.il/571-19379-he/IAF.aspx

על שתי עובדות אין ויכוח. הראשונה, חיל-האוויר היה ערוך ומוכן לכל אורך המלחמה לבצע פעולות בעיראק, בתגובה לירי הסקאדים. השנייה, ישראל החליטה, בסופו של דבר, לא להגיב. אלוף דני חלוץ, מפקד חיל-האוויר, אלוף (מיל') אביהו בן-נון, מפקד חיל-האוויר לשעבר, וסגנו דאז, אלוף (מיל') גיורא רום, מנסים לענות על השאלה מה היה קורה לו החליטה ישראל לקחת חלק פעיל במלחמה
נועם אופיר, ליאור שליין צילומים: רובי קסטרו
יום שבת, ה-19 בינואר 1991, יומה השלישי של מלחמת המפרץ. ב"בור" של חיל-האוויר, מקום מתוח בדרך-כלל, שורר מתח יותר מכרגיל. פחות מ-24 שעות קודם-לכן שיגרו העיראקים שמונה טילי סקאד לעבר ישראל. חמישה פגעו באיזור גוש דן, שלושה בחיפה. התקפת הטילים תפסה את המדינה בהפתעה. רק יומיים קודם, בסוף היום הראשון של מבצע "סופה במדבר", נדמה היה שהכל הסתיים, שהאמריקאים ניצחו ושעיראק הובסה. מטח הטילים, שהגיע ממערב עיראק, שינה את הכל. כמעט לאיש לא היה ספק שישראל הולכת להגיב על המיתקפה חסרת-התקדים, ושחיל-האוויר עומד לפעול בעיראק.
בשעות הבוקר התכנסה הממשלה ודנה באפשרויות התגובה השונות. באותה שעה, ההכנות לקראת מבצע התקיפה של חיל-האוויר כבר היו בהילוך גבוה. בבסיסי החיל השונים הסתיימו כבר התדריכים המקיפים, בהם הוצגו לצוותי-האוויר מטרות שונות ברחבי עיראק. במקביל, עסקו צוותי הקרקע בחימוש המטוסים. באותו זמן ממש כבר היו מטוסים באוויר, מפטרלים בשמי המדינה ומחכים לאור הירוק מירושלים לחצות את הגבול.
בצהריים הכל נעצר. הפקודה לא הגיעה. מי שהיה באוויר - נחת, מי שהיה בקוקפיט - חזר לטייסת. אבל המתח לא פג. בימים הבאים יחזור התהליך עוד מספר פעמים. העיראקים ישגרו טילים, הטייסים והמטוסים יהיו מוכנים, אבל חיל-האוויר יישאר על הקרקע.

הערכת המצב היתה שגויה

זמן-מה לפני שפרץ משבר המפרץ, התכנסו הקצינים הבכירים של חיל-האוויר לדיון במטה החיל בקריה. הנושא שעמד על הפרק היה מהי ההסתברות שעיראק תשגר טילי קרקע-קרקע לעבר ישראל. אחד המשתתפים בדיון היה אל"מ דני חלוץ, ראש מחלקת אמצעי לחימה, היום אלוף חלוץ, מפקד חיל-האוויר.
"עשר שנים עברו, והדיון הזה הוא האירוע שלקחתי איתי ממלחמת המפרץ", אומר אלוף חלוץ. "עד היום הוא חרות בזכרוני. העמדה שהוצגה בדיון היתה שהסיכוי לירי טילים על ישראל הוא נמוך עד בלתי סביר. והנה, לא עבר שבוע ושוגרו טילים לעבר מדינת ישראל. זה לימד אותי לקח אחד: לפעמים אנו שבויים בתפיסות מסוימות, וזה עלול להביא אותנו למסקנות שגויות".

אמנם ההערכה של בכירי חיל-האוויר באותו דיון היתה שגויה, אבל היא לא הפריעה לחיל להיערך למלחמה. למעשה, איום הסקאדים היה מוכר היטב לחיל-האוויר. היום, עשר שנים אחרי, מגלה אלוף (מיל') אביהו בן-נון, מי שהיה אז מפקד חיל-האוויר, כי כמה חודשים לפני שפלשה עיראק לכווית החל חיל-האוויר להיערך לאפשרות של התחממות העניינים במפרץ. ההיערכות היתה מבצעית לחלוטין וכללה אימונים, שהתמקדו בתחום שעתיד היה לככב בכותרות חודשים ספורים מאוחר יותר - איתור והשמדת משגרי סקאד.

"ההיערכות החלה כבר באפריל 1990, כארבעה חודשים לפני הפלישה העיראקית לכווית", נזכר בן-נון. "היו אז כמה וכמה התבטאויות תוקפניות של סדאם חוסיין כלפי ישראל, והיו עדויות לפעילות עיראקית בירדן. הם ערכו טיסות סיור לאורך הגבול ואפילו השתתפו, בצורה מוסווית, בתרגילים שהירדנים ביצעו עם האמריקאים. התרחיש ממנו חששנו היה כניסה של עיראק לירדן ואיום על גבולנו המזרחי.

"באוגוסט, כשהעיראקים פלשו לכווית, ההתייחסות בחיל-האוויר כבר היתה כאל מלחמה. זה נראה אמנם כמו סכסוך בין כווית לעיראק, אבל הם לא הפסיקו לדבר על ישראל. לכן שינינו את תוכנית העבודה, כדי להכין את עצמנו לאפשרות שחיל-האוויר יצטרך לפעול במערב עיראק. כתוצאה מכך, פעלנו במספר מישורים, ביניהם המישור המודיעיני. למדנו את המטרות ופיתחנו תורות לחימה, בהנחה שאם הם כן ישגרו עלינו טילים, נצטרך לאתר את הטילים ולהשמיד אותם. יותר מזה: עשינו מודלים מבצעיים בנגב, בהם טסנו לטווחים המתאימים, בחנו את תיפקוד אמצעי הגילוי והזיהוי שלנו, וקיצרנו את פרק הזמן בין איסוף המודיעין להעברתו לכוחות התוקפים".

הבלון שלא היה

האזעקה הראשונה, באותו יום שישי, תפסה את אביהו בן-נון בביתו והזניקה אותו במהירות למטה חיל-האוויר. "במכונית כבר ראיתי את הסקאדים הראשונים", הוא מספר. "אחד מהם התפוצץ ממש לידי. מיד טילפנתי והודעתי איפה נפל הטיל".
מי שהפעיל את האזעקה היה סגנו של בן-נון, ראש מטה חיל-האוויר דאז, אלוף (מיל') גיורא רום, שבאותו לילה שימש כמפקד התורן של מרכז השליטה.
בפירסומים שהופיעו בארה"ב לאחר המלחמה, תואר בהרחבה איך בלילה הראשון בו פגעו סקאדים בישראל החלה תנועה ערה במסדרונות הפנטגון והבית הלבן. הסיבה לכך היתה שהאמריקאים הבחינו בעשרות מטוסים ישראליים ממריאים מבסיסיהם. האמריקאים העריכו שמדובר במבצע תגובה ישראלי. הם טעו.
"נכון שהיו הרבה מטוסים שלנו באוויר באותו לילה", מסביר רום, "אבל לא בגלל הסקאדים. באותו לילה קרו עוד שני דברים, שבכלל לא קשורים למלחמת המפרץ. מזג-האוויר היה סוער, ובלון תצפית צבאי התנתק מהקרקע. היתה תחושה שהוא בורח מזרחה, והזנקתי שני מטוסי F-15 לפגוע בו ולהפיל אותו. זאת פעולה מאוד מסובכת - הבלון נע במהירות הרוח, ה-F-15 טס מהר, והיו עננים. בשלב מסוים הגיע דיווח שהבלון חצה את הגבול לירדן, אז החזרנו את המטוסים הביתה. בבוקר, אגב, מצאנו את הבלון על הקרקע, ליד הבסיס שלו.
"חוץ מהבלון, במכ"מים היו 'בליפים', שנראו כמו חדירה של מטוסים מאיזור ים המלח. לכן הפעלנו את תוכנית ההגנה האווירית. לאוויר עלתה חגורה של מטוסים מרמת-דוד, תל-נוף וחצור, כולם למשימת הגנה אווירית לאורך הירדן והבקעה. ה'בליפים' במכ"ם היו כנראה תוצר של מזג-האוויר. באותו לילה בו נורו הסקאדים הראשונים, רדפו שני F-15 אחרי בלון שבכלל לא היה בשמיים, והמטוסים שהחזקנו בכוננות הוקפצו נגד מטוסים שלא היו".


המטוסים כבר היו באוויר

בבוקר יום שבת, בעוד אזרחי איזור א' מתאוששים מהתקפת הטילים שנחתה עליהם, דנה הממשלה בתגובה הישראלית האפשרית. באותה ישיבה נכח, מן הסתם, גם מפקד חיל-האוויר. "כשסיימנו להציג את יכולות התגובה שלנו", משחזר בן-נון, "התקבלה החלטה עקרונית שצריך להגיב, אבל עדיין לא היה מדובר בהחלטת ממשלה רשמית. היות שמבצע התגובה דרש היערכות רצינית, מיד עם סיום הישיבה נתתי הוראה להתחיל להיערך לפעילות. צריך היה להכין את הכוחות, לתדרך את הצוותים, לחמש את המטוסים. יש אלמנטים, כמו מטוסי מכ"ם ומטוסי תידלוק, שצריכים להמריא לפני כוח התקיפה. אותם מטוסים כבר הוזנקו לאוויר וטסו מעל שטח מדינת ישראל, רק למקרה שתתקבל הוראה מהממשלה לצאת לדרך".
שעות הצהריים הגיעו, והאישור לפעול עדיין לא התקבל. המבצע בוטל. "מבלי להיכנס לפרטים, אפשר להגיד שמטרות המבצע היו תקיפת משגרי טילים ופעולות עונשין נגד יעדים בעיראק", אומר בן-נון. ביומיים הבאים חזר על עצמו התהליך פעמיים נוספות. בכל הפעמים הללו כבר היו מטוסים באוויר, נכונים לקבל את הפקודה לחצות את הגבול.

על תקופת ההמתנה המתוחה בימיה הראשונים של המלחמה, סיפר שנתיים מאוחר יותר טייס F-16 מטייסת הסילון הראשונה של חיל-האוויר, אחת הטייסות שאמורות היו ליטול תפקיד חשוב במבצע התגובה המתוכנן. "הפקודות המבצעיות יצאו לדרך, המבנים כבר היו רשומים על הלוח, כל המטוסים עמדו חמושים בדת"קים. הטייסת היתה בתפוסה מלאה, ולכמה מהטייסים ערכנו טיסות ריענון. הטייסת היתה מוכנה בכוח מלא למלחמה.

"היתה התרגשות עצומה לקראת הגיחה הראשונה. ביום הראשון, כשחיכינו לשעת ההמראה, לאחר התדריך הכללי והתדריך במבנה, קיבלנו הודעה שהמבנה ייצא רק עוד שעתיים. התחלנו להתכונן מחדש, והכל נעצר. ביום השני והשלישי זה קרה שוב. פעם אחת המבצע בוטל באמצע התדריך הכללי, ופעם נוספת ממש לפני היציאה למטוסים". בלי להיכנס לפירוטים מבצעיים, והסיבות לכך ברורות, אפשר בהחלט להגיד שהאצבע של חיל-האוויר, של צה"ל, של ישראל, היתה על ההדק. "במטה הכללי החלו להיווצר שתי קבוצות", מתאר גיורא רום. "אלה שמאוד רצו להגיב, ואלה שלא חשבו שאנחנו צריכים להשתתף, ולדעתי היו יותר ריאלים. בכל מקרה, מחלקת מבצעים של חיל-האוויר עבדה קשה. כל הזמן הם עשו תוכניות".

התוכנית המסווגת של האמריקאים

"אחד החששות הגדולים ביותר של ישראל, ושל חיל-האוויר בפרט", מסביר בן-נון, "היתה הסכנה של עימות לא מכוון בין מטוסים ישראליים לבין המטוסים האמריקאיים שפעלו בעיראק. הבעיה הגדולה ביותר שלנו היתה חוסר התיאום עם הכוחות האמריקאיים ועם כוחות הקואליציה. באוויר, בעיצומה של המשימה, אי אפשר לזהות האם המטוס שגילית הוא אמריקאי או עיראקי, ועד שתזהה אותו בעין הוא יכול להפיל אותך שלוש פעמים.

"כשביקשנו מהאמריקאים לתאם את הטיסות האלה, ניסינו לתאר בפניהם תקרית 'ליברטי' אווירית. אבל הם חששו מאוד שאם ניכנס למלחמה הזאת, זה יפרק את הקואליציה. לכן הם עשו כל מה שיכלו כדי לא לתאם איתנו דבר מראש. התיאום הזה, הם חשבו, יתפרש כאור ירוק שלהם לתוכניות התקיפה שלנו.
"רק אחרי המלחמה הם סיפרו לנו שכן היתה להם תוכנית, במידה ונפעל, לזוז הצידה ולפנות את השטח עד קו אורך מסוים. זה היה משאיר לנו את מערב עיראק, המקום ממנו הופעלו הסקאדים, ללא פעילות של כוחות הקואליציה. התוכנית הזו היתה מסווגת, כדי שלא נדע על קיומה.

"לדעתי, אם הקואליציה אכן היתה מתפרקת בגלל תגובה שלנו - גם אם זו היתה תגובה שמתואמת עם האמריקאים - לא היינו מרוויחים דבר, אלא מפסידים הפסד גדול. אני אומר אפילו יותר מזה - אם היינו עושים גיחה אחת, עד היום היו מאשימים אותנו בכך שסדאם חוסיין עדיין חי, ושהפסיקו את המלחמה נגדו בגללנו, בגלל תגובת העולם הערבי לפעולה שלנו".

בן-נון דוחה בתוקף את הטענות שהושמעו במהלך המלחמה ולאחריה, כאילו חיל-האוויר הפעיל לחץ על הדרגים הפוליטיים לאפשר לו לתקוף בעיראק. "היו כאלה שפירשו לא נכון את העמדה של חיל-האוויר, כאילו אני דחפתי לפעול. זה בשום אופן לא נכון. הם לא הבינו את ההבדל בין להסביר מה חיל-האוויר יכול לעשות, לבין להמליץ האם לבצע או לא. זה לא תפקידו של מפקד חיל-האוויר להמליץ. התפקיד שלו הוא להגיד 'אם תורו לי להגיב, אז את זה ואת זה אנחנו יכולים לבצע'".

אפאצ'ים מקורקעים

על התוכניות האלה, שבן-נון הציג בפני הממשלה, עמלה במשך כל ימי המלחמה מחלקת המבצעים של חיל-האוויר. והיו הרבה תוכניות. ניתן לחלק אותן, בכלליות, לשני סוגים עיקריים. מבצעים לאיתור משגרי סקאד והשמדתם, ומבצעים שנועדו למה שנקרא "גביית נזקי מלחמה", כלומר פגיעה ביעדים בעיראק כתגובה לפגיעת הסקאדים בישראל. די להעיף מבט קצר במפת המזרח התיכון, כדי לראות שכל תוכנית פעולה נגד עיראק כרוכה בטיסה לטווחים רחוקים, ובמעבר במרחבים אוויריים של מדינות שכנות.
אחד הכלים שעמדו לרשות חיל-האוויר, למקרה שתתקבל החלטה לפעול בעיראק, היו כלי הטיס החדשים ביותר שלו, מסוקי האפאצ'י. האפאצ'ים הראשונים נקלטו בחיל-האוויר כחודש לאחר הפלישה העיראקית לכווית. עוד לפני שהושלמה קליטתם, כבר החלה הטייסת להיערך לקראת פעילות אפשרית במפרץ.

"אי אפשר עדיין להגיד מה בדיוק היו המיתארים עליהם התאמנו. מה שכן אפשר להגיד הוא שהיינו צריכים להגיע ליכולות מאוד מורכבות עם צוותים לא מנוסים", תיאר את התקופה אל"מ (מיל') משה כהן, מפקדה הראשון של טייסת האפאצ'י. "עשינו מודלים בנגב, כדי לדמות את משכי הטיסה, את חיפוש המטרות ואת הירי עליהן. היתה תחושה שיכולנו לבצע את המשימה, אבל לא היה ביטחון, ובוודאי שלא יהירות".

מסוקי האפאצ'י נותרו על הקרקע במהלך המלחמה. אבל גם מקביליהם האמריקאיים לא הופעלו במשימת ציד הסקאדים, למרות העובדה שמסוק התקיפה נחשב לאחד האמצעים היעילים ביותר למשימה זו.
"לאמריקאים היו אמצעים רבים שהם לא עשו בהם שימוש", טוען בן-נון. "היו להם יותר ממאתיים מסוקי אפאצ'י, והם לא השתמשו בהם במערב עיראק. למה? כי האפאצ'י היו שייכים לאוויריית הצבא, ומשימת ציד הסקאדים היתה של חיל-האוויר. הצבא אישר לחיל-האוויר להשתמש בכמה אפאצ'ים למבצע התקיפה שפתח את המלחמה, וזהו. בשאר ימי המלחמה ישבו האפאצ'ים, לא עשו כלום וחיכו מול כווית למקרה שהעיראקים יתקפו. אנחנו, בניגוד לאמריקאים, תיכננו להשתמש באפאצ'ים, על אף העובדה שלישראל היו מסוקים בודדים, לעומת מאות המסוקים שהיו להם".

רצון או יכולת

למרות אלפי גיחות של מטוסי קרב - כולל מטוסי F-15E, מטוסי התקיפה המתקדמים ביותר שהיו ברשותו - לא הצליח חיל-האוויר האמריקאי לפגוע בסקאדים. בשלב מאוחר יותר של הלחימה החלו כוחות הקואליציה להפעיל תחת מעטה כבד של חשאיות כוחות קומנדו קרקעיים, בתקווה שאלה יצליחו למצוא את המשגרים החמקמקים.
ב"ציד הסקאדים הגדול", כפי שכונה אז, פעלו האמריקאים ביום ובלילה, איבדו כלי טיס וכמה לוחמי קומנדו. ובכל זאת, מחקר אמריקאי רשמי שנערך כשנה לאחר המלחמה קבע שהקואליציה לא הצליחה להשמיד אפילו משגר סקאד אחד.
"הלקח הבולט מאי-ההצלחה בתקיפת משגרי הטילים, הוא שיכולות טכנולוגיות לבדן אינן מספיקות", אומר אלוף דני חלוץ, מפקד חיל-האוויר. "הן חשובות, אפילו חיוניות, אבל צריכות להתלוות אליהן גם תפיסות מבצעיות ויכולות מערכתיות שלמות, שמתחילות בשלב איסוף המודיעין ומסתכמות בפתיחה באש לעבר המטרה.

"יכולות ירי בלבד, לא משנה עד כמה הן מדויקות, בהיעדר מודיעין מוצק שעליו הן יכולות להסתמך, אינן מספיקות. ולכך יש להוסיף כמובן את תורות הלחימה, שהן אלה שעושות בסופו של דבר את ההבדל בין הצלחה, להצלחה פחות גדולה.
"אני לא יודע לשים את האצבע על כל מיכלול הסיבות שהביאו לקושי האמריקאי. אבל אין ספק, שאחת הבעיות העמוקות היתה המודיעין על המטרות. נכון, ברמת המודיעין הכללי לא היתה הפתעה, הרי עצם הנוכחות של הסקאדים בגיזרת הלחימה היתה ידועה זמן רב. אבל בסיכומו של דבר, כשרוצים להפיל פצצה שתצליח לפגוע במטרה, יש צורך במודיעין הרבה יותר נקודתי ומדויק".

לאביהו בן-נון יש הסבר אחר. הבעיה, לדבריו, היא לא היכולת, אלא הרצון. "לכל אותן 3,000 גיחות שהאמריקאים ביצעו במערב עיראק היתה מטרה אחת - להראות לנו שהם פועלים שם. אבל 3,000 הגיחות הללו היו מתוך 109 אלף גיחות שהאמריקאים ביצעו בכל המלחמה. גם בכל הנוגע לטקטיקה, האמריקאים השתדלו להימנע מהסתכנות. הם תקפו מגובה רב, ולכן לא פגעו בשום דבר. בימים הראשונים הם ניסו להשמיד כל מה שזז במערב עיראק, ואם היו ממשיכים במדיניות הזאת, הם היו מצמצמים את הירי על מדינת ישראל בצורה משמעותית. אבל בשלב מסוים הם קיבלו הוראה שאסור להם לירות בלי זיהוי של המטרה. זיהוי כזה, במיוחד בלילה, הוא בלתי אפשרי, ולכן כל הפעילות הפכה ללא-אפקטיבית".

מה היה קורה אילו

אחת השאלות המעניינות ביותר היא איזה תוצאות יכול היה חיל-האוויר להשיג לו היה מוציא אל הפועל את אחת מתוכניות המגירה. התשובות, באופן לא מפתיע, אינן חד-משמעיות.
"זאת שאלה היפותטית, וממרחק הזמן איני יודע להעריך מה היה קורה אילו", אומר אלוף חלוץ. "התוצאה היתה יכולה להיות מוצלחת מאוד, או מוצלחת פחות. בדבר אחד אין לי ספק: הנחישות שלנו, כאשר יורים עלינו, גבוהה מהנחישות של כל אחד אחר להגן עלינו".

"נניח שבלילה מסוים, בתגובה על ירי סקאדים, היינו מחליטים להוציא אל הפועל את אחת התוכניות שלנו לפגיעה במטרות בעיראק", משרטט גיורא רום תסריט אפשרי. "הרי אין כמעט יחידה בחיל-האוויר שלא היתה תופסת חלק כזה או אחר בארמדה הגדולה הכרוכה במבצע הזה. ובסוף היינו מגיעים אל היעדים, משגרים את החימוש ופוגעים במטרות בדיוק לפי התיכנון. אז מה? העיראקים היו רגילים לחטוף כל לילה עשרות טונות של פצצות מכל הסוגים. עוד כמה טונות לא היו משנות דבר. את התושבים בבגדד לא מעניין איזה סוג פצצות נופלות עליהם מהשמיים, ומאיזו מדינה הן הגיעו. הם שומעים פיצוץ אדיר, וזהו. איך הם בכלל היו יודעים שהפיצוץ הזה מקורו בטיל ישראלי? וגם אם היינו מתמקדים רק בציד הסקאדים, אני לא משוכנע שהיינו מצליחים יותר מאשר האמריקאים".

"לדעתי", אומר אביהו בן-נון, "פעולה שלנו היתה מפחיתה את ירי הסקאדים בצורה משמעותית. היא לא היתה מבטלת את הירי, היא לא היתה משנה את מהות המלחמה, אבל היא בהחלט היתה תורמת לצמצום מספר פגיעות הטילים. נכון שגם ככה זה היה מספר נמוך יחסית, אבל אולי במקום 39 טילים, היו פוגעים בישראל רק חמישה או עשרה. מה שכן, מובן שבמלחמה אין הפחתת סיכון שאינה כרוכה בסיכון אחר. האם היינו מאבדים מטוס אחד, חמישה מטוסים, אולי עשרה? יכול להיות".

יכול להיות שזה לא נגמר

עשר שנים אחרי, ושום דבר, כך נראה, לא השתנה באופן מהותי. על אף מאמצי הפיקוח של האו"ם, לעיראק נותרה עדיין יכולת מסוימת לשגר טילים. הפסקת הפיקוח הצמוד מקלה על עיראק לנסות ולחדש את היכולות הבאליסטיות שלה, כולל היכולות הלא-קונבנציונליות. אותן שאלות שעמדו על הפרק בינואר 1991, ערב מלחמת המפרץ, צצות ועולות גם היום.
"היכולות של חיל-האוויר היום להתמודד עם איום הטילים מעיראק הרבה יותר טובות מאשר אלה שהיו לו אז. בכל זאת, עברו עשר שנים", אומר אלוף חלוץ. "זה פרק זמן משמעותי ביותר בפיתוח מערכות נשק, בהצטיידות במטוסים. מאז מלחמת המפרץ קלטנו מטוסי F-15I, מטוסי F-16 מתקדמים יותר, מערכות נשק נוספות מאוד מתקדמות, פיתחנו יכולות מודיעיניות. גם הרחבת תחום החלל היא עוד מימד שיכול לספק חלק מהפתרונות. למשל, פתרונות מודיעיניים ותקשורתיים.
"חלק מהדברים האלה הם תוצאה ישירה של מלחמת המפרץ. אין ספק, העובדה ששוגרו סקאדים לעבר מדינת ישראל מיקדה אותנו בחיפוש פתרונות בכל התחומים, והביאה לכך שהיום, בשנת 2000, אנחנו בעלי יכולות יותר גבוהות. למשל טיל החץ, שישנו היום ולא היה אז. זה שינוי דרמטי בזירה. אני מניח, שאם היה לנו חץ ב-1991, התוצאות היו לגמרי אחרות". אבל המענים הם לא רק טכנולוגיים, אלא גם תפיסתיים. "לא מוכרחים להגיב על סקאד בתקיפת הסקאד", אומר אלוף חלוץ. "יש עוד מיגוון רחב של מטרות אחרות שיכולות לשמש תשובה לעובדה שמישהו עושה שימוש בטילים נגד מדינת ישראל. לא מוכרחים לפעול על-פי עיקרון של סימטריה. אפשר גם לתקוף מטרות אחרות".

לאור ההתקדמות הטכנולוגית והמאמצים שהושקעו במהלך השנים, נשאלת השאלה האם היום יש בידי חיל-האוויר יכולת טובה להתמודד עם איום הטילים. "יש לנו יכולת להתמודד עם האיום הזה", אומר חלוץ. "את המילה טובה עוד לא אמרתי. בעתיד היותר-רחוק תהיה יכולת טובה, אפילו טובה מאוד. בתחומים מסוימים זה יקח שנים, בתחומים מסוימים זה יקרה תוך שבועות".
בכל מקרה, את הלקח המרכזי שלו ממלחמת המפרץ, אלוף חלוץ אינו שוכח. אם היום יתנהל בחיל-האוויר דיון דומה לזה שהיה לפני המלחמה, ההערכות תהיינה פחות נחרצות. "נכון שיש היום עלייה של מתח באיזור. היום אף אחד לא יחזור על הטעות ויגיד שאין בכלל סיכוי של נפילת טילים. אין ספק שהסיכוי קיים. הוא תלוי, כמובן, בהתפתחות של המערכה, והיה אם תפרוץ. אבל גם היום צריך לזכור שההחלטה לירות טילים היא לא קלה גם אצל זה שצריך להחליט להפעיל אותם, כי ברור שזה מסמל הסלמה במהלך הצבאי.
"היום אנחנו לא נשב בידיים שלובות ונסתכל איך טילי קרקע-קרקע נופלים על מדינת ישראל. לא נישאר אדישים לדבר הזה. צריך שיהיה ברור לכל מי שהולך לחשוב על שימוש בזה, מה המחיר שהוא ישלם על כך. וכשהמחירים יהיו ברורים, לדעתי ישקלו הרבה מאוד פעמים בטרם יפעילו".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #21  
ישן 24-01-2018, 21:07
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 11,728
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "הפקודה שלא הגיעה"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי strong1
הבלון שלא היה
מי שהפעיל את האזעקה היה סגנו של בן-נון, ראש מטה חיל-האוויר דאז, אלוף (מיל') גיורא רום, שבאותו לילה שימש כמפקד התורן של מרכז השליטה.
בפירסומים שהופיעו בארה"ב לאחר המלחמה, תואר בהרחבה איך בלילה הראשון בו פגעו סקאדים בישראל החלה תנועה ערה במסדרונות הפנטגון והבית הלבן. הסיבה לכך היתה שהאמריקאים הבחינו בעשרות מטוסים ישראליים ממריאים מבסיסיהם. האמריקאים העריכו שמדובר במבצע תגובה ישראלי. הם טעו.
[B]"נכון שהיו הרבה מטוסים שלנו באוויר באותו לילה", מסביר רום, "אבל לא בגלל הסקאדים. באותו לילה קרו עוד שני דברים, שבכלל לא קשורים למלחמת המפרץ. מזג-האוויר היה סוער, ובלון תצפית צבאי התנתק מהקרקע. היתה תחושה שהוא בורח מזרחה, והזנקתי שני מטוסי F-15 לפגוע בו ולהפיל אותו. זאת פעולה מאוד מסובכת - הבלון נע במהירות הרוח, ה-F-15 טס מהר, והיו עננים. בשלב מסוים הגיע דיווח שהבלון חצה את הגבול לירדן, אז החזרנו את המטוסים הביתה. בבוקר, אגב, מצאנו את הבלון על הקרקע, ליד הבסיס שלו..


אם כבר מפרסמים על אותו הבלון, אז כמו שנכתב הוא ניתק מהכבל אשר הצמיד אותו לקרקע. מפקד הבלון (סא"ל ) לחץ על הכפתור השמדה עצמית אך הנורה לא נדלקה. נמסר דווח במיידי על בלון שהתנתק למרכז השליטה של ח"א ושם זיהו אותו שהוא שט לכוון ירדן על כל הציוד המסווג שלו.

התנהל דו שיח בין ארה"ב וממשלת ישראל בדרגים הבכירים ביותר ואמריקאים דרשו להחזיר את המטוסים. יצחק שמיר אשר היה אז ראש הממשלה בעל עצבי ברזל לא אישר את הפעולה והורה להחזיר את המיירטים אשר טסו מזרחה. אותו לילה היה ליל סערת ברקים וגשם באזור הבסיס לא שמעו ולא ראו דבר....

בבוקר, קמנו מיואשים ועצבניים בקשר ל"מתנה" אשר ירדן קיבלה מישראל, אך מה היתה התדהמה כאשר כל האזור היה מכוסה בחתיכות בד קטנות וכל מיני חוטים....
עתה התברר שהבלון כן הושמד, רק הנורה היתה שרופה ולא נדלקה. עד היום לא ברור מה ראו בבקרה,
כאשר דווחו על הבלון המשייט לו מזרחה. אמריקאים צדקו, הם לא ראו דבר ורק חשדו שישראל שולחת את תגובתה...
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #23  
ישן 27-01-2018, 09:01
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 11,728
הבלון הוא בגודל של מטוס ג'מבו...
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי beatma שמתחילה ב "אז היה שם מטען חומר נפץ לא קטן"

היות וכולו ממולא בהליום, לא נראה לי שצריך להעמיס עליו טונות חומרי נפץ ומספיק בנקודות מסויימות.
ברור שזה נעשה ע"י אנשי מקצוע. גם גורדי השחקים שרוצים להוריד אותם מבלי לפגוע בסביבה מספיק לשים במקומות מתאימים והכל קורס בתוך שניות. כפי שכתבתי במקום התחוללה סופת רעמים וברקים ואף אחד לא חשב או לא שמע את הפיצוצים. מה גם שהבלון היה בגובה רב.

קיים נוהל כאשר מתקרבת לאזור סופת ברקים מורידים את הבלון במיידי, מפני שבטוח שברק "השואף" להגיע לגוף הנמצא הכי קרוב אליו (ראה תמיד פגיעות בבינינים גבוהים או באנטנות).
במקרה הזה היתה דילמה קשה של מפקד הבלון, אשר חייב להורידו מייד ומצד שני "המשתמשים" בקשו לא להוריד. הוא החליט להוריד לאט, לאט והתוצאה ידועה.

כאן המפקד לקח אחריות אישית על המקרה והדיח עצמו מהצבא....
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #25  
ישן 30-01-2018, 02:54
  vitaman vitaman אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.01.09
הודעות: 1,019
בתגובה להודעה מספר 24 שנכתבה על ידי עמוס בן הימיני שמתחילה ב "אם לצה"ל היה מידע מודיעיני על משגרי הסקאדים"

אלה שאלות מורכבות ולכן גם התשובות. כמו גם ההנחה ההפוכה, שבהיעדר עובדות, הרי שזאת רק טענה.

אבל ניתן גם לחשוב מה, אולי ואם (שום דבר אינו מבוסס מידע צה"לי).

מודיעין?
ניתן להניח שבהיעדר פעילות ישראלית הרי שהיה אינטרס ישראלי לחלוק כל מידע רלבנטי שינטרל את האיום או יפחית אותו.

מודיעין הוא גם מודיעין קרוב או קרבי, על סמך התרחשות על הקרקע וייתכן שפעולה אחרת של כוחות קרקעיים ואוויריים היתה מביאה לתוצאה טובה יותר.

על פי פרסומי הלקחים מכישלון פעולות הקואליציה בטיפול בשיגורי הסקאדים, אני מעלה את הנקודות העיקריות הבאות:

1. המאמץ הקרקעי היה ספורדי, כמעט פרטיזני ומשני לעומת המאמץ הכללי. בכוחות שהוקצו, אמריקאיים ובריטים, פעלו בצוותים מבודדים קטנים במרחב עצום.

צה"ל לעומתם תיכנן להפעיל מאמץ שכלל שתי יחידות קומנדו על מילואיהם וחטיבה סדירה (לפי פרסומים וכו').

2.לכוחות בקואליציה היה רק ידע כללי על האיזור, לא שפה, לא מפות מעודכנות ואפילו אי הבנה של מזג האוויר.

לצה"ל היתה הבנה וידע טובים יותר.

3. הכוחות פעלו בצורה מבודדת ועם קשר וסיוע אווירי ולוגיסטי מוגבלים. האפשרות לסגירת מעגל על מטרה אפשרית היתה מוגבלת עד בלתי אפשרית לעיתים (על פי עדותם).

צה"ל התאמן על מאמץ זה והיתה ככל הנראה תמיכה מקסימלית מחיל האוויר שהיה מוכוון משימה.

4. העיראקים היו חכמים מאוד בהפעלת המשגרים, בהעמדת מטרות דמה ובהחבאה מתחת לגשרים וכו'.

לאור הנקודות לעיל, לצה"ל אולי היתה אפשרות לכסות שטח בצורה אפקטיבית יותר ולסגור מעגלים מהר יותר מול חיל האוויר.

5. היחידות המיוחדות של הבריטים והאמריקאים שיחקו בחתול ועכבר עם העיראקים ויותר משיצאו לצוד, פחדו להתגלות ולהתפס (לפי עדותם).

הייתי רוצה לחשוב שהמאמץ הצה"לי הגדול יותר היה גם יותר דומיננטי ונועד לשלוט במרחב הפעולה.

6. העיראקים עשו עבודת ל"א מצויינת, כולל שיבושי שידורים, האזנות, יצירת הדמאות מוטעות של סוללות ושאר תעלולים דיגיטליים.

הייתי רוצה לחשוב שלצה"ל היתה יכולת טובה יותר להתמודד עם זה.

7. תכנית פעולה ברורה ומקיפה לא ממש היתה לכוחות הקואליציה. הם נשלחו לשוטט בתא שטח מסוים במרחב ולנסות לאתר משגרים. גם כשנתקלו במתקנים מטרתם היתה בעיקר חבלנית ופחות הבנת התמונה הכללית. לא היתה להם תמיכה מודיעית טובה ומתעדכנת.

לצה"ל, אולי, היתה תכנית פעולה סדורה יותר, תוך ניצול מקסימום המשאבים. המודיעין הצה"לי יודע ערבית ועיראק בוודאי היתה בצי"ח. לכוחות הצה"ליים בוודאי היתה תמיכה מודיעינית יותר אפקטיבית , על הקרקע ומרחוק, מאשר לצוותי הקואליציה הקטנים.

8. מחויבות למשימה. לחלק מהכוחות הבריטיים לפחות לא היה שום רצון לעמוד במשימה (על פי עדותם). במקרה מסויים הודח מפקד צוות בשטח בגלל זה. צוותים אחרים הבינו את חוסר התוחלת בשיטוט אקראי במדבר.

אני מניח שלכוחות צה"ל היתה קצת יותר מחויבות למשימה ומוטיבציה למצוא ולהשמיד משגרים וסקאדים שאיימו על האוכלוסיה בארץ.

נערך לאחרונה ע"י vitaman בתאריך 30-01-2018 בשעה 03:05.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #26  
ישן 30-01-2018, 07:36
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 11,728
אם אין אני לי? רק אני לי עם חרב בידי לי...
בתגובה להודעה מספר 25 שנכתבה על ידי vitaman שמתחילה ב "אלה שאלות מורכבות ולכן גם..."

1. המקרה של צוותים זרים אשר ימצאו ויפגעו במשגרים, אשר פעלו בעיראק מדבר בעד עצמו. לא היתה להם מוטיבציה ורצון להחשף לתקיפה של צבא עיראק.
2. כולנו זוכרים את "הארמדה" שתוכננה לפרוץ את ההסגר על מיצרי טיראן , שחוץ מהדיבורים לא נעשה דבר עד 5.6.1967
3. חברים, אף אחד לא יפתור לנו את הבעיות שלנו בצפון, בלבנון ובעזה. ביבי יסע עוד הרבה פעמים ביחד עם המטה למוסקבה למפגשי הידידות ופוטין הוא ידיד אמת, אבל הם לא יזיזו אצבע עבור היהודים.
4. אם אנו לא רוצים להתעורר ליום "גשום של טילים", אולי הגיע עתה הזמן, לעשות מעשה....?
5. תראו את נסראללה, הוא מאיים עכשיו לא לבנות גדר על גבולנו, אחרת יתקוף.
6.
7.
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #27  
ישן 30-01-2018, 10:41
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 20,720
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב "אם אין אני לי? רק אני לי עם חרב בידי לי..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי האזרח
1. המקרה של צוותים זרים אשר ימצאו ויפגעו במשגרים, אשר פעלו בעיראק מדבר בעד עצמו. לא היתה להם מוטיבציה ורצון להחשף לתקיפה של צבא עיראק.

גם אתה וגם vitaman חוטאים לאמת, ויש בכך חוסר הגינות. באותה מידה אפשר לטעון שהחיילים האמריקאים באירופה לא ממש רצו להילחם כי פריז היא לא ניו יורק, והחיילים שנלחמו בקוריאה ו-וייטנאם בכלל חיפפו כי למי יש כוח לחום והלחות וכו וכו וכו...

אז לא, זה לא עובד ככה. החיילים שנשלחו לעומק השטח העירקי לא היו טירונים וגם לא עובדי קבלן, הם היו הלוחמים הטובים והמנוסים ביותר של ארה"ב ובריטניה באותה תקופה - הם הבינו היטב את מהות המשימה ומשמעותה, ובמיוחד החלק של החשש מהתפרקות הקואליציה במקרה של כישלון המשימה לאורך זמן וכניסת ישראל לתמונה. כמו בכל מלחמה גדולה גם כאן בחלק מהמקרים היו תקלות ובעיות וכן גם חוסר מוטיבציה, אבל לטעון שזו חזות פני התמונה כולה נראה לי זלזול ואפילו דמגוגיה.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #29  
ישן 30-01-2018, 12:51
צלמית המשתמש של ai22
  משתמש זכר ai22 ai22 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 10,779
זה לא בדיוק חוסר מוטיווצה כמו הגדרת היעדים
בתגובה להודעה מספר 27 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "[QUOTE=האזרח]1. המקרה של..."

היעד העיקרי היה הגנה על סעודיה ממתקפה ושחרור כווית,
יעד שבוצע בקלות-יחסית.
יעד משני היה עיכוב כניסת ישראל לעימות - עד להשגת היעד העיקרי.

החיילים האמריקאים הבינו מעולה את מהות המשימה ומשמעותה,
רק שמבחינתם המשימה המשנית הייתה הרבה פחות חשובה.
במבחן התוצאה ישראל נאלצה להסתפק בפעילותם,
ולכן מבחינתם משימתם נחלה הצלחה.
מבחינתנו היא נחלה כישלון.

במהלך המלחמה היה עימות בין שווארצקופ לוושינגטון בנושא זה,
ושווארצקופ נאלץ להגדיל את היקף הכוחות שהוקצו למשימה המשנית.
למרות הקצאת המשאבים (עד רבע מגיחות ההפצצה למשל), גיחות אלו נעשו תוך מיזעור הסיכון ולא היו אפקטיביות (היו הרבה מתקני דמה, וחלק מהפצצות מונחות-החום פגעו במשאיות חולפות).
יתכן שהגנרל העדיף למזער סיכון,
ויתכן שהסיבה היא - שלא באמת נערכו לצייד משגרים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #30  
ישן 30-01-2018, 13:35
  vitaman vitaman אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.01.09
הודעות: 1,019
בתגובה להודעה מספר 27 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "[QUOTE=האזרח]1. המקרה של..."

אני ממש לא מתבלבל בין הדימוי שיש לכל מני יחידות מיוחדות בארץ ובעולם לעומת המציאות כולל הSAS.

במקרה הספציפי הזה הכל מתועד מתוך היחידה עצמה לגבי הפעילות שלהם במפרץ.

הספר של פיטר רדקליף (הסרג'נט מייג'ור של הSAS) לדוגמא מתאר מפקד צוות ש "לא הצליח" במשך כמה ימים לחצות עם צוותו את מכשול הגבול בין כווית למערב עיראק כשלכולם ברור שהוא פשוט לא רוצה. גם כשלבסוף חצה לאחר איומים בקשר , עשה כל מיני קולות וסיבובים אבל שום דבר אפקטיבי עד שהודח בשטח על ידי רדקליף עצמו. פיטר מתאר שזה היה גם הלך הרוח של החיילים בצוות שחלקם היה חסר מקצועיות ומוטיבציה באופן בסיסי. יש גם תיאור של צוות שהונחת ממסוק רק כדי לגעת בקרקע ולעשות אחורה פנה למסוק מייד "כי לא התאים". כמו גם הלך הרוח הלא ממש מקצועי שאפשר לצוות בראבו שתיים אפס לתכנן מסע משקלים רגלי לא הגיוני בעליל רק כי היה ברור לפיקוד היחידה שהם פשוט יסרבו לכל פקודה אחרת.

פיטר רדקליף עצמו מעיד שלא היה להם ניסיון, לא ממש הצלחה ולא הבנה. גם כשאחרי כמה שבועות כבר הצטבר ניסיון מסויים, האמריקאים שהצטרפו מאוחר יותר סירבו לקשיב ולדעתו לא ממש עשו שם משהו משמעותי, דבר ששנים אחר כך התקבל כעובדה.

בסה"כ הפעילות המיוחדת של הקואליציה במערב עיראק במלחמת המפרץ היתה כישלון מקצועי עמוק שנעה בין חוויה מענינת לשבי טראומטי ומוות אצל אחרים.

המטרה האמיתית של שיתוק ישראל כן הושגה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #34  
ישן 24-01-2018, 09:57
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 4,846
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי oxcart שמתחילה ב "20 שנה למלחמת המפרץ - מה עשה צה"ל"

מעט מהחוויות שלי במלחמת המפרץ (על חלק מהן כבר סיפרתי כאן בעבר בתגובה לשאלה שנשאלתי):
הייתי כבר בחופשת פרישה. הזעיקו אותנו באמצע הלילה. כשעברתי בצומת הקאנטרי ראיתי תאונה איומה של התנגשות בצומת. הגעתי לטייסת בחצרים ודיווחתי למשטרה. אחרי מספר דקות הם חזרו אלי ואמרו ששלחו לשם ניידת ואין כלום. לא היה לי הגיוני. בסוף הבנתי שגם בבאר שבע יש צומת קאנטרי והשיחה שלי היתה עם המשטרה המקומית.
בטייסת קיבלנו תדריך על הצפוי, בסוף התדריך זימן אותי מפקד הטייסת (זייטמן) לחדרו ושאל אותי אם אהיה מוכן להיות הנווט האישי שלו בגיחות הצפויות. רק אז הבנתי שלמפקד הטייסת הנוכחי לא יצא להשתתף במלחמת יוה"כ (מלחמת של"ג לא היתה מלחמה "בעייתית" מבחינת לחץ אישי) וזו הסיבה שהוא רוצה מישהו מנוסה מאחוריו. כמובן שהסכמתי (אפילו שמחתי) ורק ציינתי בפניו שחסרה לי כשירות של טיסה עם אמצעי ראיית לילה (כשירות זו הושגה באימונים מיוחדים שכללו שבוע של 5 לילות טיסה עם המכשיר. כל לילה שתי גיחות. בגלל חוסר באמצעים ובשעות טיסה לא היה טעם שאוכשר לכך כשתוחלת שנות הטיסה הפעילה שלי היא לקראת סיום). "אם כך", אמר לי זייטמן, "לך לנוח שעה, תחזור ותתכנן טיסת לילה שקיבלנו לבצע כנגד ספינת חיל הים וסוללת תותחים, ונעשה זאת עם המכשיר". כך היה ולאחר טיסה אחת הוסמכתי. בשנתיים וחצי הבאות, עד לסיום טיסותי, המשכתי להיות בכשירות זו ומאוד נהניתי.
טסנו טיסות ארוכות טווח רבות, עם תידלוקים במהלכן (ועוד דברים שטרם פורסמו), כדי לדמות תקיפה בעירק. ביצענו טיסות הגנת שמי המדינה תוך שילוב במבנים של מטוסים מתקדמים (היה חוסר בכמות מטוסים מתקדמים ביחס למה שהוחלט בנוגע להגנת שמי המדינה לאורך הזמן הממושך שהעניין התנהל ולשמחתינו חזרנו, טייסות הקורנס, לפעילות הזו).
אחרי זמן, כשהובן שחיל האוויר כבר לא יתקוף, שיחררו מילואימניקים כמוני והספקתי לשהות בחיק המשפחה בסירנות האחרונות, עם המסיכות על הפנים, הניילונים על החלונות והדלתות וגם המגבות הרטובות בתחתית הדלתות. לצערי רעייתי לא הסכימה שאצא לצלם את הנפילות אז אלו התמונות מאותה מלחמה...

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נערך לאחרונה ע"י yaari בתאריך 24-01-2018 בשעה 10:02.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #35  
ישן 24-01-2018, 19:22
  HSI HSI אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.11.16
הודעות: 167
מתוך ספר מורשת חטיבה 130
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי oxcart שמתחילה ב "20 שנה למלחמת המפרץ - מה עשה צה"ל"

דברי מח"ט 130 בתקופת המלחמה, מתוך ספר מורשת החטיבה, עמ' 38-39:
ציטוט:
1988-1990 הייתה זו תקופה שהתאפיינה בהכנות למלחמה הבאה. כאוגדה מטכ"לית, נדרשנו להיות ערוכים ומוכנים לפעול בכל הגזרות - צפון, מרכז ודרום.

אך על פי ההערכות (שהתבררו ב 1991 כנכונות) עלולה להיפתח חזית נוספת והיא מעיראק הרחוקה באמצעות טילי סקאד ארוכי טווח לעבר מדינת ישראל. ועל מנת למנוע ירי טילים אלה נדרשנו להכין תוכניות בה החטיבה שלנו, במסגרת אוגדה 340 ואוגדה סדירה נוספת לתקוף את אזור H-3 שבמערב עיראק בו מצויים טילים אלה.

זכורים לי היטב הימים בהם עמדנו במוצב צה"לי במזרח המדינה, יחד עם מפקד האוגדה ואלוף הפיקוד - איציק מרדכי באישור התוכניות ובו נשאלתי שוב ושוב בפרטי פרטים על אופן מעבר הגבול והדרך הארוכה הצפויה לנו עד להגעה ליעד. אנו התייחסנו במלא הרצינות לתוכניות אלה למרות שבתוכנו לא האמנו שהן יצאו לפועל עקב סירוב האמריקאים לאשר לנו לפעול באזור זה.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #36  
ישן 24-01-2018, 19:24
צלמית המשתמש של Pilon
  Pilon Pilon אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 10.03.06
הודעות: 1,437
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי oxcart שמתחילה ב "20 שנה למלחמת המפרץ - מה עשה צה"ל"

גם היום לא ברור לי מה מותר לספר, אז אהיה זהיר

כ 30 שעות לפני תום האולטימטום, היחידה (מיל') מקבלת קריאה טלפונית בהולה להתייצבות.
אני שואל מה מתוכנן ומקבל תשובה בנוסח "אם מתחילה מלחמה והחבר'ה בעזה
יחליטו להרים ראש, אנחנו נרגיע אותם". הבנתי ששאלתי שאלה מטומטמת (מה לנו ועזה) וקיבלתי
תשובה בהתאם.
מגיעים, רוכנים על המפות...והלב מחסיר פעימה. אולי יש פה טעות, החיצים ארוכים מדי,
אבל התדריך מאשר את מה שרואים ע"ג המפות והתצ"אות.
רבע שעה אחרי התדריך ואנחנו כבר בתרגולים, רטובים עד לשד עצמותינו ונשארים כך עד לשעות הערב.
לא נעים בקור של ינואר. כמה לוחמים לא מצליחים להניע איברים, על סף היפותרמיה וזקוקים לחילוץ.

ערב, מחליף מדים, עולה על האופנוע ומגיע למרכז. הפעם האחרונה שתל אביב נראתה כל כך נטושה ועגמומית הייתה בימי מלחמת יוה"כ.
במשך כל המלחמה הגעתי לעבודה לבוש מדים ותרמיל מאובזר, מחכה לקריאה "מעכשיו לעכשיו", קריאה
שמעולם לא הגיעה.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #37  
ישן 27-01-2018, 11:31
  משתמש זכר Soloavia Soloavia אינו מחובר  
צחי בן עמי לתחום התעופה הצבאית, חיל האויר ותולדותיו
 
חבר מתאריך: 17.10.04
הודעות: 8,699
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי oxcart שמתחילה ב "20 שנה למלחמת המפרץ - מה עשה צה"ל"

מלחמת המפרץ הציבה אותי כסגן מפקד בי"ח בירושלים (אלוהים יודע איך הגיעו לרעיון הזה).

התפקיד כלל פריסה של ציוד בקטע כביש שהוסב לטיהור נפגעי חל"כ. אזור בו נושבות רוחות חזקות אשר העמידו את ניצולי תקיפת החל"כ בסכנת היפותרמיה - אם ישרדו את תקיפת החל"כ.

"כח ההצלה" בוסס על תלמידי כיתה יא' של אחד מבתי הספר הגדולים בעיר.

תגברו אותנו כמה מדריכי גדנ"ע וחיילים שלא היו בדיוק העיפרון הכי מחודד שבקלמר - מה שהתחיל בניסיון לארגן מנגל בחדר מדרגות החירום של בית החולים והגיע לשיא בפרץ היסטריה של חייל שהתבצר תחת השולחן, באזעקה הראשונה, אחרי שהיה בטוח שימות - כי לא הצליח לשבור אמפולת בננית - שחשב שהיא המרכיב העיקרי בהצלת חייו...

לילה ראשון.

סירנות.

רצים אל חמ"ל בית החולים.

בטלפון מקבלים מידע על נפילות באזור תל אביב.

מישהו מודיע על מסוק יסעור עם נפגעים שכבר המריא ונמצא נמצא בדרך אל בית החולים (לא הגיע).

מישהו מקבל החלטה לבצע גיוס כללי של התלמידים.

05:00 בבוקר.

- "שלום. מדברים מביה"ח X. אפשר לדבר בבקשה עם Y? הוא מגוייס ואנחנו צריכים שיגיע בדחיפות אל בית החולים".
- "Y לא בבית. יצא לפני חצי שעה ולא אמר לאן. באמת שאין לנו מושג לאן הלך..."

לך תאשים הורים שלא רוצים שהילד שלהם יגוייס לטיהור אב"כ במלחמה...

בסיכומו של יום ולמרות הכל - גוייסו מעל 200 תלמידים - רק שבבית החולים לא היה בדיוק מה לעשות איתם. (גם ברמה הבסיסית של תמיכה באוכל ושתייה)...

סיכום ה"פרק המבצעי" - שלושה תלמידים מאושפזים לאחר שהתייבשו.

הוחלט שלא לגייס תלמידים אלא אם תהיה אינדיקציה אמיתית לתקיפת חל"כ. במקביל הביא אנשי הג"א ובית חולים אחר תוגבר במחלקות טירונים.

במשך שבוע שלם המשכנו לקום בצפירות - לרוץ אל החמ"ל ולחזל"ש אחרי 10 דקות.

את מדריכי הגדנ"ע שסופחו אלינו - שלחו לבדר ולתגבר את גני הילדים של ילדי עובדי בית החולים שופעלו במתחם.

אחר כך הוחלט לשמר כוננות רק בבי"ח שע"צ (רחבת הטיהור שם מוקמה באחד החניונים ווילונות הגנו על האנשים מפני הרוח).

ואנחנו - נאלצנו להיפרד מכורסאות ה"אמריקן קומפורט" שיועדו לתורמי הדם - ושוחררנו אל ביתנו לאחר כבוד...

אי שם קבורות תמונות מאותם הימים...
_____________________________________
ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 27-01-2018, 12:21
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 11,728
מוזר, אבל זה מתאים לנו איך להתכונן לארוע אשר יתרחש בעוד 3 חודשים...
בתגובה להודעה מספר 37 שנכתבה על ידי Soloavia שמתחילה ב "מלחמת המפרץ הציבה אותי כסגן..."

א. הרי היה כבר פיקוד העורף (לא כפי שכיום אבל היה)
ב. איך חשבו "לגייס" תלמידי י"א אשר מעולם לא ראו פצוע. איך חשבו שהם יתפקדו בחרום.
ג. משהו עם ברזלים על הכתפיים החליט שכך זה יהיה טוב, אבל כנראה היה חסר לו משהו בין האוזניים.
ד. באזור ירושלים אולי בנו על כך שהיא לא תפגע והכל יופנה למרכז.
ה. האמת , בצה"ל לא האמינו שישראל תותקף מעיראק (בדומה להפתעה של מלחמת לבנון 2, שכל החכמים אמרו והסבירו בתקשורת שלא יפלו טילים על ישראל)
ו. האם עם ישראל למד משהו לאחר מכן (ראו כל המלחמות מול חמאס בעזה) שכולן היו יוזמה ישראלית.?
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #41  
ישן 10-08-2018, 17:12
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,190
מאמר בבלוג "על הכוונת" על ספרו של שר הביטחון לשעבר ארנס ותכניתו לפעול בעיראק ב-91
בתגובה להודעה מספר 40 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "מבצע "בגד ספורט""

ארנס, שר הביטחון ששבר את המשוואה | מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף


ארנס, שר הביטחון ששבר את המשוואה | מאת גל פרל פינקל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נוכח ההסלמה ברצועת עזה כמו גם סוגיות ביטחוניות עדכניות נוספות, ובהן מינוי הרמטכ"ל הבא, ראוי לקרוא את ספרו החדש של שר הביטחון לשעבר, משה ארנס, ממנו עולים לקחים רלוונטיים.

באחרונה ראתה אור האוטוביוגרפיה הקצרה, "למען ביטחון ישראל"(הוצאת ידיעות ספרים, 2018), שכתב משה ארנס, שר הביטחון לשעבר. ארנס, מהחשובים שבשרי הביטחון שהיו כאן, הגיע לתפקידו, שאותו מילא שלוש פעמים, מרקע אזרחי כמהנדס אווירונאוטיקה. הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, משה יעלון, ציין בשעתו, כי אף שלארנס לא היתה הבנה בטקטיקה צבאית, הוא הגיע לתפקיד מצויד בתפיסה אזרחית מובהקת, שהתמודדה היטב עם החשיבה הצבאית. נוכח ההסלמהשמתרחשת כעת בדרום, בין ישראל לחמאס ברצועת עזה כמו גם סוגיות ביטחוניות נוספות, מוטב לקרוא את הספר של ארנס משום שהוא כולל בתוכו לקחים רלוונטיים.

עם כניסתו לתפקיד, בשנת 1983, ניצל את המנוף האמיתי היחיד שעמד לרשותו – מינוי הרמטכ"ל, בכדי לבצע את המהלך החשוב ביותר שלו כשר ביטחון במטרה לכפות על המערכת שינויים מבניים נחוצים. "כשבישרתי למשה לוי שאני מתכוון למנות אותו לרמטכ"ל, הצבתי בפניו תנאי אחד ויחיד: הקמת מפקדת חילות השדה (מפח"ש). הוא שקל את הדבר לרגע והשיב כי אם הדבר לא יפגע בסמכותם של מפקדי פיקוד הדרום, המרכז והצפון, הוא מסכים. המפח"ש יהיה אחראי על האימונים ועל ההצטיידות של כוחות הקרקע, אבל לא על הפעילות המבצעית שלהם. מקובל עלי, אמרתי לו, הבה נעשה זאת. וכך יצא לדרך השינוי המבני הראשון בצה"ל מאז הקמתו" (עמוד 112). כך, למעשה באה לעולם זרוע היבשה שהמפח"ש הוא הגלגול הראשון שלה. כדאי ללמוד מזה משהו, דווקא עכשיו על רקע ההתמודדות הנוכחית על תפקיד הרמטכ"ל הבא. בניין הכוח הוא אחד משני התחומים העיקריים שעליהם אחראי הרמטכ"ל, השני הוא, כמובן, הפעלתו. סביר שהשר ליברמן, שבעצמו מגיע מרקע אזרחי מובהק, המראיין בימים אלו את המועמדים לתפקיד (המובילים הם האלופים כוכבי וגולן, שכיהנו כסגן הרמטכ"ל) מבקש מהם להציג לו את תכניתם לבניין צה"ל ואת התהליכים שהם מתכוונים להניע במידה וייתמנו למפקד הצבא. אבל כדאי גם שהשר ישתמש במעמד ככלי לעיצוב צה"ל בהתאם לתפיסתו. אחרי הכל הוא אמור להיות המפקח מטעם הממשלה על הצבא, ולא כפי שקורה לרוב, נציגו בממשלה.

יש להימנע ממערכה מיותרות

בפעם השנייה שכיהן בתפקיד נדרש ארנס להתמודד עם איום הטילים העיראקי בעת מלחמת המפרץ, ב-1991. כשר ביטחון, דחף אז לפעולה צבאית כנגד עיראק באוויר וביבשה. מפקד חיל האוויר דאז, אלוף אביהו בן נון, מונה לעמוד בראש הכוח האווירי, ואילו על הכוח היבשתי, שכלל כוחות מיוחדים וצנחנים, הופקד האלוף דורון רובין, שפיקד אז המפקדה למשימות מיוחדות (מפקדת העומק בגלגולה הקודם). ארנס כתב בספר כי לפני שאישר את התכניות המבצעיות, פנה "לתת-אלוף נחמיה תמרי, צנחן ותיק שהשתתף בחילוץ בני הערובה באנטבה ומי שהיה אמור לפקד על הכוחות שינחתו במערב עיראק. שאלתי אותו מהי תחושתו לגבי המשימה. הוא לא היסס, ואמר שהוא בטוח בהצלחתה. אישרתי את התכנית" (עמוד 195). תחתיו יועדו לפעול כוח מחטיבת הצנחנים, בפיקוד יעלון, ויחידת שלדג, בפיקוד בני גנץ.

ארנס אינו מציין בספר כי הרמטכ"ל דאז, דן שומרון, גם הוא יוצא הצנחנים שרכש ניסיון בפעולות שכאלו כשפיקד על הכוח הפושט במבצע אנטבה, התנגד לפעולה צבאית וכמוהו ראש אמ"ן באותה עת, האלוף אמנון ליפקין-שחק. הם הזהירו בין היתר מפני פגיעה בקואליציה שנשענה, בין השאר, על תמיכת המדינות הערביות. אבל היה גם שיקול נוסף והוא מידת המוכנות של צה"ל למבצע. עם כל הכבוד לתמרי, שנהרג לימים כאלוף בהתרסקות מסוק, נדיר שקצין קרבי בצה"ל יגיד שאינו יכול לבצע. למרות המוטיבציה והלוחמנות מצד מפקדי הכוחות, בפיקוד הבכיר של צה"ל הטילו ספק של ממש ביכולת להשיג מודיעין עדכני ונקודתי, כמו גם ביכולות הלוגיסטיות ומבצעיות של הצבא, אז, לתמוך כוח גדול יחסית הפועל כה רחוק מישראל במשך זמן ארוך.
נראה שהפעולה שתוכננה היתה "לא אפויה" וטוב שלא יצאה אל הפועל. ארנס משום מה אינו מציין זאת, וממש כמו בנושא מטוס הלביא (שהיה מפעל חייו), פרויקט שהיה גדול על מידותיה של ישראל, הוא בחר להציג את הדברים כאילו ישראל יכולה היתה לפעול בעיראק משל היתה ארצות הברית, מה שבאותה עת פשוט לא היה נכון. הממשלה בראשות יצחק שמיר, כאמור, החליטה נגד התכנית ומדיניות האיפוק הנכונה של ישראל נשמרה עד תום המלחמה. גם כאן ישנו לקח חשוב, בין שארנס כיוון אליו ובין שלא. על הממשלה לצאת למערכה, שתהיה זו ביעד קרוב כמו רצועת עזה או ביעדים שמעבר לאופק, רק כשמטרותיה ברורות, ניתנות להשגה וכאשר לא ניתן להשיגן באמצעים מדיניים.

חשיבה אזרחית שמאתגרת את הצבאית

דוגמה נוספת ליכולתו של ארנס לחשוב מחוץ לקופסה ולהביא אתו גישה אחרת נוגעת להתמודדות עם איום הקטיושות על יישובי אצבע הגליל. הוא כיהן אז בפעם השלישית כשר ביטחון, בין ינואר ליוני ב-1999, וכהרגלו חשב אחרת ממפקדי הצבא. הוא נפגש עם הקצינים שפיקדו אז על הלחימה בצפון, האלוף גבי אשכנזי, והתא"לים מפקדי האוגדות אפי איתם וארז גרשטיין (כולם, אגב, יוצאי גולני). השלושה הציגו לו את "הטקטיקה שהם נוקטים נגד החיזבאללה, והפגינו ביטחון ביכולתם להביס אותו" (עמוד 213). ארנס הסביר להם שלגישתו נוכח העובדה שהארגון מנהל כנגדם מלחמת גרילה בשטחו, ונוכח המגבלות שהציבו על צה"ל הבנות מבצע "ענבי זעם" ורגישות החברה הישראלית לאבידות, הוא חלוק על גישתם וצופה שישראל תיסוג מלבנון בעתיד הקרוב. מנגד, ובניגוד לחשיבה המקובלת, ארנס האמין בגביית מחיר לא פרופורציונאלי מלבנון כולה שיחייב את סוריה, ששלטה אז דה-פקטו בלבנון והפעילה את חיזבאללה, לרסן את הארגון. היוזמה הזו נבלמה בשל הבחירות. נוכח כניסתה של ממשלת ברק נמנע ארנס מלהציע מדיניות שעשויה להסלים את הלחימה בדרום לבנון, רגע לפני שהוא עוזב את תפקידו.

אבל הדברים התפתחו אחרת. רגע לפני שאהוד ברק נכנס לתפקידו כשר ביטחון וראש ממשלה, ירה חיזבאללה רקטות על קרית שמונה והרג שני אזרחים. ארנס, בשבוע האחרון שלו כשר ביטחון יזם את מבצע "רפואה חליפית", שנערך ב-24 ביוני 1999. "באותו לילה התכנס הקבינט הביטחוני, עדיין בראשותו של נתניהו, ואישר את התכניות שלי להרוס שתי תחנות כוח באזור ביירות, את מרכזת הטלפון של העיר וכמה גשרים בדרכים המובילות לדרום לבנון. אחרי שתקיפות האוויר בוצעו, הכריז הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז, שאנחנו מוכנים להרחיב את היקף התקיפות אם ימשיך חיזבאללה לשגר קטיושות לעבר ישראל. אבל ירי הקטיושות נפסק. האסטרטגיה שלנו הצליחה ככל הנראה" (עמוד 214). לימים כתב העיתונאי מנחם הורביץ, כי היה זה אחד משני מהלכים (השני הוא מלחמת לבנון השנייה) שהצליחו להביא לרגיעה בירי ובפעולות האיבה כנגד יישובי הצפון. הסיבה, לתפיסתו, היתה שישראל "שברה את המשוואה המקובלת והפתיעה בתגובה בלתי מידתית, כזאת שאינה מתייחסת לאירוע מסוים בנוסח "צה"ל השיב אש למקורות הירי", אלא מביטה על המצב בכללותו".


(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 09.08.2018)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 09.08.2018)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #43  
ישן 05-02-2018, 07:03
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 11,728
נמל עקבה שימש כנמל מוצא של עיראק...
בתגובה להודעה מספר 42 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "איפה ירדן היתה בסיפור?"

לפני המלחמה כאשר היה הסגר על כל נמליה של עיראק, עקבה שימשה כנמל יבוא-יצוא של עיראק.
במפרץ אילת עמדו עשרות ספינות עם סחורה לעיראק. הכביש הורחב ל-3 מסלולים לכל כיוון. משאיות גדולות נסעו 24/7 מעיראק וממנה. קו הרכבת היה פעיל מאוד. (לעומת זאת אצלנו אין עדיין קו הרכבת לאילת) היה שיתוף פעולה מלא של המלך חוסיין. (גם לא היתה לו ברירה אחרת)
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #44  
ישן 07-02-2018, 19:35
  גפשטיין גפשטיין אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.04.07
הודעות: 809
בתגובה להודעה מספר 42 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "איפה ירדן היתה בסיפור?"

תחילה עם הפלישה לכוויית מלך ירדן ניסה לתווך ולמצוא פתרון במסגרת ערבית. אך עם הגינוי הפומבי שהשמיעה מצרים כלפי סדאם האופציה הזו נסגרה. בגלל פעולות אלה הוא נתפס כמשתף פעולה עם עיראק וכזה שידע על הפלישה הצפויה.

ערב המלחמה ירדן ביקשה מעיראק לא להשתמש בשטחה למעבר כוחות עיראקים באוויר וביבשה ולהדגשה העבירה דיוויזיית שריון לחזית המזרחית. הנסיך עבדאללה נשלח לגבול עיראק עם טייסת מסוקי קוברה כתגובה אפשרית לכל התפתחות בגזרה.

בין חוסיין לשמיר היה תיאום מוקדם בפגישה שהתקיימה בינואר. סגן הרמטכ"ל ברק השתתף בפגישה והעלה את דיווחי המודיעין על פעילות צבאית משותפת של העיראקים עם הירדנים, שטענו שזו נבעה משיקולי תקציב. שמיר אמר שישראל לא תתקוף דרך ירדן אם הירדנים לא יאפשרו לטילים לעבור דרכם.. חוסיין ענה שכניסה של ח"א תחייב את ירדן להגן על ריבונותה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 21:19

הדף נוצר ב 0.65 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2018 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר