 |
31-03-2011, 10:02
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,641
|
|
|
מבצע "יתד" (שמעתם)
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1223172.html
w w w . h a a r e t z . c o . i l
--------------------------------------------------------------------------------
עודכן ב- 09:33 31/03/2011
"מבצע יתד" אחד ממבצעי ההונאה המוצלחים ביותר בתולדות המודיעין הישראלי
רפעת אל-גמל עלה לישראל כז'אק ביטון, נחשף כמרגל מצרי, והזין את המצרים במידע כוזב שהכריע את המערכה ב-67'. השבוע שוב הוזכר סיפורו באוזני ותיקי המודיעין הישראלי
מאת יוסי מלמן
שלשום בערב נישאה במרכז למורשת המודיעין (מל"ם) הרצאה על אחד ממבצעי ההונאה המוצלחים ביותר בתולדות המודיעין הישראלי: סוכן שהוחדר לישראל בשנות ה-50 בשליחות המודיעין המצרי, נתפס. הוא הסכים לשתף פעולה עם ישראל, כלומר "הוכפל", ובאמצעותו הועבר מידע כוזב למצרים. שם הקוד שניתן לסוכן, ובעקבותיו למבצע, היה "יתד".
האיש המזוהה יותר מכל אחד אחר עם המבצע, שהיה במשך כשש שנים המפעיל של "יתד", הוא דוד רונן, לימים סגן ראש השב"כ. אולם למרבה ההפתעה, את הרצאה לא הוא נשא. רונן אמר לי אתמול, שאינו יודע מדוע לא הוזמן לשאת את ההרצאה וכי לאות מחאה לא בא לשמוע אותה.
הסיבה להתעלמות ממנו היא אולי כעס מתמשך בשב"כ על שהעז כבר לפני שנים לרמוז על הפרשה. בשנות ה-90 פירסם רונן רומן ושמו "עקיצת הדבור (סיפורו של סוכן כפול)", שבו יש רמז למבצע "יתד". לפני חמש שנים כתב ספר על הנושא זה, אך השב"כ וגם המוסד מעכבים את פרסומו בדרישה שיוכנסו בו תיקונים.
ראשית הסיפור בגיוס של רפעת אל-גמל למודיעין המצרי. אל-גמל הסתבך עם החוק, ובתמורה לאי העמדתו לדין הוצע לו להיות מרגל. הוא הסכים, ועבר סדרת אימונים, שכללו גם ביקורים בבתי כנסת לצורך היכרות עם הדת היהודית. לאחר הכשרתו הודבקה לו זהות בדויה של יהודי מצרי בשם ז'אק ביטון.
בתחילת 1955 הפליג גמל/ביטון מאלכסנדריה לאיטליה. הוא שהה באיטליה זמן מה ואף עבד בה, כדי לחזק את סיפור הכיסוי. לבסוף עלה לישראל. על פי תוכנית שאפתנית שהכינו מפעיליו, היה עליו להתערות בחברה הישראלית. לשם כך ציידו אותו בסכום כסף נכבד, שאותו השקיע בשותפות בסוכנות הנסיעות "סיתור" ברחוב ברנר בתל אביב.
במסווה של נסיעות עבודה הרבה גמל/ביטון לצאת לאירופה למפגשים עם מפעיליו במודיעין המצרי. נסיעות אלה עוררו את החשד של שותפו, ד"ר אימרה פריד, איש מערכת הביטחון בדימוס; "מאין יש לעולה חדש כסף, בשעה שהעסק שלנו לא מרוויח בכלל", שאל-התלונן באוזני אנשי השב"כ. ביטון הושם במעקב, שנמשך בעזרת המוסד גם בחו"ל, שם נצפה נפגש עם מפעילו המצרי.
בשובו לישראל עצרו אותו אנשי השב"כ בנמל התעופה והעמידו לפניו שתי אפשרויות: לשבת בכלא עשרות שנים בעוון ריגול, או להסכים לשמש כסוכן כפול. ביטון בחר באופציה השנייה. מפעילו הראשון היה שלמה גולנד, ולאחר כמה חודשים הועברה מלאכת ההפעלה לרונן.
כדי לבסס את אמינותו בעיני המצרים צילם ביטון, בפיקוח הדוק של אנשי השב"כ, בסיסים של צה"ל, חיילים בטרמפיאדות ותגים של יחידות, והעביר את המידע למצרים. לדברי רונן, "לכאורה המידע שהועבר היה לא רע בכלל מנקודת ראותם של המצרים", ולכן הם ראו בו את אחד הסוכנים הטובים ביותר שלהם. ב-1963, באחד מביקוריו באירופה, פגש באשה גרמנייה. הם נישאו, ונולד להם בן.
גולת הכותרת של מבצע "יתד" היתה העברה של מידע כוזב למצרים ב-1967, ערב מלחמת ששת הימים. ביטון מסר למצרים, כי לפי תוכנית המלחמה שהשיג ממקורותיו, ישראל תפתח אותה במהלכים יבשתיים. זו היתה הטעיה ממדרגה ראשונה. היא יכולה להשתוות באיכותה ל"מבצע קציצה" - ההונאה המבריקה של המודיעין הבריטי בעת מלחמת העולם השנייה, בקשר למקום נחיתת כוחות בעלות הברית בעת הפלישה לאירופה ב-1944.
המידע המטעה של ביטון היא אחת הסיבות לכך, שמצרים היתה כה שאננה לפני המלחמה, והותירה את מטוסיה גלויים לעין כל על המסלולים בשדות התעופה. חיל האוויר של ישראל לא התקשה להשמיד אותם בתוך שלוש שעות, ובכך למעשה הוכרעה המערכה במידה רבה. "הוא חסך לנו דם רב, הפעלתו היתה שווה לכוח של אוגדה", פסק בזמנו אברהם אחיטוב, שהיה בעת הפעלת ביטון ראש האגף הערבי של השב"כ, ולימים, בשנות ה-80, ראש הארגון.
לאחר המלחמה כבר לא היה צורך בביטון; מה עוד, שגם הוא עייף מהמתח היום יומי של עבודתו החשאית, הוא נהפך לנרגן, ותביעותיו הכספיות מהמדינה רק הלכו וגדלו. הוחלט להפסיק את הקשר עמו ולשקם אותו. מערכת הביטחון הסדירה את כניסתו לשותפות עם איש עסקים איטלקי, שייצג חברת נפט, שלפני המלחמה קדחה בסיני וכעת נשלטו שדותיה בידי ישראל. אך לביטון לא היה די בכך, והוא דרש מיליוני דולרים תמורת שירותו, שנמשך 12 שנים. יחסיו עם מפעיליו מהשב"כ הלכו והידרדרו.
זמן קצר לאחר מכן לקה בסרטן. הוא אושפז בבית חולים בישראל, אך חשד שאנשי השב"כ ינסו להרעילו ולכן דרש להעבירו לטיפול באירופה. השב"כ נענה לבקשתו, והוא אושפז בבית חולים בגרמניה, שם מת.
גמל/ביטון נקבר במצרים. כשני עשורים לאחר מותו, ב-1988, פירסם הסופר התסריטאי המצרי סלאח מורסי את סיפורו של מרגל מצרי נועז, שחדר לעומק השטח של "האויב הציוני". את שמו האמיתי לא חשף. לצורך התחקיר נעזר מורסי בתיקי הארכיון של המודיעין המצרי. אחר כך עובד הסיפור לסדרת טלוויזיה פופולרית, ששודרה בכל העולם הערבי. שם המרגל הגיבור בסדרה הוא "רפאת אל האגן". לימים נחשף במצרים שמו האמיתי, ואחת מכיכרות קהיר נקראה על שמו.
בישראל המשיכו לשמור על שתיקה רועמת. "שיבושם להם", אמר לי בתחילת שנות ה-90 ראש המוסד והשב"כ לשעבר איסר הראל, "שימשיכו להאמין במעשייה שלהם".
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
--------------------------------------------------------------------------------
סגור חלון
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)
אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם
לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה
אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
