בעקבות פינויה של חוות גלעד הודיע חייל שביתו נהרס (ושיצא לחופשה באותו יום), כי לא ישוב לבסיסו.

מדובר צה"ל נמסר כי "התנהגותו של החייל חמורה. צה"ל אינו בוחר את משימותיו ומצופה מחייליו שלא לערב בין נושאים פוליטיים לעצם שירותם בצה"ל. הנושא יטופל".

http://news.walla.co.il/?w=/1/1799038

האם לדעת ההנהגה הצבאית אכן ניתן לצפות מחייל שהרסו את ביתו להמשיך כאילו לא קרה דבר? אני שואל זאת במישור האנושי ולא העקרוני דוקא.

לצבא אין ממש ברירה.
על נפקדות/עריקות וסירוב פקודה חובה להעניש ביד קשה.
האם אני מבין לנפשו של החייל, בהחלט. האם במשפט אפשר יהיה להקל בעונש לעומת חייל שנפקד כי סתם לא מתחשק לו לשרת, גם לכך התשובה חיובית.
אבל באופן עקרוני, כל עוד הפקודה היא לא בלתי חוקית בעליל, אין מקום לסלחנות על סירוב פקודה.

והמישור האנושי, הוא זה שנתן לתנועת ארבע אימהות כל כך הרבה כוח. הצבא צריך להיות יעיל הגון ומוסרי. ולא אנושי ורחמן.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אם יש לו קושי נקודתי הוא יכול באופן מסודר לבקש חופשה מיוחדת, אבל הצבא הוא מסגרת מקצועית נוקשה שהמשמעת בה היא הכרח.

מחייל בארה"ב או בצרפת אפשר לדרוש מקצועיות. שם להיות חייל זה אכן מקצוע.

בישראל הצבא ברובו אינו מקצועי אלא הכרחי,
אפשר לדרש מחייל נאמנות (לא מקצוענות) אבל לא להתפלא אם כשהוא מרגיש נבגד, יהיה נפקד.

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

אי אפשר להתעלם מהחוויה הרגשית המאוד עוצמתית שחייל זה עבר, אותו צבא שהוא משרת בו הרס את ביתו ונהג באופן מאוד אגרסיבי בחבריו ובני משפחתו, ואני מניח שניתן להבין לליבו. למרות זאת הצעד ההפגנתי בו נקט (כינוס מסיבת עיתונאים והודעה על נפקדות) בודאי מקומם ולא קביל מבחינת הצבא.

לדעתי יש כאן דילמה לא קטנה הן ברמת הפיקוד והן ברמת השיפוט (האם היית אכן ממצה עמו את הדין).

צריך גם לזכור שלמיצוי הדין עם חייל זה עשויה להיות השפעה שלילית על המוראל של חבריו בחטיבה שתומכים באופן עקרוני בהתיישבות ביו"ש. (ע"ע הנפת השלטים וכו').

מס' תובנות שלי על המקרה.
1. אם לא היה מדובר בהריסה ע"י הצבא/משטרה, אלא ע"י רעידת אדמה/שריפה/אסון אחר, והחייל היה בורח מהיחידה שלו כדי להיות עם המשפחה וכו' אז אני חושב שהצבא היה שופט אותו ומסיים את הסיפור עם אזהרה בלבד או משהו כזה.
2. מכיוון שמדובר באקט שנעשה נגד החייל, ביתו ומשפחתו, קשה לי להאמין שהרשויות (הצבא) יהיה עד כדי כך אכזר ויעניש את החייל על נפקדות/עריקה.
3. צבא שהורס בית של חייל לא יכול לצפות לתגובה אחרת מצידו של החייל.
4. אם החייל היה נהרג בצבא יום קודם ההריסה אז יתכן ולא היתה מתקיימת הריסה כלל.
5. הבית של החייל היה בית בבניה לא חוקית והצבא היה צריך לחשוב על דרכי ענישה מקוריים לחיילים שגרים בבתים לא חוקיים.
6. אני מודה שאני שייך לצד הימני של המפה הפוליטית ושאני רוצה לטובת החייל המסכן הזה. כדי להיות אובייקטיבי אני מנסה לחשוב מה היה קורה אילו היה מדובר במקרה הפוך. מה היה קורה אילו היה מדובר בחייל מהשמאל שביתו הלא חוקי היה נהרס ע"י הצבא...
7. נושא אחר לגמרי: כשהייתי בשירות סדיר היה לי חבר שברח מהיחידה כי הוא רצה להגיע ליחידה אחרת. הוא נחשב נפקד והוא הסכים לחזור רק אם יקבל את מבוקשתו. נחשו מה! הוא קיבל מה שרצה ולא נשפט על נפקדות.
8. כשמדובר על נפקדות על רקע אידיאולוגי אז על אחת כמה וכמה שכך צריך לנהוג.
9. יום טוב לכולם.

הוא יכול ללכת למפקדיו ולספר להם שקשה לו עם הריסת ביתו. הוא יכול להגיש טופס ולבקש לעבור ליחידה אחרת, גם עורפית, הוא יכול ללכת לקצינת ת"ש, הוא יכול ללכת לקב"ן . מצה"ל לא עורקים. וכשעורקים - חוטפים.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”