שני סרטי השואה הללו (בראשון צפיתי לראשונה היום) מקבלים אצלי ציון של 10 מתוך 10, חד וחלק.

1. "נקודת איסוף" ("Le Rafle")
צרפת, 2010
במאית: רוזלין בוש
שחקנים: ז'אן רנו ("ליאון"), גד אלמליח, מלאני לורן ועוד.

הסרט הקשה, העצוב והמרגש עד מאוד שהביא אותי לדמעות (ואין הרבה סרטים כאלה, שתדעו) מספר את
סיפורם של יהודי פריז. ביולי 1942, בשיתוף פעולה מלא של המשטרה הצרפתית, גורשו 13,000 מיהודי פריז
מבתיהם, נתלשו על טפיהם בברוטאליות חסרת כל מצפון ורוכזו באיצטדיון החורף בפריז, אשר היווה עבורם
מעין מחנה מעבר (כמו המחנה "דראנסי", גם הוא היה בפריז) ממנו הועברו למחנה ריכוז ליד פאריז ומשם -
לתחנה האחרונה - המחנות בפולין. ד"ר דוד שיידנבאום (ז'אן רנו) הוא הרופא טוב הלב אשר הופקד על הטיפול
בחולים בזמן השהייה באיצטדיון החורף, ואנט מונוד (מלאני לורן) היא האחות הנוצרייה שרחמיה נכמרו על הילדים
עליהם הופקדה לטפל ונקשרה אליהם עד מאוד, השתדלה עד כמה שיכלה להלחם בשבילם ולגונן עליהם - אך
ידיה קצרו מלהושיע. משחק מעולה של הדמויות הבולטות, ובעיקר הילדים המתוקים, היפים והמקסימים האלו,
שכרגיל הלב איננו יכול שלא להנמס מולם, אל מול התמימות הנוגעת ללב שלהם.
מתוך 13,000 היהודים שגורשו, רק 25 שרדו. מתוך 4051 הילדים שהועלו על הרכבת למחנות, לא חזר אף אחד.
טריילר:

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


2. "להתראות ילדים" (Au revoir les enfants)
צרפת, 1987
במאי: לואי מאל (הלך לעולמו לפני כמעט 16 שנים)

את הסרט הנפלא הזה ראיתי לראשונה (כך נראה לי לפחות) לפני כמעט 3 שנים, מאז "חרשתי" עליו לא מעט פעמים
(זה רק מראה כמה שאהבתי אותו, ולמעשה, אני לא אפתיע את עצמי אם אשב לצפות בו שוב הערב..). הסרט מספר
על חברות אמיצה בין שני ילדים נערים צעירים (בערך בני 12-13), ז'וליאן (גספארד מניס) וז'אן קיפלשטיין (רפאל פז'טו).
ז'וליאן הוא ילד נוצרי שאמו שולחת אותו ואת אחיו הגדול לסוג של פנימייה/בית ספר קתולי, כי שם יהיו בטוחים יותר מאשר
בפריז המופצצת על ידי הגרמנים. יום אחד, מגיע אל הפנימייה ילד חדש, שונה, קצת מוזר באופיו ובהלכותיו, והנערים נהנים
להציק לו קצת. ז'וליאן מגלה עניין בילד החדש הזה, הוא סקרן לגלות מיהו, מהו, מה הסיפור שלו ומניין "נחת עליהם", די מהר
הופכים ז'וליאן וז'אן לחברים בנפש, כמו אחים. לילה אחד, מתעורר ז'וליאן משנתו ורואה את ז'אן מדליק נרות שבת ומברך,
כך מגיעות תהיותיו אל קיצן: ז'אן הוא ילד יהודי, שאב המנזר טוב הלב ואוהב האדם בו לומדים הילדים החליט להחביא,
יחד עם עוד אי אילו ילדים יהודים. החברים הטובים ז'וליאן וז'אן חוויות וכל מיני רגעים, שמחים, עצובים, מפחידים, מסקרנים...
עד הסוף המר.
סרט נוגע ללב, ופסקול הפסנתר משתלב מצויין (אותו דבר גם בסרט "נקודת איסוף").
טריילר (עם תרגום באנגלית):

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
וכאן מספר הבמאי על החלטתו לעשות את הסרט: http://www1.yadvashem.org/yv/he/rig...louis_malle.asp

נקודה אישית: באחת התמונות באלבום ינקותה של אחותי הקטנה, ישנה תמונה בה רואים את אחותי הגדולה (אז, בת 12)
מחזיקה את אחותי התינוקת, ועל השולחן העיתון פתוח על ראיון עם הבמאי, ובכותרת הוא מצוטט אומר: "אני העד".

"נקודת" איסוף":


"להתראות ילדים":

צפיתי עכשיו בסרט "הנער בפיג'מת הפסים". סרט מפתיע ומדהים. זה סרט שמשטה בך: מתחיל כסרט תמים משהו, בלי דברים
זוועתיים מדי (כאילו סרט שמיועד יותר לילדים), אבל הסוף ממש מפתיע, זוועתי, חזק ביותר, ומותיר אותך בשוק, ללא מילים.