עם השחר נבלת


באש עלית כאפר התפוררת,
עם השחר מתת והשחרת,
כעלי כותרת נבלת,
להט, צבע הארגמן שעטית;
מאידך איבדת,
לא תתוארי עוד כשמש זורחת.

כאבן מגעך קר ומנודה,
כתער ידייך מנקבות,
כערפל המתאדה עם עלות השחר,
מגע גופך השמור.

ואנוח אפוף באפרך,
גחלים אבודים יחממו את לבי,
ותנשף הרוח הבלתי נראית,
ותעטפי אותי בגפייך,
תאפופיני באפרך,
לא בשחור ולא בלבן,
אלא באפור אותי קברת.



אשמח לשמוע את חוות דעתכם

יום טוב,
אמיל.

מילים יפות. במיוחד הפסקה האחרונה. המשמעות מעורפלת אבל זה מה שיפה. ואני אוהב לשמור את מה שאני מבין משירים לעצמי. (ועם זאת אוהב שמגלים לי למה התכוון היוצר )

תודה על המחמאה , מטאפורות ושירה מעצמם הגדרתם לרוב הם מסתוריים, אומנם אם מתעמקים בכתוב אתה יכול להבין (קרה לי הרבה שניתחתי שירים של משוררים ידועים וקלעתי בול למשמעות).

ואני וכול הכותבים אוהבים לדעת מה הקורא הבין מהטקסט \ שיר.
למה? מאחר והרוב הם חובבי כתיבה \ חדשים בתחום, קורה שאנחנו שוגים \ או מנסחים דברים במשמעות אחרת ממה שבאמת התכוונו אליה. ולכן כאשר קורא שלא מכיר אותנו אישית קורא את היצירה ומסביר מה הוא הבין, הוא יכול לעזור לכותב לשפר את עצמו, ועוזר לו להעשיר את הידע המטאפורי \ ספרותי \ מילולי ועוד ועוד.

ערב טוב,
אמיל.

אהבתי את רעיון הדעיכה וההתעטפות בשאריות, אך אני חושב שיש לערוך את השיר לסגנון אחיד בשביל שיצליח להעביר את התחושה כמו שצריך: מצד אחד יש לנו את החריזה הקלה בתחילה. היא לאחר מכן מוחלפת במשפטים קצרים ונוקשים (ללא חריזה) ברם הם לאחר מכן מוחלפים ב"סתם" משפטים ארוכים שלא נותנים איזו תוספת צורנית לתיאור.

נראה לי שהשיר יעלה בכמה רמות אם תבחר את הסגנון: כל הזמן חריזה, או משהו בסגנון של משפטים קצרים ונוקשים (כמו צרורות) בשביל לבטא יותר את האבל.

יום טוב שיהיה .

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הקרדינל אהבתי את רעיון הדעיכה וההתעטפות בשאריות, אך אני חושב שיש לערוך את השיר לסגנון אחיד בשביל שיצליח להעביר את התחושה כמו שצריך: מצד אחד יש לנו את החריזה הקלה בתחילה. היא לאחר מכן מוחלפת במשפטים קצרים ונוקשים (ללא חריזה) ברם הם לאחר מכן מוחלפים ב"סתם" משפטים ארוכים שלא נותנים איזו תוספת צורנית לתיאור. נראה לי שהשיר יעלה בכמה רמות אם תבחר את הסגנון: כל הזמן חריזה, או משהו בסגנון של משפטים קצרים ונוקשים (כמו צרורות) בשביל לבטא יותר את האבל. יום טוב שיהיה .

תודה על התגובה , שמחתי שאהבת את רעיון הדעיכה והאפר, עניין החריזה גם לי הוא קצת הפריע, אומנם ניסיתי מעט להחליף את המילים \ ניסוח משפטים והיה קצת קשה להפוך את זה למשהו סביר.
מצד שני להפוך את השיר ללא חריזה יאבד קצת מהקסם :S

אני בדילמה, אולי חריזה סדירה אבל לא של אות אחת? כלומר שורה 1 \2 סיומת X שורה 3\4 Y ואז 5\6 X.....

אצטרך לעבוד על זה

תודה על התגובה,
ויום טוב גם לך
אמיל.

פנטסטי.
עד לשורות האחרונות הייתי בטוח שמדובר על עוף החול..
אבל מאחר ואין חזרה לתחייה, האם מדובר על השמש שכבתה?
או שאני בכלל רחוק?

ובמעבר לצד הטכני -
היצירה מחולקת היטב ואני מסכים עם הקרדינל לגבי הסגנון שעדיף שיהיה אחיד.
ולמרות זאת הביצוע מצויין

אתה מעט רחוק, אומנם ניתוח מעניין

קצת על איך השיר נולד ולמה הוא הפך:

בהשראה מוזרה כתבתי חצי מהבית הראשון (בנסוח קצת שונה) בלי מחשבה מרובה. אחרי קריאה שניה ושלשית התגבש רעיון בראשי לשיר רומנטי דרמטי טראגי.

השיר מתאר שני סיפורים:
1) אהבה בין גבר ואישה, האהובה שמתאורת מנקודת מבטו של הגבר (הכותב) שהיא בשיא התפעלותה והיא מעט הפכפכת במצב עצמו, אומנם אחרי שהאקט נגמר היא נהיית קרה ומנודה.
בבית השלישי הגבר (הכותב) מתאר את עצמו אחרי האקט, ושבסוף היא הורגת אותו (מטופורית) לאחר שהיא התפעלה מהאקט, הם ישנים והיא אופפת אותו למותו (שינה, אבל שינה רעה מהסיבה שבבית השני)

2)הסיפור מספר על שני אהובים ועל בגידה שהתרחשה, אפשר להבין בקלות שהמתח והתחלפות הרגשות העולות בשני הנאהבים. אומנם בבית השני הכותב מתאר את האהובה הבוגדת (והוא מצביע על כך בסוף הבית הראשון) ומתאר אותה כרחוקה ומנודה.
בבית השלישי הוא נכנס לדיכאון ומת (נפשית) מהיעדרות הלהט שהיה בניהם, והוא נקבר בשאריות של אהבתם שלעולם לא תתממש.

אמיל, איזה יצירה מרתק.
קראתי אותה כמה פעמים וניסיתי להבין אך לא הייתי בטוח, קראתי את הניתוח
שלך וגם הוא מצוין.
השפה הגבוהה, המטאפורות ובניית היצירה פשוט שובות את העין.
קצת קשה לשמור על אותה רמה שמתחילים בשפה כה גבוהה אך אתה עשית זאת ועשית זאת מצוין.

תכתוב יותר

לילה טוב,
חנן.

תודה על המאחמות חנן

אני יודע שהכתיבה שלי לפעמים היא מורכבת... אבל אני תמיד מנסה לייצג את הרעיון תוך כדי שמירה על שפה ומטאפורת טובות לבין האיזון של הבנת הקורא (אלא שלפעמים אני נופל קורבן לשפה גבוהה).

לילה טוב,
אמיל.