כך ספד לו עמיתו סר בוב גלדוף. מוזיקאים, כמו סלאש ובריאן אדמס, וכן חברים רבים עדיין מתקשים לעכל את לכתו של הגיטריסט הגדול, שמת במפתיע בגיל 58 במהלך חופשה בספרד


קישור לידיעה


למי שאהב את סגנונו המיוחד יהיה זה אובדן. צפו בקטעים הנהדרים שלו בכתבה.

ושנות השבעים, הוא חסר תחליף למי שאהב א תהסגנונות המוסיקאליים של התקופה ההיא...

ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון, אריק קלפטון, ג'ימי פייג', פיט טאונסנד, פינק פלוייד ועוד שורה ארוכה מאוד של בריטים ואמריקאים שהיו/הם גם יוצרים, גם מבצעים וגם פרפורמרים, הם דור שאין לו תחליף - כמעט. ישנו, לכל היותר, חצי דור מעליהם ששימרו איכויות רבות, אבל עקרונית זה דור הולך ונעלם. רוב ה"פליטים" של העידן ההוא, ולא משנה כמה מאיכותם שרדה את ההרואין, האלכוהות והדכאונות, יכולים בקלי קלות למלא אולנות בלי סוף: שנה אחרי שנה. אני מעריך שלא ירחק היום שאפילו אם יהיה לך כסף, וימי חופשה, בכדי לראות רוק אנד רול כזה תהיה חייב ללכת להופעה של "להקת קאבר" כמו שכבר עשרים שנה יש לביטלס, לדלתות או לפינק פלוייד.

.

רשימה קצרה:

joe bonamassa
the derek trucks band
steve morse
joe satriani
steve vai

וזאת רק רשימה חלקית. אני אם אתה רוצה להתעדכן בשוטף, אוכל לתת לך לינק להעלאת רדיו אינטרנטי עם מוסיקת פיוז'ן מהטובות בעולם.
והעיקר, בשמחות ונאחל לגיטריסט שלנו מהטובים שהיו יצחק קלפטר אריכות ימים, אני קורא שהוא מחוסר הכרה ומונשם (מעשן כבד!!)

גם אם הוא עצמו צעיר מהם. בכל מקרה, כפי שכתבתי, מדובר על אנשים שהם שילוב מנצח בין:

פרפורמר
יוצר
מבצע (איכות הנגינה)

בטוח שיש כמה יורשים, אבל הם יחסית מעטים... לדוגמא בארה"ב ישנן להקות כאלה, אבל רובן לא עוברות לקדמת הבמה.

.

לאו דווקא, אני ציינתי כאלה שהם בקדמת הבמה - אני מכיר עוד רבים שאכן ממתינים להזדמנות.
למשל:

steve morse מופיע כיום עם deep purple ויש לו אף הרכב מעולה משל עצמו the dixie drugs.
joe satriani אף הוא ניגן באותה להקה כסולן.

השאר הם חזקים מאד בתחומם בג'אנרים השונים. אבל גרי מור היה באמת מיוחד במינו ויש לי בבית כמה תקליטורים שלו (בלוז).
כמו שאמרת, השנים וההוללות שלהם קוצרת אותם צעירים.

בכל מקרה די ברור שישנה התדלדלות משמעותית, ולא מאתמול.

.