ראיון תמוה ומוזר ביותר עם האלוף (מיל.) יצחק חופי, הכולל בין היתר "פנינים" כגון: "הסורים לא היו על הגדרות"
וגם "לפיקוד צפון לא היה קושי מיוחד במלחמה" - התפרסם בצורה בולטת מאד ביום שישי האחרון 16.04.11:
כותרת ראשית במעריב, המשך שנמרח בדפים הבאים, והכתבה המלאה ביתר פרוט - במוסף.

אם לא פספסתי בגדול, הדבר זכה כאן בפורום להתעלמות מוחלטת (ומפתיעה מאד), כאילו לא קרה בכלל.

האמנם? - תמהני !

אגב, אם - מוזר ככל שזה ישמע - אכן הנושא באמת לא מעניין כאן אף אחד , אפשר לנעול את האשכול...
אם יש סיבה אחרת - אשמח לשמוע מהי.

יש אפשרות שתסרוק את הכתבה לכאן?

נוע, נוע! סוף

לצערי, אין לי את העיתון. ד"א פורסם ב-15.04.11 ולא כפי שנכתב קודם בטעות.

חיפוש קצר ברשת העלה כמה התייחסויות באתרים אחרים. למשל:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/218535
http://rotter.net/forum/scoops1/27593.shtml

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן77 חיפוש קצר ברשת העלה כמה התייחסויות באתרים אחרים. למשל: http://rotter.net/forum/scoops1/27593.shtml

After reading the well written responses from two veterans of the war in the Rotter link you provided above (as well as the ones in the discussions here), I have to unfortunately agree with what one of them concluded about Gen Hoffi's miserable recent interview

ציטוט:

האיש זקן - אמר משהו והלך - כך צריך להתייחס לגחמתו

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

בצורה משמעותית.
יכול מאד להיות שאין קוראי מעריב כאן.
ואם יש -שלא איכפת להם מהנושא הזה דווקא.
ואם איכפת - אולי אין להם סורק ראוי לשמו.
ואם יש - אולי לא היה להם זמן להפעיל אותו.
ואם הפעילו - לך דע אם הצליחו.
ואם הצליחו - לא ברור אם הם לא עוברים על החוק.
ואם לא עוברים - לא בטוח שזה שווה אשכול נפרד.
ואם שווה אשכול נפרד - אולי הם כותבים לאט?
ואם כותבים מהר - אולי האשכול נשלח אבל נתקע במרחבי הסייברספייס?
ואם לא נתקע בסייבר - אולי מנהלים מחקו את זה כי חשבו שזה נושא לא ראוי.
ואם חשבו שזה ראוי- אולי האשכול לא זכה לתגובות ונמחק אל תהום הנשייה.
ואם לא נזרק אל תהום הנשייה - איפה הוא?

אתה נשמע כמו הגדה לפסח, הקטע של דהיינו

לא די שיידע מפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו את מסירות-הנפש שתלכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם-אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i44.tinypic.com/bdqhi0.jpg]

אני מודה לך שהבאת את המקור.
לצערי גיליתי בזמן האחרון שכשהזמן עובר ההיסטוריה משתנה, כל אחד זוכר (או רוצה לזכור) ואומר את מה שנוח לו.
ואני חושב שאורי אור (שאותו אני מעריך במיוחד) אמר בדיוק מה שצריך להגיד על כל הסיפור.

נוע, נוע! סוף

קראתי את הכתבה ונבוכתי. בראיון ניתן לאלוף חופי לומר את דברו בלי שנשאלו השאלות הקשות שהתבקשו. כנראה הכתב לא רצה להציק למרואיין עקב גילו ומעמדו. נושא מלחמת יום הכיפורים בוער בנפשותיהם של אלה שהשתתפו בה (גם לאחר 37 שנה) . מהספרים שנכתבו על המלחמה בחזית הצפון (אלה האחים שלי, תאום כוונות, עז 77, על בלימה, הסורים על הגדרות ועוד) עולות תהייות רבות לגבי החלטות והתנהלות פצ"ן והדרגים שמעליו במלחמה זו ( אף שכבודו של האלוף חופי במקומו מונח וניתן למצא נקודות אור רבות בתיפקודו לפני המלחמה ובמהלכה). ראיון כזה עדיף שיתנהל ללא הנחות תוך שאילת כל השאלות המתבקשות, או שעדיף שלא ייערך כלל.

סבורני כי פצ"ן התנהל עוד יחסית בצורה ראויה, לאחר ההלם של היום הראשון. עובדה, כי הצליחו לרכז כוחות ברמה"ג, מנפח ודרומה, ולטאטא את הסורים החוצה. יש לי תמיהות רבות באשר להתנהלות אוגדה 36 בימי המלחמה הראשונים. עד היום לא מצאתי כי האוגדה הצליחה לנהל את היחידות שהיו כפופות לה!

.

פיקוד צפון עשה יותר מדי טעויות לפני ובמהלך כל המלחמה.
אפילו לקראת סוף המלחמה, לא ברור למה שחקו את צה"ל בקרב הבקעה בסוריה, שבדיעבד היה בזבוז מוחלט של משאבים וחיי אדם.

למה קרב ההבקעה היה בזבוז מוחלט של משאבים וחיי אדם? היה עדיף לעמוד במקום?

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

קרב הבקעה ללא מטרה הוא בזבוז משאבים. התנאים של קרב הבקעה כמו זה שהתרחש ברמת הגולן הם לטובת המגן, ולכן יש שחיקה גדולה בכוח התוקף (ציוד שנהרס ואנשים שנפצעים/מתים).
לקראת סוף המלחמה, חיל האוויר הפציץ בסוריה דיי בחופשיות והסב נזקים כבדים מאוד לתשתיות, במחיר נמוך לישראל.
צה"ל הירוק נשחק כדי להשיג עוד כמה קילומטרים לא חשובים מבחינה אסטרטגית שבכל מקרה הוחזרו בהסכם הפסקת האש.

יש חולקים עליך. גם ברמה ההיסטורית ניתן לראות שבמקרים רבים שלא בוצע מרדף אחרי כח נסוג, החסכון בחיי אדם ומשאבים נגמר ב-"הפסד"..

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

נחמיה במקרה הזה צודק.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אלא לדרך בה היא נעשתה ...

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

ההבקעה אל תוך סוריה בוצעה בצורה ליניארית וצפויה לחלוטין, בצירים הנשלטים לגמרי על ידי האויב בתצפית ובאש, בצורה פזיזה וללא הכנה נדרשת ומספקת במישור המודיעיני, הנדסי, ארטילרי או האווירי. אחרי עקירת הסורים מרמה"ג שוב שררה בפיקוד ובאוגדות זחיחות וזלזול תמוהות באויב ומחשבה שהנה הסורים עומדים בפני התמוטטות כללית והדרך לדמשק פתוחה. התוצאה?

שלשת ניסיונות ההבקעה גדודים חצי מאולתרים של אוגדה 146 בדרום ומרכז הרמה כשלו לגמרי והסתיימו באבדות כבדות, רק"ם וגופות שהושארו בשטח האויב, בנסיגה חפוזה ובכמעט הדחה של מפקד האוגדה. נסיון ההבקעה המרכזי של אוגדה 210 בחאן ארינבה כרוך בשחיקה עצומה ובאבדות כבדות ורק כפסע היה בינו ובין כשלון ונסיגה דומים לאלו שהיו באוגדה השכנה מדרום. רק ההבקעה הצפונית של אוגדה 36 הצליחה למעשה ואף מעבר לציפיות. הביקורת (למשל של אלישיב שמשי בספריו) היא מדוע לא מונפה ההצלחה וההפתעה שהושגו בצפון הרמה על מנת לקפל את מערך ההגנה הסורי (שכאמור התגלה במלוא אונו) מצפון לדרום ולהקל בכך את הלחץ החזיתי מאוגדה 210.

גם שני הנסיונות לכיבוש החרמון - הראשון הכושל ומרובה האבדות והשני המוצלח בסופו של דבר אך מרובה האבדות עד מאד - התאפיינו בהתקפות ליניאריות לחלוטין, וזאת למרות מגוון רחב של אפשרויות התקפיות שונות שעמדו לרשות הפיקוד.

במרחק של 37 שנים מובן שהזכרון הוא סלקטבי ולעיתים לא מדוייק, יחד עם זאת, יש להבין כי האלוף חופי ניסה לצמצם עיוותים אחרים שנוצרו עם השנים. ככול הנראה חרה לו שקהלני ניכס לעצמו את הצלת רמת הגולן בעוד שהיו גם אחרים. לעניות דעתי,דווקא בנקודה זו טעה האלוף חופי: אין ספק, שרמת הגולן ניצלה בגלל התשתית הטובה שהוכנה לפני המלחמה, כולל סד"כ הכוחות, קרובם לרמה"ג, השלמת תעלת הנ"ט ועוד. לתשתית זו אחראים רבים וטובים בכול צה"ל ובראשם האלוף חופי. תשתית זו היא שהביאה את הדיפת הסורים. יחד עם זאת, אין הכנת התשתית ממעיטה כהוא זה מעשי גבורה פרטניים של אדם זה או אחר בקרב מסויים או בקרבות הרבה. מן הבחינה הזו ראוי קהלני לאותות, לכבוד וליקר שחלקו לו.
יש להבין את דברי האלוף חופי להעמיד דברים בפרופורציה לאחר שהוצאו מפרופורציה והוא אומר: חוץ מקהלני, היו עוד אחרים שנלחמו בפועל בגזרה והיו עוד רבים שהכינו את התשתית. מן הבחינה הזו, ראויה הערתו של האלוף חופי לתשומת לב והיא נכונה בעיקרה.

לגבי ההבקעה לשטח הסורי- במתודה הנוהגת בצה"ל יש מה שנקרא "ניצול הצלחה". ההבקעה לשטח הסורי היה ניצול הצלחה לאחר שהכוחות הסוריים ובראשם דיביזיה 1 המשוריינת1 הסורית הושמדו לאחר נסיונות הכיבוש שלהם של רמת הגולן. "ניצול הצלחה" הוא נוהל קרב סטנדרתי בצה"ל. אין אפילו מקום לשיקול דעת ספציפי וודאי לא שיקול דעת ראשוני. יחד עם זאת, אין לי ספק, כי הפקודה להבקיע לתוך סוריה ניתנה ע"י הממשלה ו/או שר הביטחון. האלוף חופי לא עשה זאת על דעת עצמו. הייתה גם הצדקה עניינית לכך. כוחות עיראקיים וירדנים היו בדרך לסוריה והיה עדיף להתקל עמם בשטח הסורי ולא ברמת הגולן, כפי שאכן קרה בפועל. היה גם חשוב להמשיך ולשבור את יתרת הכוחות הסוריים ולצורך זה הייתה ההבקעה. ייתכן מאד שבמבט בדיעבד לאחר שאנו מודעים למה שאירע אח"כ (הפרדת כוחות והחזרת השטח הסורי) יש מקום להרהור נוסף לגבי צידוק ההבקעה, אולם זאת ב3 תנאים:
א. לזכור שזו חוכמה בדיעבד, חוכמה לאחר מעשה.
ב. לנסות ולהיכנס לאוירה ולידע ששררו אז (וזה קשה מאד)
ג.לבדוק היטב מי אחראי להוראה ואם זה לא היה אלא מילוי פקודה.

לסיכום- תפקודו של האלוף חופי היה מעולה, גם בהכנת התשתית וגם בפיקוד בפועל על הכוחות.
ראיונו הקצר במעריב היה נכון בעיקרו ונועד להעמיד דברים בפרופורציה.

אני לא חושב שיש ויכוח משמעותי לגבי הצורך להמשיך ולתקוף את הסורים, ובכך לשמר את היזמה, ואני מסכים איתך שמתן אפשרות לסורים להטיל לקרב, עם יזמה שלהם, את הירדנים והעירקים היתה לא נכונה.
הבעיה היתה מקצועית:
1. צורת הקרב היא לא התקדמות והיא לא רדיפה, למרות שהכוח הסורי נסוג, וזאת מכיוון שהוא נסוג אל תוך מערך הגנה. לכן, ניצול ההצלחה לא יכול להתבצע ברמה הטקטית, שכן אין כאן גזרה כלשהי שעברה התמוטטות, אלא רק ברמה המערכתית - לפני הערכות מחדש של שרידי הדיביזיות התוקפות.
2. הבקעה של מערך מבוצר סדור, ובמיוחד אל מול איום הנ"ט, דורשת בניה כוח שלם - אי אפשר לזרוק סתם כוחות קדימה, וזו הסיבה לכשלון התקפת 146.
3. התמקמות הסורים על החרמון אפשרה לסורים לעקוב אחרי תנועת כוחותינו ופגעה ביכולת שלנו להפתיע את האויב. למזלינו הסורים לא ניצלו את היתרון הזה כיאות, אבל חוסר ההבנה של פצ"ן לגבי החשיבות של החרמון ליכולת לנהל מערכה בגולן היא תקלה מקצועית ממדרגה ראשונה.

תוסיף על כך את החד-חיליות שפשתה בצה"ל, ותבין מהי הכשירות של פצ"ן לבצע את המשימה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

שלשת ניסיונות ההבקעה גדודים חצי מאולתרים של אוגדה 146 בדרום ומרכז הרמה כשלו לגמרי והסתיימו באבדות כבדות, רק"ם וגופות שהושארו בשטח האויב, בנסיגה חפוזה ובכמעט הדחה של מפקד האוגדה

מעניין, ולא מתיישב עם הכבוד לו זכה האלוף משה פלד לאחר המלחמה בארץ ובארה"ב.

1. תפקד מעולה כמפקד אוגדה במתקפת הנגד שהצילה את דרום הרמה ועל כן הרוויח ביושר תהילת עד. אחרי המלחמה בנה מחדש את חיל השריון באנשים, אמצעים ותורת לחימה, ואף הכפיל ושילש את כוחו. ככזה סיפור נסיון ניצול ההצלחה הפזיז והמיותר נשכח ונסלח ובצדק.

2. מעבר לכך, מפאתי הכבוד לאיש והתפקיד המרכזי אותו מילא בתולדות החיל, חלק מהדברים נחשפו ברבים רק שנים אחרי מותו לפני כעשור ולמעשה עשרות שנים אחרי המלחמה עצמה. ראה המחקר המטכ"לי על מלחמת יוה"כ שלא התפרסם עדיין למרות שנכתב לפני 20 שנה ולמרות שחלק נכבד מהעוסקים בדבר כבר אינם בין החיים.

3. אמנם כבר לפני 15-20 שנה החלו לצוץ אזכורים של מלחמות גנרלים שהיו גם בפיקוד הצפון בזמן המלחמה ולא רק "המפורסמות" יותר בפיקוד הדרום, אבל העיתונאים לא ממש הרימו את הכפפה מהסיבות הבאות:
א. דמויות ססגוניות ו/או פוליטיות כגון גורודיש, ברן, בר-לב ואריאל שרון אנשי פיקוד הדרום תמיד היו מרתקות יותר.
ב. מנגד, המפקדים בפיקוד הצפון לא הפכו ברובם לדמויות פוליטיות או ציבוריות (כאלו ששווה לפשפש בעברם ולמצוא שלדים בארונם), גם לא לרמטכ"לים ו/או שכבר לא היו בין החיים מלכתחילה (דן לנר ויקותיאל אדם למשל) וגם לא החזיקו יח"צנים ועיתונאי חצר
ג. הלחימה בצפון הייתה קצרה יותר, עם פחות אבדות ובסופו של דבר הסתיימה בהצלחה צבאית ניכרת - והצלחות תמיד פחות מעניינות ובשריות מבחינה עיתונאית.
ד. אחת הסיבות לכך כמובן היא ההערכות הטובה יותר טרם המלחמה (קרי המחדל היה מוגבל יותר) וזו גם אחת הסיבות העיקריות שועדת אגרנט עסקה בעיקר בחזית הדרום. וגם שכבר דנה בחזית הצפון היא עסקה לעתים בדרגים זוטרים יותר (אורי שמחוני) ולא בדרגים בכירים. שוב, אין בשר עיתונאי.

ויותר לתפקודו בבניין השריון של צה"ל וקשריו עם השריון האמריקאי.

ובמיוחד על הקשרים שלו עם גנרל סטארי ודה-פוי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

כמפקד גי"ש אכן יצר קשרים טובים מאד עם אורחיו האמריקנים הבכירים, שהיו ההוגים הצבאיים המובילים בצבא היבשה האמריקני בשנות ה-70 ובאו אלינו אחרי מלחמת יוה"כ כדי להתרשם משדות הקרב ומהמפקדים.

http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/1/112291.pdf

להגעה לטווח תותחים מדמשק כפי שהגיעה המובלעת יש משמעות רבה. גם מבחינת כושר ההרתעה ביום ש"אחרי" המלחמה, וזאת למרות הנסיגה. מלחמות צריך לנצח והנצחון צריך להראות ולהיות ברור - וזה מה שהושג בחזית הצפון.

בפורום הזה דוקא שמעו על הראיון עם חופי:

Civil Fourum

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אריה רייזל לגבי ההבקעה לשטח הסורי- במתודה הנוהגת בצה"ל יש מה שנקרא "ניצול הצלחה". ההבקעה לשטח הסורי היה ניצול הצלחה לאחר שהכוחות הסוריים ובראשם דיביזיה 1 המשוריינת1 הסורית הושמדו לאחר נסיונות הכיבוש שלהם של רמת הגולן. "ניצול הצלחה" הוא נוהל קרב סטנדרתי בצה"ל. אין אפילו מקום לשיקול דעת ספציפי וודאי לא שיקול דעת ראשוני.

משונה לקרוא ש"אין אפילו מקום לשיקול דעת ספציפי וודאי לא שיקול דעת ראשוני." ? מאיפה הידע הזה? נראה מופרך שאין מקום לשיקול דעת.

ניצול הצלחה כאשר ידעו מתצ"א שלסורים יש קו הגנה מסודר ומאויש? האם לזה יקרא ניצול הצלחה?

יהודה

האחריות לניצול הצלחה לא חייבת להיות קיימת ברמת האוגדונר, במיוחד אם המפקדות שלו לא זמינות. היא יכולה וצריכה היתה להתבצע ע"י הפיקוד.
גם הפיקוד והגם האוגדה היו צריכים לתכנן את ה"יום שאחרי", שכן רמות אלה הן אלה המסוגלות לבצע תכנון לעתיד במקביל לניהול הקרב.
זה כולל, לדוגמה, הקצאת כוחות מתאימה לנוה"ק הבקעה - כמו חטיבת נאדל או גדודי החרמ"ש של 670, יחד עם כוחות שריון, ארטילריה והנדסה.
זהו תפקידו של פיקוד על חטיבתי, וזו התרומה הגדולה שלו ללחימה, ובניגוד לחלק מהמפקדים בפד"מ, לא נראה שפצ"ן או האוגדות שלו עסקו בכך.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני לא יודע מה אתה יודע על המערך הסורי לאחר נסיון ההבקעה לתוך רמת הגולן. בכל מקרה אתה כותב כאילו אתה יודע. אני לא בטוח שזה כך. אחר שכול היחידות הסוריות שהיו פרושות לאורך הקו הירוק השתתפו בנסיון ההבקעה והכיבוש של רמת הגולן הישראלי (בעיקר כוחות החי"ר שהוצאו מהמוצבים) ברור לחלוטין כי מערך ההגנה הסורי התמוטט (לא לחלוטין) וברור שהבקעה לתוך השטח הסורי הוא "ניצול הצלחה" לאחר שכול הצבא הסורי נסוג לגמרי לגמרי מרמת הגולן הישראלי.

ברור לי לחלוטין שניצול הצלחה זה היתה פקודה של הרמה הממונה (הרמטכ"ל או שר הבטחון) והיא הייתה מוצדקת ביותר. המפגש עם שלושת הדיביזיות הערקיות הייתה בשטח הסורי וזה עדיף על מפגש איתם בשטח רמת הגולן. חוץ מזה ההבקעה לשטח הסורי מנעה מהסורים להתארגן מחדש במוצבי החיר לאורך הקו הירוק. חוץ מזה ההבקעה לשטח הסורי איימה על האגף הדרומי של המוצבים הסוריים בדרום רמת הגולן הסורי. ההבקעה איימה עליהם מפני ניתוק מוחלט מדמשק ומהעורף.

ההבקעה לשטח הסורי הייתה טבעית וחיונית ביותר. ביקורת על ההבקעה היא "חוכמה שלאחר מעשה "( לאחר שאנו כבר יודעים מה קרה) גם כך זוהי כלל לא "חוכמה".

אחר שכול היחידות הסוריות שהיו פרושות לאורך הקו הירוק השתתפו בנסיון ההבקעה והכיבוש של רמת הגולן הישראלי (בעיקר כוחות החי"ר שהוצאו מהמוצבים)

א. לא הקו הירוק אלא הקו הסגול
ב. לא כל היחידות שהוצבו על הקו הסגול השתתפו בהתקפה אל תוך ישראל
ג. גם לא כל יחידות הדרג השני הוטלו למערכה

ברור לחלוטין כי מערך ההגנה הסורי התמוטט (לא לחלוטין)

א. כיצד "ברור לחלוטין שהתמוטט" כאשר הייתה נסיגה בצורה מסודרת אל מערכי הגנה מסודרים?
ב. כאשר אף עוצבה סורית לא כותרה ולא נכנעה לכוחותינו?
ג. ועוד קודם לכן המשיכו להסב לצה"ל אבידות כבדות גם בנסיגה, ראה תוצאות ההתקפות נמהרות מדי על כיס חושניה שנהדפו בקלות וזאת עוד לפני ההבקעה.
ד. וסעיף אחרון - גם לא כל הכוחות הסורים נפגעו, למשל כוחות חת"ם ונ"מ שלהם לא נפגעו כמעט כלל, למעט סוללה אחת שנדפקה כשיירה ממש על הגבול.

וברור שהבקעה לתוך השטח הסורי הוא "ניצול הצלחה" לאחר שכול הצבא הסורי נסוג לגמרי לגמרי מרמת הגולן הישראלי.

לא נסוג לגמרי - נותר בחרמון

ברור לי לחלוטין שניצול הצלחה זה היתה פקודה של הרמה הממונה (הרמטכ"ל או שר הבטחון) והיא הייתה מוצדקת ביותר.

פקודה שכזאת אינה ניתנת בחלל הריק אלא מתבססת כמובן על הערכת הפיקוד עצמו (הן של מצבו והן של מצב האויב) ובפעמים רבות אחרי גם כוללת שיחות עם מפקדי האוגדות וגורמי מטה בפיקוד מעבר לאלוף הפיקוד עצמו. פה הייתה אופטימיות יתר, בדיוק כפי שיומיים קודם הייתה פסימיות יתר. אם אלוף הפיקוד היה אומר הרמטכ"ל נדרשים לי 3 ימים של ריכוך ארטילרי ואווירי של רצועת האבטחה אני מניח שהיה מקבל אותם.

המפגש עם שלושת הדיביזיות הערקיות הייתה בשטח הסורי וזה עדיף על מפגש איתם בשטח רמת הגולן.

א. לא היו 3 דיוויזיות עירקיות, הייתה אחת (מתגוברת בחטיבה ירדנית ועוד קצת פירורים) וכוחות בדרך מעוד אחת.
ב. גם לא ברור שלעירקים מלכתחילה הייתה כוונה לפלוש לישראל, אחרת היו שולחים כוחות עוד טרם המלחמה ולא רק באים להגנת הסורים.
ג. גם לא ידעו כלל שהם בדרך כך בכל מקרה לא מדובר על אחד השיקולים שהיו לפריצה.

חוץ מזה ההבקעה לשטח הסורי מנעה מהסורים להתארגן מחדש במוצבי החיר לאורך הקו הירוק.

כיצד מנעה?

חוץ מזה ההבקעה לשטח הסורי איימה על האגף הדרומי של המוצבים הסוריים בדרום רמת הגולן הסורי. ההבקעה איימה עליהם מפני ניתוק מוחלט מדמשק ומהעורף.

א. בפועל, לא איימה לרגע ולראיה המוצבים הללו לא ננטשו גם אחרי שצה"ל עקף אותם מרחק 30 ק"מ מזרחה.
ב. יתרה על כן, שניסו לקפל דרומה באום בוטנה וכודנא למשל, נתקלו בהתנגדות עזה ביותר, סבלו מאבידות כבדות וחדלו מכל ניסיון המשך.

א. בשטח הסורי של רמה"ג היו פרושות 3 דיביזיות חיר: דיביזיה 7 בצפון. דיביזיה 9 במרכז ודיביזיה 5 בדרום. כול חטיבות החיר של הדיביזיה השתתפו בהבקעה לתוך רמת הגולן.
ב. הדרג השני של דיב' החיר כמצויין לעיל שכללו חט' שריון וחטיבה ממוכנת בכול דיביזיה ( חוץ מדיב' 9 שלא הייתה לה חט' ממוכנת השתתפו בהבקעה עוד בלילה הראשון. ההבקעה שלהם הייתה מעיין "בליץקריג"
ג. הסורים השאירו כאלף טנקים פגועים ברמת הגולן ובעמק הבכא בנוסף למשאיות פגועות ועוד רק"מ. החיילים הסוריים הרבים שנשו את הרק"מ וחזרו לשטח הסורי עשו זאת בצורה מאד לא מסודרת. מרגלות תילי כודנה נראתה בבוקר יום ראשון ושני למלחמה כמו שיירת פליטים מסכנים.
ד. העובדה ששום כוח סורי לא כותר או נכנע- לא רק שאינה אומרת דבר. היא אומרת ההפך. הכוחות הסוריים הושמדו וזה הרבה יותר טוב מלכתר אותם או להכניע אותם.
יכול להיות שהארטילריה הסורית ספגה פחות אבידות מהרק"מ אבל בהיותה ארטילריה לא מתניעת הם נסוגו ברובם המכריע לאזור דמשק עם התחלת ההבקעה הישראלית.
אכן החרמון נכבש ונשלט ע"י הסורים עד הימים האחרונים של הלחימה.
ה. היו 3 דיביזיות עירקיות, ( דיביזיה 6, דיביזיה 8,ודיביזיה 12) הירדנים שלחו 2 חטיבות שריון (חטיבה 60 וחטיבה 40) הם לא היו כפופים למפקדה אחת יחד עם העירקים ואין להצמיד אותן.

ו. ההבקעה לא בודדה את החזית הסורית הדרומית משני סיבות: א. כיתור החזית הסורית הדרומית לא הושלם וצה"ל לא הגיע לכביש דרעא- דמשק,( הוא לא הגיע משום שגם צה"ל היה מותש מאד ואם חוסרים משמעותיים בטנקים וגם משום שהעירקים הגיעו והם חצצו בין צה"ל לבין כביש דרעא- דמשק) כך שהדרך מדמשק לחזית הדרומית הסורית וממנה לדמשק הייתה פתוחה.ב. משום שהגיעו לחזית הסורית הדרומית 2 חטיבות שריון ירדניות רעננות.

ז. ההבקעה הישראלית בצפון רמה"ג כללה את אוג' 210 ואוגדה 36 שהיה לה חטיבת צנחנים. באוגדה 36 ההבקעה הייתה בעיקרה הבקעת חי"ר כולל כיבוש מוצבים. אוגדה 210 הבקיעה בהבקעת שריון בציר המרכזי קוניטרה דמשק ציר שהיה מוגן היטב ואוגדה זו בקרב ההבקעה סבלה אבדות כבדות. מובן הוא שכאשר 2 אוגדות מבקיעות בגזרה הצפונית= אין יכולת לחי"ר הסורי להערך בגזרה פרוצה זו.

ח. נודע לי כי הרמטכ"ל לחץ מאד על האלוף חופי לבצע הבקעה מיידית ולנצל הצלחה. בעת תכנון וביצוע ההבקעה הצה"לית כבר היה ידוע שהעירקים בדרך.

א. בשטח הסורי של רמה"ג היו פרושות 3 דיביזיות חיר: דיביזיה 7 בצפון. דיביזיה 9 במרכז ודיביזיה 5 בדרום. כול חטיבות החיר של הדיביזיה השתתפו בהבקעה לתוך רמת הגולן.

גדוד הדרומי של חטיבת הקו 61 הסורית, זה שתפס את קו הגבול בדרום הרמה בואך משולש הגבולות ירדן ישראל סוריה, לא השתתף בפלישה

ב. הדרג השני של דיב' החיר כמצויין לעיל שכללו חט' שריון וחטיבה ממוכנת בכול דיביזיה ( חוץ מדיב' 9 שלא הייתה לה חט' ממוכנת השתתפו בהבקעה עוד בלילה הראשון. ההבקעה שלהם הייתה מעיין "בליץקריג"

מיחידות הדרג השני של דיוויזיות השריון, חטיבה 88 של דיוויזיה 3 לא השתתפה בפלישה

ג. הסורים השאירו כאלף טנקים פגועים ברמת הגולן ובעמק הבכא בנוסף למשאיות פגועות ועוד רק"מ.

מניין הטנקים הסורים המושמדים היווה רק מחצית מסך הטנקים שעמד לרשותם בפרוץ המלחמה, ואכן הנותרים (מי מהם שנסוג בחזרה לסוריה ומי שכלל לא פלש אליה), המשיכו להשיב מלחמה שערה ולהסב לצה"ל אבדות לאורך החזית כולה, מתל פארס וחדר בצפון ועד אום לוקאס בדרום

החיילים הסוריים הרבים שנשו את הרק"מ וחזרו לשטח הסורי עשו זאת בצורה מאד לא מסודרת. מרגלות תילי כודנה נראתה בבוקר יום ראשון ושני למלחמה כמו שיירת פליטים מסכנים.

ביום ראשון והשני למלחמה נראתה שיירת פליטים מסכנים נעה לכיוון תילי כודנה? אני מניח שאתה מתכוון אולי ליום הרביעי והחמישי שלה. ודווקא גזרת כודנא, זו ש "הפליטים" נסוגו אליה, היא זו שעמדה איתן כנגד התקפה פזיזה ומיותרת של אוגדה 146.

ד. העובדה ששום כוח סורי לא כותר או נכנע- לא רק שאינה אומרת דבר. היא אומרת ההפך. הכוחות הסוריים הושמדו וזה הרבה יותר טוב מלכתר אותם או להכניע אותם.

מה לעניין האבדות הכבדות ולעניין הנסיגה המסודרת? גדוד 362 השאיר מחצית מכליו שרופים ונטושים בסולטן יעקב, האם ניתן לטעון ש "התפורר" או שנסוג בצורה מסודרת? ממש לא. גדוד 890 השאיר רבע מחייליו מתים, פצועים ונעדרים בחווה הסינית האם ניתן לטעון ש "התפורר" או שנסוג בצורה מסודרת? ממש לא. אף יחידה סורית לא הושמדה לגמרי במלחמה (אפילו לא גדוד הקומנדו שכותר בחרמון) ורובן המשיכו להלחם עד תום המלחמה ואחריה במלחמת ההתשה. חלק מהחטיבות אף נסוגו בחזרה אל תוך סוריה בצורה מסודרת ועם אבידות מועטות יחסית - למשל חטיבות הקו 33, 112 ו 61 שחזרו למוצביהם והמשיכו להחזיק בהם ללא קושי עד תום המלחמה.

יכול להיות שהארטילריה הסורית ספגה פחות אבידות מהרק"מ אבל בהיותה ארטילריה לא מתניעת הם נסוגו ברובם המכריע לאזור דמשק עם התחלת ההבקעה הישראלית.

ה. היו 3 דיביזיות עירקיות, ( דיביזיה 6, דיביזיה 8,ודיביזיה 12) הירדנים שלחו 2 חטיבות שריון (חטיבה 60 וחטיבה 40) הם לא היו כפופים למפקדה אחת יחד עם העירקים ואין להצמיד אותן.

1. ידידי אתה מבלבל בין מספרי החטיבות והדיוויזיות העירקיות. דיוויזיה 3 העירקית כללה בתוכה את חטיבות 6, 8 ו 12. דיוויזיה 6 העירקית הגיעה לקראת הפסקת האש ולא לקחה חלק פעיל במלחמה. לא הייתה דיוויזיה שלישית.

2. הירדנים שלחו את חטיבה 40 (זו שהושמדה כחטיבת מג"ח בששת הימים ונבנתה מחדש אחריה כחטיבת שוט) ולאחר מכן את חטיבה 92, חטיבת השוט השניה שלהם, שכמעט ולא לקחה חלק פעיל בלחימה. חטיבה 60 הייתה חטיבת המג"ח הותיקה והוצבה בכלל באזור כראמה ואינה קשורה למלחמת יוה"כ בכל צורה שהיא.

ו. ההבקעה לא בודדה את החזית הסורית הדרומית משני סיבות: א. כיתור החזית הסורית הדרומית לא הושלם וצה"ל לא הגיע לכביש דרעא- דמשק,( הוא לא הגיע משום שגם צה"ל היה מותש מאד ואם חוסרים משמעותיים בטנקים וגם משום שהעירקים הגיעו והם חצצו בין צה"ל לבין כביש דרעא- דמשק) כך שהדרך מדמשק לחזית הדרומית הסורית וממנה לדמשק הייתה פתוחה.ב. משום שהגיעו לחזית הסורית הדרומית 2 חטיבות שריון ירדניות רעננות.

ז. ההבקעה הישראלית בצפון רמה"ג כללה את אוג' 210 ואוגדה 36 שהיה לה חטיבת צנחנים.

לא חטיבת צנחנים אלא חטיבת גולני. חטיבת הצנחנים 317 הייתה עתודה פיקודית ורק גדוד אחד שלה הוטל למערכה וגם זאת מספר ימים אחרי ההבקעה למטרת כיבוש תל פארס.

באוגדה 36 ההבקעה הייתה בעיקרה הבקעת חי"ר כולל כיבוש מוצבים.

לא נכון, את ההתקפה הובילה חטיבה 7 ולא חטיבת גולני, שלקחה בה חלק מוגבל מאד.

אוגדה 210 הבקיעה בהבקעת שריון בציר המרכזי קוניטרה דמשק ציר שהיה מוגן היטב ואוגדה זו בקרב ההבקעה סבלה אבדות כבדות. מובן הוא שכאשר 2 אוגדות מבקיעות בגזרה הצפונית= אין יכולת לחי"ר הסורי להערך בגזרה פרוצה זו.

ח. נודע לי כי הרמטכ"ל לחץ מאד על האלוף חופי לבצע הבקעה מיידית ולנצל הצלחה. בעת תכנון וביצוע ההבקעה הצה"לית כבר היה ידוע שהעירקים בדרך.

לא נכון, דבר הגעתם של העירקים נודע רק ב 13 לאוקטובר

שמע אני מבין את המסר החשוב שאתה מנסה להעביר אבל בה בעת אתה כותב המון דברים לא מדויקים, שבדיקה פשוטה באחד מהספרים הרבים שפורסמו בנושא למשל "הסורים על הגדרות" היו חושפים בפנייך

"ומשמיץ לשוא את האלוף חופי שכל ישראל חייבים לו הרבה"

אינני יודע למי בדיוק מיועדת ההערה הזו, אני לא חושב שבתגובתי אלייך השמצתי את האלוף חופי ובכל זאת למען הסר הספק, אם כך נתפש הדבר, אני מצר על כך!

א.אכן טעיתי ובלבלתי בין מספרי החטיבות העירקיות והתיחסתי אליהם כאל דיביזיות.
ב. חטיבה 88 הייתה חטיבת שריון עצמאית (לא שייכת לדיב' 3 המשריינת הסורית שהייתה דיב' עתודה מטכלית סורית. מספרה של חט 88 הוסב לחט' 51 עוד לפני המלחמה. היא השתתפה ביום א' ביחד עם דיב' 1 המשוריינת וכפופה אליה בהבקעה הגדולה לתוך רמה"ג והגיעה עד שערי נפח.
חטיבה 81 המשוריינת מדיביזיה 3 עשתה נסיון הבקעה מאוחר בעמק הבכא, ניסיון שכמעט הצליח.
חטיבה 65 שריון מדיביזיה 3, היא זו שלא השתתפה בהבקעה ולא נלחמה כלל. נערכה להגנה בגבעות קטנה.
אתה כנראה מבלבל בין חט' 88 לחטיבה 65. אכן חטיבת שריון אחת לא נלחמה ונשמרה כעתודה. למעשה כול דיביזיה 3 המשוריינת נשמרה כעתודה, אלא שחטיבת שריון 81 הוטלה לעבר פתחת קוניטרה (עמק הבכא) חטיבה 15 הממוכנת מהדיביזיה (עם ב.מ.פ.1) הוטלה לעבר פתחת רפיד ואילו חטיבה 65 המשוריינת נערכה להגנה בגבעות קטנה (חולשת על הציר המרכזי קוניטרה-דמשק)
ג. מתוך הדושיח ביננו אני מוצא לנכון לציין שאתה מתמצא היטב במהלכי הקרבות ברמת הגולן, התמצאות שעד היום לא מצאתי כמותה.

ככלל, לעניות דעתי ומבלי שאהיה מוסמך לחלק ציונים, נראה לי כי פיקוד צפון ובראשם האלוף חופי, וכן מפקדי האוגדות תפקדו היטב היטב ומתוך שיתוף פעולה אמיתי. ניתן להעביר ביקורת על מהלכים כאלה ואחרים בדיעבד, אך יש לזכור כי זו ביקורת בדיעבד.
האלוף חופי אינו ראוי לביקורת הנוקבת שיכולה הייתה להשתמע מדבריך ואני שמח שאתה מצר על כך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אריה רייזל ברור לחלוטין כי מערך ההגנה הסורי התמוטט (לא לחלוטין) וברור שהבקעה לתוך השטח הסורי הוא "ניצול הצלחה" לאחר שכול הצבא הסורי נסוג לגמרי לגמרי מרמת הגולן הישראלי. ברור לי לחלוטין שניצול הצלחה זה היתה פקודה של הרמה הממונה (הרמטכ"ל או שר הבטחון) והיא הייתה מוצדקת ביותר. ההבקעה לשטח הסורי הייתה טבעית וחיונית ביותר. ביקורת על ההבקעה היא "חוכמה שלאחר מעשה "( לאחר שאנו כבר יודעים מה קרה) גם כך זוהי כלל לא "חוכמה".

כתבת קודם ש". "ניצול הצלחה" הוא נוהל קרב סטנדרתי בצה"ל. אין אפילו מקום לשיקול דעת ספציפי וודאי לא שיקול דעת ראשוני."
אני חוזר ואומר שלא יתכן שאין מקום לשיקול דעת, ועל זה לא הגבת.

מדבריך יכול להשתמע כי ניצול הצלחה הוא משהו צה"לי, בעוד הצעד הזה קרה גם במלחמות הסטוריות.
ניצול הצלחה משמעותו לנצל מצב שבו האויב לא במיטבו לאחר שהוכה ולפני שיתארגן מחדש. במקרה הנדון לסורים היה לרוב אורך החזית קו ביצורים מוכן ומתפקד, כך שלא היה זה הגיוני לתקוף אותו חזיתית. ראה את קרב אום כתף של אריק שרון בששת הימים כדוגמא לתקיפה של קו ביצורים.

לא ברור מה פסול בחכמה שלאחר מעשה. כל אחד שוגה, ודויד אלעזר דווקא תפקד טוב, למעט הימים הראשונים של המלחמה. מה פסול לבקר אותו על טעות? הטעות הגדולה שלו (ראה ועדת אגרנט) הייתה שלא גייס מידית בשבת בבוקר 6.10.73 את 3 האוגדות ששר הבטחון כן אישר לו ( דדו רצה גיוס כללי במקור). הטעות הזו עלתה לנו בהרוגים . האם גם ביקורת לאחר מעשה על טעות זו אינה במקום לדעתך?

יהודה

כול צעד בחיים מצריך "שיקול דעת", גם כשמ"כ מחליט להסתער על היעד משמאל או מימין מצריך שיקול דעת אלא שיש הבדל בין "שיקול דעת" ל"שיקול דעת". כול התרגולת בצה"ל נועדו למנוע את "שיקול הדעת". תרגולת פירושה שאומרים לך: "במקרה כזה פעל כך (ולא אחרת)" ומתרגלים אותך לכך כדי שתפעל כך באופן אוטומטי כמעט. אחת מהתרגולות הבסיסיות גם בדרגים הנמוכים של מ"כ מ"מ הוא "ניצול הצלחה" שפירושה: אל תסתפק בביצוע המשימה והשלמתה, יש להניח כי תוך ביצוע המשימה והשלמתה האוייב יצא משווי משקלו אז עליך לא לנוח על זרי הדפנה אלא תיזום בהליך חפוז "רדיפה" או "כיבוש נוסף" או דבר אחר. נודע לי ממקור מוסמך כי הרמטכ"ל דאז, דוד אלעזר ז"ל לחץ מאד על אלוף הפיקוד דאז האלוף חופי שלא להסתפק ב"ניפנוף" הסורים מרמת הגולן, אלא להמשיך בנוהל קרב חפוז להבקיע לתוך השטח הסורי. מי שנדמה לו כי "נפנוף" כול הצבא הסורי מרמת הגולן והשמדת מרבית הסד"כ הסורי, לא עשה כלום לצבא הסורי אינו אלא טועה טעות חמורה. ברור כי האילוץ של הצבא הסורי לסגת מרמת הגולן בנסיגה לא מסודרת ובעייתית הפך את הצבא הסורי כמי שראוי לבצע כלפיו "ניצול הצלחה". אני לא יודע מאיפה לקוחה השטות הזו שהצבא הסורי נסוג בצורה מסודרת לתוך מערכים קיימים. אני חושב שאף אחד מהכותבים לא היה המ.צ. שפיקח על הנסיגה הסורית. לאן הם באמת נסוגו איננו יכולים לדעת כן איננו יודעים אם המסגרות הצבאיות נשמרו לאחר הנסיגה (כנראה שלא). אני יותר קרוב להשערה כי יחידות שלמות שלהם התפוררו ולכן הצבא הסורי היה "בשל" שינצלו הצלחה לגביו. ברור לחלוטין כי אם הייתה זו הבקעה ראשונית של המערך הסורי היה הדבר מצריך הכנה רבה הרבה יותר ו"שיקול דעת" יותר מעמיק.

הבעיה הייתה כי בנוהל החפוז תוכננה הבקעת שריון (כמו שהיינו רגילים ממלחמת ששת הימים), תוכננה הבקעת אוגדה 210 שריון בציר המרכזי קוניטרה-דמשק, חט' 7 שריון הבקיעה אף היא, דבר שהסב לכוחותינו אבדות לא מעטות. רק בעקבות מלחמת יוה"כ פיתח צה"ל את הקרב המשולב בו ליחידות החי"ר מקום ראשוני וזנחו את תורת הבקעת השריון וה"בליץקריג". גם במלחמת יוה"כ ברמת הגולן ככול שהשתמשו יותר בחי"ר הצליחו יותר: הכיבוש של תל שמס הייתה כמעט ללא אבידות לאחר ש-3 התקפות שריון כשלו, כך גם בכיבוש אום בוטנה. הכישלון והביקורת לא צריכים להיות מופנות כלפי עצם ההבקעה לשטח הסורי, אלא צורת ההבקעה וזו הייתה מורשה ממלחמת ששת הימים.

כול ביקורת רצויה, גם ביקורת בדיעבד רצויה וראוי שתשמש מושא להפקת לקחים. אלא שבמקרים רבים אם המבקר לא יכול להיכנס לרמת הידע והלחצים שהיו אז נמצאת ביקורתו לקויה ואף לא הוגנת. לכן רצוי שהביקורת תתחשב היטב באלמנט ה"בדיעבד"

התיחסות לחופי בספר "30 שעות באוקטובר" של הטייס שמואל גורדון.



יהודה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אריה רייזל ברור כי האילוץ של הצבא הסורי לסגת מרמת הגולן בנסיגה לא מסודרת ובעייתית הפך את הצבא הסורי כמי שראוי לבצע כלפיו "ניצול הצלחה". אני לא יודע מאיפה לקוחה השטות הזו שהצבא הסורי נסוג בצורה מסודרת לתוך מערכים קיימים. אני חושב שאף אחד מהכותבים לא היה המ.צ. שפיקח על הנסיגה הסורית. לאן הם באמת נסוגו איננו יכולים לדעת כן איננו יודעים אם המסגרות הצבאיות נשמרו לאחר הנסיגה (כנראה שלא). אני יותר קרוב להשערה כי יחידות שלמות שלהם התפוררו ולכן הצבא הסורי היה "בשל" שינצלו הצלחה לגביו. העדויות מראות אחרת. אני אנסה בהמשך להביא את המידע, אבל הסורים ביצעו קרב נסיגה לא רע, וניצלו את תוואי השטח בצורה יפה, במיוחד בגזרה - הנ"ט נוצל היטב גם באיזור היוסיפון וגם בחושניה. הבעיה הייתה כי בנוהל החפוז תוכננה הבקעת שריון (כמו שהיינו רגילים ממלחמת ששת הימים), תוכננה הבקעת אוגדה 210 שריון בציר המרכזי קוניטרה-דמשק, חט' 7 שריון הבקיעה אף היא, דבר שהסב לכוחותינו אבדות לא מעטות. רק בעקבות מלחמת יוה"כ פיתח צה"ל את הקרב המשולב בו ליחידות החי"ר מקום ראשוני וזנחו את תורת הבקעת השריון וה"בליץקריג". גם במלחמת יוה"כ ברמת הגולן ככול שהשתמשו יותר בחי"ר הצליחו יותר: הכיבוש של תל שמס הייתה כמעט ללא אבידות לאחר ש-3 התקפות שריון כשלו, כך גם בכיבוש אום בוטנה. הכישלון והביקורת לא צריכים להיות מופנות כלפי עצם ההבקעה לשטח הסורי, אלא צורת ההבקעה וזו הייתה מורשה ממלחמת ששת הימים. תיקון - התו"ל היה קיים כבר לפני מלחמת ששת הימים, ונזנח.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

נ.ב. - האם שירת במודיעין פצ"ן בזמן המלחמה? איך היתה תנועת המודיעין במהלך הקרבות? כמה מודיעין אויב הוזרם מהדרגים הנמוכים וכמה מהגבוהים?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -