אז בצילום שהביא GPS החביב רואים שגם בעה"ח אינם שלמים עם תפקודה של התקשורת והשאלה העולה היא אם גמלתהו [ככה קוראים לו - בדקתי] עושה טוב או רע בבעטו בכלב השמירה של הדמוקרטיה.

כן חברים. פעם מזמן הייתה העיתונות 'כלב השמירה של הדמוקרטיה'. את הכנוי היא כמובן העניקה לעצמה כי עיתונאים תמיד טובים בלטפוח לעצמם על הכתף והשכם ולדרוך על הזרת של עיתונאים אחרים. לפני '100 שנות' היה שמץ של אמת בהתייחסות לתקשורת כאל גוף התומך במנגנוני הדמוקרטיה. לא הייתה דרך בטוי אחרת או אמצעי אחר להעברת מסר להמונים.אנו יודעים כי שלושת מרכיבי האזיון הדמוקרטי של רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת לא היו מעולם נטולות אינטרסים, משחקי כבוד ושחיתות כי זהו טבעו של האדם ותפקיד התקשורת היה לשזוף באור השמש את המעשים הללו.

לבעלי העיתונים ולעורכיהם לא היו עיסוקים מרכזיים רבים יותר מהעיתונים. עיתון היה עסק מכניס ועיסוק בתחום נחשב למכובד. האינטרס של בעלי העיתונים היה לחשוף. מובן שהיו חישובים של כדאיות כלכלית ונטיה פוליטית של בעלי העיתונים אבל הכללים היו די ברורים. עיתון היה יכול להיות מזוהה בברור עם קו מפלגתי או פוליטי מסויים או לחילופין להיות עיתון 'לאומי'. זאת בתקופה שלאום לא היה מילה גסה ומסגרת הלאום נתפסה כזו המחוייבת או דואגת לאינטרסים של הכלל.

זה עבד באופן סביר בתחילת המאה העשרים. זה החזיק מעמד גם כשהתקשורת הפכה למשודרת והסקופ על גלי האתר השיג את זה המודפס בשנות שבעים . זה קרטע איכשהו עד לפני שניים וחצי שלושה עשורים ואז התרחשו שני דברים:

[1] העיתון שהתקשה להתמודד עם המדיה האלקטרונית הפך לגוף מפסיד לכשעצמו. לא רווחי.מה שחייב רידוד התוכן ומעילה בכללי האתיקה בכדי להגדיל תפוצה.
[2] בעלי העיתונים הפכו לאילי הון כלליים לאו דווקא בתחום התקשורת. כאנשי עסקים מוצלחים הם זיהו את היכולת להעצים את רווחי עסקיהם האחרים באמצעות העיתון. הכלי המרכזי היה הטלת אימה על מקבלי החלטות ותמיכה מוסווית יותר או פחות במועמדים פוליטיים או התנהלות שיפוטית שיסייעו להם ולאנ"ש לשבת ממש על הצלחת הציבורית.

הציבור הוא כמובן מטומטם ולכן משלם כדברי שלום חנוך וגם אם יותר ממחצית מהאנשים כן תמהים בינם לבין עצמם אם אדם שטוח כצלחת כיאיר לפיד שאין בינם לבינו מאומה אכן מהווה את מודל הישראלי המושלם - הרי שהתקשורת לא הייתה זקוקה ליותר מנתח של 30% שכן חושבים כך בכדי לשלוט שליטה מוחלטת בשיח הציבורי ובפוליטיקאים [כמו בגרעיני שליטה של חברות גדולות שם די בנתח שכזה בכדי להפוך לכל יכול].

המצב החמיר כשהתקשורת החלה לנסות ולעצב את המציאות. מישהו ראה לאחרונה עיתונאי בכיר 'מדווח'? חלילה. עיתונאי על 'מפרשן'. מניפולטורים שלא הייתי קונה מהם מכונית משומשת מלהגים וטועים פעם אחר פעם ולא טורחים להתנצל.

השבוע החליטה 'התקשורת' כי מאבק שעלול להתפתח לטבח הדדי ולעליית ישות מוסלמית רצחנית במרכזית שבמדינות ערב - היא דבר מגניב וכי מתפרעי תפילות יום השישי הם חובבי דמוקרטיה.
מובראק ששמר על הסכם השלום עם ישראל ועל יחסים עם מדינות דמוקרטיות עשרות שנים מבלי להתפתות לצעוק 'אללה הוא אכבר' כמו אחמדיניג'אד הוכרז כסיטרא אחרא. כמעט ביבי.
אז 'התקשורת' מעצבת מציאות ואם המציאות לא תצא כמו פוסטר בחירות אז מקסימום 100000 מצרים יהרגו ועוד 3000000 ירעבו ועוד 30000000 נשים מוסלמיות ילכו עם רעלה גם אם לא ירצו בכך וימכרו כפרות וכבשים אבל העיקר שיש תמונות מגניבות ליומן שישי ושאפשר לכנות גזענים ופשיסטים את כל מי שלא מתלהב משפיכות הדמים המאיימת על מצרים ועל סביבתה.

ומאחר ועיתונאים שכאלה נתפסים כנוטלי צד שהרי הם צד לכל דבר - אין סיבה כי יזכו להגנה גדולה יותר מזו לה זוכה אלכסנדר מאיסמעליה או איסמעיל מאלכסנדריה. וכלן 'גמלתהו' בהחלט צודק.

אבל האמת היא שבמקרה הספציפי הזה, גמל עלי וג'מאל מתחתי וכולי תקווה שהוא עובד באל ג'זירה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

נאלץ להסכים.
מבחינתי צורת הדיווח על ההפיכה הייתה חציית קו אדום.
לרובנו, באופן טבעי, ההפיכה מתפרשת כיצירת חזית דרומית. תנאי החיים של המצרים מעניינים אותי כמו תנאי החיים של תושבי אנגולה. אני מקווה שהם יהיו טובים, אבל הם לא מדירים שינה מעיניי.
חזית דרומית במקרה הטוב רק תדיר שינה.
מי שלא מרגיש כך, הישראליות שלו דפוקה.
מצטער, אני נאלץ להיות לאומן צר אופקים. אבל מי שבוחר למחוא כפיים לדמוקרטיה השואפת להלחם בישראל הוא אדם חולה. מי שבוחר להתעלם מזה שהמדינה תהיה מדינת איסלם קיצוני הוא עיוור.
מאחר והם לא חולים והם לא עיוורים אזי הם כנראה פשוט חארות.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

שלא לומר פאשיסט, איש של ליברמן, תואם ביבי .. טוב, הגזמתי בתואר האחרון

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

נפילת צ'אוצ'סקו
נפילת חומת ברלין
ההפיכה נגד גורבצ'וב וקריסתה

ועוד כמה מקרים, כולם מעידן שבו עיתונאים פעלו די בחופשיות, מעלה כמה מסקנות שחוזרות על עצמן פעם אחר פעם:

ל"המון" או "העם" אין כוח להניע לבדו מהפכות: לכל היותר הוא יוצר את ההמולה והרעש שבחסותם פועלים...:

גורמים מתוך המשטר, לא פעם "בעלי מניות" עיקריים במחלותיו ועוונותיו, הם לרוב אלה שמציתים, לא מונעים ומניעים את המהפיכה.

כאשר הוא נלחץ מלפנים, מאחרו ומן החוץ, גם המשטר הדיקטטורי האכזרי ביותר לרוב מגיב בחוסר אונים וחידלון מדהימים (מבחינה אופרטיבית). זה לא אומר שבזמן אמת "ציוצים" מהשטח מדברים בהיסטריה על העם הנלחם מעל הבריקדות באומץ בלוחמי נמשטר המדכאים - וכמובן שהצופה המערבי אוהב מאוד להאמין. בפועל ברוב רובם של המקרים רוב רובם של משרתי המשטר מכל הדרגות עסוקים בזמן זה בעיקר בפשיטת מדיהם, או השגת מקום בארגונים והממשלה החדשים. מי שזוכר את השידורים מעוררי ההשראה מהמהפכה (בפועל : הפיכה) ברומניה, זוכר מין קרבות רחוב בין אזרחים חמושים ובין רוחות רפאים אכזריות שאינן לעולם נראות. אלה היו אמורים להיות ה"סיקוריטטה", אבל בפועל ברוב המקרים האלה האזרחים ואנשי הבטחון שלצידם היו פשוט היסטריים וירו לכל מקום שבו דימיינו אחד מאותם דמונים. בפועל הסיקוריטטה פשוט נעלמו מאחר והיה ברור להם שאין שום טעם "להשיב אש" כאשר המשטר נפל כבר. אלה לא רובוטים.

המראות הנחרטים בזכרון כתמונת מופת של בן האנוש החופשי המנצח את המדכא, בעצם נלכדות בעין המצלמה תמיד כאשר הצד המדכא כבר התפורר: מי שטיפסו על חומת ברלין עשו זאת אחרי שהמשטר המזרח גרמני כבר הסכים בפועל להוריד אותה (רק ששרשרת מחדלים מצחיקים הביאה לכך שבמקום טכס יפה, שאולי היה משמר את המשטר המזרח גרמני עוד קצת, איזה קצין מזרח גרמני פתח מעבר גבול למעבר חופשי של אזרחי מזרח ברלין). מי שנלחמו בטנקים של הצבא האדום האימפוטנט במוסקבה או ווילנא, עשו זאת אחרי שידעו שהמפקדים בשטח (לא פעם לא רוסים בכלל, מה שאומר שלא היו בליבם נאמנים לשום ברית מועצות) לא יצוו על פתיחה באש, ומי שהתרוצצו בבוקרשט עם רובים מוחרמים ידעו שהסיקוריטטה בעצמם ברחו כבר.

לא פעם דווקא הצד ה"טוב" - המהפכן - הוא שמייצר את המניפולציות השקריות יותר על דעת הקהל. אני קורא בBBC את הציוצים ההיסטריים של כל מיני מצרים מכיכר תחריר, או הדיווחים המופרכים, שלא לאמר שקריים, של תחנת הטלוויזיה הקטרית "האי", ולא יכול שלא להזכר באותה מניפולציה וקונספירציה (גאונית!) בטימישוארה שבמסגרתה גופות מתים ש"הוחרמו" מחדרי מתים של בית חולים, הוסעו למזבלה והושארו שם כך שיראה כאילו אלה נרצחו בידי הסיקוריטטה. השמועות נופחו, ודובר גם על נשים הרות שבטנן שוסף (תמיד עובד טוב לאורך כל ההיסטוריה) והצופה המערב נחרד. בפועל רוב אלה שעברו מעשי לינץ' אכזריים היו דווקא אנשים מצד המשטר שנפל.

והתקשורת המערבית? היא פעם אחר פעם עושה מהכל סרט הוליוודי, וכמו בסרט כזה הטובים, הם יפים וטובים מאוד, והרעים: הם מאוד רעים, וכמובן שיש להם חיילים שנלחמים עד מוות ואין להם שכל משלהם.

אני מוכן לחתום שבעוד שנה נראה כבר סרטי תעודה שבהם בגאווה יתראיינו "בלוגרים" מצריים חוגמולוגיים שיספרו איך ישבו מכורבלים בחדר שלהם במעונות של אוניב' אדינבורו ועשו "טוויטים" המספרים על שוטרי חרש מצריים ובכיסם שטרות חדשים של מאות $ שרק שלשום הודפסו בארה"ב שהם עצמם "כרגע ראו בכיכר תחריר". תזכור את מה שאמרתי. המצרים עצמם עושים לשלטון שלהם "פאליווד" כמו שאנחנו מכירים היטב. לא שלא מגיע לו, אבל הם בטוח לא הצד הלבן טהור.

.

ציטוט:

גורמים מתוך המשטר, לא פעם "בעלי מניות" עיקריים במחלותיו ועוונותיו, הם לרוב אלה שמציתים, לא מונעים ומניעים את המהפיכה.

לגבי רומניה- מקבל; אבל מי בממסד הסובייטי הגן על גורבצ'וב, ומי במשטר המזרח-גרמני פתח את השער למערב? הרי הפעולות הללו הסתיימו בהפלת השלטון ובאבדן הכוח של כל מי שהיה קשור בו!

ואשר כל התפניות שלהם, גם הם באו ממןקדי הכוח. זאת בעוד לצופה המערבי בבית "נמכרה" תמונה "היפית" שבה ההמון הצמא לחופש יצא לרחוב והכתיב מציאות חדשה.

במקרה של נפילת חומת ברלין הממשל המזרח הגרמני, "נבגד" ע"י הסובייטים (שהודיעו לו בבירור שלא יקבל שום גיבוי בפועל מהם לצורך נקיטת אמצעי דיכוי) וע"י כמה משכניו (מדינות קומוניסטיות שכנות אליהן יכלו לנסוע אזרחי מזרח גרמניה די בחופשיות לצורך פגישה עם קרובים ממערב גרמניה, ולפתע הסתבר שאין בכוונתן למנוע "עריקת" מזרח גרמנים למערב אירופה, מה שקרה במהירות) הבין את מה שלא הבין צ'אוצ'סקו (אבל כן הבינו שותפיו): שהוא לא יכול לאכוף את אמצעי הדיכוי "הישנים", מאחר ואלה רוקנו מתוכן עקב שינויים פוליטיים במרחב ע"י פטרוניו לשעבר. במצב זה הממשל המזרח גרמני החליט על קידום מהיר של רפורמות, שהיו אמורות לכלול בין השאר ביטול די גורף של חסמי מעבר מזרח גרמנים למערב גרמניה. הכוונה הייתה להניע תהליך זה בתוך זמן קצר, אולם בצורה מסודרת. בפועל מה שקרה היה שכמה אלפי מזרח גרמנים צבאו, למשמע החדשות, על ה"צ'ק פויינט צ'ארלי" כאשר קומדיה של טעויות (שנבעו עקב היות המשטר המזרח גרמני "חלוד" ולא מותאם לפעולה בעולם של שינוי מהיר) הביאה לכך שפוליטיקאי מזרח גרמני די בכיר התיר למפקד המעבר לפתוח את השערים.... אלפים זרמו למערב, הכתבים המערביים - אחרי שהתאפסו - שידרו בשידור חי, החיילים והקצינים לאורך החומה הבינו שממילא אין טעם "לסגור את רשימת פושעי המלחמה" הלא מכובדת עקב ירי על מי שיחליט לטפס על החומה והשאר "היסטוריה". העניין הוא שהצופה במערב היה בטוח ש"קומונרים" אמיצים משני צידי החומה עלו עליה והרסו אותה ב"מפגן של אחווה אנושית המנצחת את הרובה". בפועל היה ברור (גם אם לא למטפסים הראשונים) שאיש לא ירה בהם.

במקרה של ההפיכה נגד גורבצ'וב: הצופה במערב חשב כי ההמון המוסקבאי "עצר" את הטנקים האימתניים של הצבא האדום: כמו החזיר את כבוד ההמון הנרמס של בודפקט 1956 ופארג 1968. בפועל לצבא לא הייתה כוונה לממש את שליטת הפוטשיסטים האימפוטנטים ומעט ההרוגים האזרחים לא היו ממש "קורבנות מהפכה" אלא "סטיה סטטיסטית" של הרוגים שסביר שתגלה בכל אירוע המערב אלפי חמושים ומולם אזרחים. הפוטשיסטים לא התכוונו להחזיר את סטאלין, אלא לעצור את התפוררות המדינה הסובייטית עקב המהלכים של גורבצ'וב. הם בטח לא התכוונו לטבוח בהמון. הצופה במערב, מצידו, היה בטוח שהוא רואה משהו אחר. בו בזמן התרחשו כמה "פוטשים" חשובים בהרבה, במפלגות הקומוניסטיות של הרספובליקות היותר בדלניות (והראשונה הייתה ליטא) ובמסגרתם "קומוניסטים" בני הלאום המקומי למעשה השתלטו על הקונסטרוקציה המפלגתית של "המפלגה הקומוניסטית" המקומית מתוך כוונה לנצל את חולשת מוסקבה ולהשיג עצמאות דה-פקטו: מהלך שידעו שמוסקבה לא תוכל להפכו עקב נטישת "דוקטרינת ברז'נייב" די בפומבי. בבירת ליטא, בעוד עין הצופה המערבי מכוונת למוסקבה, ההנהגה המקומית, תוך שיתוף פעולה ע"י קציני צבא אדום לא רוסים (ובראשם.... מי שייסד את צ'צ'ניה מאוחר יותר...), השתלטה על מגדל הטלוויזיה ובכלל על העיר. ליטא, שתמיד הייתה המוקד התוסס ביותר של לאומיות חיה וקיימת בברית המועצות, למעשה הפכה לעצמאית בעוד כל העולם מביט על ההמון המוסקבאי מפחיד ילדים במדים של הצבא האדום. הצופה המערבי לגמרי פיספס את זה!

ועוד דוגמא שלא לקחתי בחשבון אתמול: "סולידריות", התערערות במדינה הפולנית ותחילת קריסת הגוש הסובייטי. גם אם אירועי "סולידריות" ארעו מעט לפני מהפכת התקשורת, הם היו בהחלט אירוע חשוב שבו דעת הקהל המערבית "קנתה" מהפכה עממית נטו, במקום שבו למעשה היו אירועים של מאחורי קלעים. פולין, יותר מכל מדינה מזרח אירופית אחרת, תמיד קיימה משטר קומוניסטי תוך אחיזה עזה בשמלתה של אמא רוסיה. פולין הייתה הבטן הרכה, ולכן גם תמיד שרר בה חופש יחסי רב יותר (דתי ותרבותי). כאשר פורצת "סולידריות" הצופה המערבי רואה צילומים של משטרת המהומות "מדכאת" את ההמון, אבל מה שנמע ממנו לדעת זה את העובדה שגם כאן המשטר לא היה מעוניין בדיכוי אלים, ולמעשה הפסיד את הקרב עוד לפני שהתחיל בו. אלה נתונים שהיו ידועים בזמן אמת.

דוגמאת שורת המהפכות השקטות של מזרח אירופה: צופה הטלביזיה, וקורא העיתונים, ב 1989-91 היה בטוח שבכל מזרח אירופה פורחים השושנים והוורדים - הקומוניסטים המגעילים הולכים, ובמקומם באים דמוקרטים מובהקים. אני לא נכנס בכלל לכך שהעיתונות המערבית לא גילתה שמץ עניין בשאלה "ומה יקרה לתשתית האנושית והחומרית העצומה של משטרי הדיכוי והצבא?". אנחנו יודעים שבמערב מאוד אוהבים לראות צעירים בג'ינס מניפים דגלים, ולא שואלים שאלות קשות. הפאשלה הגדולה יותר הייתה שמעטים מאוד, אם בכלל, מתושבי המערב ידעו בזמן אמת את מה שידע כמעט כל אזרח במזרח אירופה: שכמעט בכל המדינות הקומוניסטיות לשעבר מחוללי המהפכות היו הקומוניסטים (במרכאות או בלי מרכאות) עצמם, והם היו לרוב אלה שגם היוו את הדור הראשון של "המשטר הדמוקרטי" הצעיר... הצופה המערבי זיפזפ הלאה ברגע שבו לובשי הג'ינסים גמרו להפיל את פסלי לנין האחרונים.

.

"מקובל" להלל ולשבח את תרבות ה"ציוצים" והפייסבוק.... כמובן שבפרספקטיבה היסטורית אמור אדם אחראי די לפחד, שכן מהפכות הרדיו, או הטלביזיה, כאשר אירעו במדינות בעלות מנטליות אנטי דמוקרטית לא בדיוק קידמו מחשבה חופשית ופילנטרופית, אבל...

כבר כמה ימים שכל אתרי האינטרנט של רשתות החדשות העולמיות מוצפות ב"טוויטים" של לובשי ג'ינס שכמו הפכו למומחי העל הנותנים לצופה את הפרספקטיבה המלאה ביותר על עולמינו... מרחק נגיעה מתרבות ה"בוא נבחר באס.אמ.אס"....

העתקתי ממש את אחד האחרונים באתר הבי.בי.סי: תקרא בעצמך ותגיד לי אם בראיה ביקורתית (שבמקרה זה לנו כישראלים יש ממנה יותר: לא כי אנו חכמים, אלא כי יש לנו נסיון מר בנושא מניפולציות תקשורתיות מצד "פעילים") אתה לא מריח שמורחים אותך ולא נותנים לך אפילו קצה-קצהה של פרשנות ראויה:

1258: More from the BBC's Paul Danahar on Tahrir Square: "Nissren, a protester who is sleeping here in the square, had just told me how Christians and Muslim are in the square together with none of the old tension. She says unlike before the 25th [of Jan], there is no sexual harassment of women. She believes things have now changed in Egyptian society. She says they will wait in the square 'one day, one week, one month, one year', whatever it takes to get rid of Mubarak. She says they will not get bored."

.

עוד משהוא קטנטן שאף אחד לא רוצה לשים לב אליו:
שסה"כ של המפגינים הוא כמיליון איש מתוך כ80 מליון שחיים במצריים.
4 כיכרות במצרים בוערות וכבר זו הפיכה.
ומישהו מאמין שכשיהיו בחירות דמוקרטיות האופוזיציה תעלה?!
יש מיעוט קטן שכמו השמאל הקיצוני בישראל מנסה לכפות את דעתו על רוב העם שרוצה בעיקר "שקט" או בעיברית "שלום".

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur