12-02-2011, 17:21
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
|
אנסקי: ואז הוא נפטר...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רומק שמתחילה ב "ההסטוריון הפרופ' מיכאל הרסגור הלך לעולמו והוא בן 86"
הרסגור: נפטר?! לא הייתי אומר נפטר.
אנסקי: אלא מה?
הרסגור: 'יצא לרגע מבימת הסטוריה בכדי לשוב' היה הבטוי המקובל באותם ימים על ידי הפריזאים
אנסקי: מעניין מ-א-ו-ד..
הרסגור: הרבה יותר ממעניין מאוד, למעשה אפילו מפתיע...
אנסקי: אבל, אבל.. מה היו סיבותיו לעשות זאת?...
הרסגור: ובכן, וזו השערה בלבד, מעיתוני אותה תקופה אנו למדים כי המלכה מארי אנטואנט אירגנה נשף..
אנסקי: נשף?
הרסגור: פשוט כך, נשף...
אנסקי: ומה מיוחד כל כך בנשף שכזה?
הרסגור: מ-א-ו-ד מיוחד, היא ארגנה נשף של כל המי ומי של אותם ימים בארמונות אירופה, היא הזמינה אצילים, שועים, רוזנים, אנשי עט, סופרים ומשוררים, מדענים, כמרים ואפילו אומני קרקס.
אנסקי: ק-ר-ק-ס?!
הרסגור: ממש כך, קרקס. היא אהבה את הססגוניות והצבע שבקרקס ולכן היה מאוד חשוב לה שיגיעו גם אנשי קרקס ובעיקר חברי התזמורת שכה הייתה חביבה עליה
הפסקה לצורך מנגינה עליזה
אנסקי: מנגינה יפה.
הרסגור: מנגינה עליזה. שמחה. מנגינה שמקפיצה אנשים.
אנסקי: אבל עדיין לא הבנתי כיצד קשור לענין הפרופסור?
הרסגור: העניין שהוא שמארי אנטואנט אהבה לתעד את הנשפים שלה. למעשה היא כל כך אהבה לתעד את הנשפים שלה שרכילאי פריז סיפרו שכלל לא הייתה רוקדת בהן אלא נהגה לשבת בפינת האולם על כסא מוגבה ולרשום בעפרונה את כל שהתרחש.
אנסקי: וכאן אנו מגיעים למודעה שהזכרת קודם?
הרסגור: ה-מ-ו-ד-ע-ה.. אהה... כן כן בדיוק אותה מודעה. על המודעה בה נתקל הפרופסור היה כתוב למעשה מה שאנו מכנים היום 'מכרז', כשעורכים אותו כמובן...
אנסקי: ומה היה רשום בה באותה מודעה?
הרסגור: היה רשום בה כי המלכה מארי אנטואנט מעונינת להזמין לנשף השנתי שלה אדם מלומד ומשעשע הבקי בכל הפיקנטריה של פריז בכדי שתוכל להעביר לו את פנקסיה.
אנסקי: את כל פנקסיה?... הרי זה ממש אוצר בלום..
הרסגור: הרבה יותר מכך, זוהי פסגת שאיפותיו של כל הסטוריון המתעניין בימי הזוהר של הארמון. הפרופסור לא יכול היה לעמוד בפתוי וההמון הצרפתי של המאה השמונה עשרה היה להוט גם הוא לשמוע את מעללי הארמון וקורות בית המלוכה בשפה רהוטה ובלשון מרתקת. הייתה רק בעיה אחת.
אנסקי: בעיה?
הרסגור: בדיוק כך, בעיה.
אנסקי: ומה הייתה הבעיה?
הרסגור: אם נתמצת את הנושא במספר מילים ניתן יהיה לומר כי עיקרה של הבעיה היה טמון בכך שהמלכה מארי אנטואנט הייתה בגדר מתה לחלוטין כבר 117 שנים והפרופסור לעומת זאת היה חי לחלוטין.
אנסקי: אכן בעיה.
הרסגור: אבל פרופסור אמיתי להסטוריה לא יתן הרי לבעיה שכזו למנוע ממנו להשתתף בנשף המסכות השנתי של מארי אנטואנט ובטח לא רגע לפני שההמונים צובאים על פתח הארמון
אנסקי: והוא היה מוכן למות בשביל נשף שכזה?
הרסגור: הו לא, הוא היה איש צבעוני מדי מכדי למות סתם כך בשביל נשף ולא היה סכוי שבעולם שיסכים להפקיר את לימוד ההסטוריה בידי הדור הצעיר של תחנת השדור הצבאית.
אנסקי: אז מה הוא עשה אותו פרופסור?
הרסגור: הוא החליט לצאת לרגע מעל במת ההסטוריה בכדי להשתתף בנשף המפורסם ומיד לשוב חזרה...
מנגינה עליזה...
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
