החודש לפני 37 שנים, באפריל 1974 נכבש שיא החרמון הסורי בקרב קשה של כוח, בפיקוד רס"ן (לימים אלוף) עמירם לוין, שכלל לוחמים מסיירת מטכ"ל יחידת האלפיניסטים וסיירת צנחנים. ב 13 באפריל 1974 תקף כוח קומנדו סורי את פסגת שיא החרמון המצוייה 15 קילומטרים בעומק השטח הסורי. השטח היה, טרם התקיפה, בשליטת צה"ל כחלק מהמובלעת. מטרת הסורים הייתה להדוף את צה"ל מנקודת תצפית זו החולשת על עומק המערך הסורי ועל דמשק. הסורים ידעו כי בגלל תנאי השטח ותנאי האקלים הקשים הסתפק צה"ל בסיורים בלבד בפסגה ולא אייש אותה דרך קבע והצליחו לכבוש את הפסגה ולהשתלט עליה. אלוף פיקוד צפון, רפאל איתן, החליט כי יש לשלוח כנגדם כוח שיחזיר את השטח לשליטה ישראלית. וכבר למחרת העפיל כוח צה"ל לפסגה וכבש אותה בקרב קשה ותחת הפגזות כבדות.
באתר "יחידה" מצוין כי:"הנקודה הישראלית הגבוהה ביותר בחרמון נקראת מצפה שלגים, וגובהה הוא 2,224 מטר. אבל להר החרמון יש נקודה גבוהה הרבה יותר, ושיאו שנמצא בשליטת הסורים נמצא בגובה של למעלה מ- 2,800 מטר. זוהי נקודה אסטרטגית ביותר לטובת סוריה ולכן ישראל החליטה לצאת במבצע לכיבוש שיא החרמון: באפריל 1974 יצאו לוחמי יחידת האלפיניסטים, יחד עם סיירת מטכ"ל בפיקודו של עמירם לוין, סה"כ שישים לוחמים- לשיא החרמון הסורי שם חיכו להם לוחמים של הקומנדו הסורי. בנקודה התנהל קרב קשה אך מוצלח שבסופו נכבש שיא החרמון על ידי לוחמי צה"ל. מספר ההרוגים של הסורים היה כנראה שניים עשר ועוד מספר של שבויים. מתוך שישים הלוחמים שעלו נפצעו שלושים, והקרב התנהל כפי שנכתב בספרי הקרב- איגופים והסתערויות תחת ירי והפגזות של הסורים. לאחר כיבוש שיא החרמון, ישראל העבירה את השליטה והפיקוח עליו לחזקת האו"ם. אגב, לפני כמה שנים הכריז עמירם לוין שהקרב היה אחד החשובים בתולדות מדינת ישראל אך סיפורו נבלע בעקבות מלחמת יום הכיפורים."

בספר "סיירת מטכ"ל" מאת משה זונדר מצוין כי: "במלחמת יום כיפור נפצע לוין בפעם השלישית. שתי רגליו נשברו בפעולה בשדה התעופה פאיד במצרים מירי של טיל אר- פי- ג'י מצרי. התנהגותו לאחר פציעתו, תושייתו, התגברותו על הכאב וקור רוחו, כפי שתוארו בספר זה בפרק על מותו של אמיתי נחמני, ממחישים את יכולת הניהול, הפיקוד והלחימה הנדירות שלו. רופאיו לא האמינו שיוכל ללכת כבעבר, אבל כוח הרצון הכביר שלו שוב הוכיח את עצמו. חצי שנה בלבד אחרי שנפצע, כבר הוביל מסע רגלי מפרך שדרש מאמץ גופני קשה, עקשנות ואומץ לב: כיבוש שיא החרמון מידי לוחמי קומנדו סורים. זה היה באפריל 1974, במלחמת ההתשה שלאחר מלחמת יום כיפור. לוין צעד בראש שלושים מלוחמי היחידה לאורך ציר של כשמונה קילומטרים, מאזור מוצב פיתולים ועד פסגת ההר בשטח סוריה, בגובה 2,814 מטרים. החתירה הרגלית בשלג עם הציוד הכבד הייתה אכזרית. היה זה טיפוס אִטי, כואב, בתנאי מחסור בחמצן ובעייפות רבה. המסע נמשך לילה שלם, ובמהלכו הופגזו הלוחמים. הכוונה הייתה לפתוח בקרב בחסות החשכה כדי שלא להתגלות בעמדה נחותה כשהם צועדים על קו רקיע. אבל כשהלוחמים הגיעו לאזור הקרב, כבר עלה אור ראשון. הצלפים הסורים הסתתרו מאחורי עמדות פח גלי ומאחורי סלעים. לוין ניווט היטב את חייליו וניהל את הקרב בתבונה. בקרב השתתפו גם לוחמי סיירת אגוז בפיקודו של דוד מטק. הלוחמים התקדמו לאט מאוד לקראת מגע אש עם הסורים; כמה מהסורים נהרגו, ואחדים מהם ברחו. ההר נכבש ללא הרוגים ליחידה, אבל שבעה עשר לוחמים נפצעו. רוב הפצועים נפגעו לאחר תום הקרב, כאשר בעשרים וארבע השעות הבאות הופצצה נקודת פסגת שיא החרמון במאות מטחי קטיושות. אחד הפצועים היה החובש חגי ורנר, לוחם בצוות שכחצי שנה קודם לכן איבד באזור את הלוחם שי שחם שקפא למוות. במהלך הטיפוס לפסגת שיא החרמון ביקש ורנר מלוין לעצור במקום המשוער שבו מת שחם ולערוך לו אזכרה קצרה. לוין סירב מסיבות מובנות. ורנר נפצע אנושות בקרב; כדור פגע בראשו מאחור, חדר דרך מוחו ויצא מעינו הימנית. שני רופאים בשטח החליטו שהוא אבוד. אדי, אחד מחברי הצוות של ורנר, הבחין שוורנר עדיין חי, שכן הוא הזיז את אחת מאצבעותיו. לוין סיפר: 'הרופא במקום היה בטוח שחגי מת. ראשו היה מפוצח לגמרי. כשהראה סימני חיים, קיבענו לו את הראש בתחבושות והכנסנו לאותו לשק שינה כדי שלא יקפא למוות. היו אש רצחנית ורוחות עזות, והמסוקים סירבו לנחות.' לוין התעקש שיגיע חילוץ. בסופו של דבר, תחת מטח קטיושות סורי, נחת מסוק חילוץ שהטיס נחמיה דגן, לימים תת- אלוף וקצין חינוך ראשי. למרות פגיעתו האנושה הצליח חגי ורנר להתאושש לאחר תקופת שיקום ארוכה, לחזור לקיבוצו ולהקים משפחה. רפאל איתן, שהיה אז אלוף פיקוד צפון טרי, שמע במהלך המבצע את הקולות בקשר וטען כי קולו של לוין המתנשף ממאמץ רעד מפחד. הוא היה עתיד להתחשבן עם לוין בעקבות זאת, אבל להודות בטעותו במהלך מלחמת של"ג, שבה הצטיין לוין." (מתוך הספר "סיירת מטכ"ל" מאת משה זונדר)

עמירם לוין (מימין) מפקד הכוח של היחידה שכבש את שיא החרמון, בתמונה מהקרב.

כמו כן אשכול מצוין על הקרב העלה בעבר "הרומני" - מלחמת יום כיפור – שיא החרמון – מורשת קרב

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

האלפיניסטים השתתפו בהכנות אך עמירם לוין ביטל את הצתרפותם עקב תקלה מבצעית.

שיר לכבודו של עמירם לוין
http://www.shiron.net/artist?type=l...=586&wrkid=4410

* הכיבוש האחרון, הראשון שייך לצנחנים .

אם כבר בנושא אז שאלה לי אל "הרומני", כמי שהשתתף בביצוע, סיירת צנחנים שימשה כעתודה או שהשתתפה בלחימה פנים אל פנים בקומנדו הסורי?

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

התבצעה בלילה על ידי היחידה + סיירת חרמונים (אלפינסטים) - כאשר מיד לאחר ההשתלטות על הפסגה הגיע שאר הכוח באמצעות מסוקי יסעור שהורידו את הכוח במדרון אחורי כ-300 מטר מהפסגההמטווחת הייטב ומופגזת באש מדוייקת . כוח התגבור כלל ערב רב של יחידות אשר כללו למייטב זכרוני צוות של סיירת גולני , קציני טיווח של חת"ם , צוותי רפואה , צוות נ"ט של סגר וצוות נ"ט עורב קרקעי (2 לוחמים מסיירת צנחנים). את משגר העורב וטילי הסגר נשא מסוק היסעור במטלה-מטען מתחת גחונו של המסוק. מיד עם שחרור מטלה-המטען על פסגתו של שיא החרמון - חטף מטלה-המטען פגיעה ישירה וכל הציוד האופטי והטילים התפוצצו עוד לפני שהגיע למצב מבצעי. אי לכך נשארנו על הפסגה ללא אמצעי נ"ט כלל וזאת נוכח שיירת שיריון וחיר סורי שפלסה את דרכה לכיווננו בטווח של כ-3 ק"מ בלבד (טווח יעיל לאמצעי הנ"ט) . סיוע ארטילרי הגיע בקושי וברמת פיזור גדולה וכמעט לא אפקטיבית - על סיוע אוירי יכולנו רק לחלום. הרגשת המצור היתה קשה.
לוחמי הסיירת התפנו ביום שלמחרת בהזדמנות הראשונה והוחלפו על ידי פלוגה של צוערי בה"ד 1

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

ישנה כתבה מאלפת על תקופת השהייה בפסגת החרמון הסורי תחת מטחי פגזים רבים. למיטב זיכרוני היא הועלתה בעבר לפורום אולם אני לא מוצא אותה כעת.

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

קודם כל תודה רבה על התשובה המהירה
שנית מה כן עצר את הסורים שבשיירה שטיפסה אליכם?

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מצד דרום פרץ חיל ההנדסה של צהל ציר גישה ברכס החרמון בין מצוקים וערוצים באמצעות דחפור מלווה ב-2 נגמשים - ומצד צפון ובמקביל פרצו הסורים ציר גישה במעלה החרמון - טור משוריין + חיר שליווה דחפורים. המרוץ היה - מי יצליח להגיע ראשון לשיא החרמון אשר בו אנו ישבנו. לאחר כ-3 ימים הגיע הדחפור הישראלי מלווה ב-2 הנגמשים לשיא החרמון והדרך נפרצה לתגבורת אספקה וכלים כבדים יותר - אני נותרתי עוד יום אחד ואז ירדתי חזרה לארץ. - את הסיפור ניתן לקרא כאן

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

מבט ממוצב החרמון הישראלי צפונה לכיוון שיא החרמון




מבט מכיוון שיא החרמון לכיוון צפון מזרח - סוריה (דמשק)




מבט משיא החרמון דרומה לכיוון ישראל

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

מוצב הגדוד האוסטרי בכח האו"ם UNDOF בנ"ג 2,810 מ' מעפ"י ושרידים שאולי הם של המסוק הישראלי מדרום-מערב לפסגה.

קרדיט
http://www.panoramio.com/photo/32468527

לגדוד האוסטרי יש לפחות 4 מוצבי קבע במרומי ג'אבל-א-שייח (החרמון) לאורך מפגש השטח המפורז עפ”י הסכמי הפרדת הכוחות מ 1974 עם הגבול הלבנוני. המוצב בפיסגה נ"ג 2,810 מכונה HOTEL HERMON או HOTEL HOTEL. מהפסגה האוסטרים סללו דרך המובילה דרומה בצמוד לגבול הלבנוני (הדרך אולי אפילו חודרת לתוך לבנון בנקודות מסיימות כי הגבול אינו מגודר או מסומן בשטח). בקטע הזה הדרך עוברת על גבי שיאו של רכס צר מאוד וארוך שכונה ע"י חיילי צה"ל ב 1974 “הסכין”. הרכס הזה מחבר את פסגת ג'אבל-א-שייח עם דף א-שייח (כתף החרמון). מדובר ברכס בגבהים של 2,300 – 2,400 מ' עם מדרונות תלולים וצוקים ממערב (לתוך לבנון) וממזרח לכוון סוריה. הדרך מגיעה עד למוצב המכונה HOTEL BRAVO שם היא מתפצלת, לדרך שיורדת בסיבובים חדים לכיוון מזרח (אל העיירה הסורית ע'רנא). בירידות לע'רנא יש מוצב נוסף בגובה של כ 1,700 המכונה עמדה 12 (POS 12). מדובר במתקן לוגיסטי המאפשר לגדוד האוסטרי להעלות אספקה למוצבים הגבוהים.

דרך נוספת ממשיכה לאורך הגבול הלבנוני דרומה עד למוצב המכונה HS או HOTEL SUD (חרמון דרום). מוצב זה נמצא בשיא כתף החרמון נ"ג 2,381מ' בסמוך למוצבי החרמון של ישראל (צפונית מערבית למצפה שלגים) ומאפשר תצפית טובה אליהם.

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

שרפנלים??

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

הצלב תקוע במרחק מטרים ספורים מהמקום בו היתה עמדתהתצפית לכוון דמשק - עמדה ששהיתי בה שעות רבות - אני מניח שחומר הגלם של צלב הברזל ריסק את הסלעים ושרק מעל לראשי לפני 37 שנה .

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

שאלה, האם המורדות של החרמון הסורי, הם מה שנקרא רכס הקריסטופאני?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

היכן ניתן למקם בתמונות ובמפות שצורפו את:

מוצב החרמון הסורי + מוצב הפיתולים, נכון למלחמת יו"כ.

האוכף בו הונחתו צנחני המילואים ביו"כ בדרך לכיבוש המוצבים הנ"ל.

מוצב אסטרא הנוכחי.

10 ימים באפריל 74 ו10 ימים במאי עד ליום הפסקת האש .
גופות הקומנדו הסורי עוד היו מפוזרות כשעליתי לשם ,העמדה של קודמי נהרסה ,ישבתי בצריח של טנק סורי עם משקפת 20*120 ומכשיר קשר.
התצפית הצבאית הטובה ביותר שהייתי בה (דמשק על כף היד).
זוכר את דדו (באזרחי)שבא בלווי רפול להיפרד אחרי ועדת אגרנט.
גם חיים גורי ביקר אותי בעמדה.
הפגזות מטורפות (יום יום)עם כל הכלים והתחמושת של הסורים.
בלילה במערה ישנים מי שלא בעמדות.
כשהייתי יכול להרים ראש ניסיתי להחזיר להם (בטווח מטרות)כמובן בכמויות תחמושת מצחיקות לעומתם
שעה לפני הפסקת האש הם רוקנו את כל התחמושות שלהם על השיא(האדמה רעדה...)
שמח לראות את השיא כיום אולי אזכה עוד לבקר שם?
ושמח שעדיין זוכרים.

איך הגיע טנק סורי לשיא החרמון?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

מאחר שעמדות השקים לא עמדו בהפגזות ,בשלב ראשון הביאו טנק ששימש כעמדת תצפית וכן אמבו טנק (אמבולנס טנק)ששימש כמחסה,בשלב מאוחר יותר העלו לשם שפניות מבטון.

אוקיי, חשבתי שהעמדה שלך היתה בטנק סורי מאותה מלחמה, וזה נראה לי מוזר..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

תגובה ל"הרומני":
כתבת (הודעה 4): "על סיוע אוירי יכולנו רק לחלום".
כנראה שלא ראית ולא שמעת (אני מניח שהתנאים בהם היית לא היו פשוטים) אבל היה סיוע רציני (לא תמיד הוא בקרבה צמודה לכח הלוחם).
יש ברשותי תמונות, ממצלמת התקיפה שבמטוס, של הפצצת הדרכים המובילות למיקום שבו נלחמתם. כיוון שגם יצא לי להשתתף באותן גיחות (רשום ומתועד) אזי כדאי לדעת שגם חיל האויר סייע להיווצרות התנאים המתאימים ללחימה שם.
אגב, באותה התחממות (שארכה בסופו של דבר כחודש ומחצה) נאלצו לנטוש שני מטוסי קורנס (צוות אחד נשבה בלבנון).
ולחשוב שעברו מאז 37 שנים...אנחנו ממש זקנים...

למעט משה דיין שהגיע פעמיים במסוק יסעור יום אחרי יום - לא הגיע שום סיוע מאחר ולא היתה נתיב .
רק לאחר 4 ימים - נפרצה הדרך ועימה היתחילו להגיע כוחות להחלפה וסיוע.
סיוע ארטילרי היה בטיפטוף ובפיזור - מאחר והטווח היה רחוק מאוד. את חיל האויר לא ראינו ובעיקר בזמנים קריטים אשר בו טור השיריון הסורי פילס את דרכו מעלה במעלה החרמון לכיווננו ללא הפרעה. שמח שיש לך תעוד על התקיפה - יהיה מעניין לראות את התמונות.

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

שלום לך הרומני, האם תוכל להסביר לי מאיפוה עלה טור הטנקים הסורי, האם גלש מכיוון החרמון הסורי? האם יש ציר מסודר מהכיוון הזה?
או שהם עלו מכיוון מג'דל שמס שזה נשמע לי לא סביר בכלל. אודה לך על הסבר.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

למייטב זכרוני - זה כיוון תנועתו של הטור הסורי.
הטווח כ-5 ק"מ מאיתנו
נע כאשר גלוי וחשוף אלינו - אך מאחר ולא היה בידנו אמצעי נ"ט לטווחים אלו - יכולנו להסתיע בארטילריה בלבד - כאשר האפקטיביות שלה תוארה קודם לכן על ידי הקטק loya1 - אשר יש מצב ששנינו ישבנו יחד באותה העמדה וטיווחנו את הטור.
ניתן לראות בגוגל את הציר העולה דרום מערבה לשיא החרמון

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

אוקיי, תודה, הדחפור בראש הטור עונה על השאלה לגבי ציר תנועה...מה עצר את הטור הזה בסופו של דבר?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

מספר פעמים הפעלתי אש על רק"ם ומשאיות סורי שנעו על הצירים.לאש הארטלרית על הרק"ם היתה השפעה פסכולגית בלבד.זאת הסיבה שהעלו מחלקת טנקים שלנו ,שנתנה מענה לתקיפות מסוג זה.
זכור לי יום אחד שבעת טיפול בתוך אחד הטנקים שלנו,החליק פגז ונפל על מצבר וכל התחמושת התפוצצה בתוך הטנק.הצריח התרומם כ 5 מטר באויר טבעת(יפה)של עשן שחור נוצרה מעל השיא למספר שעות.
הסורים חגגו ,אצלנו פצוע קל.

צולם בשמי הארץ ולא מעל סוריה. נתיב הטיסה הוא בכיוון מזרח, דרומית לחרמון. ברגע האחרון, סמוך לגבול (אני מניח שהמטוס חג מעל מג'דל שמס-מסעדה) רואים שהוא שובר ימינה (דרומה) לרמת הגולן.
ניתן להבחין בשני מוצבים בבירור בפסגה המושלגת, הקרוב יותר - ישראלי והרחוק יותר הוא מצפה שלגים.

התגעגעתי לשטח הזה, העברתי שם את רוב השירות שלי, לפני שנים בודדות אמנם. המור"קים והחומר הכתוב על הקרבות וחווית הכוחות שישבו שם 30 שנה לפנינו היו מעניינים מאוד.
כך גם רקורד החדירות למוצב - עריקים סורים ותיירים שאיבדו את דרכם בשלג בזמן שניסו להגיע למנזר בפסגת החרמון הסורית ופיספסו בכמה קליקים.

האם לכיבוש על ידי מטכ"ל והאלפיניסטים היה שם קוד?

אז מה

עוד כמה תמונות נחמדות שמצאתי באתר האוסטרי של UNDOF


מבט ממוצב HB השוכן על הסכין בגובה 2250 מ' לשיא החרמון

קישור לרזלוציה מלאה

מבט מדרום לצפון הכפר ח'אדר והפסגה

קישור לרזולוציה מלאה

והדובדבן - רחוב בכפר בית ג'אן ולמעלה המוצב הישראלי - רק מראה את חשיבות העינים של המדינה

קישור לרזולוציה מלאה

מקור :http://cafe.themarker.com/post/2289588/
המתאר הינו לוחם בחטיבת מילואים צנחנים 80
כדאי לקרא את הקישור מאחר ומתואר בו גם קרב על כיבוש מוצב ג'לבינה במלחמת ששת הימים ברמת הגולן

חלפו 6 שנים, ואנו במלחמת יום כיפור. לאחר שסיימנו את הקרב לכיבוש החרמון, הוקפצה הפלוגה המסייעת של הגדוד שלנו, אשר אליה השתייכתי, אל פיסגת החרמון בגובה של 2,814 מ' מעל פני הים, על מנת לאבטח לוחמים שהונחתו שם כדי לשמש כקציני תצפית קדמיים, לעבר הכוחות הסוריים. שם על הפיסגה תפסה אותנו מאוחר יותר הפסקת האש, וימים ספורים לאחר מכן נלכדנו שם בסופת שלג, כאשר אנחנו ללא לבוש מתאים, ללא הספקה וללא מחסה מתאים מן השלג ומן הקור המקפיא ששרר במקום, וגם ללא כל הכשרה מוקדמת להתנהגות במצב כזה.




ברוח העזה שנשבה ללא הרף, צנחו הטמפרטורות עד למינוס 8 מעלות צלסיוס. היו לנו נפגעי קור שהלכו ורבו, והיה ברור שיש לחלץ אותנו משם בדחיפות, אך תנאי הסערה לא איפשרו למסוקים לנחות במקום. לאחר שמצב הלוחמים הלכודים הלך והחמיר, ולאחר שעקב תנאי מזג האוויר הקשים נכשל מסע רגלי למילוט אל מוצב החרמון הסורי, שבו ישב עיקר הגדוד שלנו, החליטו הדרגים הגבוהים לשלוח כוח חילוץ להצלתנו. כוח החילוץ היה מורכב מלוחמי סיירת מטכ"ל, שמפקדה באותה עת היה יוני נתניהו.





כוח החילוץ יצא לדרכו עם רדת הלילה והחל במסע מפרך אל פסגת החרמון המושלגת והסוערת. המחלצים איבדו את דרכם בתוך הענן הכבד שכיסה את כל האזור ולא הצליחו להגיע אל הלוחמים הלכודים בשלג. אחד מהם, הוא הלוחם שי שחם ז"ל מקיבוץ כברי קפא למוות תוך כדי הליכה, ושאר חבריו עצרו לידו, כשהם מותשים וחסרי אונים. שי שחם ז"ל הקריב את חייו למעני ולמען חבריי הלכודים, בשם העקרון המקודש של הערבות ההדדית. אני בטוח שלא הכריז ברגעי הסבל האחרונים שלו כי "טוב למות בעד ארצנו". הוא וחבריו לא היססו אפילו לשנייה קודם צאתם לדרך. הם פשוט יצאו להציל לוחמים במצוקה, כי ידעו שזה המעשה הנכון שעליהם לעשות.



סופו של דבר היה שכוח שהיה מורכב מאחדים מן הלוחמים הלכודים בסופה יצא לקראת המחלצים, הצליח לחבור אליהם, והוביל אותם אלינו כשהם באפיסת כוחות מוחלטת, וסובלים מכוויות קור. לאחר יום נוסף נחלשה הסופה ולרגע קצר נוצר מעלינו חור בענן. מסוק שריחף כל הזמן באוויר, נחת ופינה את כל הנפגעים לטיפול רפואי. לאחר לילה נוסף על השפיץ של שיא החרמון התעוררנו לבוקר צח ובהיר, ומסוקי חיל האוויר פינו את כולנו לקיבוץ כפר גלעדי, אשר העמיד לרשותנו באהבה שאין לה גבולות את כל בית ההארחה שלו. שם נערך הקרב האמיתי וחסר הרחמים, על התור למים החמים במקלחות, לאחר חודש ארוך של מלחמה.

התמונה האחרונה צולמה בזמן אחר על ידי לוחם מסיור חטיבה 7 1974

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

מה עלה בגורלו של מוצב החרמון הישראלי הישן?
אם זה לא חורג מב"מ כמובן.

ראה

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=234464&highlight=%EE%E5%F6%E1+%E4%E7%F8%EE%E5%EF


http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=412146&highlight=%EE%E5%F6%E1+%E4%E7%F8%EE%E5%EF

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=391908&highlight=%EE%E5%F6%E1+%E4%E7%F8%EE%E5%EF

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

אוי סליחה, הניסוח שלי לא היה נכון.

הכוונה שלי היא המוצב עצמו פיזית, קיים \ הרוס \ נטוש \ בשימוש ?

אני בקושי מגיע לחרמון ובגלל זה אני שואל.

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

בעקבות סרט שהיה עכשיו בערוץ 10 - 7 ימים של אפלה,
בסרט עצמו מסופר על מספר חיילים שהתחבאו במחילות התחתונות של המוצב עד שנתפסו ע"י הסורים ונלקחו בשבי.
בסרט נראה בכלל כי מוצב החרמון הישן עומד נטוש, מוזנח ולא מאוייש.
האם זה באמת ככה וניתן להכנס ולהסתובב במוצב הישן או מדובר על חלק ממנו שעומד נטוש ובו הותר להם לצלם ?
איפה המוצב הנ"ל ממוקם ביחס לרכבל העליון ?

המוצב עדיין מאויש ופעיל. למעט עמדות כאלה ואחרות כל המוצב נמצא בשטח תחום ומגודר. חלק קטן מהמבנים כבר לא בשימוש. לא ראיתי את הסרט לצערי, אנסה לאתרו, אך אני מניח שיכלו לצלם גם באזור פעיל, באישור, מבלי להיתקל באיש.
המוצב נמצא מספר עשרות מטרים מעל לרכב עליון, מזרחית לו. ישנו כביש גישה סלול אך זה אזור צבאי סגור ולא תוכל להסתובב בו.
ישנם טיולים מאורגנים לגבעות הקרב (2072), לרוב ביום הזיכרון. אלה נכנסים לשטח באישור, וזה הכי קרוב שתוכל להגיע למוצב החרמון הישראלי (מרחק של כמה מאות מטרים).
ביקורי אזרחים במוצב עצמו התקיימו באישור החטיבה, במקרים מיוחדים.

הדבר היחיד שאני זוכר מסביבת הרכבל העליון, זה את הזנב של המסוק הסורי שהתרסק.
לא הייתי בחרמון הרבה זמן (לפחות 5-6 שנים) אז קצת קשה לי לשחזר.
רואים אותו בבירור קצת מעל הרכבל העליון, לא רחוק, מול העמדה שמובילה למוצב הישן.
אם אני לא טועה הזנב נמצא בצד ימין שהגב מופנה אל הרכבל העליון והזנב בצד שמאל ממול.

סיימתי לצפות בסרט "7 ימים בעלטה".
לגבי המוצב - הצילומים נעשו במחילות שרובן הגדול משמש למעבר בלבד.
הרטיבות על הרצפה נובעת מהפשרת השלגים וחילחול המים פנימה.
"הצוללות" לא משמשות לשינה כבר שנים רבות ולכן נראות מוזנחות לחלוטין.

ע"פ התיאורים אני מניח שחלו לא מעט שינויים במבנה מאותה תקופה. חלק מהמעברים בהם התחוללו הקרבות ופיצוצי הרימונים המתוארים נחסמו מסיבות כאלה ואחרות. בנוסף המוצב התרחב ונבנו מתחמים חדשים. הופקו לא מעט לקחים והחיילים במוצב עוברים קודם כל הכשרה להכרתו ברמה גבוהה מאוד.
החושך שמתארים שם הוא חושך מוחלט. מעטים חוו דבר כזה באמת. ההתמצאות במרחב כמעט בלתי אפשרית, בלתי נתפס כיצד הם הסתדרו שם בלי להכיר את המוצב.
בתנאים הללו, מניסיון, אפילו עמר"ל עכבר, שדי באור כוכבים כדי להפעילו, לא מראה כלום, רק רעש לבן.
באופן טבעי, מפעם לפעם, מתרחשות במוצב הקפצות "אמת" מחשש לחדירה למוצב. לאורך השנים היו מספר לא קטן של מקרים בהם עריקים, אנשים טועים, "רועי צאן" וכד' הגיעו למרגלות המוצב. בשל תנאי מזג האויר קשה לפעמים לפענח מה הדמות וגם חזירי בר ושאר בעלי חיים זוכים לקבלת פנים חמה במיוחד.
באחת מההקפצות הללו רצתי במחילה חשוכה שכזו. לא תמיד מפעילים פנסים. במהלך התנועה "ע"פ מכשירים", כשאני סופר את צעדיי בראש, הרגשתי שמשהו נוגע בי וחולף על פניי. בדיעבד התברר כי זה היה הכלב המוצבי. לא יודע כמה שנות חיים התקרית הזאת עלתה לי...

לא לחלוטין ברור לי מדוע הסורים לא טיהרו כמו שצריך ולא השתמשו בפנסים, לא מעט סימני שאלה נוספים עלו אצלי כתוצאה מהצפיה בסרט.


אני מצרף תמונה של האזור.
אאל"ט המסוק הסורי התרסק על צלע ההר מזרחית ל-2072.

"שבעה ימים בעלטה", שישודר בערב יום הזיכרון בערוץ 10, מגולל את סיפורם של ארבעה חיילי מוצב החרמון, שנאלצו להתחבא במשך שבוע במחילות מתחת לאדמה במהלך מלחמת יום כיפור

http://e.walla.co.il/?w=/201/263259...obref=obnetwork

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

שהייתי פעמיים בשיא החרמון במהלך אפריל 74. בס"ה ההיתי שם קרוב לשבועיים. לראשונה הגעתי בתאריך 14.4.דהיינו למחרת ההישתלטות כדי להחליף חלק מהכוח שהשתלט על השיא. מדובר בשני צוותים מגדוד 17 של גולני (באותה תקופה) בפיקוד מ"פ וכן סמג"ד הגדוד ששימש כמפקד המוצב. ככל הידוע לי היינו הכוח הראשון שנהגיע למקום בדרך שנפרצה ע"י חיל ההנדסה. בימים הראשונים לשהייתנו ההגנה על המקום הסתכמה בפחות משלושים חיילי חי"ר בלבד אף שכאמור הסורים ניסו לסלול דרך לטנקים וכי בגבעות הסמוכות שרצו צלפים סורים. ב16.4.74 ביקר במערה שר הבטחון דאז משה דיין, מלווה ב מפקד אוגדה 36, רפול (יתכן וזה הביקור עליו מדבר הרומני, אגב, דיין ביקר במקום פעמים נוספות). לאחר שסקר את ההסטוריה של המערה כספקית הקרח של הצפון שאל את רפול: "איך זה שהאמפריה הכי חזקה במזרח התיכון אינה מעלה טנקים לחרמון ". כעבור שלושה ימים בעת שעשינו דרכנו במורדות החרמון. עלו לשיא שלוש תובות טנקי שרמן ששימשו כעמדות נייחות נוספות וכן טנק שו"ט שתפקידו העיקרי היה להגן על סביבת המערה. בתקופה הראשונה השהות במקום הייתה קשה מנשוא. כיצד לדעתכם עושים צרכים עם ארבע שכבות ביגוד תחת הפגזות בלתי פוסקות? כיצד בהמשך הותקנו במערה שרותים כימיים, קיבלנו מזון של חברות תעופה המתאים לתנאי קור ועוד. ההפגזות היו כבדות ממש ללא הפוגה כאשר הסורים הרבו להשתמש בקטיושות 240 ובמרגמות 240 שהוצבו בג'בל ברבר מזרחית לחרמון. בתקופת שהייתנו איבדנו שניי לוחמים (ידיד שוחט ואביטל) ושניים נפצעו. פינוי הנפגעים היה קשה וארך זמן רב. בסה"כ נהרגו בקרבות שיא החרמון כעשרים חללים לרבות מסוק שהתרסק בעת פינוי נפגעים ושני טייסים שמטוסיהם הופלו. עמידתו האיתנה של צה"ל על שיא החרמון היא שאיפשרה סיום מוצלח של המשא ומתן עם הסורים על הסדרי הפסקת אש שנחתמו חודש אחר כך. אותם הסדרים הביאו לנו ארבעים שנות שקט (בתקווה לעוד).

מאז שלחמו בקרבות העקובים מדם על הר החרמון, לא שבו חיילי גדוד 51 של גולני אל הגבעות מהן חילצו בקושי רב את חבריהם שנפלו או נפצעו. במבצע מיוחד שהוביל מי שהיה סגן מפקד הגדוד בזמן מלחמת יום הכיפורים - נפגשו על פסגת ההר כל משפחות ההרוגים לצד אלה ששרדו

http://www.mako.co.il/news-israel/l...6e7c0e31004.htm

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...08/96833048.pdf





השמועות מספרות שבמלחמת לבנון הרא־
שונה, לאחר כיבוש הכפר סיל, עליו קיבלת
צל"ש, קרא לך הרמטכ"ל רפול הצידה והתנ־
צל על כך שחשב שאתה פחדן. זה נכון?
"כן. לרפול היה קושי עם יחידות העלית.
הוא תמיד אמר: חבר'ה, תהיו צנחנים פשוטים
ואל תבלבלו את המוח. באבי ב 74', לאחר הפ
שרת השלגים, רפול החליט כי אם לא נכבוש
את המוצב הסורי, הוא יישאר שלהם לנצח.
שלחו אותנו לבצע את המשימה. אני פיקדתי
על המבצע, חצי כוח של היחידה, חצי כוח של
מה שהיה אז סיירת חרמון. היתה דממת אלחוט
והיה קרב די קשה, כי הם ישבו בתוך העמדות
ואנחנו באנו מלמטה, ודממת אלחוט זה דממת
אלחוט, לא דיווחנו כלום. לאחר שהשתלטנו על
המוצב, מיהרתי לדווח בקשר שגמרנו את הכי־
בוש והכל בסדר, ושיש לנו 17 פצועים, וביקשתי
חילוץ מהיר לנפגעים. הייתי אחרי מאמץ פיזי
מאד קשה והתנשפתי. בקשר זה נשמע מוזר,
מתנשף ומדבר. אז רפול אמר לחבר'ה: תשמעו,
אני שומע בקשר שהוא מפחד, וזה היה בכלל
אחרי שהמבצע נגמר".
"במלחמת לבנון הראשונה, ירדנו להתארגן
בדמור ופתאום נחת לידנו מסוק. אמרו לי שזה
הרמטכ"ל. ניגשתי והוא אומר לי, תאסוף את
הקצינים. הוא שיבח את כולם ואחרי זה הוא
לקח אותי הצידה ואמר: אני מודה שהייתי חזיר
אליך כמה שנים. זה היה הביטוי שלו. אתה
תקבל את חטיבה 188 מיד בתום המלחמה. הוא
עמד במילה שלו".


(מתוך הכתבה "אנחנו מ-67' צבא כובש" מאת אבי צור, ביטאון "הלוחם", גיליון 224, ספטמבר 2010, עמוד 28)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ינואר 1974



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

פברואר 1974 - שבויים סורים



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

מרץ 1974 חילופי אש והובלת טנקים



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

אפריל 1974



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

שימו לב ליסעור 967 שהוזכר כבר בפורום



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

מאי 1974 חילופי אש ארטילריים נמשכים



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

צילומי צבע גם מהצד הסורי!



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

יוני 1974 נסיגה מהמבולעת



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

וחילופי שבויים



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

גם מהצד הסורי!



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תמה המלחמה, סרטון בט"ש מינואר 1975



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

בסרטון החמישי 0:16 רואים אאל"ט את מצפה שלגים מכוון לא שגרתי - צפון.

ראו כאן
https://naamoush.wordpress.com/2024...%95%d7%9f-2814/