לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 19-04-2011, 22:47
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,195
המג"דים של מלחמת לבנון משתדרגים- כתבה מYNET

המג"דים של מלחמת לבנון משתדרגים\ מאת חנן גרינברג

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4057096,00.html
פעם זו היתה "השתלמות" אך כיום, קצין השואף להגיע לשדרת הפיקוד הבכירה של צה"ל חייב לעבור קורס מח"טים. המג"דים של 2006 עולים בימים אלה דרגה ועוברים להשקיף על העימות הצבאי מקומה גבוהה יותר. מה יביאו איתם, איך מתמודדים עם "תג המחיר המשפחתי" ומה עושים עם "המשפטיזציה"?
פורסם: 18.04.11,

בעיני מרשימה לא פחות מנציגי הדרג הקרבי המסתער גם העובדה שיש טייסים בקורס.

מן הכתבה:
"סא"ל וג'די סרחאן זוכר היטב את היום שבו הסתיימה מלחמת לבנון השנייה. בשעה שנערך להרחבת פעילות חייליו, הגיעה הפקודה לעצור. הוא יצא מעומק השטח גאה מאוד בחייליו, אבל כמו מפקדי שדה רבים אחרים, חש שניתן היה לעשות יותר. "אנחנו כבר מסתכלים קדימה, ברור לנו שבפעם הבאה הולך להיות מורכב יותר, קטלני יותר, הכל יותר. העורף ייפגע ולנו יהיה תפקיד מרכזי - להגיע לתוצאות טובות.ניצחון - זה מה שיצפו מאיתנו", פוסק הקצין שבקרוב יפקד על חטיבת מילואים בפיקוד צפון. "כל הניסיון שצברנו בשנים האחרונות יצטרך לבוא לידי ביטוי". אין ספק שאותה "החמצה" בלבנון, כמו שקוראים לה בצה"ל, חקוקה היטב בראשם של מי שהיו שם אז בתור מפקדי גדודים. סא"ל אפי דפרין - מג"ד שריון שנפצע בקרבות, אל"מ ירון פינקלמן - מפקד גדוד הסיור של הצנחנים, סא"ל אליעזר טולדנו - מפקד יחידת "מגלן" דאז, סא"ל (מיל') עמוס בריזל - מפקד גדוד בצנחנים, אל"מ ד' - שפיקד על טייסת מטוסי קרב, וכן קציני טנקים, הנדסה או מתחום התקשוב. למרות ההצלחה שבאה שלוש שנים לאחר מכן, בדמות מבצע "עופרת יצוקה", המח"טים הטריים עוד מחכים לרגע שבו יוכלו לסיים את טוב יותר עימות שכזה. "נכון שלעובדה שהרבה חניכים בקורס היו במלחמה בלבנון - יש משמעות סמלית", הסביר תא"ל הימן, "אבל מעבר לכך, הקצינים האלה שמו על השולחן את כל מה שהיה שם, את הליקויים והתקלות, ראו את זה בעיניים שלהם. בכל הדיבורים שאחרי המלחמה היתה לא מעט הלקאה עצמית, אבל בסופו של דבר אין התחמקות מאחריות. דווקא ה'החמצה' הזאת נותנת המון מוטיבציה ללמידה ולשיפור, זאת בהחלט סגירת המעגל שמכינה את האנשים האלה הכי טוב לאתגר הבא".
מזמן לא "השתלמות"
במהלך הקורס חולקו החניכים לשני צוותים: על הראשון הופקד תא"ל חגי מרדכי, מי שאמור להתמנות למפקד אוגדת איו"ש, ושימש כמפקד חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון השנייה. על השני הופקד תא"ל רוני נומה, ששימש בקיץ 2006 כעוזרו של הרמטכ"ל דאז דן חלוץ. שניהם משתמשים כיום מפקדי אוגדות בכירים - דבר הממחיש את הרצון בצה"ל לשבץ מפקדים מנוסים למשימה המאתגרת של הכנת המח"טים. עד מלחמת לבנון השנייה קראו לקורס הזה "השתלמות" והוא היה בגדר רשות. מאז, עבר קורס המח"טים מהפכה ולא רק בשם. "היום זה קורס חובה, ולמרות שהוא נמשך פרק זמן קצר יחסית, יש בו שורה של תכנים מאוד חשובים שמסייעים לקצינים להבין שהם כבר לא מג"דים, אלא רמה אחת מעל שמשמעותה עצומה", מסביר הימן. לדבריו, מי שמחליט על רשימת החניכים בקורס הוא הרמטכ"ל. תפקידם הראשון של המח"טים החדשים הוא לרוב פיקוד על חטיבת מילואים, מה שיוביל אותם מאוחר יותר לחטיבה מרחבית ומקצתם ידלגו משם לחטיבה סדירה בדרך לדרגת תא"ל. לקצינים, שגם כשהיו מג"דים כמעט לא ראו את הבית, ברור שכל שעולה היקף האחריות - כך גם המחיר האישי אותו יצטרכו לשלם. "יש לדבר הזה 'תג מחיר'", קובע נחרצות סא"ל יובל בן דב, ששימש כמפקד גדוד תותחנים ובקרוב יתמנה למפקד אגד (מקבילה לחטיבה בחיל - ח.ג). "קודם כל, יש הרבה ציונות. זאת לא מילה גסה ויש לזה מחיר. מתעסקים בזה, מודים בזה שלתפקידים מהסוג הזה נלווה עוד קושי עצום למול הבית, האשה והילדים", הוא אומר. למרות זאת, נראה כי הרצון של הקצינים להיות מח"ט ומשם לסלול את דרכם לתפקידים הבכירים ביותר בצבא - הוא עצום. מפקדי אוגדות מספרים כי על כל תפקיד מח"ט שריון יש בין שלושה לחמישה מועמדים ראויים, מח"ט חי"ר רוצים להיות לפחות ארבעה עד שמונה קצינים, גם ביתר החילות הנתונים דומים", אומר הימן. גם ממוצע הגילאים של חניכי קורס המח"טים גבוה בהרבה מכפי שהיה בעבר. "הממוצע הוא 35-36. הקצינים מגיעים גם אחרי לימודים וגם עם ניסיון מבצעי רב. הבגרות שלהם זאת נקודת חוזק", מסביר הימן. הקורס מתחיל במעין מבחן, שהימן מודה שיש בו טריק שנועד לנטוע בחניכים את ההבנה לקראת מה הם הולכים. "אנחנו נותנים להם חומרי קריאה ממוקדים ושואלים הרבה שאלות בתחום תורת הלחימה, בהגנה ובהתקפה. הם יענו לרוב על השאלות מעמדה של מפקד גדוד, ופה בדיוק באה הנקודה שאנחנו רוצים להמחיש, מעמדת המח"ט הדברים נראים אחרת". ואכן מדובר בשינוי מהותי. מפיקוד על גדוד, קרי כמה פלוגות של כמה מאות חיילים, אחראי המח"ט על שלושה עד חמישה גדודים ובהם לפחות 2,000 חיילים אם לא הרבה יותר. בחטיבות השיריון מדובר בפיקוד על כוח אש של יותר מ-100 טנקים.
לקצינים בכירים אין מרחב פרטי
במהלך הקורס שמעו החניכים הרצאות מאלופים רבים במטה הכללי. הם נפגשו עם גנרלים שהשתתפו במלחמת יום כיפור, וגם מקצינים בכירים שפרשו מצה"ל רק לאחרונה כמו תא"ל גל הירש (שפרש מצה"ל אחרי שפיקד על אוגדת הגליל במלחמת לבנון השנייה) ותא"ל צ'יקו תמיר (שנאלץ לפרוש בעקבות פרשת הטרקטורון אחרי שירות מוצלח כמפקד אוגדת עזה). "הם שאלו הרבה שאלות, גם דברים פחות נעימים", מספר מפקד הקורס, "פחות נכנסו לדיון לגבי המעורבות שלהם בפרשות האחרונות, באמת שהבקיאות בכך לא רבה, אבל יש שורה תחתונה: קצינים בכירים הם כמו אנשי ציבור. אין בדיוק מרחב פרטי וצריך לבחון היטב כל מעשה, גם אם זה בגינה או במרפסת של הבית הפרטי. עיניים רבות נשואות לאנשים האלה, והם צריכים לדעת זאת היטב. הנושאים האלה בהחלט היו על השולחן".

בין חניכי הקורס:
ירון פינקלמן - מפקד גדוד הסיור של הצנחנים במבצע "עופרת יצוקה"
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/828/804.html
"גם הלוחמים לומדים מהמפקדים מה מידת המתח שם למעלה - לפי הלחץ שהמפקדים נתונים בו ורמת ההקפדה על הפרטים הקטנים ביציאה למשימות. ההקפדה נשמרת גם בכוננות, שהחלה לטענת הלוחמים כבר בתחילת נובמבר, לאחר שגדוד הסיור של חטיבת הצנחנים בפיקודו של סא"ל ירון פינקלמן חדר לשטח הפלסטיני והשמיד מנהרה."
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/840/447.html
"השעה כבר 15:00, הגענו למתחם של מפקד גדס"ר הצנחנים ירון פינקלמן, שסרק מסגד ואיתר שלושה מטעני ענק, "רצו שנתרומם באוויר עם הכניסה למסגד", הסביר ירון גם כשהוא עטור זיפים. סא"ל פינקלמן מפקד קשוח וקפדן מסביר ברצינות יתר, "זה לא מסגד זה מסגראד". "ככה אנחנו קוראים לכל המסגדים הממולכדים. אין להם בושה להניח רובים ומטענים ליד עמדת הדרשן מאחורי הקוראן. מצאנו כאן מטעני גחון ענקיים שאם תראה אותם ברחוב תחשוב שמדובר בבלוקים או באבני סמטה. כאן מתנהלת לחימה אמיתית", הוא מספר. "רק בימים האחרונים רצו אלינו מחבלים מתאבדים, מתחפשים לקשישים, עם מקל ופתאום רצים אלינו. פלסטיני מרים ידיים כאילו נכנע ואז הוא רץ אלינו עם גחנ"צ ומנסה להתפוצץ". מרוב שהאירוע שכיח זה הכינוי לו זכתה חגורת הנפץ. סא"ל פינקלמן, מתעקש שלא נצלם אותו ומצביע על הלוחמים, "צלם אותם. הם ראויים לזה. איפה הסמג"ד שלי. הוא כל הזמן רוצה שאפצע כדי לקחת את הפיקוד במקומי. יש לנו מים ותחמושת שרק ייתנו אישור להמשיך לאן שרוצים. אנחנו מוכנים"."

אליעזר טולדנו- מפקד מגלן במלחמת לבנון השנייה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3205767,00.html
http://www.maglan.org/aforums/f90/57468.php
לעת הזאת הוכשרתם‭,"‬ אמר להם סא"ל אליעזר, המפקד הנוכחי, משפט יחיד הוא חזר עליו פעמיים. "סגרנו את כל העניינים הטכניים‭,"‬ סיפר השבוע אחד מקציני מגלן. "לא התעסקנו בציונות ובאידיאולוגיות. בדקנו שהכל תפור פיקס, יש מי שיורה מסביב, מי שמחליף והלאה, קדימה הפועל‭."'‬באותו יום, ערב הכניסה לראס־ביאדה, היתה הברית לבנו של אליעזר. ילדו השלישי. שלושה תינוקות נולדו במהלך המלחמה לאנשי יחידת מגלן. גם רעייתו של אחד ממפקדי הפלגות ביחידה ואשתו של מפקד בכיר אחר ילדו אז. אליעזר, בן ‭,34‬ גדל וצמח בחטיבת הצנחנים. רק שבו־עיים לפני המלחמה קיבל את הפיקוד על מגלן. הוא התלבט אם לנסוע לברית. ללידה של בנו, שמונה ימים קודם, כמעט לא הגיע. זה היה במהלך נוהל קרב. ברגע האחרון החליט שהוא מצטרף לאשתו בחדר הלידה. בדרך התהפך הרכב שלו, והוא נפצע. מספרים שהמיילדות בחדר הלידה בבית החולים סורוקה היו מודאגות ממצבו יותר מאשר ממצבה של אשתו, שכרעה ללדת. כשהגיע מועד הברית, ערב המבצע, התעקש להישאר ביחידה. הלוחמים ואנשי המטה שלו לחצו עליו לצאת לברית. "אתה לא סומך עלינו‭,"‬ אמרו לו. בסופו של דבר יצא. גל הירש, מפקד האוגדה, פקד עליו לצאת. "הרמב"ם כותב ב'הלכות מלחמה' שכשאתה מתכונן למלחמה אתה צריך לשכוח מאשתך ואפילו מהילדים שלך‭,"‬ סיפר אחר כך לחבריו. "זה ציווי. המעבר הזה, מהמלחמה ללידה למלחמה לברית למלחמה, קורע אותך לגזרים. הורג אותך. זאת קטסטרופה. הוא בעיקר פוגע בקשב שלך. אני התחרדתי בטירוף כשיצאתי ללידה וכשיצאתי לברית. גם כשהייתי בברית, הראש שלי היה במבצע‭."‬

וג'די סרחאן- מפקד גדוד חרב במלחמת לבנון השנייה
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/608/365.html
" סגן-אלוף וג'די סרחאן, שבמשך 30 ימים לא יצא מדרום לבנון עם לוחמיו והמשיך לקבל משימות בזמן שהיו מג"דים אחרים שחששו להסתער קדימה. "

אפי דפרין- מפקד גדוד השיריון 9 במלחמת לבנון השנייה
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0
"רק כשעלה האור קיבל דפרין אישור לקדם את הטנקים למרחק 500 מ' מהמעבר. "עוד חצי שעה, תנועה לפי תוכנית", אמר המג"ד בקשר. "ואתה? מיקומך?" שאל מפקד פלוגה ל', שי ברנשטיין. מקולו של המ"פ נעדרה הנימה המבודחת, האופיינית. דפרין שיבץ עצמו שמיני בטור, אבל היה נדמה שברנשטיין מאותת שהוא זקוק לו מקדימה. דפרין שינה את סדר התנועה ומיקם את טנק המג"ד רביעי. "נוע למשימתך", הורה לברנשטיין. עתה החלו הטנקים בתנועה, אל המשפך בדרך לסלוקי. בניגוד לנתיב עד כה, המעבר נעשה בשטח נמוך, חשוף לשמש - נשלט מפרון ורנדוריה. דפרין ביקש מסך עשן. הפגזים נורו, אך העשן התפוגג דקות אחרי שהטור החל לנוע. הטנקים נחשפו. הטנקים נעו במרווחים של כ-20 מטרים. ברנשטיין דיווח ש-3 הראשונים עברו את הנחל והחלו לטפס מערבה. כשעמד דפרין לחצות, חש זעזוע בטנק. "עידו, ירית?" נשאל התותחן. עידו השיב בשלילה. בחבטה השנייה כבר לא היה ספק. עוד קורנט פגע - והנהג דיווח שהוא חושב שהמנוע נפגע. דפרין הוציא את ראשו מהכלי וראה שריפה במקום שבו נחת אחד הטילים ומיד חש חבטה אדירה, "כמו בעיטה בביצים". הוא הרגיש שאינו נושם ואיבד את הכרתו. הטיל השלישי פגע בצריח, אך לא חדר למרכבה. גם הטנק שלפניו, בפיקוד המ"מ חיים גלפנד, ספג טיל. קצין האג"ם דיווח: "קודקוד נפל". פקודיו של דפרין חשבו שנהרג. השעה היתה 11:00, שמונה שעות לאחר ההצבעה באו"ם."

עמוס בריזל- מג"ד גדוד מילואים בחטיבת המילואים הצפונית של הצנחנים
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...ml?itemNo=86676
"התפקיד אליו חזר היה בביתו הצבאי, לגדוד 50, שם היה מג"ד בשנים 87-'86'. הוא רדה במטה שלו, מעולם לא נתפש עם חוסרים בגחמות. "גיליון שלם לא יספיק לך בשביל הקללות שקיללנו אותו, אבל במקביל תמיד אמרנו שאם לצאת למלחמה אז רק עם ישראל", משחזר המ"מ עמוס בריזל, היום קבלן מכפר יונה. "הייתי לצדו תחת אש תופת. הוא אמיץ שזה מדהים"."
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 21-04-2011, 05:48
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,195
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "המג"דים של מלחמת לבנון משתדרגים- כתבה מYNET"

אגב מישהו יודע באיזה יחידות צמח אל"מ ירון פינקלמן?
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/811/666.html
"כדי להבין עד כמה חמורים התרחישים של צה"ל באשר לגזרה, די בבחינת המעטפת שניתנה למבצע השמדת המנהרה בדרום רצועת עזה. לוחמי גדס"ר הצנחנים, בפיקוד סא"ל ירון פינקלמן, חדרו למרחק של 300 מטרים מגדר המערכת והשמידו מנהרה באמצעותה תכננו מחבלים לחדור לשטח ישראל ולבצע פיגוע. המשימה בוצעה תחת אש מנשק קל, מטעני חבלה ופצצות מרגמה, והמבצע הסתיים עם מחבלים הרוגים ושלושה חיילים פצועים בינוני. אחד התרחישים היה שחמאס יארוב לכוחות בהיקף גדול מהצפוי, יתקיף ויגרום לאבידות. בחיל האוויר הבהירו כי מעטפת אווירית שכזו לא נראתה בשמי עזה כבר חצי שנה לפחות."
http://dover.idf.il/IDF/News_Channe.../09/02/2201.htm
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 21-04-2011 בשעה 06:14.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 21-04-2011, 12:06
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,195
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי yokozuna שמתחילה ב "כמעט בכל יחידה אפשרית"

חח חזק. הבנתי. פעם הוא גם היה הסמג"ד שלי ב890. אבל ברצינות הוא סיים ב669 אוש נפל לפלס"ר שיריון ומשם יצא לקצונה? ומה הוא עשה בחרוב?
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 28-04-2011, 17:56
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,195
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי yokozuna שמתחילה ב "[QUOTE=marloweperelab89035]חח..."

אצלנו הוא היה סמג"ד ונראה לי ששמעתי שבמגלן קצין אג"ם
בכל מקרה הוא הסתובב לא מעט עד שנקלט בצנחנים כיחידת אם. מוזר
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 08-07-2011, 02:29
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,393
ועוד על קורס מג"דים-מח"טים האחרון - הפעם מאתר זרוע היבשה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "המג"דים של מלחמת לבנון משתדרגים- כתבה מYNET"

http://mazi.idf.il/6510-9843-HE/IGF.aspx

באחריות המח"ט. חי”רניקים לצד שריונרים, קציני לוגיסטיקה, תקשוב ואפילו טייס לוקחים פסק זמן של שישה שבועות כדי לחזור לשולחן הלימודים. צוות ליווה את חניכי קורס המח”טים מהרצאות בצריפין ועד תרגילים ברמת הגולן וגילה יחד איתם מה הם עדיין לא יודעים אחרי עשרות שנות פיקוד

מפקד הכיתה נעמד מול החיילים ועוטה על פניו ארשת רצינית. "אנחנו מחולקים לשתי חוליות, והמשימה שלנו היא לנוע לעבר השטח שנמצא מלפנים", הוא מסביר במהירות, בוחן כבדרך אגב את שורות הלוחמים שמולו. משהו נראה לו מרושל. הוא מיישר אותם ומורה להם להסתדר בכריעה. שלא יתפזרו לו עכשיו. אחד הלוחמים מחניק חיוך. "שימו לב למבנה החשוד משמאל כשאתם מתקדמים", הוא בוחר להתעלם ומצביע על נקודה רחוקה. הלוחמים מצידם מתרכזים, מתאמצים לזהות את המבנה באור אחרון. כמעט ומחשיך לגמרי כשהם כבר מוכנים לתזוזה. מפקד הכיתה מביט לכיוון ההתקדמות בדריכות ומסמן תנועה קטנה עם היד. כמעט בלתי מורגשת. הוא מתרומם בלי לבדוק אם קלטו. יודע שהם אחריו. הם כבר כמעט רצים כשהוא שומע מישהו לוחש. "הקשב המפקד". הוא מסתובב בחוסר סבלנות. אחד החיילים נשאר שם, נטוע עם הנשק והאפוד על רצפת הבטון. "המפקד, לא מינית מישהו שירים אותי כל פעם שיורדים לכריעה".
מפקד הכיתה נשבר. הארשת הרצינית מפנה את מקומה לטובת חיוך. בכל זאת הם כבר לא ילדים. הוא מושיט את היד ועוזר לחייל לקום. לרגע אחד של צחוק משוחרר הם שוב שני חניכים בקורס מח"טים, שדרגות הסגן–אלוף שמבצבצות מתחת לאפודים שלהם הם רמז לזמן שעבר מאז שהיו חיילים. אפילו מאז שהיו מפקדי כיתה. אבל תרגיל החוליה חייב להמשך. הם מסתערים לעבר המרחבים של ג'וליס עם ציוד המיילס ועם רוח לחימה צעירה. שוכחים כמעט שהם בסיור בקרית המאמנים כדי ללמוד איך יוכלו לאמן כאן את החטיבה שלהם כמח"טים, נזכרים פתאום איך מרגיש החייל הפשוט שרץ עם הנשק והאפוד באימון.

“פיקוד זה מקצוע”
לא סתם נהנים חניכי קורס מח"טים מההזדמנות לשחרר אנרגיות בתרגיל חוליה. את רוב שעות היום הם מעבירים בכיתות ובהרצאות. "פיקוד צבאי זה מקצוע שצריך ואפשר ללמוד", קובע מפקד הקורס תא"ל תמיר הימן. "בקורס אנחנו לוקחים את השלם הגדול שנקרא מח"ט ומפרקים אותו לשלל ההיבטים אליהם הוא נדרש. איך הוא מתפקד בלחימה, כיצד הוא מגדיר הישגים מבצעיים, מהי סביבת העבודה שלו ואיך הוא משמר את הכשירות. החניכים רוכשים כלים מעשיים מקצועיים שיסייעו להם להתמודד עם האתגרים של התפקיד, לצד כלים בתחום הפיקוד והשליטה שנועדו לפתח את המנהיגות שלהם כמפקדי חטיבה. זה תהליך שנעשה דרך התנסויות, בעקבות שיחות עם מומחים ומרצים בכירים, וגם על ידי חניכה אישית של מפקדי הצוותים". כמי ששימש בעבר מפקד צוות ומכהן כמפקד הקורס זו הפעם השנייה ברציפות, הוא מזהה את ההשפעה שיש להכשרה על החניכים. "הם עוברים כאן תהליך ברמות גבוהות מאוד. זו אומנם הפעם השלישית שאני מלווה את הקורס, אבל אני נהנה לקחת חלק בתופעה הזאת כל פעם מחדש. רבים מהבוגרים העידו בעבר ואני מסכים איתם, אי אפשר לפקד על חטיבה בלי לעבור קורס מח"טים".
קיום קורס המח"טים במתכונתו הנוכחית הוא תוצאה ישירה של תובנות ממלחמת לבנון השנייה. "עד 2006 לא התקיימו כסדרם קורסי מח"טים במשך תקופה ארוכה", משחזר מד"ר הקורס סא"ל ניר לוי. "יצאו מנקודת הנחה שכבר אין מה ללמד קצינים שעתידים לפקד על חטיבה. אבל בעקבות המלחמה השתרשה ההבנה שגם אם מכירים בעובדה שיש לחניכים ניסיון וידע רב, חשוב לתת להם הזדמנות לעסוק בליבת התפקיד של המח"ט. לכן מאז מתקיים קורס פעם בשנה". החניכים הם קצינים שסוכמו לתפקיד מח"ט או מונו זה מכבר לתפקיד. "אנחנו בונים את הצוותים כך שהרכב החניכים בהם יהיה מגוון. שריונרים לצד חי"רניקים, קציני לוגיסטיקה ותותחנים. בקורס הנוכחי יש גם קצין מחיל האוויר. השילוב מעניק עוד נפח לדיונים ויוצר הפריה הדדית. הלמידה בקורס נעשית לאור לקחים ממלחמות צה"ל, ותוך מתן דגש לפיקוד על חטיבת מילואים. חלק מהחניכים הם בעצמם מילואימניקים, אבל לאלה מהם שבקבע, תפקיד המח"ט הוא ההזדמנות הראשונה להתוודע לעולם המילואים כמפקדים".

"הכי חשוב שתתמקד"
שבוע אחד אל תוך הקורס והתכנים התיאורטיים בכיתה מפנים את מקומם לטובת המפות המבצעיות והבוץ של רמת הגולן. החניכים הופכים לגולנצ'יקים ליום אחד, כשהתרח"ט של החטיבה החומה משמש להם בסיס להכרת המפקדה. "המטרה של היום היא כפולה", מסביר מפקד הקורס. "ללמוד ביצוע נוהל קרב חפוז, ולהתנסות בהפעלת מטה חטיבתי". על בסיס הנתונים של תרח"ט גולני מקימים החניכים מטה אלטרנטיבי משלהם. "לכל אחד יש תפקיד של אחד מקציני המטה, ועליו להיצמד למקבילו בגולני, לשאוב ממנו את המידע ולהבין את מהות העבודה שלו". האתגר הגדול ביותר הוא של החניך המגלם את המח"ט. "אנחנו עכשיו בשלב הראשון, הם כרגע קיבלו את המשימה, כשבעצם הוא לא יודע עליה יותר ממה שקציני המטה שלו יודעים. מהנקודה הזאת הוא צריך להתחיל להתקדם תחת לוח זמנים צפוף, להפעיל את המפקדה ולהגיע לתוכנית טובה. בתור מח"ט עליו להגדיר משימות לקציני המטה ולשלוח אותם לבצען. בהמשך הוא צריך לאסוף את כולם, להקשיב להמלצות ובסוף להחליט לבד על דרך הפעולה הנבחרת. הם נבחנים כאן בטכניקה של הפעלת המטה תחת לחץ. עד כמה הם מקשיבים לעצות, עד כמה הם מתבססים על הידע שלהם, ומה האינטראקציה שלהם עם הקצינים השונים".
החניכים מתרוצצים בין האוהלים של מפקדת החטיבה. הם עוברים עם קצין האג"ם על המפה, מתחקים אחר עבודת הקמ"ן ומתעדכנים בהתפתחויות האחרונות מול המס"ח (מפקד סיוע חטיבתי). "הכי חשוב שתתמקד", ממליץ מפקד הצוות תא"ל רוני נומה לחניך הממונה למח"ט. "אחרי שנתת לאנשים מה לעשות שב מרוכז עם עצמך, גבש איזה כיוונים יש לך לרעיון מבצעי ותחשוב איך ניתן לממש אותו. ככה כשאתה מכנס את כולם תוכל להיות ברור ובהיר. גם בתרגילים וגם במלחמה אין זמן לדיונים ארוכים, חשוב להיות תכליתי". הוא משאיר את המח"ט לעוד כמה דקות של התייחדות עם המפות ומתאר את היתרון של התרגיל. "זו הזדמנות מצוינת להתחכך בתכנון קרב ברמת החטיבה ולחוש את המרחב החטיבתי. תהליך גיבוש התוכנית הוא מורכב. חשוב שהחניכים ידעו מה עושה קמ"ן לדוגמה, כדי לדעת מה לדרוש ממנו כמח"טים. אומנם מפקדת החטיבה לא זרה להם מעצם היותם קצינים ותיקים, אבל במקום של המח"ט הדברים נראים אחרת".

"יש לי בעיה", מודיע אחד המח"טים–לצורך–התרגיל לתא"ל הימן אחרי כמה דקות של שקט. "רק שלחתי את קציני המטה לאסוף מידע, וכבר יש לי רעיון מבצעי". מפקד הקורס מחייך. "זאת לא בעיה כל עוד אתה שומר על ראש פתוח. דרך הפעולה הנבחרת היא לפעמים הברקה שהייתה לך כתוצאה מהסתכלות במפה. היא שם ואתה לא יכול להתעלם ממנה. אבל כשתכנס את המטה אתה צריך לשמוע עוד רעיונות, רגע אחד להקשיב ואז לשים את הרעיון שלך על השולחן. לראות אם מישהו מוצא סיבה לפסול אותו, בלי כבוד מקצועי ובלי אגו". בסיכום התרגיל פורש תא"ל הימן את הדילמות בהן עלול המח"ט להיתקל בשלב תכנון הקרב. "אחד הנושאים השנויים במחלוקת הוא שיח המפקדים. להתייעץ עם המג"דים לפני גיבוש התוכנית ולקבל מהם תמונת מצב, להציג להם אותה רק אחרי שהיא גובשה כעובדה מוגמרת, או להראות להם את התוכנית ולבקש מהם להביע את דעתם. לפי דעתי כשלמפקד יש סימני שאלה על המשימה שהוא מקבל זה לא טוב, לכן בעייתי להתייעץ עם מג"ד אחרי שכבר קיבלת החלטה. בשלב הזה צריך להיות שיח פקודות לא התייעצויות. היתרון בקבלת תמונת מצב לפני שנכנסים לגיבוש תוכנית, הוא שאתה יכול לגלות שמג"ד שמסתדר מבחינה מבצעית, הוא שבור מנטאלית וזה משנה את פני הדברים. בהיבט של הפעלת המטה, חשוב שתשלחו אותו מהסוף להתחלה. מקו הסיום אליו אתם רוצים להגיע, אל נקודת הפתיחה, כשהכל מגובה בלוחות זמנים. תיעזרו במטה בתהליך התכנון, אך תזכרו שהאחריות על ההחלטה שאתם לוקחים כמח"טים היא בסופו של דבר אך ורק שלכם. אין שותפים".

הצוותים בקורס מורכבים כך שישקפו תמונה רחבה ככל הניתן של שדרת הפיקוד בצה"ל. חילות מתמרנים, וחיילות מסייעים, חי"רניקים, שיריונרים, תותחנים ואנשי תקשוב, יושבים זה לצד זה. לתמהיל הזה מצטרף בקורס הנוכחי על תקן המרכיב הסודי גם טייס, והשילוביות בשיאה. "בתור קצין תקשוב אני אמנם לא אפקד על חטיבה, אבל מאוד חשוב שאעבור את הקורס", מסביר סא"ל בני יוסף. "עצם הנוכחות שלי כאן מרחיבה את הרקע התקשובי של שאר החניכים, וגם אני בתור מפקד מרוויח היכרות עם שאר החילות ועם נושאים כמו תמרון ואמל"ח. האינטגרציה הזאת וההבנה שהיא מייצרת תעזור לי בבוא העת להקל על המשימה של החטיבה על ידי צמצום זמן ההכנה ללחימה, פישוט תהליכים במערכות תקשוביות ותמיכה בחילות המתמרנים בצורה טובה יותר. אם אני לא אדע מה היתרונות והחסרונות של כל חיל יהיה לי הרבה יותר קשה לסייע. פגשתי כאן אנשים חדשים, ונוצרה שפה משותפת שהיא קריטית לתפקידים שנבצע בעתיד". קצין חיל האוויר, אל"ם דן, מסתובב בין החניכים ונראה קצת כמו הילד החדש בכיתה שהגיע רק השנה מחו"ל. "כיום אני סגן מפקד בסיס נבטים והתפקיד הבא שלי הוא מפקד בסיס חצור. הגעתי לקורס מתוך רצון להשתלב בעשייה של זרוע היבשה, וזו באמת חוויה מאוד מעניינת. מפתיע לגלות עד כמה הפיקוד הצבאי הוא דומה בכל מקום. סוג הלחימה אולי מותאם למערכת הנשק שאתה מפעיל, אבל עקרונות המנהיגות והובלת האנשים בלחימה הם זהים. ההרצאות מפי מפקדים בכירים על מלחמת לבנון השנייה היו עבורי מרתקות במיוחד, מכיוון שאני הייתי באותה תקופה מפקד טייסת. הצלחתי להבין פתאום מה התרחש למטה כשאני הייתי למעלה. אני חושב שהקורס הוא הזדמנות טובה לנטוע זרעים לקשרים אישיים, כי לזה אין תחליף. עכשיו מח"ט שאני מכיר יוכל להרים לי טלפון, ולהגיד 'שמע אני פה עם החטיבה, יש לי בעיה, בוא נראה איך פותרים אותה', והתקשורת שלנו תהיה במישור אחר לגמרי".
בשבוע השלישי של הקורס הם שוב עולים צפונה, הפעם כדי להכיר את הימ"ח וללמוד על המעבר משגרה לחירום. במהלך הסיור בבסיס אוגדת המפץ, מדגימים להם איך מתנהל גיוס מילואים, איך נראה בונקר אחסנת תחמושת ומה אפשר לקבל במחסן ההשלמות של הלוחמים. הם מתכנסים מסביב לטנק שלעיניים לא–שריונריות נראה רגיל לחלוטין. "אני אסביר את ההתרגשות", נחלץ מפקד הקורס להציל את כבודו של הטנק למול החניכים המשתוממים. "הכלי הזה היה בהחסנה יבשה ולא הניע שנתיים וחצי. כמו שהוא עומד פה ככה הוא היה כל התקופה הזאת. עכשיו אתם הולכים לראות איך הוא יוצא מההחסנה ומיד מניע ומוכן לנסיעה". אחד החניכים מפקפק. "נו בטח הנעתם אותו כבר לפני שבאנו כדי לבדוק שזה עובד". קציני האוגדה נענים לאתגר ומציעים להוציא טנק נוסף. "עזבו", פוטר אותם תא"ל הימן כמי שכבר רגיל להערות מסוג זה. "גם אם תפתחו אחד חדש מישהו כבר יטען שחשבתם על זה מראש והכנתם עוד טנק. הציניות לא מפסיקה". כשהטנק מניע ונוסע לקול תשואות המח"טים לעתיד, מסביר אל"ם ירון בית און, קצין ההנדסה של פקמ"ז, כי גם כשהופכים לחניכים אחרי עשרות שנים בצבא אפשר ללמוד דברים חדשים. "למרות הציניות תמיד יש מה לחדש. זה לא קשור בכלל לכמה זמן אנחנו בצבא. כל הזמן קורים דברים חדשים, וכל הזמן אפשר להעמיק את הידע. הפעם האחרונה בה למדתי תורה צבאית הייתה לפני יותר מעשר שנים. לכן הקורס מהווה רענון טוב וחשוב, והוא גם שם דגש על רמת החטיבה בה לא עסקתי קודם. יש המון אתגרים שצריך ללמוד איך לגשת אליהם. איך להגיע ליחידה חדשה, לעשות לה אבחון, להתחבר לאנשים ואיך לדאוג שתתאמן ותשמור על כשירות. הקורס גם מספק הזדמנויות לתרגל עבודת חטיבה אמיתית, למשל במהלך האימון במרא"ם, ואני מעריך שכשאחזור לתפקיד יהיה הבדל מעמיק בהבנה שלי. לדוגמה גיליתי שחשוב לבנות חפ"קים למג"דים כדי שיהיו מסודרים ויוכלו לנהל לחימה, וזה רק אחד מהדברים שאני מתכוון לשנות".

למצוא את האיזון
מי שעבורם הימ"ח הוא מקום מוכר, הם חמשת החניכים שהגיעו לקורס ממערך המילואים. "השתחררתי בגיל 23, לא חשבתי שאגיע להיות מח"ט", נזכר סא"ל (במיל') גיל ליג'י. "אחר כך החלטתי לצאת לקורס מ"פים, אחרי זה רציתי להיות מג"ד, וככה הדברים התגלגלו עד שהגעתי לכאן. המשכתי בצבא בעיקר כי ראיתי את הנחיצות והחשיבות בכך". הוא מספר כי האתגר הגדול שלו כאיש מילואים המתחזק גם קריירה אזרחית ומשפחה, הוא חלוקת הזמן. "אני כל הזמן בין המשפחה, לעבודה, לצבא. בתור מפקד אני חי את הצבא כל יום. גם כשאני לא במילואים. תמיד יש עיסוקים בנושאי כוח אדם, מוכנות למלחמה, אימונים ודאגה לימ"ח. צריך לזכור שכמפקד של יחידת מילואים גם כל יתר האנשים שתחתיך הם לא אנשי קבע, מה שהופך את האתגר לגדול אף יותר. צריך כל הזמן למצוא את האיזון. אם אני יוצא לחודש תעסוקה מבצעית, ומקדיש גם את השבוע שלפניה והשבוע שאחריה לסגור עניינים אחרונים, זה אומר שיצטבר הרבה מאוד לחץ בעבודה. לפעמים ההחלטה שלי היא לעבוד בלילות ובסופי שבוע, וזה אומר שהמשפחה משלמת את המחיר. במשך השנים לומדים למצות את העיקר בכל תחום".
אל"ם (מיל') איתמר שורקי, רמ"ט אוגדת איו"ש, טוען כי בתור חניכים בקורס הוא לא רואה כל הבדל בינם לבין אנשי הקבע. "בתפיסה שלי המחויבות שלנו כקצינים במילואים לתפקיד ולמשימה לא נופלת מזו של שאר החניכים בקורס. האויב הרי לא עושה הנחות לאנשי מילואים. אנחנו לא מנותקים מהצבא ונוחתים 'אאוט אוף דה בלו' לקורס, אלא קשורים בהוויה הצבאית ובעיסוק הביטחוני בצורה יום–יומית. יחד עם זאת, הידע שרוכשים בקורס מספק העשרה מקצועית חשובה. הרצאות בנושא מנהיגות של אלופים במיל' כמו עמי איילון בהחלט מסייעות להבנה ולראייה הרחבה יותר של הצבא".
בין ההרצאות לעבודה בצוותים, נדמה שחלק מרכזי בלמידה מתרחש דווקא כשהחניכים יוצאים מהכיתה להפסקות. השיחות הדחופות במירס מתקצרות, והטלוויזיה והמחשב העומדים לרשותם נותרים ללא שימוש. במקום זה מעבירים המח"טים לעתיד את הזמן בויכוחים, דיונים, וחקירה של אנשי התותחנים ("אז מכ"מ רז מזהה נפילות של גראדים על הבית שלי או לא?!"). זה כבר כמעט סוף הקורס והחששות לקראת הכניסה לתפקיד מתגברים. מה שמטריד את רוב החניכים, בעיקר את אנשי הקבע מביניהם, הוא העולם המשונה והלא מוכר, שבחלק מהזמן לא ברור בכלל אם הוא מתקיים, ואם כן אז באיזה יקום? נו, העניין הזה שנקרא יחידת מילואים. "פיקוד על אוכלוסיית מילואים הוא מאוד שונה מכל מה שעשיתי עד עכשיו", מתאר סא"ל אבירם סלע באחת ההפסקות. "המוכנות לחירום היא אחרת, סוג המנהיגות מצריך יכולות אחרות של פיקוד ושליטה, וגם הכוח שמניע את המילואימניקים הוא אחר, מה שמושך אותם לרוץ אחרי מפקד. הקושי המרכזי הוא בהזדהות, לך קל כי אתה מילואימניק מול מילואימניקים ואצלי זה לא ככה", הוא זורק לסא"ל (מיל') עמוס בריזל, שמצידו לא נשאר חייב. "חייל בן 19 רואה בעיניים סרטי מערבונים, מילואימניק רואה את האישה, הילדים ומקום העבודה. הפקודות צריכות להיות יותר איכותיות ואינטליגנטיות. כשמגיע מח"ט שמזלזל ביחידה, לא עושה מאמצים להתחבר לעולם המילואים ולהתעניין, אלא רק חונה בתפקיד לקראת הקידום הבא, הוא לא יצליח למשוך אחריו את האנשים. אבל אם אתה מחויב במאה אחוזים לתפקיד, תגלה את היתרונות הרבים של המילואימניקים. עבורם ההצלחה של המפקד היא ההצלחה שלהם, יותר מביחידה סדירה. אתה יכול להתווכח עם המג"דים שלך, וכשהם יצאו לחיילים אחרי דקה עם ההחלטה שקיבלת הם לא יפלטו שום מילה של חוסר הסכמה. ילכו עם מה שאתה חושב בלי לגלות אף סדק".
את תרגיל החוליה בג'וליס מתחילת הקורס, קשה להכתיר כהצלחה. אולי קצת בעייתי להרכיב כיתה ממח"טים לעתיד. מפקד הכוח עלה על מוקש שהסתתר בין השיחים הסבוכים. לפחות הלוחמים הספיקו להישלח מהמקום רגע לפני הפיצוץ. הוא יוצא מהמשחק בחיוך מופתע לא לפני שהוא מחלץ הבטחה אחרונה. "אני מבקש לא לפרסם את שמי. שלא ידיחו אותי מהחיל". הכיתה ממשיכה לבצע את המשימה גם בהיעדר המפקד. המצב ממשיך להסתבך כשאחת החוליות נתקלת במחבלים. יריות החאקי מעידות על קרב. המחבלים מתאוששים מהר מהמוות וחוזרים לתפקד בחסות מנהל התרגיל. "אני מתאמץ, הורג אנשים, ואתם מחיים אותם?!", מעיר לו אחד הלוחמים שמוצא את היכולות של כוח בימוי האויב מעט קסומות מדי. הם עושים את הדרך חזרה בסיום התרגיל מתנשפים. "בסוף אנחנו כולנו נהנים להיות כמו ילדים", מאבחן מישהו, יודע שזו תזכורת נחמדה אבל הם בעצם כבר די מוכנים לאחריות ולמחויבות המגיעים עם תפקיד המח"ט. החוויה של החייל הפשוט בתרגיל מזכירה להם את ההיתקלויות הראשונות שלהם. "איך בהתחלה אתה אף פעם לא מבין מאיפה יורים עליך", הם מהנהנים בהסכמה מנוסה. "ברגע שאתה מבין את זה כל השאר כבר פחות מסובך". החוקייות הזאת מתקיימת לא רק בהתקלויות. גם כדי להיות מח”ט צריך קודם כל לקלוט מאיפה יורים עליך, להבין מה אתה עוד לא יודע. בסוף הקורס הם כבר מבינים. "חטיבה היא מערכת מורכבת מאוד, זה אומנם העולם בו גדלנו אבל כשאתה עומד בראשה ההקשרים משתנים", מתאר סא"ל אפי דפרין. "נקודת המבט היא רחבה יותר ומורכבת". סא"ל דוד זייני מסכים ומנסה להגדיר את התרומה של הקורס לקראת הכניסה לתפקיד. "הקורס לא נותן תשובות אלא בעיקר מראה לך מה אתה עוד צריך לשאול וללמוד. ברגע שאתה מבין את זה כל השאר כבר פחות מסובך"
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 16-07-2011, 17:44
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 15,393
בעיניים פקוחות - ראיון מבמחנה עם המג"דים של מלחמת לבנון השנייה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "המג"דים של מלחמת לבנון משתדרגים- כתבה מYNET"

http://www.idf.il/1481-12431-he/Dover.aspx

הם היו דור השטח של המלחמה ההיא: הזיעו בקרב, התמודדו עם המוות, הדפו בכוח את תחושת הכישלון. היום, חמש שנים אחרי, המג"דים ומפקדי היחידות של לבנון השנייה הם כבר מח"טים שמביטים על הדברים אחרת

תאריך: 15/07/2011, 13:37 מחבר: נועה הורוויץ, עיתון "במחנה"
כל הזמן מדברים איתנו על המלחמה הבאה. מהמרים מתי היא תפרוץ, מה מכין לנו האויב בצד השני של הגדר, עד לאן יגיעו הטילים וכמה מהר ניכנס למקלטים. אלא שמי שהיה שם לפני חמש שנים בדיוק, בעומק הסבך הלבנוני, יודע שלהשערות האלה אין אחיזה במציאות. אפשר להתכונן, אפשר להיערך, אפשר לאטום את כל החורים הנכונים - אבל ברגע האמת, גם אם באמת מנסים, לאבק השריפה יש חוקים משלו.

"בכל פעם שזה עולה בשיחה, אני מכין את האנשים שלי לזה שאני לא יודע בדיוק מה הולך להיות במלחמה הבאה", אומר אל"ם עודד בסיוק, מג"ד 82 של השריון בתקופת מלחמת לבנון השנייה. "אני עדיין זוכר את האירועים שפתחו את הכול, איך שאלתי את עצמי אם אני במלחמה ולא באמת ידעתי את התשובה. אני מניח שכשזה יבוא המפקדים של היום יצטרכו לקבל את ההחלטות ולהבין בעצמם באיזו סיטואציה הם נמצאים. זה מה שיכריע בסוף".

בסיוק, שבימים אלה נכנס לתפקידו החדש כמח"ט 7, הוא אחד מאותם מג"דים ומפקדי יחידות שהובילו את חייליהם בבוץ הלבנוני של בינת ג'בל, מארון א–ראס ועייתא א–שעב לפני חצי עשור. מאז המלחמה הם התקדמו בסולם הדרגות, קיבלו לידיהם חטיבות סדירות, חטיבות מילואים וחטיבות מרחביות, וזכו לפלאפל נוסף על הכתף שמסמל את העובדה שבפעם הבאה הם יהיו אלה שינהלו את המערכה. רק הזיכרונות מלבנון נותרו כשהיו, והם מלווים אותם מאז בצריבה מתמשכת.

"אחרי החטיפה נשלח כוח משולב של גדוד 82 וכיתת חי"ר של הנח"ל לחסום את אחד הצמתים שחשדנו שבהם יעברו החוטפים", משחזר בסיוק את הרגעים הראשונים של המלחמה. "במהלך האירוע הזה, עוד לפני שבכלל התחיל משהו, טנק עלה על מטען רב עוצמה ונהרגו ארבעה חיילים. כשטנק מתפוצץ לא נשאר ממנו כמעט כלום, ופיצוץ של כמה מאות קילו הופך את כל הגבעה שאתה עומד עליה לשחורה, כל דבר שאתה נוגע בו הוא שחור. לאחר מכן התפתח שם קרב די ארוך בניסיון של החיזבאללה לחטוף גופות נוספות ובניסיון שלנו למנוע זאת ולשלוט בשטח. גם בקרב הזה נהרג לוחם בנח"ל ונפצעו כמה חיילים. זה היה מצב מאוד קשה של אי ודאות, ואתה מתחיל את המלחמה בסטירה לא נעימה. ועדיין, היינו חייבים להמשיך".

לא עשינו סוויץ'
ממרחק הזמן, וגם מקץ כמה תפקידים נוספים שמילאו, מצליחים המח"טים של היום להסתכל אחורה ולהישיר מבט אל קיץ 2006. נראה שהקשר הסבוך שלהם איתו עבר כמה גלגולים, ועכשיו הם סוף סוף יכולים לשחזר את שורת הבעיות שהובילו לתוצאות המלחמה הקשות. הכול, הם מספרים, התחיל הרבה קודם, בשנים בהן צה"ל היה שקוע בפעילות אינטנסיבית בשטחים. היעד הראשון מבחינת דרג המג"דים בשטח באותו הזמן היה לעצור את המחבלים המתאבדים שעשו את דרכם למרכז העורף הישראלי. המאבק העיקש הזה בטרור לא השאיר להם פנאי רב, והכשירויות הנחוצות ללחימה כוללת בצפון נשחקו בהדרגה.

"תמיד שוכחים לציין שאמנם היה לנו פספוס אחד ב–2006, אבל היה לנו גם ניצחון גדול בין 2002 עד לאותה שנה", אומר סא"ל אליעזר טולדנו, ששימש במלחמה כמפקד יחידת מגלן וייכנס בקרוב לתפקיד מח"ט "הנשר", חטיבת המילואים של הצנחנים בפצ"ן. "המצב של הטרור ביהודה ושומרון היום הוא תוצאה של המון לילות וימים בקסבות, במחנות הפליטים ובכפרים".

אל"ם רן כהנא, מח"ט אפרים בהווה ומפקד גדוד 932 של חטיבת הנח"ל בקיץ ההוא, יודע שהתקופה לפני המלחמה, בה שהה הגדוד שלו בג'נין, לא עזרה לו לשמור על פוקוס לקראת האולי–עימות–שבדרך. באותם ימים החטיבה עברה למחלקות חד–מחזוריות, ואף על פי שהמהלך דרש תנועות של כוח אדם בתוך הגדוד, הוא מספר כי אף אחד לא חשב כמה צעדים הלאה, מחוץ לגבולות הגדה. "כל עניין המחלקות גרם לאיבוד כשירות מקצועית, כי נוצר מצב בו חיילים שאומנו ככווני 'גיל' עברו לפלחו"ד, שם בכלל אין טילים - אבל זה בכלל לא נראה לנו עניין משמעותי", הוא אומר. "אני זוכר שעשינו דיון ודיברנו על זה שנאבד כשירות של צוות גיל, אבל בכלל לא ייחסנו לזה חשיבות, כי מי בכלל צריך נ"ט באיו"ש? אותו דבר קרה עם המרגמות, פשוט כי הראש והכיוון היו בשטחים. אין מה להגיד, הייתה לנו סטייה בתפיסת הביטחון שלנו ובהבנה לאיזה תרחיש ייחוס אנחנו צריכים להיות מוכנים - ובמובן הזה המלחמה החזירה אותנו לדרך הישר".

"בגלל שהגענו ללבנון אחרי תקופה ארוכה של לחימה בשטחים באמת לא ידענו לעשות את הסוויץ' הזה", אומר אל"ם מרדכי כהנא, אז מפקד יחידת אגוז של גולני שנלחמה במארון א–ראס ובבינת ג'בל, והיום מפקד בא"פ אליקים ומח"ט 9. "אני זוכר שהיה לי חייל במלחמה שראה מחבל וצעק לו 'עצור', כמו בנוהל מעצר חשוד, והמחבל פשוט ירה והרג אותו. אז לקח לנו זמן לעשות את המעבר הזה, בין פעילות בט"ש לחירום, אבל היום אנחנו יודעים לעשות אותו הרבה יותר מהר".

בחזרה למלחמת לבנון השנייה, ההגעה של המפקדים לשטח לא הייתה חוויה פשוטה. כשחסרונם של זמן לאימונים או בניית כשירות מעמיקה מורגש היטב, הם נאלצו להתמודד עם נתוני הפתיחה הלא מעודדים האלה - ועם הרבה בלבול ששרר מסביב. "צרם לי לראות גדודים שהולכים וחוזרים, נכנסים ללבנון ויוצאים, או לראות גדוד שבעקבות התקלות השתנתה לו המשימה", אומר רן כהנא. "אצלנו היה גדוד שנעצר בגלל חוליה של שלושה מחבלים, וזה מה שקורה כשהמשימה שלך לא מספיק ברורה ואתה לא יודע באיזה אקלים אתה עובד. אסור שיהיו דברים כאלה כי המשימה יותר חזקה מכל היתקלות מקומית, וזה כמעט זניח כשמסתכלים על המערכה כולה. בזמן מלחמה יש לחצים מבחוץ, ואתה כמפקד צריך להיות פילטר, לייצר סדר בתוך הכאוס עבור מי שמתחתיך. זה לא היה קל באותו זמן".

עדיף סוסים דוהרים
המח"טים האלה, שמובילים היום את צה"ל, התגייסו בשנים בהן ישב צה"ל במוצבים ברצועת הביטחון. בזמן שעבר מאז הם חוו לא מעט מתיחות ואירועים בגזרה הצפונית, אך ברור כי מלחמת לבנון השנייה תופסת מקום מרכזי ברזומה המבצעי שלהם. שם תרגלו הנהגה תחת אש, שם למדו אמיתות חדשות על הצבא ועל החברה הישראלית, שם נפלו להם גם כמה אסימונים.

"המלחמה הזאת היא האירוע הכי משמעותי שיכולתי לצבור ב–20 השנה שאני בצבא, ומבחינתי היא ניסיון שהשפיע עליי מאוד בתפיסה של מיהו מפקד טוב, ומה אני מחפש כשאני מראיין אנשים לתפקידים", אומר בסיוק. "מאז אני מחפש בהם תכונות מסוימות שיותר מתאימות למלחמה. הכוונה היא שיש אמנם אנשים שבשגרה קשה לשלוט בהם כי הם טיפה משוגעים, אבל בזמן מלחמה אני מעדיף דווקא כאלה. מבחינתי, יותר טוב לעצור סוס דוהר מאשר לדחוף שוורים עצלים. אני זוכר, למשל, שבמלחמה נוצרה איזו אגדה שצריך לחשוש לנוע ביום בגלל איום הנ"ט, והיו מצבים שבהם הייתי צריך לנוע עם טנקים בשטחים חשופים בשעות האור. היה לנו קצין שפינה פצועים מתוך קרב, אבל כשאמרנו לו לנסוע שוב חזרה כי מחכים לו הוא לא רצה, חשש שייפגע בדרך. הסברנו לו את החשיבות בכמה דקות, ואחר כך הוא עשה את זה וגם קיבל צל"ש".

גם אם הקרבות עצמם אפשרו למפקדים לגלות בעצמם כוחות הובלה פנימיים, הרי שהיציאה החוצה, בחזרה לשגרה שאחרי, חשפה אותם לצבא הלום שמתמודד עם לא מעט ביקורת. הדוח של ועדת וינוגרד, שחקרה את התנהלות המלחמה, הצביע על ליקויים חמורים באימוני הכוחות ובכשירויות המקצועיות של הלוחמים והמפקדים, בתוכניות האופרטיביות החלקיות לפיהן פעלו הכוחות, בתקשורת בין דרגי הפיקוד השונים ובהיערכות הלוגיסטית. המח"טים של היום מסבירים כי ראו מקרוב את כל אלה, אבל בטוחים שהחסכים הבולטים בציוד ובמזון, למשל, נבעו גם לא מעט מהחלטות של עמיתיהם בשטח.

"אני חושב שבמבט לאחור, מה שהיה במלחמה זה כישלון שלנו כמפקדים ולא של הלוגיסטיקה", אומר מרדכי כהנא. "לא ידענו להקצות כוח שיביא את הדברים, להקצות ציר מאובטח כדי שהציוד ייכנס. ב'עופרת יצוקה' כבר סידרנו את זה בצורה הרבה יותר טובה, והיום, כשאני בא כמח"ט לאשר תוכניות, אין דבר כזה שהמג"ד לא יאשר אצלי איך הוא מביא את את האוכל שלו ומה כמות המים שהוא לוקח איתו. כשמפקדים יוצאים לתרגיל אני מבהיר להם שאם הם לא יארגנו שיירות אספקה, זה פשוט לא יהיה".

גם מבחינת האימונים, מפקדי יחידות השדה של המלחמה מודים כי אכן חל כאן שינוי משמעותי, ושגרף התרגילים באמת כורע תחת עומס התרח"טים והתרג"דים. עם זאת, המלחמה ההיא לימדה אותם שאימון אפקטיבי לא מסתכם רק בתכנון מדויק של הסתערות - ולכן, אם אפשר, רצוי שתשלבו להם גם כמה בלת"מים בדרך.

"לעשות תרגיל שייגמר כמו שתכננת זה קל, אבל תרג"ד שמתחרבש לך הוא הרבה יותר טוב", אומר רן כהנא, שפיקד עד לאחרונה על בא"ח נח"ל והכשיר דורות חדשים של לוחמים. "תכננת שהפלוגה תכבוש כיפה והיא לא מצליחה? תכננת מיעוט נפגעים ובסוף כולם יצאו מכשירות ואתה צריך עתודה? זה טוב. אמנם העמסת מידע על המפקד והוא מרגיש חבול, אבל בסוף הוא יבין שמתוך האובדן והבלבול הזה אפשר לצאת. אני זוכר איך לקראת סוף הלחימה התקדמנו בעקבות גדוד 931 שנתקל באש חזקה בכפר רנדוריה, שהיה ערוך טוב מאוד עם לוחמי חיזבאללה. לצה"ל היו שם המון פצועים, ולמרות שהייתה לנו משימה אחרת ביקשנו אישור ונכנסנו ללחימה, עשינו איגוף וכבשנו את הכפר מהצד השני. לא היו לי עזרים עליו ולא ידעתי איך הוא בנוי, אבל חזרנו לבסיס של הסתכלות על השטח, קביעת תוכנית התקפה ומתן פקודות הכי פשוטות שיש. היום, כמח"ט, אני מבין שכשאתה מתאמן הרבה בצורה של חוסר ודאות, קל לך לממש את העקרונות הבסיסיים".

גם טולדנו, שחווה עם מגלן במלחמה פעילות אינטנסיבית ברכס אשקדון בניסיון לאתר ולפגוע במקסימום משגרי רקטות, ואף העביר לא מעט שעות במארון א–ראס, יודע שבסופו של דבר השטח הוא הקובע - והוא ממהר לצנן את חגיגת הפרגון העצמי. מבחינתו, למרות האימונים הסדירים שעוברים היום כוחות היבשה, הרי שכל עוד לא הוכחנו יכולות בעת מלחמה כוללת, עוד מוקדם לטפוח לעצמנו על השכם. "אסור לנו לומר לעצמנו כל הזמן כמה למדנו מ–2006 כי בעצם עוד לא למדנו כלום, וגם אם למדנו, עוד לא נבחנו על החומר", הוא קובע. "קל גם לדבר על אימונים היום, אבל צריך לומר ביושר שמאז המלחמה המצב הביטחוני יציב יחסית. האתגר יהיה עצום כשנהיה במציאות של מבצעים או אירועים צפופים ועדיין נצליח לקיים כשירות למלחמה, עדיין נצא לתרגילים בזמן כשמתפוצצים מטענים בירושלים ובתל אביב".

לא להתבייש לשנות
בחמש השנים שעברו מאז הקיץ הלבנוני ההוא נדרשו הארבעה לא רק להתמודד עם ההשלכות האישיות של המלחמה עליהם כמפקדים, אלא גם לנסות ולצאת להגנתו של צה"ל בעיצומה של הסערה הציבורית. בעוד הקולות בתקשורת כותשים את מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים ומוחים על המחדלים, המח"טים לעתיד הרגישו, כמי שהיו שם בפנים, שהם פשוט חייבים להצביע על כמה נקודות אור.

"אנשים אצלנו יצאו החוצה וקראו על הכישלון בעיתונים וזה לא התחבר להם עם מה שהיה חמש דקות לפני כן בלבנון", אומר בסיוק. "היה אמנם בלבול מסוים בהיבט של מה בעצם רצינו להשיג שם, אבל מבחינתי משימות הגדוד בוצעו. היו בעיות במלחמה, זה נכון, אבל גם היה מספר לא מבוטל של יחידות שהגיעו מוכנות יחסית. הגדוד שלי יצא מהמלחמה מחוזק, למרות מה שחושבים".

"כשהגענו הביתה הייתה תחושה של חוסר הבנה. אנחנו יצאנו מנצחים והדימוי של המלחמה יצר צורך להסביר את זה. פתאום לא היה כל כך ברור שניצחנו", מוסיף רן כהנא. "מכיוון שהדינמיקה הייתה כזאת שמיד התחילו לדבר על רמת המפקדות, הביקורת דילגה מעלינו, אבל באמת ברמת הלוחם בגדודים הייתה הצלחה, הוא עשה עבודה פיקס".

מבחינתו של רן כהנא, הרי שבטווח הארוך המלחמה הזאת הפכה אותו למח"ט שיודע הרבה יותר טוב איך להתמודד עם המציאות היומיומית של לוחמיו. "מפקדים שהיו בלבנון מחוברים יותר לשטח, אין לי ספק בכלל", הוא קובע. "מי שחווה את זה, ולא משנה באיזו רמה, זה נצרב לו חזק בתודעה. אחרי לבנון השנייה, כשהיו שואלים אצלנו בגדוד על מי ירו, הסיפורים מאיו"ש פתאום בכלל לא היו רלוונטיים. על כולם ירו נקודתית בשטחים, אבל עכשיו זה כבר נראה להם כמו קפצונים. השאלה הייתה מי נלחם פנים מול פנים עם אויב בשטח כפרי בלבנון, על מי ירו טילים ונפלו פצמ"רים".

גם טולדנו יכול להסתכל לאחור ולהצביע על הלקחים שסחב איתו היישר ממארון א–ראס ועד ללשכה החדשה. זה לא רק בדקויות או בדגשים, אלא בגישה הבסיסית שקובעת שתמיד חייבים להיות תמיד ערוכים.

"היום, כשאני נכנס לתפקיד מח"ט, למלחמה יש חלק עצום בתהליך ההכנות שאני עושה, ובטוח שגם באופן שבו אפקד על החטיבה", הוא אומר. "אני צריך להאמין כל הזמן שמחר תהיה מלחמה, ולפני כל דבר אני צריך לבדוק איך זה משרת אותה. בין אם זה ערב מג"דים, ערב פלוגה או צביעת בתים לזקנים בשדרות. אחרי הכול, אנחנו לא בונים יחידות לשגרה אלא לרגע בו תישמע השריקה".

מבחינתו, הבחירה לחשוב כל הזמן על המלחמה ההיא היא מסלול שיש בו לא מעט בורות. עם כל הרצון להפיק לקחים מהעימות ב–2006, הוא קובע, אסור לדרג השטח של המערכה האחרונה לשקוע בהכנה למלחמה הקודמת - וחייבים כל הזמן לחשוב צעד אחד הלאה. "זה תמיד החשש אצלי", הוא אומר. "אם אתה קובע שהבעיה היא בהתמודדות עם שמורות הטבע ורק על זה מתאמן, בינתיים האויב יכול לשנות טקטיקה ואז אוי ואבוי לך. צריך כל הזמן להתעדכן, לא להתבייש לשנות. אחת השגיאות שלי כמפקד יחידה, למשל, הייתה שהתמכרתי לעימות המוגבל - אבל לצה"ל אין את הלוקסוס להיות מוכן רק לפלח אחד בתוך קשת האיומים. אם נתמכר רק לתרחיש אחד אנחנו עלולים לצאת מופסדים, ולכן זה טוב שהצבא היום חושב רחב יחסית".

"המודיעין שלנו כל הזמן מתעדכן ולפיו גם האימונים", מאשר מרדכי כהנא. "אנחנו מלמדים גדודים שמגיעים להתאמן את כל מה שאנחנו יודעים שקורה עכשיו בצד השני, ואין ברירה אחרת. אנחנו מציידים את המילואמניקים בטכניקות מכל סוגי הלחימה המורכבת בלבנון, לא חוסכים כלום, ובעיקר - מראים להם שזה אפשרי".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 03-08-2011, 00:23
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,195
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "המג"דים של מלחמת לבנון משתדרגים- כתבה מYNET"

לחימת גדוד הצנחנים, בפיקוד סא"ל עמוס בריזל, מחטיבה 226, חטיבת המילואים של הצנחנים "הנשר השחור" במלחמת לבנון השנייה
"אחד ממבחני הקבלה הכי קשוחים שאני מכיר מסתתר מאחורי שאלה פשוטה, ובמציאות של ישראל היום קצת אנכרוניסטית: האם היית הולך עם האיש הזה למילואים. מילואים במובן של שהות ממושכת, בתנאי לחץ, עם אותם אנשים; מילואים במובן של תלות הדדית, לפעמים בעניינים של חיים ומוות, על פי רוב בעניינים בנאליים כמו סידור תורנות שמירה או הכנת קפה." (נחום ברנע בספרו "מסעותי עם פנקס", עמוד 133)
"בהשוואה לרוב יחידות המילואים, היה מצבו של גדוד הצנחנים שעליו פיקד סא"ל עמוס בריזל חריג לטובה. בריזל, קבלן בניין בן ארבעים ושתיים מכפר- יונה, אומר שהגיע למלחמה במצב של 'מוכנות מושלמת. הרגשתי שאנחנו הגדוד הכי מאומן בצבא'. המח"ט שלו, אל"מ בועז עמידרור, התעקש לנצל את ימי המילואים המועטים שעמדו לרשות החטיבה לאימונים אינטנסיביים, שנעשו ברובם ברמת הגולן. בחורף 2006 תרגל בריזל עם חייליו תנועה לילית של שמונה עשר קילומטרים, כשכל לוחם נושא עליו משקל כבד. בסוף האימון התלוננו כמה חיילים על התנאים. האוכל לא הספיק, טענו הצנחנים. מי חושב, בימים אלה, שנוכל להסתפק במנות קרב? נשמעה גם מחאה על כך שהחיילים נשלחו הביתה, בסוף האימון, לאחר תרגיל לילי בלא שהספיקו לישון. בתחילת אוגוסט, כשנקרא עם חייליו למלחמה בצו שמונה, אסף בריזל את הגדוד לשיחת פתיחה. אני מבטיח לכם שנילחם בדיוק כמו שהתאמנו, אמר המג"ד. בלי אוכל ובלי מים. רק דבר אחד אני מוכן להתחייב לשפר. לפני שנשלח אתכם הביתה, ניתן לכם לילה של שינה." (מתוך הספר "קורי עכביש- סיפורה של מלחמת לבנון השנייה" מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, עמודים 84-85)
להציל את סמל שמידוב
"חטיבת הצנחנים במילואים של פיקוד הצפון נכנסה ללחימה בליל שבת, הרביעי באוגוסט, היום שבו נהרגו שלושה אזרחים מקטיושות במרר ובמג'דל- כרום. הגדוד של סא"ל עמוס בריזל קיבל הנחיה לחליף את כוחות הנח"ל, שיצאו מאזור טייבה כדי להשתתף במבצע של עוצבת האש, שבוטל לבסוף. למשימה, תפיסת שמונה בתים בטייבה, הוקצבו שבעים ושתיים שעות. כניסה ויציאה. בריזל, שמפקדיו האיצו בו להיכנס ללבנון במהירות האפשרית, נטל עמו רק עזרי מודיעין של טייבה והכפר הסמוך רב א- תלתין. זו תתברר כשגיאה. הגדוד שלו יצא מלבנון רק עשרה ימים מאוחר יותר. כשנכנס למחרת, באור יום, לבתים ברב א- תלתין, ננזף על- ידי חמ"ל אוגדה 162: 'לא אמרו לכם שלא עובדים ביום?' מג"ד הצנחנים השיב שאינו מכיר תרגולת כזו והמשיך בלחימה ביום. בלילה הבא השתלט הגדוד על טייבה, שלוחמי הנח"ל כבר עזבו אותה. החיכוך עם החיזבאללה היה נמוך. 'הם ירו עלינו טילים מרחוק. בכל פעם שהתקדמנו הם נסוגו'. ביום שני בערב הגיעה האספקה ראשונה: רס"ן תומר בוהדנה, מ"פ מגדוד אחר בחטיבה, הוביל אותה בנגמ"שים מסוג 'אכזרית'. כשפתחו החיילים את הקיטבגים, גילו שקיבלו בטעות אספקה של גדוד אחר- ורק שליש ממספר הקיטבגים שהעמיס מ"פ המפקדה ליד הגבול. ביום רביעי בערב כבש הגדוד את דיר- סיריאן, כפר הנמצא כשלושה קילומטרים מצפון לטייבה. בערב צצה בעיה רגישה: דוד שמידוב מירושלים, לוחם חי"ר באוגדת המילואים שבפיקודו של תא"ל ארז צוקרמן, נהרג מפגיעת פגז מרגמה בכפר קליעה. אחיו היחיד, יעקב, שירת בגדוד של בריזל ונמצא באחד הבתים בדיר- סיריאן. המ"פ של יעקב בישר לו על האסון- והציב אותו בפרוזדור פנימי של הבית, כדי לשמור עליו מפגיעה. בריזל והמח"ט, אל"מ בועז עמידרור, התלבטו איך להוציא את יעקב שמידוב הביתה לישראל. 'אנחנו בקיבינימט, שלושה עשר קילומטר הליכה מהגבול. אין שירות. בקושי יש שם צבא בכלל. ירח מלא בשמיים ואי אפשר להנחית מסוק'. בריזל אמר לעמידרור שאם עד למחרת לא יימצא פתרון, יביא את שמידוב במסע רגלי בחזרה לגבול. התוכנית בוטלה בהתערבות האב השכול, ליאוניד, שהחפ"ק החטיבתי חיבר בינו לבין בריזל באמצעות הטלפון המוצפן. 'יש לי כאן בן אחד, מוטל מת לפני', אמר האב למג"ד. 'אני מאוד מבקש מכם: אל תעשו שום דבר שיגרום לכם להביא לי את הבן השני באותו מצב, או שמישהו אחר ייהרג כדי להוציא אותו. קחו את הזמן ותעבדו חכם. ייקח עוד יום? אז ייקח'. לפעמים, אמר בריזל למח"ט שלו, ההורים השכולים יותר חזקים מאיתנו. אנחנו אלה שמאבדים קצת פרופורציה. בשבת לפנות בוקר הוציא עמידרור את שמידוב החוצה, בשיירת טנקים שהביאה הספקה לגדוד ופינתה כמה פצועים קל." (מתוך הספר "קורי עכביש- סיפורה של מלחמת לבנון השנייה" מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, עמודים 344-345)
בינתיים בליטני
"בעוד הלוחמים הסדירים מנסים לשווא להגיע לליטני לפני שריקת הסיום, שהה גדוד צנחני המילואים של עמוס בריזל זה ארבעה ימים במרחק של כמה עשרות מטרים בלבד מהנהר. מהבתים שתפסו הצנחנים בפאתי הכפר דיר- סיריאן, מזרחית לסלוקי, ראו את הליטני הישר מתחתיהם- אבל איש לא הנחה אותם לחצות את הנהר ולהשיג למטכ"ל אותה תמונה מנצחת שבה הושקעו מאמצים כה רבים במרחק קילומטרים אחדים מערבה משם. כשביקש הסגן של בריזל אישור לחצות את הנהר כדי לטפל בחוליית נ"ט של חיזבאללה שהמטירה טילים על האזור מהכפר יוחמור, בצידו השני של הליטני, נענה בשלילה. מירי הנ"ט נהרגו שלושה חיילים ליד טייבה, דרומית לדיר- סיריאן. בריזל אומר שהיתה זו הפתעת המלחמה מבחינתו: העובדה שחיזבאללה מסוגל לירות טילים מיוחמור, מעל אנשיו בדיר- סיריאן ולפגוע בדיוק רב במטרות בטייבה, מרחק של כחמישה קילומטרים משם. בעיה נפתרה לבסוף כשכוח של מג"ד אחר בחטיבת המילואים, סא"ל נמרוד (מהגדוד שאנשיו נהרגו בכפר- גלעדי) פגע בחוליית החיזבאללה באמצעות ירי טילי 'גיל'. בשבת אחר הצהריים, בזמן שהשריונרים הסתבכו בסלוקי, הורתה החטיבה לגדוד להתקדם מערבה, לכפר אל- קוצייר השולט על המעבר מכיוון צפון. בצה"ל העריכו שבכפר מבוצרות חוליות נ"ט, המשתתפות בירי אל הסלוקי. המח"ט, אל"מ בועז עמידרור, אמר למג"ד שהוא יודע שהגדוד אינו ערוך למשימה, שאין לו כלל עזרי מודיעין ושבקושי קיבל אספקה זה שבוע. 'עזוב ציונות. רק תגיד לי אם אתה מסוגל', שאל. בריזל השיב בחיוב, אולם התנה זאת בהעברת אספקה בהמשך. המח"ט הרגיע אותו שיוצנח לו סיוע ממטוס הרקולס. לבריזל לא היה שום מידע על הכפר, מלבד מה שזכר מתצפית קודמת שערך במקום, לפני כמה ימים. הוא כינס את קציני המטה שלו ויחד שרטטו מרשם משוער של אל- קוצייר, על גבי מפיות נייר שמצאו בבית בו שהו בדיר- סיריאן. המרשם הועתק למפיות נוספות וחולק למ"פים, במטרה ליצור ביניהם שפה משותפת מינימלית למבצע. הכוח יצא למשימה ביום ראשון לפנות בוקר. עד הצהרים הספיק להשתלט על הכפר ולסרוק את השלוחה השולטת על הסלוקי. ב- 20:30 קיבל הגדוד הודעה על הפסקת האש הצפויה והנחיה להתחיל בתנועה אחורה, לשטח ישראל. בריזל ויתר על איסוף האספקה מההרקולס ויצא לדרך. בשתיים עשרה השעות הבאות עשו הצנחנים את כל הדרך המפותלת לאורך שמונה עשר קילומטרים, שבה התקדמו במשך עשרת הימים הקודמים, הפעם בכיוון ההפוך. הביתה. בבוקר, במוצב פרג, התקשרו לראשונה למשפחות המודאגות, שעמן לא דיברו מאז נכנסו ללבנון. גם בריזל טלפן הביתה לאשתו, רחלי. היא לא שמעה ממנו דבר זה עשרה ימים. כשנכנס הגדוד ללבנון הציע קצין השלישות למג"ד שיעדכן את אשתו מדי פעם. בריזל השיב: 'אל תעשה דבר שאינך עושה עבור שאר החיילים'. השליש נקט פרשנות מחמירה וכשאשת המג"ד התקשרה, אמר לה: 'אני מצטער. עמוס אסר עלי לדבר איתך'. 'אל תצטער', השיבה האשה, 'אני מכירה את האדיוט שהתחתנתי אתו'. המג"ד החזיר את כל חייליו הביתה בשלום. שישה עשר מהם סבלו מפגיעות קלות, מפציעת רסיסים ועד נקעים ופריצת דיסק. אלו מהם שהתקשו ללכת נישאו על אלונקות בידי חבריהם. בממוצע, גילו המילואימנקים שכל אחד מהם איבד חמישה- שישה קילוגרמים ממשקלו 'ולרובנו זה בכלל לא הזיק'. בימים האחרונים ליקטו אבטיחים וענבים מהמטעים בכפרים. המג"ד התיר לאנשיו להשתמש בשקי אורז ובקמח שמצאו בבתים. 'זה לא צריך להיות כך, אבל החלטתי שמבחינה מוסרית זה בסדר גמור, כשאין אספקה אחרת', הוא אומר. 'לא לקחנו שום מזכרות או חפצים. השתמשנו רק במוצרים בסיסיים. היה כסף בבתים, אבל האנשים שלנו לא נגעו בו. פעם אחת לקחו החיילים מזון ממכולת והשאירו מאתיים דולר בקופה.אתה לומד להסתדר. הפיתות שהכנו מהקמח יצאו מעוותות ביום הראשון. אחר כך הן השתפרו'. " (מתוך הספר "קורי עכביש- סיפורה של מלחמת לבנון השנייה" מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, עמודים 431-432)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 24-07-2012, 11:37
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,195
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "[CENTER][B][U]לחימת גדוד..."

בהקשר ללחימת החטיבת הצנחנים ה"צפונית"
http://www.mako.co.il/pzm-magazine/...&pId=1322891199
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 12:20

הדף נוצר ב 0.63 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2018 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר