קטע נוסף מתוך סאגת "אמי העיראקית ואני".
תהנו!



אשמח לדעת מה אתם חושבים.

======

קטע מס' 1
קטע מס' 2
קטע מס' 3

קטע ממש נחמד, שיקפת איזו מציאות חיים של סגנון מסוים של אנשים בו האמא דואגת
להחליט בשביל הילדים שלה מה לעשות, עד שזה מגיע למתי החתונה (ולפעמים גם מי הכלה).
הכתיבה מאוד יפה ואיכותית.
יש לי שאלה, למה הקטע כל כך קצר? אולי רצית להעביר מסר בשורות מעטות בכוונה תחילה?

תודה רבה על התגובה!

הקטע קצר בגלל שתי סיבות:
1. אני מתחבר יותר לכתיבה קצרה. אני אוהב מאוד את האמנות הזו שבבחירת מילים בפינצטה, צמצום כמה שאפשר בלי להוריד מהאיכות.
2. אני מתכנן לכתוב כ-40 קטעים קצרים כאלו (יש כבר את הקטע החמישי) ולהוציא את זה כספר.

יש לך טיפים נוספים?

כתיבה טובה. העובדה שמדובר בקטע קצר לא הופכת את הכתיבה לקלה יותר, ונראה שאתה מכיר את הרעיון ואת השיטה.
מה שמאוד מפריע לי בקטע, זה שהוא נראה ללא פואנטה. מה בעצם באת לספר?
גם כשמתארים סצנה מסוימת, הקורא צריך להרגיש שהסופר מציג לו אותה כדי להבין משהו- תיאור היחסים בין הדמויות, תיאור סיטואציה עם פאנץ', הפתעה בסוף הקטע... דברים כאלה. אני לא מרגיש שקיים משהו כזה בקטע שלך. זה נראה כאילו פשוט "זרקת" קטע באוויר, ולי כקורא זה מבלבל ואני לא יודע איך להתייחס אל זה ואיך לעבוד עם זה.
אם התכוונת לתאר יחסים בין דמויות, אני ממליץ על קטעים ארוכים יותר, או על תיאור סצינה יותר עוצמתית. תיאור יחסים בין דמויות הוא דבר שמאפיין כתיבה של קטע ארוך, ואם אתה בוחר לכתוב קטע קצר כזה צריך לפצות על כך בעוצמה.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

יכול להיות שה"חוסר פואנטה" הזה נובע מזה שהקטעים האלה מפורסמים אחד אחד.
כמו שכתבתי למעלה, הרעיון הכללי שלי הוא ליצור כ-30-40 קטעים כאלה ולהוציא אותם לאור תחת כותרת אחת.
אני לא חושב על איזה פאנץ', בסך הכל אני מציג פיסות חיים.
כל הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים.