07-02-2011, 08:59
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
אבל זה בדיוק מה שעושים!
במערכת החינוך, מזה לפחות 6-7 שנים, יש דגש מיוחד (מוגזם לדעתי, בעיקר מאחר ולא מושם דגש על החינוך המשלים ל"מיתון תרבות הצריכה" כבן הברית של "המחזור", אבל זו כבר קנטרנות שלי...) על נושא המחזור בפועל ובתאוריה. זה אפילו עובד לא רע בכלל, שבהחלט רואים התקדמות. לא בכל מקום צריך לראות שחורות.
הבעיה בנושא המחזור, כמו גם בנושא שמירת נקיון בשטחי ציבור, היא עם ה"גרעין הקשה" של ישראלים (ולא משכבה אחת...) שפשוט התרגלו "לא לשים זין" על כל מה שחורג מד' אמותיהם: "מנטליות הצועני" קרא לזה פעם מרצה שלי, שלא היה פוליטיקלי קורקט בכלל ("בית נקי ללא רבב - כל הזבל נזרק מהחלון לרשות הציבור"). זו קבוצה שקיימת בכל מדינה, אבל בישראל מסיבות היסטוריות (לגיטימציה מוחלטת להתנהגות כזאת לאורך כמה דורות) היא גדולה ודומיננטית. אלה אנשים שלא יעשו אפילו מאמץ מינימאלי להוציא גרוטאות, או פסולת שיפוץ, לרחוב ביום האיסוף השבועי, לא יאספו צואת כלבים (המתוחכמים שבהם יאספו אותה לשקית אותה ישליכו במקום, או יאספו רק ברחובות ראשיים, ולא כאשר נראה להם שלא רואים אותם) וכמובן שלא יעשו שום מאמץ מחזור. חלק גדול מהם גם יעשו בכוונה ההיפך - "להכעיס" - משום שלדעתם כל "החוקים האלה" הם מחריבי סבבה, ונעדו רק בשביל למרר להם את החיים, ונכתבו ע"י "יפי נפש שאין להם חיים".
במידה רבה גישה כזאת קשורה לחוסר חינוך, אבל היא קיימת גם בשכבות שדווקא יש להן חינוך (אלו היותר מתוחכמים). זו מנטליות שמושרשת מאוד חזק, ולמעשה גורמת למה שאתה רואה ככשלון, או חדלון, של הרשויות. הרי לו היו אוכפים "כמו שאני רוצה" אז היו טרוניות (מצידך, או מצד היותר קיצוניים) על "רדיפה", ואם מנסים להנחיל את הנושא תוך השקעת משאבים, אבל בלי אכיפה דרקונית אז זה נתפס כ"לא עושים כלום".
בעיר בה אני חי - מופת של עיר שינה המתנהלת בצורה מכאנית - לא אלטרואיסטית מן הצד האחד, ולא מנוונת מן הצד השני - כבר שנים שישנה השקעה רבה בנושא המחזור. הוצבו המוני כלובים לאיסוף פלסטיק, הוצבו פחי מחזור נייר כחולים בכל חדר אשפה - והם מרוקנים בקביעות. ישנם פעילויות מקיפות בתחום החינוך. את התוצאות אפשר לראות היטב: הבעיה היא בעיקר היכן שחיים ה"פרטיזנים" שככל הנראה אפשר "לשבור" רק באמצעים של קנס. לצערי מזה שנה, בערך, הוגבל מאוד מאמץ האכיפה כנגד אנשים שאינם אוספים את החרא של הכלבים שלהם, ובאופן מדהים פשוט אפשר לראות את העליה התלולה בכמות החרא שמונח על המדרכה - "כמו בימים הטובים של פעם". כבר התרגלתי לכך שאשכרה אפשר ללכת ברחוב בלי לתת מבטים תכופים לרצפה, ופתאום אני שוב חי בשנות השמונים. ולמה זה? משום שאיום שוט הקנס הדרקוני הורד מעל ראשו של מר ישראלי הצועני.
_____________________________________
.
|