חזרתי לכתוב..שוב על עוד בחור..שכמובן עורר בי סערת רגשות..ואני מודעת לבלאגן.. מבטיחה לסדר בהזדמנות..בינתיים זו סתם פריקה..
דיי..נמאס לי...
רוצה למחוק אותך..
לצרוח עליך..לבכות לך,
ליפול לחיבוק החם
אל בין זרועותיךך..
תעזוב אותי,
תשכח שאני קיימת.
מדי פעם תתקשר כדי לוודא שאני לא נעלמת.
הפלת אותי כל כך חזק לרצפה,
שבחרתי רק לעלות
ושוב לרדת בחזרה.
אין שום עתיד,
אין שום תקווה.
רק הלב ששבע מאהבה.
כמו טיפשה נזכרת בעבר.
ברגעים היפים,
בכל הדברים הטובים..
ומחייכת לעצמי,
כי בעצם זה כל מה שנשאר.
דיי נמאס לי..
רוצה לזרוק אותך,
לחזור אליך.
להיפגע שוב,
רק כדי אזכור את
המגע שלך
תנטוש אותי לבד,
תשכח שאני בכלל קיימת.
אבל מדי פעם תתקשר,
לבדוק שאני פה,
ועדיין לא מתפוררת..
רוצה למחוק אותו..למחוק ולא לשכוח.. רוצה לזכור אותו, לזכור ואז לברוח., אל השקט שבחוסר הידיעה.
למה זה כל כך משמעותי בשבילי, העובדה הזו שיש לי אותו בפייסבוק שלי?
מה זהכל כך מפריע לי לשכוח?
אז זהו..שאני פשוט לא יכולה ככה לשתף איזה לינק שבא לי..
לכתוב שרע לי,
לאנשים שאני מכירה ואוהבת ושאכפת להם ממני..
הוא עומד לי בדרך..
חוסם אותי ומציק כמו עצם בגרון ואני לא יכולה..ל-א י-כ-ו-ו-ל-ה-!-!-!-!
למחוק אותו....
למה אקט כזה פשוט, מחיקה מהדף האישי,מהחלל האישי הופך להיות כזה מסובך ומשמעותי במצב של פרידה??ובכלל מה זה הכללים האלה שקבעתי לעצמי? לא רוצה שידע שנפגעתי אז לא מוחקת..
התחרפנתי רשמית..אני מתגעגעת עכשיו לתמיכה שמ' היה מספק לי במצבים כאלה..וחבל שפשוט מ' התגלה במלוא כיעורו.. ואני. נשארתי לבד...
די הפכת את זה בסוף למעין בלוג או פריקה שמתאימה ל"מה שבלב"
בכל מקרה,
הדגת את החולשה של הבחורה, את הרצון שלה לעזוב אותו יחד עם העניין שהיא אינה יכולה
ותלויה בו. אובדת עצות. חבל שכך, לו היה יכול להיות אחרת?! אה?!
טוב בעעעע
חרא שיר חח=]
ניראה לי שפרשתי.יעשו טוב עורכי פרש אם ימחקו את הפוסט הזה..מביש לחלוטין..
אני עם קריירת הכתיבה שלי גמרתי לחלוטין..
כניראה שגם כותבת לא נועדתי להיות...
ראשי
צ'אט
10-04-2011, 23:58
מצב כלאיים
