01-04-2011, 15:29
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.07.06
הודעות: 216
|
|
סיפור קצר
בן זונה
איך שראיתי אותו בטלוויזיה ידעתי שהוא בן זונה גדול. קשה קצת להסביר במילים, אבל הוא מסוג האנשים האלה שאיך שאתה רואה אותם אתה יודע שהם חארות. מין זחיחות כזו שנישאת על הפנים שלהם.
למעשה זו לא הייתה הפתעה גדולה, עוד בגן רינה הוא היה בן זונה, כשהשתין על העציץ ליד עמדת הפלסטלינה והצביע עלי, רק כדי שאני לא אהיה אבא של שבת. כנראה שזה טבוע בגנים שלו.
היו פעמים שחשבתי שהבעיה היא בי, אולי אני צריך להיות קצת יותר חצוף, בקטע טוב כמובן, כי אין ספק שהוא הגיע רחוק בזכות היותו בן זונה, זה שהוא דרך על כמה אנשים בדרך? את מי זה מעניין בכלל?
ההלוויה הייתה קצרה ומאופקת. דווקא חשבתי שכל המי ומי יגיעו.
האמת שבתוך תוכי באמת הייתי עצוב שבני נגמר.
הרגשתי טפיחה קלה בשכם...
"עצוב אה? איש גדול היה אחי"
"כן, הוא יחסר לכולנו"
"אתה יודע הרבה אנשים לא יודעים את זה אבל הוא היה מתנדב במעון לילדים מפגרים בנתניה..."
"וואלה"
"כן, למעשה הוא קיבל איזה אות הערכה ממש לא מזמן מראש העיר, משהו סמלי"
"כל הכבוד, לא היה לי מושג"
"כן, בהחלט איש גדול... טוב, תעשה טובה תעשה לי צלחת אני קופץ שניה לשירותים"
כנראה שזה באמת גנטי...
_____________________________________
|