לנשיא מצרים, חוסני מובארק, אני לא ממש דואג. הוא איש חזק ויודע מה טוב למדינתו. השלום עם ישראל
הוא נכס חשוב מאוד למובארק והוא מודע לזה. הבעיה היא שהנשיא המזדקן כבר לא בשיאו, ושמועות על
מצב בריאותו הרעוע קיימות ולא סתם. אין עשן בלי אש, וגילו המופלג עושה את שלו.

החשש הגדול, ואני בטוח שגם בכירי מערכת הביטחון והמערכת המדינית מהרהרים בו, זה מה יקרה לאחר
עידן מובארק האב. הבן גמאל מתייעד ע"י אביו להתמנות לשליט הבא של הרפובליקה הערבית, אבל כוונות
לחוד ומציאות לחוד. האחים המוסלמים, האופוזיציה המצרית והאימא ואבא של תנועת חמאס, מרימה ראש
בכל יום שעובר. בימים האחרונים מתקיימות הפגנות אלימות של אזרחים, צעירים ומבוגרים, נגד השלטון. יש
כבר מספר הרוגים, בהם גם מכוחות הביטחון.

המהומות הללו הן לא המפץ הגדול, אך הן פאקטור אחד מיני רבים שמעידים על העתיד לבוא. מה חלילה
יכול לקרות אם וכאשר ילך אדון מובארק לעולמו? שאלה קשה, שאין עליה תשובה אחת. האם הבן יעלה
לשלטון וישמר את השלום בין המדינות, או אולי האופוזיציה תגבר ותיקח את מושכות ההנהגה, או אולי
סצנריו אחר?

תנו את התרחישים האפשריים בעיניכם למצב, ואיך שתי המדינות יתמודדו בהן. האם אנחנו מתקרבים ליום
בו מצרים תחזור להיות אויבת מסוכנת למדינת ישראל או אולי יש בקרבינו פרנואידים בעקבות היסטוריה בעייתית?
הנושא נראה לי חשוב מאוד, גם אם לא ממש מדברים עליו בתקשורת בימים האלה.

צבי יחזקאלי אמר אתמול שלדעתו אפשר להיות רגועים. הוא לא מתרגש מזה ואומר שהפיכה לא תהייה.
ראיון עם צבי יחזקאלי. כדאי לשמוע את הניתוח המקצועי שלו לעניין:
http://www.103.fm/programs/Media.as...FK&c41t4nzVq=EL

שים לב שהדגשתי במפורש שאני לא דואג מהמהומות האלה, ולא דואג כלל ליציבות השלטון כשחוסני מוברק עודנו בחיים.
לצערי איני יכול להית בטוח כל כך כשמובארק יוצא מהמשוואה. בנו אינו חזק כמותו, והאופוזיציה אוגרת כוח בכל יום שחולף.
העמחה מתחבר תמיד לקיצוניים. ראינו את זה בלבנון, באיראן, גם במצרים, ואפילו באירופה.

אם כך אז באמת קשה לומר. צבי יחזקאלי גם התייחס לזה בראיון ב30 שניות האחרונות ואמר שקשה כרגע לחזות ולדעת איך יהיו יחסי הכוחות שג'מאל יהייה בשלטון.

באשר לחששות - אותן החששות היו לאחר רצח סאדאת.
כל שנוי עשוי לגרום לזעזוע אבל לא נראה לי שמצרים מוכנה לותר על היתרונות הגלומים עבורה, בהסכם השלום עם מדינת ישראל.

מדינה כמו מצרים זאת בעיה, אם השילטון יעבור לאחים המוסלמים, אחרי שמובארק האב פורש המצב באיזור הולך להיות בעייתי מאוד ומלחמה כוללת תהיה עניין של זמן בלבד, אחרי שסוריה ואירן לקחו את השליטה בלבנון לדעתי.

מצרים היא היא אחת המדינות הערביות היותר חשובות בעולם הערבי.
הבן של מובארק או יורש אחר שלו ממפלגת השילטון חייבים להיות חזקים ושהצבא וביטחון הפנים יהיו איתו, כפי שהם עם האבא כיום אחרת האחים המוסלמים יעלו שם לשילטון.

היום אני מבין כמה אורי צדק בטיעון שלו, כאשר הסביר מדוע המצרים לא רצו חזרה את עזה וירדן את הגדה חזרה ולכן אני אנצל את הבמה לומר לאורי, שצדקת בעניין בסופו של דבר.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

היום הוא אחמד החמודי, מחר הוא (או הבא אחריו) אחמדניג'אד.


להזכירכם, איראן הייתה פעם מדינה עוד יותר ידידותית מאשר מצרים.


קשה מאוד להבין איך ישנם כאלו שעושה להם אופוריה מוזרה עד לכדי התעלות רוח דתית-משיחית להעביר שטחי ארץ ישראל לידיים של אחרים.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

כאשר אתה נוהג ברכב וכל הנהגים מסביבך נראים כנוהגים לא בסדר - בדוק היטב, אולי זה אתה, שאיננו בסדר.

כאשר כל ידידינו עוזבים אותנו ו/או מפנים לנו "כתף קרה", האחד אחרי השני - אולי רצוי שנפשפש במעשינו ונבחן את עצמנו.

אינני מקל ראש בהתייחסות אחמינג'אד ( "כבודו" או אי כבודו הולכים לפניו ) ואני משוכנע שסיבת השנאה התהומית למדינת ישראל אינה נובעת ממשהו הקשור אלינו, ראה באיזו קלות מצטרף אליו השלטון התורכי.
באומדן גס קיימות כ-160 מדינות המוכנות בכל רגע לקבל החלטות בגנות מדינת ישראל אפילו כאלו העשויות לפגוע בכלכלתה ובבטחונה. חייבים לעשות חשבון נפש מעמיק ולבחון האם טעינו ואם כן היכן טעינו.

אתה מתכוון, כשכולם חושבים שכדור הארץ שטוח, אז הם בטוח צודקים?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ישראל היפה כאשר אתה נוהג ברכב וכל הנהגים מסביבך נראים כנוהגים לא בסדר - בדוק היטב, אולי זה אתה, שאיננו בסדר. כאשר כל ידידינו עוזבים אותנו ו/או מפנים לנו "כתף קרה", האחד אחרי השני - אולי רצוי שנפשפש במעשינו ונבחן את עצמנו..

בזמן השואה כשגרמניה הנאצית הפיצה שנאת ישראל תהומית היו המון פולנים ואוקראינים שגם הם הצטרפו לאותה שנאה, זה השפיע על כל העולם כולו. ככה זה הטבע של בני אדם, כשאחד מתחיל ציד מכשפות כולם באים אחריהם.

זה מסביר איך גרמניה אחת היית יכולה לכבוש כל כך הרבה מדינות אחת אחרי השניה. שנאת ישראל שהם הפיצו גרמה לחיילים של מדינות אחרות להיכנע ללא מלחמה ולתת להם לשלוט. כשגרמניה פתחה במלחמה נגד ברית המועצות, גדודים שלמים נכנעו ועברו לצד הגרמני. שנאת ישראל והרכוש היהודי קרץ להם. את זה לא מספרים כל כך בספרי היסטוריה. אבל שמעתי ממי שהיה אז בתקופה ההיא.

הדברים הגיעו עד לכדי כך שגם ארה"ב הנאורה לכאורה סרבה לקבל פליטים יהודים שברחו להציל את חייהם ממות בטוח. ושנאת ישראל הגיע גם לברית המועצות למרות שהם היו אז במלחמה נגד הנאצים.

ואז היהודים לא החזיק בשום שטחי מדינה, לא הייתה להם בכלל מדינה, הם הסכימו אפילו לעבוד עבודות פרך רק להציל אתחייהם, ולמרות כל זה הייתה אנטישמיות כל כך כבדה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

כשמדינת ישראל עמדה לקום היה כל האזור נגדנו, בריטניה התנכלה לנו והנאצים רדפו אותנו, למרות זאת - לא שמנו על אף אחד והתמקדנו במטרה.
איזה מזל שלא שקענו בייסורי מצפון נוסח מה שאתה מציע לנו.

כיצד מעם שנלחם מלחמה צודקת וזכה להכרה בינלאומית רחבה - הפכנו למדינה "מנודה", שאינה מסוגלת להצדיק את התנהגותה ומעשיה.

מעניין - אתה יכול לזכור מתי לא היינו מנודים?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

עשינו משהו רע לאנושות וזה מגיע לנו.

____________

כל ההסטוריה של תקומת העם היהודי בארץ ממסמוסה של הצהרת בלפור ומחויבות המנדט הבריטי לבית הלאומי, בלימת רשות העליה מנמלטי אירופה ואח"כ משארית הפליטה עבור בחבלי הלידה של ההכרה במדינת ישראל והסוסי המעצמות דרך מלחמת העצמאות והאמברגו המתחסד, הלחץ לשיבת ערביי 48 ארצה, הלחץ להמנע מתגובה ותגמול על פעולות הפדאיון, הדרישות הטרטוריאליות לגבי הנגב והר הצופים, גלגול העיניים הכלל עולמי בקרב על המים ובסגירת המיצרים ומול שירי הטבח המצרים, המשחק הציני בישראל כחלק מהמלחמה הקרה בהמשך\ הסימפטיה לפלשתינאים כתגובה הגיונית על טבח מינכן והענקת מעמד משקיפות באו"ם לאגון טרור לצד ההחלטה על הציונות כגזענות וכו' וכו' וכו'. היה אומנם רגע אחד ש'לעולם הנאור' הייתה קורת רוח מאיתנו כאשר החלטנו להתאבד ובמו ידינו יבאנו רוצחים, חימשנו אותם וקראנו לארועי טרור המוניים בשם 'תהליך השלום' אבל מהרגע בו הבענו אי נינוחות קלה מהענין הזה של טבח המוני כשגרת יום תל אביבית הפכנו שוב ל'מנודים'...

מוטב לי מיליון ילדים יהודים חיים ו'מנודים' שמשחקים בגינות ישראל מאשר טקס מרשים לזכרם של אותם ילדים בניצוחם של מוחמד ברדעי וקימון מתחת לתמונות ולדהיים, בוטרוס ראלי וקופי ענאן.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

כל פעם שקדמנו שיחות שלום ( חלקם נתן פרי ) ו/או הצלחנו לשכנע שלא אנחנו הם המכשול לשלום.

עד שהגיע ביבי ושותפו ליברמן וטרפו את הקלפים וגילו את ערוותנו כבל ועדה.

להזכיר את נושא הדיון בהקשר לנדוי - אף פעם לא היינו אהודים בלשון המעטה. תמיד חיכו לנו בפינה.

נו, אז הטיעון שלך נופל - לא הפכנו ממדינה "צודקת" ו"מוכרת" לאיזו טריפה. תמיד היינו במצב הזה, פשוט מעצם עויינות העולם המולסמי כלפינו.
לביבי וליברמן אין שום קשר לכך. אם כבר, הזמן בו מדינת ישראל יצאה מהבידוד הראשוני שלה, היה אחרי מלחמה בו ישראל שיתפה פעולה עם שתי מעצמות קולוניאליות, מהלך שבוודאי היה מגונה כיום כאימפריאליזם...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס מעניין - אתה יכול לזכור מתי לא היינו מנודים?

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

הדיון החל במצריים בתקופת מוברק ולא בתקופת פרעה.

אני התייחסתי, יותר נכון הגבתי בנושא יחסי מדינת ישראל והעולם לנוכח פעילותנו - בין אם היא חיונית, חיובית (מבחינתנו) וצודקת ובין אם לא.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

הוא דבקות בשורה הכתובה מבחינת תקפותה המשפטית, אולם (כאשר רוצים) חיסול כל ה"בשר" שסביבה.

במילים פשוטות:

לא משנים חוקות
לא מבטלים הסכמים
לא משנים סטטוס קוו המעוגן בחוק או בשנים של ביצוע

כן מרוקנים מכל תוכן תקפות סעיפים בחוקה
כן "מקררים" יחסים או ביצוע הסכמים עד לרמה שבפועל הופכת אותם ללא יותר מאשר "מצב אי לוחמה".
כן מנהלים אקרובטיקה של ציניות סביב ה"סטטוס קוו" ובפועל הופכים אותו לחלוטין.

תראה את יחסי ישראל תורקיה
תראה את התרגילים הפוליטיים של חיזבלה בלבנון
תראה את הטנגו של ממשל החסות האמריקאי באפגניסטאן עם הטאליבן
תראה את מה שמתגלה על המדיניות האמיתית של הנהגת כנופיית הרשות הפלשטינית כלפי ישראל, מאחורי הקלעים.
תראה איך איראן של המולות עדיין משמרת אמות מידה חוקתיות רבות, למרות שהן בבירור אינן מסייעות לדיקטטורה האיסלאמית.

כל המקרים הנ"ל הם הפוכים לגמרי ממה שאומרת השורה הכתובה: יש שלום ויחסים מלאים בין ישראל לתורכיה, אבל זו בפועל מתנהגת באוייב.

יש חוקה וסטטוס קוו פוליטי בלבנון, אבל בפועל ובאלגנטיות החיזבלה השתלט על הממשלה - לכאורה כ"ראש הממשלה של כ-ו-ל-ם".

יש ממשל "דמוקרטי" חוקתי באפגניסטאן, אבל בפועל הוא משתף פעולה עם הטליבאן שמתגלה כבעל הבית האמיתי.

יש מצב שבו ה"פלשטינים" מציבים שורת לאווים ודחיות כלפי ישראל, אבל בפועל מתגלה שלפעמים הם יותר "ציוניים "מאיתנו...

ולמה כל זה קורה? משום שהטראומה של מלחמות אזרחים חסרות שליטה, ומלחמות "אמיתיות" בכלל, צרובות היטב באזור הזה. "כוווולם" פוחדים מכך ולכן יש חשש גדול מאוד מביטול סטטוס קוו, והעדפה לביטול דה פקטו שלו. כמו בורגיבה בתוניס: הוא הודח בהפיכה, אבל הנשיא בן עלי הקפיד ליצור מצג שווא כאילו הוא שליט חולה ולא מתפקד.

אז מה יהיה עם מצריים? בהתאם לאינטרס שלהם הם עשויים לדרדר את היחסים לכדי קור מקפיא: משל תורכיה של ארדואן. יקללו, ינגחו, אולי אפילו ישחררו רצועה של איזה כלב תוקפן, אבל את הנייר החתום ישמרו ממוסגר. במזרח התיכון אפשר לחיות שנים תחת חוקה קדושה שאיש לא מיישם. מקסיום יגיע היום שכן ירצו ליישמה, ואז הנה היא מוכנה, ממוסגרת ואין ויכוחים בקשר לאיך לכתוב אותה.

.

ואז, נשיא אמריקני אדיוט דרש מהשאה לא לדכא את ההפגנות נגדו, והשאה נענה. התוצאות ידועות לכולנו.
אתמול הגיעה פנייה מנשיא אמריקני אחר ללשיט מזה"תי אחר - לא לדכא את ההפגנות נגדו.

למבארכ יש אמנם את המזל שיש תקדים השאה, והוא אמור לדעת להתעלם מההנחיות של אמריקנים
סתומים, אבל לא בטוח שהוא מסוגל לכך.

לאירועים מתגלגלים יש נטייה לפתח דינאמיקה משל עצמם. איש לא חזה שהמשטר בתוניסיה ייפול תוך
עשר דקות, והעובדה שהאירועים גלשו מהר כ"כ למצרים, גם היא לא בדיוק מהווה בשורה.

למבארכ יש אופוזיציה שלא כולה דתית (למשל, הופד; למשל, החרא הוותיק מחמד אל בראדעי), ולאנשים
אלה יש יכולת לגייס סיפמטיה במקומות בחו"ל שהיו המשענת החיצונית של מבארכ.

המשטר במצרים נשען על גופים בטחוניים חזקים למדי, שנאמנותם טופחה במשך שנים. על הנייר, הם
אמורים להחזיק מעמד - אבל על הנייר גם הממסד הביטחוני באיראן היה צריך להצליח לשמר את השאה,
והממסד הבטחוני בתורכיה היה צריך להעיף את ארדואן לכל הרוחות...

מה המסקנה? שאין שום דרך לדעת כרגע איך הכל ייגמר. ההימור הסביר הוא שמבארכ ינצח (ואם
הוא ינצחי, אז תנוח דעתך - יורשו, מי שזה לא יהיה, יהיה יציב למדי - בדיוק כפי שבניהם של אסד, של
חסיין, של חסן השני - שכולם נחשבו חלשים, מחזיקים מעמד יפה כבר למעלה מעשור), אבל זה ממש
לא ודאי. מדובר על הפגנות בהיקף חריג, בעיתוי חריג - ועם ממשל אמריקני מאוד מאוד בעייתי.

אגב, לא ברור לי מאיפה הקביעה שמבארכ יודע מה טוב למצרים. האיש הוא רודן, וחושב שהוא יודע
מה טוב למצרים - ואיכשהו זה בדיוק מה שטוב לו אישית...

בעצמך כתבת את השלכות הדמוקרטיזציה שמנחילה ארה"ב במזה"ת (אם אתה זוכר, כתבתי בזמנו על הקשר של
איראן ארה"ב) ועל חוסר ההבנה הבסיסי שלה למנטליות. מובארק לדעתי יודע מה טוב למצרים, כי מה לעשות שבין
הכוחות הפוליטיים במצרים, הוא אולי הכי שפוי ומבין טוב מאוד את משמעות השלום עם ישראל, הקשרים עם ארה"ב,
התואר של מנהיגת העולם הערבי המתון.

אגב, לא שהאמריקנים הם חכמים גדולים, אבל במסמכים שפורסמו בוויקיליקס הם בהחלט מבינים את כוחו, את ניסיונו,
ואת חששו מפתחון פה גדול. גם מובארק נתן להם את דוגמת השאה, את עיראק שלאחר סדאם, את עזה שלאחר
פתח', את לבנון, ואפילו את פקיסטאן.

אמריקה היא די טיפשה, ואכן יש קולות בארה"ב ובאירופה שקוראים למובארק לתת לעם להפגין ולהביע את דעתו.
הם כמובן טועים, ומובארק לא מקשיב לקולות האלה בינתיים, אבל כפי שכתבת - הלחץ יכול לגבור, בדיוק כפי שקרה
עם השאה, שם ארה"ב איימה בהטלת כל מיני עונשים כאלה ואחרים.

לדעתי מדובר במנהיג שטוב למדינה שלו, ביחס כמובן לחלופות. הכל יחסי בעולם שלנו.

אני מסתכל על מצבו של העם המצרי וממש לא סגור על זה שהדבר הטוב ביותר האפשרי עבורו, זה המשך
הרודנות הקיימת. העם המצרי עני, רעב, אומלל, חולני, וללא כל סיבה להניח שהממשל רוצה בטובתו.
מצטער, אבל מבארכ ממש לא טוב לעם המצרי. אני לא יכול להצביע כרגע על שליט שלדעתי כן יהיה טוב
לעם הזה, אך מבארכ בוודאי שאינו מודל לרודן נאור שטובת עמו בראש מעייניו.

אני כן מסכים שעבור המערב, מבארכ הוא הרע במיעוטו.

המסמכים שפורסמו בוויקיליקס מונים כך וכך מאות אלפים - ואנחנו שמענו עד כה על הפסיק מתוכם שלכמה
עיתונאים היה חשוב שנשמע עליהם. בהנחה שמדובר במברקים דיפלומטיים חשאיים רגילים, אני מבטיח
לך שעל כל מברק שטען איקס, יש מברק שטען וואי - רק שאותו לעיתונאים לא היה אינטרס לטעון (או
שהיה לא מעניין מבחינתם - או שהפרסום שלו היה מקלקל אג'נדה שרצו להעביר).
מה לעשות, דיפלומטים מתפרנסים מלא להגיד דברים ברורים, ולכן על כל מברק שאמר דבר אחד,
יש מן הסתם מברק שאומר דבר ברור הפוך לחלוטין. וויקיליקס לא חשף תמונה מלאה על כלום, אלא רק
את מה שהיה ברשותם של אלה שהדליפו...

ההנהגה האמריקנית הנוכחית היא שלומיסטית, ופועלת בהתאם לכל הנחות היסוד האדיוטיות שמאפיינות
דת זו - ובהן הנכונות לייחס לאסלאם מתינות מהסוג המערבי. אובמה מנסה לשחזר את ימי זוהר של קארטר
שכבר הביא עלינו ממשל פונדמנטליסטי אחד, והשאלה אם יצליח תלוייה בעוצמה האמיתית שבידי מבארכ,
עוצמה שיש לקוות שאכן מספיקה.

הוא אישיות שהמערב משום מה אוהב ומעריך - אך מהן תפיסותיו המדיניות והפוליטיות לגבי מצרים ויחסי החוץ שלה? מה דעתו על הקשר המצרי-ישראלי?

בשוויץ חי אחד מקיצוני הקיצוניים של האסלאם, בחור בשם טארק רמד'אן - נכדו של חסן אל-בנא, מייסד
האחים המסלמים. האיש פנאט מוחלט מחוייב בכל נימי נפשו לג'האד - אבל מדבר "מערבית", והאוזן
המערבית כ"כ נוחה לשמוע מישהו מדבר בשפתם, שהם נוטים להתעלם מהמשמעות האמיתית של
הדברים.
אל בראדעי מקפיד להיות מעורפל ולדבר חלקות - גם כשהוא מנסה לגייס את תמיכת האחים וגם כשהוא
פונה למדינות המערב. מדובר בצלופח אמיתי, שהדרך היחידה לבחון אותו היא בהסתמך על הניסיון הקודם
איתו -מ כראש ה-IAEA - שם פעל כמעט בעקביות כדי למנוע את סיכול תכנית הגרעין האיראנית. אין לי
מושג אם הדבר נבע מאידיאולוגיה, או מקשרים עם איראן, או מסתם שנאה כלפינו - אבל עובדתית, סילוקו
מהתפקיד (למרות שרצה קדנציה נוספת) נבע מהבנה מערבית שהאיש אשכרה חוסם את טרפוד הגרעין
האיראני.

אני מעריך שהוא יהיה גרוע לנו - הוא הוכיח מסורת של פייסנות כלפי האסלאמיסטים - ומפייסי האסלאמיסטים
הם תמיד הגרועים שבגרועים מבחינתנו.

הערב (ה') הוא נחת בקהיר כשאלפים מחכים לו. היה לי היום מעניין כי חזרתי מגל"צ והתעסקתי כל
המשמרת במצרים. ג'קי חוגי הסכים איתי שאל ברדעאי הוא לא איום ממשי על מובארק, ואנחנו אולי
אלה שמנפחים את האגו שלו (התקשורת בישראל, במערב).

בכל אופן, מחר צפויה להיות הסלמה בעימותים, כי כנראה יש משהו במסגדים, תפילות, יום שישי,
שגורם לערבים לצאת ולשבור דברים. זה קורה פה בהר הבית, זה קורה בעיראק, וכנראה שגם במצרים...

הם הערבים הולכים והופכים ל"דמוקרטיות" (אוי וויי לדמוקרטיה הזאת - שהיא בעצם תאוקרטיה) ואנחנו הולכים והופכים ל"דיקטטורה" גם היא ברוח גבית של התאוקרטיה.

אולי תאוקרטים מול תאוקרטים יביאו לנו את הגאולה.

באמת שניסיתי להבין מה אתה רוצה, אבל לא הצלחתי.

אני בספק אם דמוקרטיה של ממש תפרוץ לפתע פתאום, אבל אני מעריך שהממשל שם, בין אם זה יהיה ממשל המשך למובארכ, ובין אם ממשל חדש, יצטרך לייצג את הציבור המצרי יותר נאמנה. משמעות הדבר, למיטב הבנתי, היא איסלאמיזציה, והרעה ביחסים עם ישראל. משהו כמו המודל התורכי, רק עם פוטנציאל נפיץ הרבה יותר.

אם במצרים תהיה דמוקרטיה אמיתית,האחים המוסלמים יהיו בשלטון, לכן אני מקווה שזה לא יקרה(לא שמובארק הוא חובב ישראל,אבל עדיף הרבה יותר מהאחים המוסלמים). דרך אגב,זה ידוע שהצבא המצרי מדמה את ישראל בתור אויב(וזה תחת מובארק ה"מתון" כביכול...).

יכול להיות שיש שיודעים זאת פה, אבל אם לא אז אציין (באופן כללי כמובן) שע"פ סעיפי הסכם השלום בין
ישראל למצרים, למצרים יש מגבלה על כמות הכוח הצבאי שמותר לה להכניס לסיני, אז מה שעושה מובארק,
זה סבבים של כוחות צבא, כל כך וכך חודשים יש תחלופה של חיילים - וכולם בעצם לומדים להכיר את הגבול.
הגבול עם האויב? כך זה נראה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/213505
אני רוצה להאמין שבצה"ל מתכוננים לעימות עתידי עם מצרים...

אני לא חושב שצה"ל מתכונן למיצרים, חושבים עכשיו על חיזבאללה וחמאס. כמו שכולנו היינו בטוחים ב2006 שנביס את החיזבאללה בקלות... צה"ל לא מושלם בכלל. זה שמתאמנים עכשיו גם למלחמה קונבנציונלית זה טוב, אבל מתי פעם אחרונה עשינו תרגיל של גיוס מילואים מלא? כי זה מה שנצרתך מול מצרים.

הנקודה שלי היא שאנחנו מתכוננים למלחמה שעברה, למלחמה בלבנון ובעזה. מלחמה בשטח פתוח כמו הנגב (הרי יגידו לצבא לחכות לפעילות דיפלומטית), זה עניין אחר לגמרי. גם שצבא הענק של מצרים קצת יותר רציני מחיזבאללה וחמאס.

עם האחים המוסלמים ישתלטו הם יחלו בתהליך טיהור המדינה מכל בסממנים של השלטון הקודם,זה יכלול חיסול של כל הקצינים הבכירים,הגנרלים,השרים הרלוונטים ולא מעט חיילים.
כך שאין להם סיכוי לנהל נגדנו מלחמה בשנים הקרובות כי אין להם הנהגה והצבא יהיה בכאוס.
למרות העובדות שציינתי ולמרות העובדה שבתרחיש של מלחמה מול מצרים של אחריי ההפיכה אנחנו מנצחים שווה לבצע גיוס חלקי של המילואים ולתחזק את הגבול הדרומי.
תרחיש מלחמה הוא אינו סביר אבל האחים המוסלמים הוא אירגון טרור קיצוני שעלול לפעול בפזיזות וחוסר הגיון ברגע שיצבור כוח עצום בצורה של הצבא המצרי.

כך היה גם באירן של 1979 וראינו איך היא נכנסה למלחמה עם עיראק (בנחיתות רבה) ואיך היא סיימה אותה ולאן הגיעה כיום.
אם נסתכל בפרספקטיבה ארוכת שנים, כלל לא בטוח שאל לנו לחשוש.

מוזמנים לבקר באתר הצילומים שלי

קודם כל חשוב לזכור שלמגנים תמיד יהיה את ההתרון.
שנית חשוב לזכור שהצבא האיראני השתמש הטקטיקות קמיקאזה שלא דורשות אירגון,הטקטיקות הללו לא רלוונטיות לצבא המצרי ולא סביר שהוא יבחר להשתמש בה ואם הוא יבחר שני מילים:פצצות-מצרר.

תגיד - אתה יודע על מה אתה מדבר?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -