נוכחתי לדעת שבפורום זה נתקבצו ובאו מומחים להיסטוריה צבאית, כמו גם לוחמי החטיבות השונות שעדיין חיים ונושמים את המאורעות שחוו, מהם שמצויידים בספרות הצבאית וזו שעוסקת בהנצחת הנופלים.

לפיכך קרוב הדבר (בפרט לאור הנסיון הטוב באשכול קודם שהשתתפתי בו, ראו כאן וכאן) שיהיה מי שיוכל להשיב על השאלה: כמה חללים נפלו בקרב הידוע לכיבוש המוצב הסורי בתל-פאחר במלחמת ששת הימים?

כן, ידוע שבויקיפדיה אפשר לראות ש"נהרגו בו 34 חיילים מהכוח הישראלי, מתוכם, 23 מגדוד 12 [של חטיבת גולני]" – ומספר זה, 34, מופיע שם במשבצת האבדות מהצד שלנו.

כך גם בתיאור נוסף שהגעתי אליו דרך גוגל (והוא בסגנון דומה לויקיפדיה), אלא שבו: "34 מחיילי גולני נהרגו במערכה הזאת", שעה שבמשבצת האבדות רשום המספר 22.

את ה-34 ראיתי גם בעוד מקומות, כמו בסוף הכתבה מהראשון לאפריל 2008 בפורטל הגולן, או באתר 'גלעד' (ועוד. ולא התפניתי לעסוק בשאלה מי העתיק ממי): "שלושים וארבעה חיילים וקצינים נפלו בקרב תל פאח'ר."

ואילו במקומות אחרים, ולדוגמא כאן, פורש ש-"34 מחיילי ומפקדי גולני נפלו בקרב".

– כך שאני מניח שמס' זה מופיע גם בספרים ובחוברות הנצחה נוספים.

החיפוש ברשת העלה שכך מופיע גם ב'אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שני' (משרד הבטחון, 1980. הכותב הוא אריה יצחקי), ראו: "בקרב נפלו 34 לוחמים, בהם 23 חיילים וקצינים מגדוד ברק." – ונראה שזהו המקור לכתוב בויקיפידיה.



אך בעמוד אחר בפורטל הגולן, גם כאן בכתבה מ-2008 – הפעם מהתאריך 14 לאוקטובר – מצאתי נתונים אחרים: "32 לוחמים ומפקדים נהרגו בקרב זה", ושוב: "רחבת ההנצחה שהוקמה במרכזהאתר עם 59 שמות חללי הגדוד[!], ורחבה נוספת בקדמת המוצב שבה מונצחים שמות 32 הנופלים בקרב תל פאחר."

מס' זה של נופלים ראיתי גם על שלט העומד ב'מצפה גולני' – כך נקרא היום אתר הקרב – שתמונתו הועלתה לאחד הבלוגים:



ייתכן שכדי לענות על השאלה יש לטרוח ולהגיע ל'מצפה גולני' ולחפש את התשובה בשילוט נוסף. יותר קל לחפש ברשת, ולהגיע לאתר של חברת הטיולים SYT ולעמוד שבו הועתק סיפור הקרב (כמו זה שבאתר ועד ישובי הגולן דלעיל). בסיפור זה, בסופו, אמנם מופיע המס' 34, אלא שבראש העמוד ניתנה תמונה, שצילם יהודה שטרן, בה נראה שלט הסבר שהוצב במקום (עדיין?) ע"י משרד הבטחון – אגף השיקום. בסוף הכיתוב שבשלט מפורש: "בקרב על מוצב תל פאח'ר נפלו שלושים ואחד לוחמים."



מצאתי תמונה נוספת, של שלט אחר, שאמנם אינה ברורה אך נראה לי שגם כאן בסוף השלט מופיע המס' "שלושים ואחת".

המשכתי לחפש וראיתי שבאתר חטיבת גולני מסופר כי בשטח המוצב עצמו "היו בעבר שלוש אנדרטאות (אחת לנופלי גדוד "ברק" ושתיים אחרות לזכר לוחמים מיחידות חטיבתיות) שהוסרו, ובמקומן הוקמה אנדרטה מרכזית לכל 58 חללי החטיבה, שנפלו ברמת-הגולן במלחמת ששת הימים."

מאחר ובשלב זה לא התעניינתי במספר הנופלים ברמת הגולן בכלל [הגם שלעיל צוטט תיאור המזכיר את "59 שמות חללי הגדוד[!]"], אלא באלה שנפלו במוצב עצמו, פניתי לחפש ברשת תמונה של האנדרטאות "שהוסרו", כדי לנסות להשיב בעצמי על השאלה.

מצאתי תמונות, אלא שרק באחת, זו המיוחדת לגדוד 'ברק' מגולני, הייתה אפשרות לקרוא את השמות, והם של 23 מלוחמי הגדוד [ניתן לשער שכאן המקור לנכתב באטלס כרטא ובויקיפדיה על 23 החללים מגדוד זה]:



תוך כדי בדיקת השמות הבחנתי, שלמרות שבכותרת האנדרטה מפורש שהמוזכרים בה "נפלו על כיבוש תל-פאחר", הוזכר בה גם שמו של אריה אימברן, שבאתרי הזכרון, 'יזכור' ו'גולני' – מסופר שנפל בצומת נבי יושע ביום הראשון לקרבות. כנראה שהמנציחים רצו להנציחו יחד עם חבריו לגדוד. הוי אומר, 22 מחיילי הגדוד נפלו בתל-פאחר. ומכיוון שאתר 'גולני' סיפר על שתי אנדרטאות ישנות "לזכר לוחמים מיחידות חטיבתיות" אחרות, המשכתי לחפש עד שמצאתי ששלושה לוחמים אחרים של גולני, ירון יעל, צבי פז (גולדה) וששון קרקוקלי, נפלו אף הם בקרב זה: ירון השתייך לסיירת, צבי וששון ל'ניצני הגולן'.

המשכתי לחפש עד שמצאתי, באתר 'יזכור' ובאתר 'יד לשריון', חמישה שמות של נופלים מהשריון: אברהם אמר, אפרים אפשטיין, יוסף מולכו, יצחק רביבו [באתר החייל מופיע השם בשינוי: יצחק רביבי. נראה לי שזו טעות אך איני בטוח] ומישאל לוי.

כעת מכילה הרשימה שהרכבתי 30 שמות:

1. אברהם אמר

2. אברהם סולוביץ

3. אברהם רימון

4. אברהם ברוך צוקרמן

5. אלטר דוב, רוזנבלום

6. אליהו שטיגליץ

7. אלימלך הרטמן

8. אלכסנדר קרינסקי

9. אפרים אפשטיין

10. אפרים יצחקיאן

11. יגאל כהנא

12. יואל דוב זבדי

13. יוסף ברוך

14. יוסף גבריאל

15. יוסף לייבו

16. יוסף מולכו

17. יוסף קילמן

18. יעקב אביטן

19. יצחק רביבו

20. ירון יעל

21. מיכאל תשבי

22. מישאל לוי

23. משה דרימר

24. משה נחמיאס

25. משה פינקס

26. משה קליין

27. צבי פז (גולדה)

28. שלמה דוד-זאדה

29. שלמה סגל

30. ששון קרקוקלי

אך עדיין אינני בטוח שזהו המספר הסופי.

בעמ' 100 מספרו של אלישיב שמשי, 'איפה אני נמצא לעזאזל?' (מערכות, 2006), בפרק המנתח את טעות הניווט שקדמה לקרב תל-פאחר, מצאתי כתוב: "לוחמים רבים נהרגו ובהם שלושת המפקדים המרכזיים: מג"ד 12, מ"פ ב' וקצין השריון שהוביל את הכוח." – אך בין חמשת השריונרים הנ"ל לא מצאתי אחד בדרגת קצין [ואם נוסיפו לרשימה נגיע למס' 31]. אגב, שמשי בספרו אינו נוקב במס' המדוייק של ההרוגים ומסתפק במשפטים: "החטיבה שילמה מחיר כבד בעשרות הרוגים ועשרות פצועים." (עמ' 95); "עשרות לוחמים נפגעו ובין ההרוגים היו המג"ד, שני מ"פים ושני סמ"פים." (עמ' 97)].

ברשת מצאתי

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. שבפתיחתו הכותרת "חללי קרב תל פאחר". אחרי שבדקתי וספרתי את השמות שבסרטון נוכחתי לדעת שהחמישה מהשריון לא נכללים בתוכם, אך גם בלעדיהם מונה הרשימה 31 שמות, זה מאחר ונוספו בה שמותיהם של שישה מחיילי גולני: אמנון שוקרון, יאיר אהרוני, יוסף מנצור, יוסף רייס, צבי הירש חובן ושמואל שוחט.

ייתכן והמספר "שלושים ואחת" המופיע בשלט של משרד הבטחון, שצילומו לעיל, מבוסס על שמות אלו, אך אם כן, נכון היה לציין בשלט שהכוונה ללוחמי גולני – עליהם יש להוסיף גם את חמשת הנופלים מהשריון אז יעמוד המספר על 36.

ועדיין אינני יודע: לפי איזו רשימה הורכב המספר 34?

בכל אופן, בדקתי באתרי ההנצחה ולא מצאתי שייחסו את נפילת השישה לתל-פאחר:

על אמנון נרשם כי "נלחם על אחד ממעוזי-האויב החזקים שהיו מיטרד לישובי הסביבה. כנהג זחל"ם הסיע את רכבו במהירות ובשקדנות מול כלי-האויב שפלטו אש אל תוך המוצב המוגן היטב. אמנון הצליח להסיע את רכבו עד לתוך מוצב-האויב ולסייע בכך לכיבושו המהיר. בקרב ההוא שנערך ברמת-הגולן ביום החמישי לקרבות-המלחמה, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל אמנון כשהוא דבק במשימתו כיאה לאופיו ולאופן-לחימתו האמיץ." – ובאתר גולני צויין עליו: "מקום הנפילה: רמת הגולן" ושהשתייך לגדוד ברק. באנדרטה לזכר חללי גדוד זה שנפלו בתל-פאחר לא הוזכר שמו.

על יאיר נרשם: "בקרב על כיבוש מוצבי האויב ברמת הגולן, שהתחולל ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל." – ובאתר גולני צויין עליו: "מקום הנפילה: רמת הגולן" ושהשתייך למפקדת החטיבה.

על יוסף מנצור נרשם כי "שירת ב"גולני" כחובש קרבי ... בקרב המכריע נגד האויב הסורי שנערך בתל-עזזיאת שברמת-הגולן ביום החמישי לקרבות הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967). בקרב זה גילה יוסף אומץ-לב כשהוא רץ והסתער קדימה. בתפקידו כחובש גילה מסירות ואחריות" – ובאתר גולני צויין עליו: "מקום הנפילה: תל עזזיאת" ושהשתייך לגדוד "הבוקעים הראשון" (51).

על יוסף רייס נרשם כי "ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל בזמן התקפה על דרדרה ותל הלאל. היה מהראשונים שהעפילו על הרי-הגולן." – ובאתר גולני צויין עליו: "מקום הנפילה: דרדרה" וכי "שרת בחטיבת גולני, חטיבת אלכסנדרוני".

על צבי הירש נרשם כי "בקרב שנערך במוצבי ראוויה שברמת הגולן ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967) נפל." – ובאתר גולני צויין עליו: "מקום הנפילה: רמת הגולן" ושהשתייך לגדוד "אריות הגולן" (17).

ואילו על שמואל נרשם כי "נלחם בגבורה בקו-האש הראשון בגיזרת דרדרה ותל-הלאל ונמצא בין ראשוני המעפילים אל הרי-הגולן. ביום החמישי לקרבות-המלחמה, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), בקרב שנערך בדרדרה, נפל." – ובאתר גולני צויין עליו: "מקום הנפילה: דרדרה" ושהשתייך ליחידת נח"מ 33.

אגב, ציטטתי לעיל מאתר 'גולני' שבמקום "שלוש אנדרטאות (אחת לנופלי גדוד "ברק" ושתיים אחרות לזכר לוחמים מיחידות חטיבתיות) שהוסרו ... הוקמה אנדרטה מרכזית לכל 58 חללי החטיבה, שנפלו ברמת-הגולן במלחמת ששת הימים.", ומפורטל הגולן צוטט: "רחבת ההנצחה שהוקמה במרכז האתר עם 59 שמות חללי הגדוד[!]". ובכן, את האנדרטה הזו מצאתי ברשת בתמונה שצילם אילן גד:



בתמונה זו, וגם בזו ובזו, אי אפשר לקרוא את השמות, אך ניתן לראות שמדובר ב-6 טורים של 10 שמות בכל טור. כלומר, 60 חללים. תמונות ברורות מאנדרטה זו, שניתן לקרוא בהן בבירור את השמות, אפשר לראות באתר של משה קרון.

[כותרת האנדרטה היא "רשימת חללי גדוד 12 (ברק) ונספחיו במלחמת ששת הימים", ועל כך, ועל אסון ה-11 שנספו אחר המלחמה, ראו אצל קרון].

כשבדקתי את השמות שבאנדרטה הכללית מצאתי בהם את אברהם קאופמן – שבאתר 'יזכור' רשום שהוא מחי"ר, ובאתר 'גולני' ש"שרת בחטיבת גולני, יחידה: "אריות הגולן" (גדוד 17)" – ובשני האתרים שנפל "בקרב שנערך בשכם."

עוד מצאתי שם 4 חללים מהתותחנים: דוד הנדלר, וילהלם ברקוביץ [באתר 'יזכור' נרשם שהוא מגולני. שמו מונצח גם באתר 'גולני' אך נרשם שם ששירת בתותחנים וככזה הוא מונצח גם באתר התותחנים], נסים זעירא [אף עליו נרשם ב'יזכור' שהוא מגולני, אליה שוייך עם גיוסו, ולכן נרשם גם באתר 'גולני' וגם באתר התותחנים] ושלמה פסקל [עליו מסופר ב'יזכור': "עוד הוא בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים והוא נמצא אז במטעי קיבוץ דפנה; וביום הששי לקרבותיה, הוא ב' בסיון תשכ"ז (10.6.1967), נפל בהתפוצץ הזחל"ם אשר בו שירת בתפקיד בסגן מפקד-הצוות. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול" – ובארי הלא הוא בדרום, סמוך לעזה, ובבית הקברות שבו נקברו חלק מחללי הקרבות בסיני. ואילו באתר התותחנים נרשם לגביו: "מקום נפילה: קיבוץ דפנה באזור הגליל" – ובתיאור נפילתו מסופר: "בפרוץ מלחמת ששת הימים היחידה של שלמה יצאה מאזור קיבוץ "דן" ו"דפנה" ונלחמה בחזית הסורית ברמת הגולן. שלמה נלחם בחזית של מוסא קליין [מג"ד גדוד ברק מגולני שנפל בתל-פאחר]."].

אך שוב התבוננתי וראיתי שחסרו באנדרטה זו שמותיהם של שניים השייכים ומונצחים באתר 'גולני': ירון יעל ויוסף רייס.

אין לי מושג מדוע נשמטו שמותיהם מהאנדרטה, כמו גם: האם במקום כלשהו באתר הקרב מונצחים שמותיהם של חללי השריון שנפלו בו?

[ואולי לזה התכוון כותב הפרוגרמה בתאריך 22.11.2009: "בתחקיר התברר כי נפלו אי דיוקים בקביעת שמות החללים המונצחים באתר, ולשם כך הצענו לבנות שתי אנדרטאות באתר: האחת לחללי הקרב, והשנייה לחללי חטיבת גולני במלחמת ששת הימים"].

כל מי שיוכל להשיב ולהשלים – יבורך.

מעריץ אותך על עבודת ההצלבה והשימוש במקורות כל כך רבים, כולל תשומת הלב לפרטים. תאווה לעיניים.
אבל... מה ההגדרה של "הקרב על תל פאחר"? אם הכוח יצא אל הקרב מבסיס התארגנות בגליל ובדרך התהפך זחל"מ ואחד החיילים נהרג [דוגמא היפוטתית, אני לא יודע אם זה מה שאכן קרה]- האם הוא נהרג "בקרב"? מתי מתחיל אותו קרב ומתי הוא מסתיים? אם צלף פגע במפקד שעמד זקוף ברק"מ שלו בדרך אל היעד, חצי שעה לפני שהכוח החל בהסתערות - האם הוא "נהרג בקרב"? מה עם הפצועים קשה שנפטרו אחרי תום המלחמה?
אני חושב שצריך שיהיה סדר, אבל לא תמיד אפשר לעשות אותו.

והערה אחרונה לגבי האמור באתר "יזכור" - את הכתוב שם [ובעצם למשרד הבטחון] מסרו בהרבה מקרים המשפחות מוכות השכול. המשפחות שמעו את העובדות על נפילת יקירן, במקרה הטוב, מנציגי היחידה וחברים לנשק. זה פתח ל"טלפון שבור" שעלול להיות מונצח לעד באתר החשוב הזה.

תודה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אל-בחאר מה ההגדרה של "הקרב על תל פאחר"? אם הכוח יצא אל הקרב מבסיס התארגנות בגליל ובדרך התהפך זחל"מ ואחד החיילים נהרג [דוגמא היפוטתית, אני לא יודע אם זה מה שאכן קרה]- האם הוא נהרג "בקרב"? מתי מתחיל אותו קרב ומתי הוא מסתיים? אם צלף פגע במפקד שעמד זקוף ברק"מ שלו בדרך אל היעד, חצי שעה לפני שהכוח החל בהסתערות - האם הוא "נהרג בקרב"?

מהי הצעתך לקביעת ההגדרה הזו?

לכאורה, ככל שמס' החללים בקרב מסויים גבוה יותר, כך הוא נצרב יותר בזכרון כקרב קשה. כלומר, היה "צורך" בכך-וכך חללים שיקריבו נפשם כדי לכבוש את המוצב. אולי אפילו יש לומר שיש בכך כדי להדגיש את חוזקו של המוצב ועמידות לוחמי האוייב שבו. תאונות, כמו גם פגיעה מאש כוחותינו, נכללים בהגדרת "נהרג בקרב", אך אם מדובר בתאונה שקרתה "בדרך" אל היעד, אולי ההבחנה צריכה לבדוק האם הפגיעה הייתה ממוצב היעד, או ממקום אחר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אל-בחאר מה עם הפצועים קשה שנפטרו אחרי תום המלחמה?

אינני רואה סיבה שלא לכלול אותם עם החללים שנפלו בכיבוש היעד.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אל-בחאר אני חושב שצריך שיהיה סדר, אבל לא תמיד אפשר לעשות אותו.

אכן. השאלה הייתה לגבי היעד הספציפי הזה, תל-פאחר, האם גם כאן אי-אפשר שיהיה סדר? האם הנצחת המס' 34, 32, 31 – כאשר הרשימה (שאולי אינה מלאה?) עומדת על 30 – היא תופעה שאפשר להשלים עמה?

אדרבה, צריך לבדוק אם במקרה הזה אפשר לעשות סדר: אם השינויים בין המס' אכן נובעים מהנסיבות שפירטת, הרי כעת כשרשימת השמות לפנינו, יכולים – אלו שיודעים – לציין ליד כל אחד מהחללים את המיקום המדוייק של נפילתו.

אגב מס', אזכיר מס' נוסף בעניין זה:

בשיר 'תל פאחר' שכתבה דרורה חבקין ב-68' (או כבר בשנה הקודמת?) ישנו משפט האומר: "לא ישכח מפקד את תריסר לוחמיו / שחרפו את נפשם על כבוש המוצב" – אך אין לפרש את הדברים שהיו 12 חללים, אלא, בתיאור הסתערות מפקד ביחד עם תריסר לוחמים אשר העמידו עצמם בסכנת מוות [חרפו נפשם = מלשון ביזו נפשם]. כאן הכוונה לאהרן ורדי, מ"פ פלוגה א', שהסתער ביחד עם עוד תריסר לוחמים על צדו הדרומי של המוצב ורובם נפגעו. מפקד נוסף, קצין בשם אלכסנדר קרינסקי שהצטרף לאותה פלוגה, הסתער אף הוא, לפי פקודה מאהרן, עם עוד 12* לוחמים אחרים על צדו הצפוני של המוצב. קבוצה זו נפגעה כולה והיו בה ארבעה הרוגים כולל אלכסנדר עצמו, המפקד, כך שהמשפט האמור בשיר אינו מכוון עליו.

*) ידיעה זו לקחתי מספרו של שמשי, עמ' 98, בסיפורו של אהרן: "אמרתי לאלכס (רס"ן שהצטרף לפלוגה שלי), שיתקוף עם 12 לוחמים את החלק הצפוני של היעד ואני אתקוף עם 12 לוחמים את החלק הדרומי שלו." [הסתערותו של אהרן בראש תריסר לוחמים פורסמה גם במקורות קודמים, כמו בעיתון 'מעריב' מה-6 ביולי 67': "נזכר סגן אהרן, מפקד פלוגה ב'ברק' ... התברר לי שרק 25 איש נותרו מכל הפלוגה. היתר היו פגועים. חילקתי את הלוחמים לשניים, מחציתם בידי רב-סרן אלכס ומחציתם בפיקודי. עלינו על היעד הדרומי עם 12 איש בסך הכל במקום כל הפלוגה." - ולפי זה, בכוח אחד היו 12 לוחמים ובשני 13]. אך במפה שבאטלס כרטא, תיבה 8, מסופר: "11 חיילים בפיקוד א' קרינסקי".

בקרבות תל פחר שרתו גם לוחמי שריון (חרמ"ש) מחט' 8 שהובילה את הכוח.למשל-אברהם (אלברט) עמר (מבית השיטה),נהרג כבר בתחילת הקרבות במוצב נעמוש,שהיה מוצב חוץ קדמי של מערך תל פחר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי משה מאירי אברהם (אלברט) עמר (מבית השיטה), נהרג כבר בתחילת הקרבות במוצב נעמוש, שהיה מוצב חוץ קדמי של מערך תל פחר.

מצאתי ברשת תמונה שתחתיה הכיתוב: "זחל"ם מחלקת החבלה של חטיבת השריון 8, פתח את גבול הקו הירוק עם סוריה, בדרך לכיבוש מוצב נעמוש, חטף פגיעה ישירה של ארטיליה סורית, התבקע וכל צוותו נהרג" [תמונות נוספות של הזחל"ם, ובכלל מהאזור, נמצאות כאן].

באתרי ההנצחה מאויית שם המשפחה 'אמר', וכך הבאתי אותו ברשימה דלעיל. עוד מפורש באתרים אלו שהיה "נהג של זחל"ם הפיקוד". האם הכיתוב לעיל על "זחל"ם מחלקת החבלה" מדבר על אותו זחל"ם?

בספר של שמשי, בפרק על תל-פאחר, נדפסה בעמ' 93 מפה, אך שמו של מוצב נעמוש אינו מפורש בה, אף כי הוא מסומן. שמו של המוצב מפורש רק במפה קודמת ששם, עמ' 79, בפרק העוסק בקרב זעורה-קלע. בפרק זה, עמ' 77, מסופר כי "בתוכנית החטיבתית הוטל על גדוד טנקים 129 (הגדוד המוביל) לכבוש את נעמוש, להוביל את החטיבה לעבר זעורה, ולהיערך על שטחים שולטים ממזרח לה". בהמשך, עמ' 78, מסופר: "הצוות נע בג'יפו ובזחל"ם, אך צפונית לנעמוש הזחל"ם נתקע והג'יפ המשיך להוביל כשפלוגת הטנקים נוסעת אחריו. אנשי הסיור שהיו על הזחל"ם, ירדו ממנו והמשיכו לנוע רגלית." (ההמשך בספר זה הוא על הנעשה "דרומית לנעמוש", כלומר, כיבוש מוצב נעמוש אינו מתואר כאן. בהמשך, עמ' 82, מובא מפי מג"ד 129: "הגענו לנעמוש וידענו שאחריה צריכה להיות דרך". בעמ' 85 מפי אחד המ"פים שנבחר להוביל את הגדוד "בקטע הראשון, עד לפני מוצב נעמוש": "עברנו בלחימה את גור אל-עכסר ואת נעמוש". אין פרטים נוספים על לחימה זו).

לפי כל זה נראה שהכיתוב לתמונת הזחל"ם לא מדוייק והוא לא היה "בדרך לכיבוש מוצב נעמוש", אלא בדרך לתל-פאחר, ונפגע בדרך מאש מנעמוש. לא ברור לי באיזה מרחק היה הזחל"ם מתל-פאחר, ולכאורה נראה שהיה קרוב יותר לנעמוש. אם זה כך, יש לבדוק אם אכן שייך ליחס חללים אלו לקרב תל-פאחר.

כאשר עברנו את גבעת האם ראינו את הזחל"מ המוזכר ואת המראה הנורא של הפצועים שהיו ליד הזחל"מ.
אין אחד מ-30 הלוחמים שדיברתי איתם בחודשים האחרונים שלא מזכיר את האירוע הזה.
במיוחד חשוב להזכיר את העדות על אירוע זה של הטנקיסטים מגדוד 337 שהיו בראש הטור של גדוד 12.
כיוון שלפני הטנקים הנ"ל לא היה כוח שיעדו תל פאחר ניתן לומר שהזחל"מ לא היה שייך לכוח שיועד לתקיפת תל פאחר.
הזחל"מ הנ"ל היה שייך לכוח של חטיבה 8 שעלה לפנינו לכיוון זעורה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי dan.beiser כאשר עברנו את גבעת האם ראינו את הזחל"מ המוזכר ואת המראה הנורא של הפצועים שהיו ליד הזחל"מ. אין אחד מ-30 הלוחמים שדיברתי איתם בחודשים האחרונים שלא מזכיר את האירוע הזה. במיוחד חשוב להזכיר את העדות על אירוע זה של הטנקיסטים מגדוד 337 שהיו בראש הטור של גדוד 12. כיוון שלפני הטנקים הנ"ל לא היה כוח שיעדו תל פאחר ניתן לומר שהזחל"מ לא היה שייך לכוח שיועד לתקיפת תל פאחר. הזחל"מ הנ"ל היה שייך לכוח של חטיבה 8 שעלה לפנינו לכיוון זעורה.

הזחל"ם הנ"ל אכן לא קשור, כדברי דן (בהם תיקן את דבריי שלמעלה) לכוח שיועד לתל-פאחר, אך בכל זאת אביא כאן את שנאסף אצלי בינתיים אודותו. אעשה זאת כדי לייחדו ולהבדילו מהזחל"מים שנעו לכיוון תל-פאחר וגם הם נפגעו [ועליהם יסופר בהודעות שיבואו בהמשך], וגם, מפני שלוחמי תל-פאחר והאזור היו עדים למחזה בטרם המשיכו ליעדם, כנ"ל:

בבלוג של שלמה מן נמצאת התמונה הבאה משלט הקבוע בכניסה לשטח המדובר:



הציטוט בשלט הוא מעמ' 55 בספרו של שגיא, 'אורות מאופל', 1998. בספר עצמו נוספו אחריו גם המילים: המחזה היה קשה.

שלמה הזכיר את הזח"ל הזה בכמה פוסטים [הסימונים בצבע אדום הינם הדגשות שלי]:

1. [וקודם: פה] ...גבעת האם, שלמרגלותיה ניצב זחל"ם ישראלי שנפגע מפגז (ראו בצילום). אנדרטה מצמררת למסע היסורים.

2. לצד דרך האספלט המשובשת העולה אל גבעת האם רובץ לו זחל"ם קשיש, חלוד ופגוע, זכר לאותו יום שישי עקוב מדם. אי אפשר לפספס אותו.

3. כותב דני בייזר: אין מי שלא זוכר את התמונה הנוראית. אלו היו זחל"מים של חטיבה 8. כשעברנו במקום הזחל"מים בערו ולמרגלותיהם ישבו שני חיילים מפוחמים שהיו עדין חיים ואחד מהם בער. הם הביטו בנו בעינים פעורות.

4. בראיון עם אמנון ישראלי: ישראלי חוזר להתחלת התזוזה מגבעת האם, בשלב שבו מספר זחל"מים מחטיבה 8 החלו לנוע ונפגעו כמעט מיד מהפגזה סורית כבדה ... ישראלי: "הזחל"מים האלה נסעו לפנינו, החיילים שלהם עושים לנו שלום ופתאום כולם באוויר. אתה לא יכול לדמיין לעצמך מה זה לראות דבר כזה. אני עליתי על הגוויות שלהם, אלה היו חתיכות אש. אני דורס אותם, האטתי קצת עם הגז ואז קיבלתי צעקה מאחור שאני מעכב את כל הכוח".

5. בראיון עם משה גרטי: גרטי לא שוכח את "המחזה הנוראי" שבו נתקלו מאות החיילים בדרך למעלה: עם הפקודה לנוע נפגע אחד מזחל"מי חטיבה 8 ובער. גופה שרופה ועירומה של חייל צה"ל שכבה לצד הדרך, וכל השיירות חלפו על פניו.

6. בראיון עם משה יזרעאלי: זה הרגע לחזור מעט לאחור, אל תחילת התנועה, שם התוודעו מרבית הלוחמים לחוויה הטראומתית של פגיעות מרגמות 120 מ"מ בזחל"מים. אחד מהם נדלק והתפוצץ על 100 ליטר הדלק שלו, התחמושת ותשעת חייליו. יזרעאלי לא שוכח: "זה היה זחל"ם שעליו היה רס"ן מויש חביב ז"ל. גוויות שרופות היו פזורות מסביב. זה מחזה בלהות שעד היום רודף אותי לפעמים בלילות. הטען-קשר שלי ראה את זה ומיד נכנס פנימה והתאבן. באותו רגע הבנו שאנחנו במלחמה. עד אז זה נראה כמו משחק. כל מי שעלה בציר הזה ראה בצד אחד זחלים פגועים ומצד שני שדות מוקשים".

באתר השריון נמצא גם הנשמר בזכרונו של נתי גולן, מאנשי חטיבה 8: מי שפתח את הגבול, שהיה שדה מוקשים שלנו, היה זחל"ם של מחלקת החבלה. הזחל"ם חטף פגיעה ישירה של ארטילריה והתבקע. כל האנשים שהיו בו היו מרוסקים והמראה נורא. עברנו מימינו וכל מי שראה את המראה כבר "שיקשק".

ומכאן לנדפס:

1970, יחזקאל המאירי בספר 'משני עברי הרמה', עמ' 112:

בירו חוצה את "הקו הירוק". מאות קנים ממטירים אש עזה על כוח השריון של בירו. אש התותחים והמרגמות מכסה את "גבעת האם" וסביבתה, פוגעת בכלי רכב ושריון ומפילה חללים ראשונים. סמג"ד חרמ"ש, רס"ן משה חביב, "מוש", וחמישה מקציניו נהרגים מפגיעה ישירה בזחל"ם שלהם.
הגויות המרוסקות מוטלות בשולי הדרך, לרגלי "גבעת האם". בדרך זו נעים כל כוחות ההבקעה – השריון והחי"ר – בדרכם לרמה. המראה משאיר רושם קשה על הלוחמים, אבל אין מי שיתפנה לאסוף את הגוויות המוטלות; כולם נעים קדימה.

1973,יעקב העליון בספרו 'רגל של בובה', עמ' 25:

חורקים ומטלטלים עלינו בשביל התלול של "גבעת-האם". בכל שטחה בערו מדורות – עדות לפגזים שנפלו שם ... לפתע הצטמררתי כולי. טנדר דוהר במהירות, שצופרו מריע ללא הרף – צנח כלפינו ממעלה הגבעה במהירות רבה. נהגו אותת לנו בידו לפנות את הדרך. הוא חלף. עקבתי אחריו במבטי. ראיתי שהוא גדוש באלונקות שעליהן פצועים. אלה היו הפצועים הראשונים שראיתי מאז התחילו כאן הקרבות. ככל שהתקדמתי, הפכו לחזיון נפוץ יותר. שכבו בצדי הדרך על אלונקות, או על הקרקע. כתמי-דם גדולים פשוטו במדיהם – ופניהם מעונות ...
הגענו לפסגת הגבעה שהיתה חשופה אל מוצבי הסורים. השביל שפולס זה עתה בידי דחפורים, היה צר מאוד. מחציתו תפס זחל"ם שבער כאבוקה אדומה וגדולה. מתוך הלהבות התעופפו גושים גדולים, הפגזים שהתפוצצו מחמת החום. נדמה היה לי שגויה מונחת לידו. קרבתי אליו. הייתי מוכרח לנסוע כמעט צמוד ללהבות, כדי שאוכל להמשיך בדרכי. נכנסתי אל תוך הצריח, כדי שהאש לא תתפוס בי וכדי שזיקוקי-הפגזים לא יפגעו בי. כשעברתיו, נשמתי לרווחה. העפתי בו מבט כאוב אחרון. חרה לי לראות את הזחל"ם בגסיסתו.

1976, משה דיין בספר 'אבני דרך', עמ' 477 [עשה שימוש, כך נראה, בספרו של המאירי]:

חטיבת השריון 8 יצאה לפעולה בשעה 10.00 בבוקר. כבר לפני שעברה את הגבול הונחתה עליה הפגזה, ונהרגו בה סגן מפקד גדוד חרמ"ש, רס"ן משה חביב (מוש), וחמישה מקציניו.

בזחל"ם, כך נמסר בדרך כלל, נוסעים עשרה. לעיל הוזכרו תשעה חללים. האם מישהו שרד את הפגיעה?

אצל המאירי (ודיין) מדובר על שישה קצינים. חיפשתי מעט והנני מונה כאן את שמצאתי, תשעה שמות של חללים שנפגעו ב-9 ליוני, רק שלושה מהם קצינים:

רס"ן משה חביב ("נפל מפגיעה ישירה של פצצת מרגמה בזחל"ם. כשהוא משמש כסגן מפקד גדוד ומפקד הכוח הפורץ הגדודי". "שרת בחיל השריוןיחידה: שט"ל 121 ר"מ 4 ג'"). שנתיים אחרי המלחמה יצא לזכרו ספר בשם 'מוש', ובו שיח רעים (180 עמ'), ובמשך השנים הבאות יצאו לזכרו עוד קבצי הרצאות וכו'. אולי שם יש פרטים נוספים?

סרן יגאל גורן ("נפצע בקרב בגבעת האם ברמת הגולן על ידי פגז האויב שפגע בזחל המשורין שלו וביום ג' בסיון תשכ"ז (11.6.1967) מת מפצעיו". "שרת בחיל השריוןיחידה: חט' 8").

סמל מיכאל כהן ("נפל בקרב שהתחולל ברמת הגולן (גבעת האם) מפגיעת פגז בזחל"ם אשר בו נמצא". "שרת בחיל השריון יחידה: חט' 8, גד' 121").

טוראי יעקב זהר ("מצא יעקב את מותו בקרב שנערך על גבעת האם ברמת הגולן כאשר פצצת מרגמה פגעה במישרין בזחל"ם והוא עלה בלהבות". "שרת בחיל השריון יחידה: שט"ל 121 ר"מ 4 ג'").

רק על ארבעת אלו פורש, כנ"ל, שנפגעו מפגיעה בזחל"ם בו היו. על הבאים נאמר רק שנפגעו בגבעת-האם:

טוראי יוסף נטף ("ובקרב שנערך על גבעת-האם שברמת הגולן ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל". "שרת בחיל השריון יחידה: חט' 8, גד' 121").

טר"ש יעקב שווילי ("בשעת הסתערות יחידתו על רמת-הגולן, נפל בקרב שנערך בגבעת האם אשר ברמה". "שרת בחיל השריון יחידה: חט' 608").

טוראי משה מוסבי ("השתייך לחיל-ההנדסה ובקרב שנערך מעל לגבעת-האם ברמת-הגולן נפגע משה כשהוא מבצע את משימותיו תחת אש צולבת וללא הרתעה. הוא עמד בגבורה במשימות כוח-הפריצה, אשר אליו השתייך, בנטלו על עצמו תפקידים בעלי חשיבות מכרעת במערכה". "שרת בחיל הנדסה, חיל השריון יחידה: מפח"ט 265").

וישנו גם רס"ן אליעזר מירון, שלגביו לא מצאתי היכן בדיוק נהרג, רק על אופן הפגיעה ("שימש בתפקיד מפקד-צוות ונווט טילי נ"ט ... וביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), בזמן תנועה ברכב נפגע על-ידי רסיסי פגז בקרב שנערך על רמת-הגולן").

ועוד אחד, שאת שמו מצאתי ברשימה שבסוף ספרו של מייזל 'המערכה על הגולן', עמ' 428 מס' 43: רב"ט בן-ארי דוד, מס' אישי 484941, ונרשם שנפל בגבעת האם. לא מצאתי פרטים נוספים עליו.

עד שיתבהרו הפרטים אודות הזחל"ם הנ"ל, הנה ציטוט מעדותו של משה יוסף פרידמן:

תפקידנו היה לפרוץ דרך לכלים הכבדים והטנקים. כנהג טרקטור, הוטל עלי להתקדם ולהרוס את הביצורים שהעמידו הסורים על הציר ... כשחלפנו ליד גבעת האם עליה הייתה תצפית של חיילי או"ם, נפל פגז מטרים אחדים מהטרקטור שלי, שהיה חשוף לגמרי.
הפגז שנפל בסמיכות אלי עצר את ההסתערות קדימה. הטרקטור עלה עשן ומהר מאוד חשתי כי הרגליים שלי ספגו פגיעה קשה של רסיסים ... לאחר דקות ארוכות רץ אלי - תחת קרב - חובש קרבי אותו הכרתי מהיממה ששהינו בראש פינה. הוא חבש כמה מפצעיי, הזריק לי משכך כאבים ורץ לטפל באחרים ... בתוך כך, המשיכו הטנקים שלנו לחלוף על פניי בעקשנות, כשהם ממטירים אש לעבר המוצבים הסוריים, מנסים להגיע אליהם. למרות יסוריי, הייתי מלא התפעלות מאומץ ליבם של מפקדי הטנקים שמפעם לפעם הוציאו ראשם מהטנק והביטו במשקפת, תרים אחר מטרה סורית. דאגתי שאחד הטנקים שלנו ייסע וירמוס אותי מבלי להבחין בי ... המראות היו קשים. חיילים וחברים מצאו את מותם בסמוך אלי, ואני בתוך האש והעשן שוכב פצוע ומדמם. זחל"ם ישראלי שחלף בסמיכות, קיבל טיל סורי ישיר לתוכו, וכל החיילים נהרגו, בתוכם הסמג"ד שלי. הרגשה איומה. חיילים נוספים שנפגעו פיזית או נפשית מהמראות, החלו מייללים וצורחים ... לאחרי חצי שעה שנדמתה בעיני כנצח, התקרב אלי טנדר, רכב אזרחי שגויס והפך לאמבולנס צבאי, ממנו ירדו כמה חיילים שהעמיסו אותי על הטנדר, ומיד המשיכו הלאה. הבחנתי בפצועים נוספים, במצבים שונים, נמצאים עימי. נסענו במהירות לעבר תחנת האיסוף בכפר סולד.

[התייחסות לתמונה – בהמשך].

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק [התייחסות לתמונה – בהמשך].

התמונה דלהלן נדפסה בעיתון 'במחנה', בשבוע שאחרי המלחמה, מעל הכיתוב: "לפני זחל"מים של צה"ל שנפגעו עובר הטור הפורץ לרמת הסורית":

וכך היא נראית, ברורה יותר, מארכיון צה"ל:

על הצלם כתב שלמה מן:

והיה גם את סיקור כיבוש הרמה הסורית. יוסף לויטה ז"ל, כתב "במחנה" הוותיק, היה זה שהביא את התיאורים מקרב תל פאחר על-ידי גולני. הוא גם חתום על הצילום ההרואי של כוח גולני רכוב על זחל"מים החולף על-פני שני זחלים שרופים וטרקטור פגוע, שחטפו פגיעות ישירות עם תחילת הפריצה מגבעת האם.
...
יוסף לויטה, אזרח עובד צה"ל של "במחנה", שהתחום שלו היה כתבות צבע, נלווה תחילה לכוחות בסיני ולקראת סיום המלחמה עלה צפונה והיה עד לכיבוש הרמה הסורית.
...
הנה תיאור מהכתבה של לויטה על הפריצה לגולן מגבעת האם: "אנו עוזבים את הכביש המוצל ופונים שמאלה לדרך עפר המתמשכת צפונה, במקביל לרמה, כשהיא גלויה לחלוטין לעיני האויב. כאן פונה הדרך מזרחה בניצב לרמה, ואחר-כך דרומה כשהיא עוברת מעל לגשר. בכל קטעי הדרך שלפנינו עוברים ביעף כלי שריון שונים, כשהם משאירים מאחוריהם ענני אבק צהבהבים. מדי כל כמה שניות צצות ועולות בין ענני אבק אלה פטריות כהות: התותחים הסוריים מנחיתים הפגזה מרוכזת על הדרך, ובייחוד על גזרת הגשר. בזה אחר זה, ללא פקודה ואומר, אנחנו מחליפים את כובעי הטמבל שלנו בקסדות. אנשי הזחל"ם שהשקיפו עד כה קדימה בעמידה, תופסים מקומות ישיבה מאחורי המחסה היחסי של דפנות הברזל. עוד פיתול דרך ועוד פיתול, והזחל"מים נפרשים שמאלה לתוך שדה תלתן קצור. אנחנו נעצרים ליד סוללת אדמה גבוהה בקצה השדה. ופתאום שריקה חדה, כצליפה בשוט ענקים. כולנו נרכנים פנימה, משתוחחים לתוך הזחל"ם, ממתינים במתיחות איומה, אבל ההתפוצצות לא באה. 'יא חביבי, זה חתך את האנטנה', קורא מישהו תוך פורקן המתח הנורא. לא היה בדברים אלה משום הגזמה רבה: פגז הנפל פגע בשדה במרחק 15 מטר בלבד מן הזחל"ם".

התיאור שהועתק אינו מזכיר את המראה הקשה ליד גבעת האם, מיקום המיוחס לתמונה שצילם לויטה.

על התמונה הנ"ל כותב שלמה:

מבין עשרות הצילומים של כיבוש הרמה בהם נתקלתי, הצילום הזה הוא המרגש והאותנטי ביותר. שיירה של לוחמי גולני בזחל"מים העולים על הרכס. בדרך הם חולפים על פני זחל וטרקטור שנפגעו וננטשו. מעניין אם הצילום הזה בוצע ב-9 ביוני 1967, היום בו החלה המערכה על הרמה, או למחרת, והאם זוהי הדרך העולה מגבעת האם אל שרשרת מוצבי תל פאחר? העובדה שהתמונה בשחור-לבן מקנה לה מימד סוריאליסטי. היא מעבירה היטב את תמונת הקרב. הטיפוס המייגע, הריגוש, החרדה, המתח. הלוחמים מלווים במבטם את הזחל"ם שנפגע, מקבלים עדות ראשונה למערכה האלימה שהתפתחה כאן, סקרנים לגורל החיילים שהיו בכלי, מהרהרים באפשרות שגם הם ייכנסו עוד מעט למעגל האש.

בהודעה הקודמת העתקתי בשמו של נתי גולן, המספר כי הכוח עבר "מימינו" של הזחל"ם הפגוע. בתמונה המדוברת נראים הכוחות עוברים משמאלו (שמאלם, ליתר דיוק, שהרי הם שניים. מה הסיפור של הזחל"ם השני? ובאיזה מהשניים היו אנשי מחלקת החבלה? מאחוריהם נראה דחפור, עומד בצד ללא נהג). אך אולי לא דייק, הוא או רושם דבריו, ואין להתפס לקטנות.

אך מה נאמר על כך שה"עשן", אם נקרא כך למראה המטושטש מה בתמונה, נראה שהוא רק מהאבק שהעלו הזחל"מים הנוסעים, ואילו השניים הפגועים שבצד, שעל אחד מהם (לפחות) סופר כי בער, כבר אינם עשנים. גם גוויות כבר לא נראות לצידם.

בכלל, העובדה שלויטה, וגם שילון, תפסו מקום בזחל"מי הלוחמים המסתערים, אינה כה מובנת: האם לא תפסו את מקומם של לוחמי גולני שנועדו להסתערות? והרי בכמה מקומות נמסר על מחסור בזחל"מים, השוו הנמצא באשכול זה בדברי דן בייזר, מ"מ בכוח המסתער:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי dan.beiser באותה תקופה מחלקה מנתה בערך 15 עד 20 חיילים. במחלקתי היו 17 חיילים. לפני התזוזה משמורת החולה, שם היה חניון הגדוד, ניתנה פקודה להעלות 10 לוחמים בלבד לכל זחל"ם. לכן כאשר נפגע הזחל"ם ונפצעו 3 חיילים המשכנו רק 6.

לאור כל זאת יש לשקול איפוא ברצינות יתר את הספק (שהזכיר שלמה) בקשר למועד בו צולמה התמונה.

ולגבי המיקום, אולי הקטע הבא – שנראה שהוא מתהליך השיחזור [שהחל ברמת הגולן, ואח"כ נערך גם במקומות אחרים] עבור הסרט "מלחמת ששת הימים" – כפי שנראה בשניות 0.13–0.16, יוכל לתת מענה:

"סרן אבנר", החתום על המאמר "הקרב על תל-עזיזיאת" שנדפס ב'מערכות', גל' 200, יוני 1969, כותב בו בעמ' 12:

עם מעבר הגבול ליד גבעת-האם, חשו לוחמי הגדוד כי נכנסים הם ללב-לבה של המלחמה. ציר התנועה הופגז קשות, וכוסה גם באש שטוחת-מסלול שנורתה מתל-עזיזיאת, מתל-פאח'ר[*] ומבורג'-בביל. עם מעבר הגבול הבחינו הלוחמים ב-2 זחל"מים של יחידת השריון שחצתה את הגבול לפניהם, אשר נפגעו ישירות והרוגיהם עדיין היו מונחים לידם.

[*] נידון הירי ("אש שטוחת-מסלול") מתל-פאחר ידון בהודעה נפרדת. כך גם לגבי פרטים נוספים המופיעים במאמר הנ"ל ב'מערכות' ונוגעים בעניינים שנידונו באשכול זה.

שבוע טוב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק 1973, יעקב העליון בספרו 'רגל של בובה', עמ' 25: חורקים ומטלטלים עלינו בשביל התלול של "גבעת-האם". בכל שטחה בערו מדורות – עדות לפגזים שנפלו שם ... לפתע הצטמררתי כולי. טנדר דוהר במהירות, שצופרו מריע ללא הרף – צנח כלפינו ממעלה הגבעה במהירות רבה. נהגו אותת לנו בידו לפנות את הדרך. הוא חלף. עקבתי אחריו במבטי. ראיתי שהוא גדוש באלונקות שעליהן פצועים. אלה היו הפצועים הראשונים שראיתי מאז התחילו כאן הקרבות. ככל שהתקדמתי, הפכו לחזיון נפוץ יותר. שכבו בצדי הדרך על אלונקות, או על הקרקע. כתמי-דם גדולים פשוטו במדיהם – ופניהם מעונות ... הגענו לפסגת הגבעה שהיתה חשופה אל מוצבי הסורים. השביל שפולס זה עתה בידי דחפורים, היה צר מאוד. מחציתו תפס זחל"ם שבער כאבוקה אדומה וגדולה. מתוך הלהבות התעופפו גושים גדולים, הפגזים שהתפוצצו מחמת החום. נדמה היה לי שגויה מונחת לידו. קרבתי אליו. הייתי מוכרח לנסוע כמעט צמוד ללהבות, כדי שאוכל להמשיך בדרכי. נכנסתי אל תוך הצריח, כדי שהאש לא תתפוס בי וכדי שזיקוקי-הפגזים לא יפגעו בי. כשעברתיו, נשמתי לרווחה. העפתי בו מבט כאוב אחרון. חרה לי לראות את הזחל"ם בגסיסתו.

כעת ראיתי שתיאור זה קדם ונדפס חמש שנים לפני זה, ב-68', בכתבתו של העליון ב'מעריב' ("חזרתי אליך תל-פאחר"), קצת בשינוי:

המנועים גנחו במעלה גבעת-האם. בכל שטחה התלקחו מדורות, עדות לפגזים שנפלו פה ... פתע התחלתי לראות את האלונקות והשמיכות בצידי הדרך. פצועים חמוצים מדם שכבו בהן. פניהם היו מעונות ...
הגענו לפסגת הגבעה. השביל שפולס זה עתה היה צר מאד. מחציתו תפס זחל בוער. זכור לי שגוויה היתה מונחת לידו. הייתי מוכרח לנסוע כמעט צמוד ללהבות. הטלתי עצמי לתוך הצריח כדי לא להיות טרף לזיקוקי הפגזים, וכשעברתיו, נשמתי לרווחה והעפתי מבט אחורה.
מראה הזחל שהיה לגרוטת-מתכת זיעזע בי משהו. מפלצות-הפלדה הללו שהיית עמן שנים רבות, יוצרות לעצמן נשמה בדמיונך. חרה לי לראות את הזחל"ם בעלבון גסיסתו. שנאתי את מי שהביאו לעיוות זה.

[המשפט האחרון הושמט מהספר כנראה מפני סיבה צודקת: מישהו קלט כי מראה גווית אדם (גם אם רק אחת. כבר לא "שמיכות", שתפקידן במקרים כאלו לכסות גוויות) אמור לזעזע יותר מאשר אבדן ה"נשמה" של הזחל ועיוות "עלבון גסיסתו"].

ארבעת חיילי "התותחנים" הם חיילי החטיבה לכל עניין ודבר, גדוד 334 - הרעם בזמנו היה שייך לחטיבה וכל חיילי גדוד זה עברו את הטירונות כפי שעברו כל חיילי החי"ר ב- "בן עמי", ולאחר מכן הטירונות החיילית נמשכה בגדודי החטיבה.
גדוד 334 היה גדוד של מרגמות 120 מ"מ על זחלמים (מרגמות מתנייעות) אשר היווה גדוד סיוע לחטיבה, וכך השתתף באימוני החוף, הקיץ וכיו"ב, כולל אחזקת קוו הן בכלים ולעיתים אף כחיילי חי"ר - ביצוע מארבים באלמגור - מול מוצב השפך, לאורך הירדן מול כפר רופין, בתל קציר ועוד.
גדוד 334 היה במשך שנים גדוד סודי ונחשף לראשונה במצעד בחיפה (1965) אך ללא תג החטיבה, מאחר וצהל לא היה מעוניין לחשוף את שיוכו של הגדוד, כך מצאתי צילומי הגדוד בבנין "החזית המערבי" של הסורים שמצפון לקוניטרה (ממזרח לחווה החקלאית).
כל סוללה למעשה סייעה לגדוד כך סוללה א' סייעה לגדוד 13, סוללה ב' לגדוד 51, וסוללה ג' לגדוד 12, כאשר מפקד הסוללה שהינו הקש"א לצורך עניין זה צמוד למג"ד גדוד החי"ר ומסיעע לו בהפעל הסוללה ובטיווח.
ארבעת החיילים מהתותחנים שצויינו נקברו בבית הקברות בנהריה ולאחר מכן הועברו לבית הקברות באזור מגוריהם, כך שפסקל שלמה הי"ד נקבר בנהריה ולא בבארי כפי שמאן דהו ציין זאת ורק לאחר מכן נקבר בקרית שאול.
עלי לציין כי רק לאחרונה ולאחר "מאבק" הועלה באתר גולני שבאינטרנט גדוד הרעם - 334, אשר גם באתר צויין חלקו "הקרחוני" בפעילותו בחטיבה.

אבי,

תודה על המידע.

קראתי בעניין, את תגובתך זו המופיעה שוב בהמשך השרשור בכותרת:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אבי מ תיקון טעויות שצויינו בשרשור

וגם את הגירסה הקודמת שבהמשך השירשור:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אבי מ אי דיוקים ועובדות ארבעת "התותחנים" הינם מגדוד 334 - גדוד הרעם, גדוד סיוע של חטיבת גולני אשר השתייך לחטיבה, דהיינו חיילים אשר עברו טירונות בחטיבה כפי ששאר הטירונים עברו את הטירונות בחטיבה ולאחר מכן "השלמת" הטירונות הגדודית, כך חיילי התותחנים הללו עברו את ההשלמה החיילית בגדוד. גדוד זה - 334 (מרגמות 120 מ"מ על זחלמים) נחשף רק במצעד שנערך בחיפה אך הופיע עם תג אחר מאחר והיה עדיין "סודי" ולא רצו לפרסמו כגדוד של החטיבה, כך כל סוללה סייעה לגדוד בחטיבה, סוללה א' לגדוד 13, סוללה ג' לגדוד 12 וסוללה ב' לגדוד 51. את הצילומים (שבוצעו כנראה ע"י מרגל) של הגדוד לראשונה מצאתי בבנין "החזית המערבית" של הסורים שמצפון לקוניטרה (ממזרח לחוה החקלאית). כל אימון קיץ/חורף וכיו"ב, השתתף הגדוד באימונים אלה, ואף תפס את הקו, הן בסיוע ארטילרי, ולעיתים אף כחיילי חי"ר לכל עניין ודבר, כולל מארבים לאורך הגבול הצפוני (מטירת צבי לקיבוץ דן ודפנה). ארבעת החללים של הגדוד שצויינו לעיל נקברו באופן זמני בבית הקברות בנהריה ולא כפי שמאן דהו ציין בבארי בדרום, ורק מאוחר יותר הועברו לבית הקברות שבאזור מגוריהם, כך שכל מה שנכתב על קבורתו של פסקל שלמה הי"ד לגבי קבורה זמנית בבארי אינו נכון ואינו מדוייק.

ושוב: תודה.

לטובת הקוראים, אציין שדבריך מוסבים על הקטע הבא (בהודעתי הראשונה):

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק עוד מצאתי שם 4 חללים מהתותחנים: דוד הנדלר, וילהלם ברקוביץ [באתר 'יזכור' נרשם שהוא מגולני. שמו מונצח גם באתר 'גולני' אך נרשם שם ששירת בתותחנים וככזה הוא מונצח גם באתר התותחנים], נסים זעירא [אף עליו נרשם ב'יזכור' שהוא מגולני, אליה שוייך עם גיוסו, ולכן נרשם גם באתר 'גולני' וגם באתר התותחנים] ושלמה פסקל [עליו מסופר ב'יזכור': "עוד הוא בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים והוא נמצא אז במטעי קיבוץ דפנה; וביום הששי לקרבותיה, הוא ב' בסיון תשכ"ז (10.6.1967), נפל בהתפוצץ הזחל"ם אשר בו שירת בתפקיד בסגן מפקד-הצוות. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול" – ובארי הלא הוא בדרום, סמוך לעזה, ובבית הקברות שבו נקברו חלק מחללי הקרבות בסיני. ואילו באתר התותחנים נרשם לגביו: "מקום נפילה: קיבוץ דפנה באזור הגליל" – ובתיאור נפילתו מסופר: "בפרוץ מלחמת ששת הימים היחידה של שלמה יצאה מאזור קיבוץ "דן" ו"דפנה" ונלחמה בחזית הסורית ברמת הגולן. שלמה נלחם בחזית של מוסא קליין [מג"ד גדוד ברק מגולני שנפל בתל-פאחר]."].

ואוסיף:

על דוד הנדלר נכתב ב'יזכור' (ושם שהוא מחיל תותחנים): וביום הששי לקרבותיה, הוא ב' בסיון תשכ"ז (10.6.1967), נפל במטעי קיבוץ דפנה כשמטרת המבצע היתה כיבוש הרמה הסורית; הזחל"ם, אשר בראש צוותו עמד דויד, התפוצץ בעמדה - וכך מצא דויד את מותו.

על נסים זעירא נכתב: וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל בחורשת פרדס חורי אשר ברמת הגולן. נסים היה קשר בסוללת מרגמות כבדות אך תוך כדי הפגזה כבדה נותק הקו הטלפוני שבין הסוללות; למרות ההפגזה הבלתי פוסקת קפץ נסים ממחסהו כדי לתקן את קו הטלפון ובשעת עבודתו נפל מפגיעה ישירה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה. נסים הוכיח גבורה למופת בשעת לחימתו וצוין לשבח על ידי אלוף פיקוד הצפון על אומץ לב ודביקות במטרה.

על וילהלם ברקוביץ נכתב: בפרוץ מלחמת ששת הימים נשלח עם גדודו לצפון ובמטעי קיבוץ דפנה נפגע בקרב מהתפוצצות פגז סורי בתוך הזחל"ם, ויומיים לאחר מכן, ביום כ"ט באייר תשכ"ז (8.6.1967) הוא היום השלישי לקרבות, מת מפצעיו.

ועל שלמה פסקל נכתב: פרצה מלחמת ששת הימים והוא נמצא אז במטעי קיבוץ דפנה; וביום הששי לקרבותיה, הוא ב' בסיון תשכ"ז (10.6.1967), נפל בהתפוצץ הזחל"ם אשר בו שירת בתפקיד בסגן מפקד-הצוות.

הי"ד.

ובאשר לאתר גולני, כנראה שמפעיליו חושבים שגדוד המכמ"ת עדיין סודי, ולפיכך אינם מציגים אותו בעמוד הראשון. מזל שיש את גוגל, שנתן את הקישור. את שמות הארבעה הנ"ל לא מצאתי שם ברשימת החללים, כך שעדיין יש לך על מה להאבק.

וכעת, ברשותך, כמה שאלות:

משה הראל, הקש"א שהצטרף למג"ד 12, היה מפקדה של סוללה ג'?

זח"ל המרגמות שנפגע ליד התל, השתייך לגדוד הנ"ל? מי נפגע בו ומה עלה בגורלו? (כאן ציטטתי מספרו של יעקב העליון בעניינו, שנקב בשמות ארבעת חללי השריון, והוסיף: "גם החבר'ה מזחל-המרגמות? נורא, איך זה קרה?", ואח"כ כתב: "שבעה הרוגים ... שעות ספורות לפני כן, בבוקר יום ששי, פיטפטו יחד בעליזות ... בערב נפקד מקומם של שבעה מן החיים. ... שבעה הלכו", ואחר כתבתי: לא ברור מדוע העליון מדבר על שבעה חללים מפלוגתו (למרות שלפועל הוא נוקב בשמות ארבעה בלבד), בשעה שידוע רק על חמישה. החמישי, שאת שמו לא הזכיר העליון, הוא יצחק רביבו, שעליו נכתב באתר יזכור: "נפל בקרב שנערך בתל-אל-פאחר, כשנפגע בתוך הזחל"ם". כנראה שהוא אחד "החבר'ה מזחל-המרגמות" שהזכיר העליון. ייתכן והשריפה בזחל"ם, והדיווח על "2 נעדרים", גרמו לבלבול בתקופה הראשונה שאחרי המלחמה. וראו בהודעות שבהמשך).

במה זכתה חטיבת גולני בסיפוח של גדוד מרגמות 120, דבר שלא זכתה לו חטיבת הצנחנים שלחמה בירושלים (למרות שכידוע, מילות השיר של יורם טהרלב: "מול בונקרים מבוצרים, ומרגמות 120", לא התאימו לכוחות הלוחמים שם).

ועוד: האם ידוע לך מה הסיפור של המרגמות שנפלו על גדוד 12?

ואם כבר, אז כבר: מצאת עוד צילומים מעניינים אצל הסורים?

לגבי המרגמות:
זחל המגמות שנפגע היה, לפי סיכומו של נמיר, דגם ג'. זחל דגם ג' הינו זחל"ם החמוש במרגמה 81 מ"מ. מרגמה כאמור היתה תקנית בגדודי הטנקים (אחת לכל פלוגה). לכן סביר כי המדובר בזחל"ם של השריון. עובדה כי גם יעקב העליון מתייחס לחללי זחל"ם המרגמות.
בקשר לגדוד 334: לכל חטיבת חי"ר, חיר"ם וחטיבה ממוכנת, היה גדוד 120 מ"מ אורגני. לחלקן היתה בנוסף גם סוללה 120 מ"מ נוספת לכל גדוד (למשל לחטיבה 10).

.

1 - משה הראל אכן היה הקש"א - המסו"ל של סוללה ג'.
2 - הזחל"מ עם המרגמה שמציי העליון אינו קשור לגדוד 334, לא ידוע לי ולהערכתי מרגמות אחרות של 120 מ"מ לא היו בזמנו לצה"ל בסדיר. כך שהנפגעים שציין העליון אינם רלוונטיים לגדוד 334.
3 - במלחמה זו - ששת הימים, לא ראיתי לפחות בגזה הצפונית בה הייתי מרגמה 120 מ"מ אחרת על זחל"מ, כך שלא ברור לי על מה מסתמך העליון.
4 - אם אינני טועה כל החללים האחרים מהגדוד (334) שציינת מופיעים בתיקי יזכור באתר ההנצחה של גולני, אך לא בדקתי באינטרנט, ואם אינם מופיעים כחללי החטיבה, זה רק מצביע על אזלת יד של עורכי האתר וחבל שזה כך.
5 - דוד הנדלר הי"ד ושלמה פסקל הי"ד, שניהם נהרגו בפיצוץ של הזחל"ם בסמוך לקיבוץ דפנה, במקום הוצבה אדנרטה לזכרו של שלמה פסקל הי"ד.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אבי מ 2 - הזחל"מ עם המרגמה שמציין העליון אינו קשור לגדוד 334, לא ידוע לי ולהערכתי מרגמות אחרות של 120 מ"מ לא היו בזמנו לצה"ל בסדיר. כך שהנפגעים שציין העליון אינם רלוונטיים לגדוד 334. 3 - במלחמה זו - ששת הימים, לא ראיתי לפחות בגזרה הצפונית בה הייתי מרגמה 120 מ"מ אחרת על זחל"מ, כך שלא ברור לי על מה מסתמך העליון.

ראה בדברי הכותב מעליך (b.a) שמדובר בזחל דגם ג' החמוש במרגמה 81 מ"מ, שהיתה תקנית בגדודי הטנקים, אחת לכל פלוגה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אבי מ 5 - דוד הנדלר הי"ד ושלמה פסקל הי"ד, שניהם נהרגו בפיצוץ של הזחל"ם בסמוך לקיבוץ דפנה, במקום הוצבה אנדרטה לזכרו של שלמה פסקל הי"ד.

שניים נהרגו באותו פיצוץ ובמקום הונצח רק אחד?

ומה עם שני האחרים (ברקוביץ וזעירא הי"ד) שהוזכרו?

[בהזדמנות זו אפנה תשומת לבך לשתי הודעות שהופנו אליך וייתכן וטרם ראית: על המג"ד וסיום הקרב, ועל גולני בזעורה]

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק אהרן ורדי, מ"פ פלוגה א', שהסתער ביחד עם עוד תריסר לוחמים על צדו הדרומי של המוצב ורובם נפגעו. מפקד נוסף, קצין בשם אלכסנדר קרינסקי שהצטרף לאותה פלוגה, הסתער אף הוא, לפי פקודה מאהרן, עם עוד 12* לוחמים אחרים על צדו הצפוני של המוצב. *) ידיעה זו לקחתי מספרו של שמשי, עמ' 98, בסיפורו של אהרן: "אמרתי לאלכס (רס"ן שהצטרף לפלוגה שלי), שיתקוף עם 12 לוחמים את החלק הצפוני של היעד ואני אתקוף עם 12 לוחמים את החלק הדרומי שלו." [הסתערותו של אהרן בראש תריסר לוחמים פורסמה גם במקורות קודמים, כמו בעיתון 'מעריב' מה-6 ביולי 67': "נזכר סגן אהרן, מפקד פלוגה ב'ברק' ... התברר לי שרק 25 איש נותרו מכל הפלוגה. היתר היו פגועים. חילקתי את הלוחמים לשניים, מחציתם בידי רב-סרן אלכס ומחציתם בפיקודי. עלינו על היעד הדרומי עם 12 איש בסך הכל במקום כל הפלוגה." - ולפי זה, בכוח אחד היו 12 לוחמים ובשני 13]. אך במפה שבאטלס כרטא, תיבה 8, מסופר: "11 חיילים בפיקוד א' קרינסקי".

בכתבתו של דוד מושיוב ב'דבר', 23 ביולי 67', מסופר: "על פלוגתו של סגן אהרן (בן משק יפעת) הוטל לכבוש את המוצב של תל-פאחר. תוך כדי תנועת הכוח, במרחק 600 מטר מהיעד, נפגעו שלושה מתוך שבעה זחלמים בפיקודו, אולם הכוח המשיך לנוע. לפני היעד קיבל אהרן מהמג"ד פקודה לתקוף רגלי. היו אז ברשותו 25 חיילים בכושר לחימה, השאר נפגעו. אהרן חילק אותם לשניים. אלכס ז"ל קיבל 13 חיילים, והוא בעצמו לקח 12".

כותרת הקטע הזה בכתבה היא: "12 נגד 50", אך בפנים הכתבה לא מוסבר מניין הנתון 50 – ראו להלן.

אכן, עבודת מחקר מרשימה ביותר.

הערה אחת (ואולי סיוע קטנטן במחקר...): משום מה, לא מצאתי ב"רשימת ה-30" את שמו של דוד שירזי ז"ל שנפל בקרב תל-פאחר, ואף עוטר בעיטור הגבורה על חלקו בקרב זה.

צודק! תודה! התנצלות: שמו של דוד שירזי "ברח" לי בעריכת הרשימה, אינני יודע איך, למרות שהוא מופיע בתמונת האנדרטה, זו שבה 23 השמות שצילומה לעיל.
אוקיי, אז יש לנו ברשימה 31 שמות.
זהו? מהיכן המס' 32 ו-34?

ועדיין איני יודע את המס' המדוייק של נופלי קרב תל-פאחר,

האם 31, אשר שמותיהם נמנו למעלה באשכול זה, או שמא 32 או 34 - כמופיע במקורות אחרים.

מי ידע להשיב?

מסיר את הכובע על היוזמה והדבקות במשימה המקודשת שבהנצחת שמות הנופלים.

קטונתי מלעזור לך- אלו הפרטים שליקטתי משני הספרים ה"רשמיים" של החטיבה ("כומתה חומה" ו"גולני שלי"):

- בשני הספרים צויין המספר 34 חיילי וקציני החטיבה.

אלו הם שמות הנופלים ב9 ביוני, ע"פ דף היזכור (לפי סדר א'-ב', ללא שיוך גדודי וללא מקום נפילה):
טור' אהרוני יאיר.
טר"ש ברוך יוסף.
טור' גבריאל יוסף.
רב"ט דוד-זאדה שלמה.
טור' דרימר משה.
סמל הרטמן אלימלך.
טור' זבדי יואל (דב).
טור' חובן הירש-צבי.
טור' יצחקיאן אפרים.
טור' ירון יעל.
רב"ט כהנא יגאל.
רב"ט ליבו יוסף.
סמל מנצור יוסף. (תל-עזזיזאת).
טור' נחמיאס משה.
סגן סגל שלמה.
סרן סולוביץ' אברהם.
רס"ן פז צבי.
רב"ט פינקס משה.
רב"ט צוקרמן אברהם-ברוך.
רב"ט קילמן יוסף.
סא"ל קליין משה.
רס"ן אלכסנדר קרינסקי.
רב"ט קרקולי ששון.
סמל רוזנבלום אלטר.
סמל רייס יוסף-חיים.
סמל רימון אברהם.
סמל שוחט שמואל.
טור' שוקרון אמנון.
רב"ט שטיגליץ אליהו.
טר"ש שירזי דוד.
סרן תשבי מיכאל.

(שמות שמופיעים עם קו תחתון הם שמות שמופיעים ברשימות ה"אחרות" שלך ולא בהודעה הפותחת)

31 במספר, מהחטיבה בלבד.

הגרסא הרווחת היא שבקרב על תל-עזזיזאת נפל לוחם אחד (ע"פ הדברים שהבאת סמל מנצור יוסף) ונפצעו שלושה, עם כי, שוב, ע"פ מה שהבאת ניתן להניח כי גם אמנון שוקרון נפל שם ("אחד ממעוזי האויב החזקים שהיו מטרד ליישובי הסביבה" זה קלאסי ל"מפלצת" וגם הפרט של "כיבושו המהיר").

לכן פחות מנצור יוסף, רייס יוסף, צבי הירש (שכלל לא מופיע בדפי היזכור החטיבתיים) ושמואל שוחט זה 28 מהחטיבה, עם אמנון שוקרון ויאיר אהרוני בסימן שאלה לגבי מקום נפילתם- 26.

כמו-כן האם ידוע על "אירועים" אחרים ב9 ביוני בהן החטיבה הייתה מעורבת שאפשר לשייך אליהן נופלים אחרים?

השמות ברשימה שלך שאינם מופיעים ברשימה שלי (שכאמור מבוססת רק על נופלי חטיבת גולני):
אברהם אמר (שריון).
אפרים אפשטיין (שריון).
מולכו יוסף (שריון).
אביטן יעקב (ראה למטה).
רביבו יצחק (שריון).
מישאל לוי (שריון).

עם יעקב אביטן לחטיבה זה 27/29 פלוס חמשת נופלי השריון זה 32/34 (כאמור עם שני נופלי החטיבה בסימן שאלה).


{ההנחות שעולות לי הן שחיילים שנפצעו בקרב ונהרגו כתוצאה מכך לאחר מס' ימים או חודשים הונצחו ע"פ תאריך הפטירה- משום מה (סביר פחות) או שיש פשוט טעות במינוח/הגייה, בקרב נהרגו 34 קצינים ולוחמים, 30/31/מספר אחר שאולי נזכה לגלות, מתוכם מהחטיבה (סביר יותר).

כמו-כן מציע לערוך את הרשימה המקורית (או ליצור חדשה) עם השמות שנוספו לאורך הדרך, אלו שאומתו כבר ואלה שיאומתו, כדי לעשות קצת סדר בבלאגן (את ההודעה הנוכחית ערכתי לפחות 5 פעמים בזמן כתיבתה ואני ממשיך לערוך כל הזמן...היות ובחלק מהשמות נתקלתי בחלקים אחרים של הודעותייך).}
*הגיגים לפני העריכה האחרונה בה ייתכן והגענו למס' המקובל- 34*

רס"ל אימברן ליאון (שמופיע על האנדרטה ולא ברשימתך) היה פקוד של אבי בגדוד 12 (לפני המלחמה), לא הבנתי מה דינו היות והוא לא ברשימה אבל אשאל את אבי אם הוא יודע איפה נפל (בדף היזכור של החטיבה כתוב 5/6/67).

כמו-כן מה דינו של רב"ט אביטן יעקב שמופיע על האנדרטה וברשימות אך ע"פ דפי היזכור החטיבתיים נפל ב19/6/67?
(לאחר חיפוש בגוגל- באתר האינטרנט של החטיבה הוא רשום כמי שנפל ב9 ביוני, מכאן האפשרויות שישנן שגיאות בתאריכי הנפילה בספר ולכן ייתכן ואנחנו "מפספסים" אנשים, או חיזוק לטענה שישנם אנשים שנרשמו ע"פ תאריך הפטירה ולא ע"פ תאריך הקרב בו נפגעו).

יישר כוח אמרתי כבר?

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

היות והמשכתי לערוך את ההודעה גם חצי שעה לאחר שסיימתי את הגרסא הראשונית הינה הודעה סופית (לביינתים):

מסיר את הכובע על היוזמה והדבקות במשימה המקודשת שבהנצחת שמות הנופלים.

קטונתי מלעזור לך- אלו הפרטים שליקטתי משני הספרים ה"רשמיים" של החטיבה ("כומתה חומה" ו"גולני שלי"):

- בשני הספרים צויין המספר 34 חיילי וקציני החטיבה.

אלו הם שמות הנופלים ב9 ביוני, ע"פ דף היזכור (לפי סדר א'-ב', ללא שיוך גדודי וללא מקום נפילה):
טור' אהרוני יאיר. (לא ברור)
טר"ש ברוך יוסף.
טור' גבריאל יוסף.
רב"ט דוד-זאדה שלמה.
טור' דרימר משה.
סמל הרטמן אלימלך.
טור' זבדי יואל (דב).
טור' חובן הירש-צבי (ראוויה).
טור' יצחקיאן אפרים.
טור' ירון יעל.
רב"ט כהנא יגאל.
רב"ט ליבו יוסף.
סמל מנצור יוסף. (תל-עזזיזאת).
טור' נחמיאס משה.
סגן סגל שלמה.
סרן סולוביץ' אברהם.
רס"ן פז צבי.
רב"ט פינקס משה.
רב"ט צוקרמן אברהם-ברוך.
רב"ט קילמן יוסף.
סא"ל קליין משה.
רס"ן אלכסנדר קרינסקי.
רב"ט קרקולי ששון.
סמל רוזנבלום אלטר.
סמל רייס יוסף-חיים. (דרדרה)
סמל רימון אברהם.
סמל שוחט שמואל. (דרדרה)
טור' שוקרון אמנון. (לא ברור)
רב"ט שטיגליץ אליהו.
טר"ש שירזי דוד.
סרן תשבי מיכאל.

(שמות שמופיעים עם קו תחתון הם שמות שמופיעים ברשימות ה"אחרות" שלך ולא בהודעה הפותחת)

31 במספר, מהחטיבה בלבד.

הגרסא הרווחת היא שבקרב על תל-עזזיזאת נפל לוחם אחד (ע"פ הדברים שהבאת סמל מנצור יוסף) ונפצעו שלושה, עם כי, שוב, ע"פ מה שהבאת ניתן להניח כי גם אמנון שוקרון נפל שם ("אחד ממעוזי האויב החזקים שהיו מטרד ליישובי הסביבה" זה קלאסי ל"מפלצת" וגם הפרט של "כיבושו המהיר").

לכן פחות מנצור יוסף (תל-עזזיזאת), רייס יוסף (דרדרה), צבי הירש (ראוויה) ושמואל שוחט (דרדרה) זה 27 מהחטיבה, עם אמנון שוקרון ויאיר אהרוני בסימן שאלה לגבי מקום נפילתם- 25.

כמו-כן האם ידוע על "אירועים" אחרים ב9 ביוני בהן החטיבה הייתה מעורבת שאפשר לשייך אליהם נופלים אחרים?

השמות ברשימה שלך שאינם מופיעים ברשימה שלי (שכאמור מבוססת רק על נופלי חטיבת גולני):
אברהם אמר (שריון).
אפרים אפשטיין (שריון).
מולכו יוסף (שריון).
אביטן יעקב (ראה למטה).
רביבו יצחק (שריון).
מישאל לוי (שריון).

עם יעקב אביטן לחטיבה זה 26-28 פלוס חמשת נופלי השריון זה 31-33 (כאמור עם שני נופלי החטיבה בסימן שאלה).

אגב, לא שזה אומר הרבה- אני גדלתי עם המספר 33 ואם אני זוכר נכון זה גם המספר שהופיע באתר ההנצחה לפני החידוש שבוצע בו.


{ההנחות שעולות לי הן שחיילים שנפצעו בקרב ונהרגו כתוצאה מכך לאחר מס' ימים או חודשים הונצחו ע"פ תאריך הפטירה- משום מה (סביר פחות) או שיש פשוט טעות במינוח/הגייה, בקרב נהרגו 34 קצינים ולוחמים, 30/31/מספר אחר שאולי נזכה לגלות, מתוכם מהחטיבה (סביר יותר).

כמו-כן מציע לערוך את הרשימה המקורית (או ליצור חדשה) עם השמות שנוספו לאורך הדרך, אלו שאומתו כבר ואלה שיאומתו, כדי לעשות קצת סדר בבלאגן (את ההודעה הנוכחית ערכתי לפחות 5 פעמים בזמן כתיבתה ואני ממשיך לערוך כל הזמן...היות ובחלק מהשמות נתקלתי בחלקים אחרים של הודעותייך).

רס"ל אימברן ליאון (שמופיע על האנדרטה ולא ברשימתך) היה פקוד של אבי בגדוד 12 (לפני המלחמה), לא הבנתי מה דינו היות והוא לא ברשימה אבל אשאל את אבי אם הוא יודע איפה נפל (בדף היזכור של החטיבה כתוב 5/6/67).

כמו-כן מה דינו של רב"ט אביטן יעקב שמופיע על האנדרטה וברשימות אך ע"פ דפי היזכור החטיבתיים נפל ב19/6/67?
(לאחר חיפוש בגוגל- באתר האינטרנט של החטיבה הוא רשום כמי שנפל ב9 ביוני, מכאן האפשרויות שישנן שגיאות בתאריכי הנפילה בספר ולכן ייתכן ואנחנו "מפספסים" אנשים, או חיזוק לטענה שישנם אנשים שנרשמו ע"פ תאריך הפטירה ולא ע"פ תאריך הקרב בו נפגעו).}
*הגיגים לפני העריכה האחרונה בה ייתכן והגענו למס' המקובל- 34*

אם תרצה אוכל להפנות אותך ליום טוב חזן, מנהל אתר ההנצחה של גולני (שאמון גם על חלק, לפחות ,מהחידוש של אתר תל-פאח'ר) והנושא קרוב מאוד לליבו מן הסתם, אני בטוח שהוא יותר מישמח לעזור במשימה חשובה זו.

יישר כוח אמרתי כבר?

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 ...מנהל אתר ההנצחה של גולני (שאמון גם על חלק, לפחות, מהחידוש של אתר תל-פאח'ר) והנושא קרוב מאוד לליבו מן הסתם, אני בטוח שהוא יותר מישמח לעזור במשימה חשובה זו.

עד שמישהו שיודע בצורה ברורה לנקוב במס' החללים שנפלו בקרב תל-פאחר (ולא רק מגולני) יכתוב כאן דברים ברורים, אודיע שבינתיים גיליתי שהנושא אינו ברור כלל גם ב"חלונות הגבוהים":

בתוכנית רדיו שנשאה את השם 'הרמה של המדינה' (הוקלטה ושודרה ברשת ב' בשנת 2007. באתר האינטרנט של רשות השידור יש אפשרות להאזין לשידור חוזר משנת 2008) ניתן לשמוע את אחד ממומחי ההיסטוריה של צה"ל מסכם את הקרבות: [דקה 34:40] "גדוד 13 של גולני אשר תקף את תל פאחר, הוא נתקל בהתנגדות מאד קשה כיון שהחליטו על הסתערות חזיתית שם ... [דקה 38:28] תוך שעות ספורות הצליחו לכבוש את תל פאחר. הדבר הזה עלה בדמים מרובים ולמעלה מ-40 הרוגים היו לגדוד בקרב הזה."

[בדקה 50:27 אומר מגיש התוכנית קובי ברקאי:] "ועוד תיקון אחד קטן לפני החדשות: לשמור את ההיסטוריה של גולני חייבים, צילצלו ואמרו שגדוד 12 לחם בתל פאחר, גדוד 12 של גולני."

כנראה שאיש לא התקשר להעיר על מס' ההרוגים הגבוה בו נקב המומחה.

עד שיגיעו פרטים נוספים ומדוייקים, הנה שוב רשימת הנופלים (כולל השם שנשמט בהודעתי הראשונה):

1. אברהם אמר

2. אברהם סולוביץ

3. אברהם רימון

4. אברהם ברוך צוקרמן

5. אלטר דוב, רוזנבלום

6. אליהו שטיגליץ

7. אלימלך הרטמן

8. אלכסנדר קרינסקי

9. אפרים אפשטיין

10. אפרים יצחקיאן

11. דוד שירזי

12. יגאל כהנא

13. יואל דוב זבדי

14. יוסף ברוך

15. יוסף גבריאל

16. יוסף לייבו

17. יוסף מולכו

18. יוסף קילמן

19. יעקב אביטן

20. יצחק רביבו

21. ירון יעל

22. מיכאל תשבי

23. מישאל לוי

24. משה דרימר

25. משה נחמיאס

26. משה פינקס

27. משה קליין

28. צבי פז (גולדה)

29. שלמה דוד-זאדה

30. שלמה סגל

31. ששון קרקוקלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק בתוכנית רדיו שנשאה את השם 'הרמה של המדינה' ... ניתן לשמוע את אחד ממומחי ההיסטוריה של צה"ל מסכם את הקרבות: [דקה 34:40] "גדוד 13 של גולני אשר תקף את תל פאחר ... [בדקה 50:27 אומר מגיש התוכנית קובי ברקאי:] "ועוד תיקון אחד קטן לפני החדשות: לשמור את ההיסטוריה של גולני חייבים, צילצלו ואמרו שגדוד 12 לחם בתל פאחר, גדוד 12 של גולני."

בעיתון האינטרנט של קיבוץ גבע, אפריל 2010, כותב דנדי [דן ידין] על תולדות גדוד 13, בין היתר:

"במלחמת ששת הימים לקח חלק הגדוד בעיקר בשלבים המאוחרים יותר לכיבוש תל פאחר ותל עזזיאת".

לא מצאתי מקור נוסף לידיעה זו.

עוד פרט "קטן", שכמדומני לא מוזכר תמיד בנידון הגדוד שכבש מוצב מבוצר כתל-פאחר, והוא, שהיו בין שורותיו לוחמים צעירים מאד. כך לדוגמא נמצא בכתבה של אהרן דולב, 'מעריב' 13 בדצמבר 68', על שכונת עמק-הזיתים שבפרוזדור ירושלים: "לאפרים יצחקיאן טרם מלאו תשע-עשרה שנים, כאשר, בקרב על תל-פאחר, נפל בכדורי הסורים, בחפותו, בדבקות עילאית, על נסיגת חבריו."

[בקשר להצטיינותו בקרב נמצא באתר יזכור ובאתר הגבורה (הציטוט דלהלן מהראשון): "נולד בשנת תש"ח (1948) [בשונה מרישום חיילים אחרים הרשומים ביזכור, לא מופיע כאן תאריך לידה מדוייק] ... פרץ אפרים ליעד עם החוליה הראשונה תחת אש האויב, אשר ממנה נפגעו רבים מחיילינו. הוא בכל זאת המשיך בטיהור התעלות ואחר כך יצא לשטח פתוח, שוב תחת מטר אש, כדי להציל פצועים – ואז, בשעת חילוץ חבר, נפל."]

חיפה על "נסיגת" חבריו?
מי בדיוק נסוג שם?

.

צודק, ובדיוק מהסיבה הזאת מצאתי לנכון להוסיף ציטוט [ ] "בקשר להצטיינותו בקרב". ייתכן ודולב, או מי שסיפר לו, התכוון לחילוץ הפצועים והסגתם לאחור. וגם אם לא, אין בזה חדש, שהרי כבר צוטטו למעלה "שמועות" שונות שאינן רחוקות בהרבה מרוח "נסיגה".

על האנדרטה מופיעים מספר חיילי גולני מסופחים לגדוד 12 שנהרגו.
אחד בוודאות= אליעזר מוסקוביץ' את שמו אני יודע מאחר והוא היה מבוגר ממני בשנתיים והיה שכן שלי. ראיתי את שמו בתל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי gutman76 על האנדרטה מופיעים מספר חיילי גולני מסופחים לגדוד 12 שנהרגו. אחד בוודאות= אליעזר מוסקוביץ' את שמו אני יודע מאחר והוא היה מבוגר ממני בשנתיים והיה שכן שלי. ראיתי את שמו בתל.

יש להדגיש שכוונתך לאנדרטה המרכזית של חללי הגדוד ונספחיו, זו שכבר הוזכרה (בצירוף תמונה וקישור לתמונות נוספות) בהודעתי הראשונה באשכול זה [כאשר משום מה כתבת את הודעתך כתגובה להודעתי שעסקה ברישום שמות נופלי תל פאחר בלבד], אנדרטה שבה 60 שמות [ובהודעה הראשונה גם ציטוט מקורות שהשתבשו במס' השמות, כמו גם ציון שני שמות שחסרים בה, מפני סיבה שטרם הובררה].

שמו של תושב רשפון שהזכרת מאויית על האנדרטה ובאתר יזכור: מושקוביץ, והוא נפל בראשית הקרב במחנה הבניאס, למחרת הקרב על תל פאחר. תנצב"ה.

נכון מושקוביץ אנחנו קראנו לו מוסקוביץ הוא נקבר ברישפון אבל התגורר בנוף ים שכונה של הרצליה. בילדותו המשפחה גרה ברישפון.

ותודה.

רב"ט יעקב אביטן היה בפלוגה א' של ורדי.
אין שום ספק שנפל בתל פאחר.
העלתי תמונה בה הוא מופיע.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי dan.beiser רב"ט יעקב אביטן היה בפלוגה א' של ורדי. אין שום ספק שנפל בתל פאחר. העלתי תמונה בה הוא מופיע.

כחודש ומשהו עברו מאז כתבת הודעה זו (ותודה לך עליה ועל הודעות נוספות, כמו גם זו עם התמונה בה נראה יעקב), וביום שישי האחרון התפרסמה בYNET כתבה מעניינת אודותיו תחת הכותרת: אחרי 40 שנה: סידור של נופל הוחזר למשפחתו.


בהזדמנות זו ארשום הערה קלה בנידון: בכתבה מסופר בשם שרית רז, מאגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון: כשהכנסתי את השם למחשב גיליתי שיעקב קבור בחיפה", מספרת רז. "לא היו לנו פרטים על המשפחה, כי ההורים נפטרו והחיפוש ארך חודשים. המשכתי לקציני הנפגעים של היחידות השונות. הם גילו כי הוא שייך לחטיבת גולני, ודרך קצינת הנפגעים שלהם הגעתי אל האח...

שלא ברור מדוע "החיפוש ארך חודשים", ויצויין כי פרט זה אינו מופיע בוידאו בו מספרת על כך שרית (דקה 3:04): ישר נכנסתי למחשב והזנתי את שם המשפחה ואת השם הפרטי וראיתי שהוא קבור בחיפה ... התקשרתי לקצין הנפגעים והם ניסו לאתר לפי השם והם ראו שהוא שייך לחיל גולני. מיד יצרתי קשר עם קצינת נפגעים של חיל גולני ..."

ועוד יותר לא ברור היכן במחשב היא בדקה, ולא גילתה בעצמה שהנופל השתייך לחטיבת גולני. ב'דף הנופל' שלו באתר יזכור זה מפורש:


אך זו רק הערה קלה. מעניין יותר הוא המובא בכתבה בשם אחיו שלום: אביטן סיפר כי אחיו נהרג כחודשיים לפני השחרור, אחרי שכבר הוכרזה הפסקת אש. "הוא לחם בירושלים ונפצע בידו מרסיס פגז אך סירב להתפנות. כשהוא שמע שהחבר'ה שלו עולים לרמה הוא אמר שהוא עולה איתם. אחד הפצועים הסורים, ששכב בתעלה, קם וירה בשלושה חיילים. שניים נהרגו, בהם אחי. זה שנותר בחיים סיפר לנו מה היה שם".

בוידאו זה נשמע כך (דקה 0:44): 0:44 הוא נלחם בירושלים. הוא נפצע בירושלים. רצו גם לפנות אותו מזירת הקרבות בירושלים. הוא לא הסכים. כשהוא שמע שחבר'ה עולים לרמה הוא פשוט עמד על זה שהוא עולה עם החבר'ה שלו. הוא בעצם נהרג בסיום הלוחמה, בהפסקת האש, שעה-שעתיים אחרי זה אחד הפצועים הסוריים הצליח לקום מאח[ת] התעלות ולירות בשלושה חבר'ה שהיו, הם היו שלושה.

כמה דברים לא ברורים:

מה עשה לוחם 'גולני' בקרבות ירושלים?

אין כוונתי לומר כי הדבר בלתי אפשרי. ידוע לי שבאנדרטת ההנצחה "לזכר חללי חטיבת "הראל" שנפלו במלחמת ששת הימים וחרפו נפשם לשחרור ירושלים" חרוטים 38 שמות, בהם שלושה שלא נפלו בירושלים אלא ברמת הגולן. על אחד מהם, שמואל מלל, נרשם שנפגע בראש חודש סיון [9 ביוני, הוא היום בו נערך הקרב על תל-פאחר] "בקרב על הרמה", ושהשתייך לחטיבת גולני – כך ב'דף הנופל' שלו באתר יזכור וערכו באתר גולני.

בחזרה ליעקב: בסיפור חייו שבאתר יזכור מסופר כי "שימש בתפקיד של רץ מג"ד" [על המג"ד משה (מוסה) קליין ומקום נפילתו ראו בהודעה נפרדת באשכול זה].

"הפסקת האש" עליה מדבר האח אינה זו שבסיום המלחמה, שהרי קרב תל-פאחר נערך ביומה החמישי. אלא שמילים אלו נסובות על "סיום הלוחמה" = הקרב על התל. מישהו יודע פרטים על אותו ירי? מה קרה לשניים האחרים (מהשלושה), נפצעו או נפלו חללים? מי הם?

ובעניין אחר:

מי יודע מתי כתב עמוס אטינגר את מילות השיר "גולני שלי"?

ניסיתי לחפש ברשת (אולי לא מספיק) ולא מצאתי מענה הולם. אמנם, באתר זרוע היבשה התפרסמה ב-2007 כתבה של דניאל אדלסון, האומר: המנון גולני נכתב במיוחד לרגל "כנס תש"ח לדורותיו" של החטיבה בשנת 1965. עמוס אטינגר, בוגר להקת פיקוד מרכז הופקד על המילים ואפי נצר, בוגר להקת פיקוד צפון, על הלחן. רצה הגורל וגם המבצע המזוהה עם השיר והאיש שהננו כאן, יהורם גאון, אינו נצר למשפחת גולני אלא ללהקת הנח"ל.

אך במחילה, אטינגר אינו נביא ולא יכל ב-1965 לכתוב: "ובששת ימים אל תל פחר נעים / אל התל הניצב ממולי. / גולני שלי היא גם יום כיפורים / היא מוצב החרמון בפסגת ההרים". [אלא אם נאמר ששני הבתים הללו בשיר נוספו בו מאוחר יותר, כפי שנאמר לגבי בתים אחרים שנוספו בו, ראו כאן]

אז את התאריך המדוייק עוד יכתוב כאן מי שיכתוב, ועד אז אנסה לשער:

בשיר הנ"ל מופיע גם הבית: "...גולני שלי היא אותו הסיפור / של מצליח יעל / של כל עם ישראל / השבים ועולים למולי." – וכבר נשאלה השאלה, כולל באשכול בפורום זה (ע"י אחד שבחר לעצמו בכינוי "מצליח יעל"...): "מי או מה זו מצליח יעל"? ונענתה התשובה: יהורם גאון בכבודו ובעצמו נשאל שאלה זו בפורום שבאתר שלו (אכן יש כזה דבר), וזו תשובתו המעט מאכזבת יש לומר: ... המדובר בסך הכל בשני שמות אקראי (וגם לצורך החריזה) שאטינגר שרבב לשיר, וככה יש לנו גם את יעל שבטח שרופה על גולני, ויש מצליח שהוא קרוב לוודאי לוחם, פשוט, הכי פשוט שיש.

אם כך כתב יהורם גאון, כנראה שהוא שמע זאת מאטינגר עצמו. יתכן גם שאטינגר אמר כך ברבות השנים. ולמרות זאת, נראה לי לאמץ את שכתב יוסיפון באשכול ההוא: "אם כבר אני מעריך שדווקא עמוס אטינגר ידע." – ולומר שבעת כתיבת השיר חיפש אטינגר שמות מיוחדים מחללי גולני ומצא שניים:

בחיפוש באיתור השמות באתר יזכור ובאתר גולני מצאתי חייל אחד מגולני ששמו הפרטי היה מצליח, עליו נרשם כי "ביום י"ט בשבט תשל"ו (21.1.1976) נפל מצליח בעת מילוי תפקידו" [לא הצלחתי למצוא פרטים נוספים על נפילתו. עיתוני 'מעריב' הנמצאים ברשת חסרים שנה זו, ובדיקה ב'דבר' מאותה תקופה לא העלתה דבר. יכול להיות שפשוט לא דיווחו?]. אם יתברר שאטינגר כתב את השיר המדובר אחרי מועד זה, ייתכן ושם מיוחד זה "תפס" אותו,

כמו גם שמו המיוחד של יעל ירון, מחללי תל-פאחר, עליו כבר כתבתי בהודעה למטה ששמו הפרטי "יעל" הוא בין השמות החדשים – בהם הוא ניתן גם לבנים זכרים (כשם בעל-החיים, הזכר, שזוגתו היא היעלה) ולא רק לבנות (כשם אשת חבר הקיני) [אגב: בסוף הודעתי הפותחת אשכול זה, במאי 2011, ציינתי ששמו של יעל ירון, ושמו של חייל נוסף מגולני, יוסף רייס, נשמטו מהאנדרטה הגדולה שבאתר תל-פאחר. מעניין לדעת אם נוספו מאז].

מה דעתכם?

השבוע ביום ראשון התפרסם בבלוג של שלמה מן – אחד שמשקיע הרבה מחשבה וכוח דווקא בנושא החשוב של... כדור הנבעט ברגל (וזה גם עיקרו של הבלוג) – כאילו בדרך אגב פוסט על ביקור ברמת הגולן, כולל בתל-פאחר. אחת התגובות אליו אומרת: "מרתק ביותר, וכתוב נהדר, למה אתה מבזבז כתבה שהיתה יכולה לפאר את "7 ימים" על בלוג שכוח-אל שאפילו הסורים לא היו טורחים ליירט ממטר?". ויש בזה משהו.

אז מי שרוצה יכול להטריח עצמו אל הפוסט הזה (שאליו נבעטו, כל כמה קטעים, גם כמה כדורי רגל...) ולוּ רק בשל התמונות שבו מאותו ביקור. בשורות אלו אוותר מראש על נסיון לעמוד ולתקן את כל שיבושי הכותב לגבי הקרב ומסקנותיו (חלק גדול מהם כבר נמצא באשכול זה) ואסתפק בזה שאעתיק ואעיר רק על כמה נקודות:

*

"טירון הייתי בגולני כשבשיעורי מורשת קרב בבסיס אי-שם בשומרון, בעודנו מנסים לשמור על מראית עפעף של עירנות אחרי עוד לילה של טרטורים והקפצות, החדירו לנו לראש פרקים מפוארים בתולדות החטיבה. בראשם היה כיבוש תל פאחר, בו נהרגו 34 לוחמים. מספר ההרוגים הגדול לא בילבל את המפקדים. הם ראו בקרב הזה דוגמה לנחישות, אומץ, הקרבה וגבורה. משאית עמוסה בצל"שים העניקה 20 עיטורי גבורה, עוז ומופת למצטייני קרב תל פאחר, כמו להוכיח את הצלחתו המסחררת."

20 עיטורים, זה נכון (כמופיע בהודעה זו ובשתיים שאחריה) אך טעות לחזור על מס' שגוי של חללים, 34, כאשר מדובר ב-32 [וייתכן ש-31, כמבואר כאן. גם זה מס' גדול].

*

שלמה מספר שקדמה לביקורו קריאה ב-"חוברת הקרב שהוציא בזמנו חיל חינוך בשיתוף עם מחלקת היסטוריה בצה"ל. לא התקשיתי להבחין בקריאה ראשונה כמה הדו"ח הרשמי הזה מיופייף ומעגל פינות. למעשה, התחלתי ללמוד את הקרב מחדש לפני כשנתיים ממקורות גלויים. ככל שהעמקתי בו, התגלו סתירות בסיפור, שחשפו בעיות ומחדלים. המיתוס, עליו גדלו ומגדלים דורות של לוחמים, החל לאבד גובה."

לא ברור לי לאיזו חוברת הוא מתכוון. לזו מ-1976 שהוזכרה כאן, או לזו מ-1968 שהוזכרה כאן וכאן (בתוספת הערה של דני ביזר, שהשתתף בקרב כמ"מ: "קראתי את החוברת ואני מוצא אותה כמדויקת ככל שניתן").

*

"תל פאחר ... תל עזזיאת ... בין שני המוצבים האלה, המבוצרים היטב וחמושים מכף רגל ועד ראש, פעלו עוד כמה מוצבונים. אחד מהם הוא בורג' בביל ... בורג' בביל שוכן בין תל פאחר, שנמצא כמה מאות מטרים מעליו, לבין תל עזזיאת. מוצב המישנה הקטן שיושב על דרך הפטרולים הסורית מטריד באש את הכוח המתקדם, אבל נכבש בקלות אחרי שמרבית חייליו נמלטו עוד קודם אל תל פאחר. ארבעת החיילים שנותרו להילחם חוסלו. בתוך המוצב שוררת אפילת מוות. על הרצפה כמה ארגזי פעולה ריקים, צלחת עגולה שנראית כמו מכסה של מוקש ופח שמן חלוד. המיטות עומדות כפי שהיו בעת שהמוצב ננטש. העובדה שהוא סגור למבקרים הופכת אותו לאותנטי. הזמן בו כמו עמד מלכת. ביקור במקום מרגש."

ובכיתוב לתמונה שם: "מוצב בורג' בביל. המיטות של החיילים הסוריים חלודות ומאובקות, אבל מסודרות כמעט כמו שהיו".

*

"בלהט הקרב מחליט מג"ד 12 של גולני, סא"ל מוסה קליין, להמשיך בדרך המובילה למוצב ולהסתער עליו מהחזית. בעגה צבאית קוראים לזה לתקוף דרך "שטח ההשמדה" – כניסה היישר אל לוע הארי, חשופים לאש ובנחיתות מספרית בולטת ... המג"ד קליין מסתער על תל פאחר מכיוון צפון ונהרג".

ובכן, החזית הייתה במערב, לא בצפון. הכיוון בו עלה המג"ד נתון לדיון (כמופיע כאן וראו גם כאן).

*

"למעשה, מכ-300 החיילים שיצאו לכבוש אותו רק כמה עשרות משתתפים בתקיפה."

כן, יש מי שטען כך (ראו כאן ובתגובות שבהמשך לזה), אך דני ביזר, מ"מ שהשתתף בקרב, כתב כאן כי "המיספר המירבי של חיילים שיכלו להגיע ליעד היה 200 חיילים." [ולא כ-300] והוא מונה 112 [יותר מ"כמה עשרות"] חיילים שהשתתפו בתקיפת היעד.

*

"האם היה הקרב על תל פאחר מופת של גבורה ודבקות במטרה, או בעצם קרב כושל? צל"שים לא מעידים בהכרח על קרב למופת. לא פעם הם באים כדי להפוך את היוצרות וליצור מציאות מיופייפת שנועדה לכיסוי תחת של הדרג המפקד. מדוע למשל חיילי גדוד 51 שכבשו את תל עזזיאת לא זכו אפילו לצל"ש אחד קטן, למרות שעשו את מלאכתם ביעילות וכמעט ללא נפגעים? כמו זה נראה, כמות הצל"שים עולה ככל שיש יותר נפגעים והקרב הסתבך ... מג"ד 51 (כובש תל עזזיאת) שאמר שבקרבות מוצלחים אין צל"שים וכיוון בדיוק להבדל שבין ביצוע מדויק, כפי שמצופה מיחידה צבאית, לבין קרב שהשתבש, שבו ביצוע המשימה והניצחון הם פרי התעלות אישית של בודדים. יחידות לא מקבלות צל"שים, נקודה."

נקודה? לאו דוקא. ראו כאן ובהודעה שאחריה על בריחת הסורים מתל-עזזיאת לתל-פאחר...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק ...את התאריך המדוייק עוד יכתוב כאן מי שיכתוב, ועד אז אנסה לשער: בשיר הנ"ל מופיע גם הבית: "...גולני שלי היא אותו הסיפור / של מצליח יעל / של כל עם ישראל / השבים ועולים למולי." – וכבר נשאלה השאלה ... "מי או מה זו מצליח יעל"? ... ... נראה לי לאמץ את שכתב יוסיפון באשכול ההוא: "אם כבר אני מעריך שדווקא עמוס אטינגר ידע." – ולומר שבעת כתיבת השיר חיפש אטינגר שמות מיוחדים מחללי גולני ומצא שניים: ... כמו גם שמו המיוחד של יעל ירון, מחללי תל-פאחר, עליו כבר כתבתי בהודעה למטה ששמו הפרטי "יעל" הוא בין השמות החדשים – בהם הוא ניתן גם לבנים זכרים (כשם בעל-החיים, הזכר, שזוגתו היא היעלה) ולא רק לבנות (כשם אשת חבר הקיני)

בעינה עומדת השערתי הנ"ל, שהנחתי שאטינגר "נתפס" על השם המיוחד, אותו קרא בניקוד יָעֵל (המתחרז עם "כל עם ישראֵל") – כפי שקראתיו אני (וכנראה גם שאר הקוראים כאן, שלא העירו דבר) ולפיכך כתבתי: "כשם בעל-החיים, הזכר".

זאת הגם שלאמיתו של דבר, שמו של החלל בתל-פאחר נקרא אחרת, יַעַל.

כך מנוקד בתולדות המשפחה שכתבה אחותו, כאן, ובעוד מקומות באתר ההנצחה של הקיבוץ בו התגורר עם הוריו, עין השופט [מעניין שדווקא בעמוד הנצחתו, לא נוקד השם. תאריך הלידה הרשום שם: "24.06.1947 ו' תמוז התש"ז", אינו תואם לנכתב ע"י אחותו: "25.5.1947 בערב חג השבועות". אלא שגם תאריך זה אינו מדוייק], כמו גם בכיתוב ל

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. (11 לאפריל שנה זו. ותאריך הלידה המופיע בסרטון זה: "ה' סיון תש"ז 24.5.1947", מדוייק) וגם כאן (עם מילות השיר).

אגב, לפי ניקוד זה חשבתי שבשם זה התכוונו הוריו למשמעות עלִיה, כנמצא במקורות (דוגמאות: בספר בראשית פרק ח פסוק כ: "ויעל עולות במזבח". פרק מד פסוק לג: "והנער יעל עם אחיו"), אך בדקתי במילון, אלקלעי, המפרש: "יַעַל, ז' – יעילות", ואולי גם למשמעות זו כיוונו [ומאחר ויעיל הוא כינוי למוכשר ומוצלח וכו', נמצא לנו קשר לשם... "מצליח"].

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק [אגב: בסוף הודעתי הפותחת אשכול זה, במאי 2011, ציינתי ששמו של יעל ירון, ושמו של חייל נוסף מגולני, יוסף רייס, נשמטו מהאנדרטה הגדולה שבאתר תל-פאחר. מעניין לדעת אם נוספו מאז].

בדקתי שוב, והפעם בתמונה מלאה וברורה (יחסית), וראיתי כי שמו של יעל מופיע. רק שמו של יוסף נשמט.

במערך השיעור הצה"לי על תל-פאח'ר (שבו כתוב "31 מחיילי החטיבה נפלו בקרב זה")כתוב כי פרט לפלוגת טנקים מוקטנת (גדוד 337 חטיבה 37) הייתה ת"פ הגדוד מחלקת הנדסה מגדוד 602- אולי ישנם הרוגים נוספים מקרבם שלא הופיעו מן הסתם בדפי היזכור של חטיבת גולני ולא של השריון.

*באתר ההנצחה (באינטרנט) של חיל ההנדסה ישנם רק שני אנשים שנהרגו ב9 ביוני '67 טוראי קלמן בלחש שהיה בן 46 ונפל "על גבול סוריה" ו-טוראי משה מושיקו מוסבי שנפל בגבעת האם, ייתכן וזה היה כחלק מה"אל היעד" לתל-פאח'ר*

לפני מס' שנים הוקרן בערוץ 2 סרט בשם "גבעה אדומה" או "גבעה באדום" על קרב תל-פאח'ר, הקלטתי אותו אבל אין בביתנו כבר וידאו ולדאבוני עוד לא יצא לי להמיר את הסרט לDVD, אם יעלה בידך להשיגו- אולי שם יהיו פרטים נוספים...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 במערך השיעור הצה"לי על תל-פאח'ר (שבו כתוב "31 מחיילי החטיבה נפלו בקרב זה") כתוב......

האם יש אפשרות להעלות לרשת את מערך השיעור זה?

פרטיו, לפי קטלוג הספריה הלאומית בירושלים:
כותר: תל פאחר
מהד' זמנית.
מקום דפוס: [תל אביב].
שנת דפוס: 1976.
גודל: 33 ס"מ. [2], 24 עמודים.
בראש השער: קצין חינוך ראשי - ענף הדרכה והסברה.
"מוגבל"

אתה רוצה רק את העמוד המדובר או את כל החוברת?

אם הראשון אני אעשה מאמץ לסרוק בסופ"ש.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

תודה על הרצון הטוב.

דווקא את העמוד הראשון איני צריך, שהרי תוכנו כבר ידוע. מעניין אותי תוכן החוברת עצמה.

[חשבתי שמהראוי היה שאתר האינטרנט של 'גולני' יסרוק את החוברת הזו שתהיה זמינה באתרו, בדוגמת האתר 'יד לשריון' שיש בו חומר מסוג זה, אף שעדיין יש להוסיף בו).

שלום לכולם,
בסיימי את התיכון כתבתי עבודה בהיקף של 4 יחידות לבגרות על קרב תל-פאחר. בעקבות זאת הפכתי להיות די מומחה לקרב, למרות שהיום פרטים רבים זרחו מפרחוני. אינני מתיימר לדעת כמה הרוגים בדיוק היו בקרב. אבל בשעתו, קראתי את כל החומר הכתוב שהיה אז על הקרב, כולל כל הפרסומים בספריית מטכ"ל, וגם ראיינתי את כל הקצינים הבכירים שנשארו בחיים, כולל המח"ט יונה אפרת ז"ל, בשיחה בביתו. פרט אחד שטרד את מנוחתי ולא נמצאה לו תשובה היה - מדוע לא נשלח הגדוד המיועד, הלא הוא גדוד 13.
הכוחות התאמנו כל תקופת ההמתנה, כשבועיים ימים, גדוד גדוד על היעד שלו. והנה, בהינתן הפקודה, הגדוד שיועד לתל-פאחר הוחלף במפתיע ע"י גדוד 12. ואכן, כצפוי, גדוד 51 שהתאמן על תל-עזזיאת - כבש אותו ללא נפגעים (רס"ן צבי פז נהרג מירי צלף כתוצאה מריצת אופוריה לאחר הקרב), ואילו גדוד 12, שלא התאמן על תל פאחר, איבד כמה עשרות לוחמים ופצועים רבים.
הסיבות לשיבוש בקרב הן רבות, ויש לי מידע רב גם על כך, ואם תרצו אשתף אתכם. אבל על השאלה, מדוע לא נשלח גדוד 13 מלכתחילה, לא הייתה לי תשובה.
עד שיום אחד, בעת שירות מילואים, פגשתי קצין שגם הוא, כמוני, היה ילד בעת הקרבות, אבל למד את הפרטים לעומקם. הוא טען באזני טענה מדהימה, אם כי לא מופרכת לגמרי. המלחמה שהחלה ביום שני בבוקר, כמעט נגמרה, ונראה היה שהתהילה תימנע מגדודי גולני שהיו בהמתנה בראש פינה. והנה, כשהגיעה סוף סוף הפקודה לצאת לקרב, מפקד גדוד 13, פנחס נוי (אלוש), לא נמצא ולא ענה לקריאות בקשר. לכל אחד היו דרכים משלו איך להרוג את הזמן עד לקריאה, ומסתבר שהמג"ד הנכבד בחר לעשות זאת בחברת אחת מפקידות הלשכה. בלית ברירה, קראו למפקד גדוד העתודה, מוסה קליין ז"ל, והשאר ידוע.
מעניין אם למי מחברי הפורום יש מידע שיכול לאשר או להכחיש.

אם אתה כבר מפיץ ברשת דברים העלולים להוות לשון הרע מבלי לבדקם קודם- כדאי שתפנה לאלוש- בעל עיטור הגבורה- ותשאל אותו במישרין. הוא בטח ישמח לעזור לך.

.

ההשמצה של רס"ן צבי פז ז"ל שנפל בקרב ועוטר בעיטור המופת היא אפילו יותר גרועה !

לפחות לפי כל הפרסומים הרשמיים, מדובר בקצין שנטל יוזמה לחילוץ פצועים במהלך הקרב, ונהרג תוך פעולתו זו, ואף הוענק לו על כך עיטור המופת

לדעתי לא יתכן להשאיר הודעה פרועה כזו באשכול

אני קורא למנהלים למחוק מיד את ההודעה הפרועה והמכפישה של "מתנהל לאיטו" ולהעבירה מהאשכול דוקא במהירות רבה

או העובדה שרס"ן צבי פז נפל בתל-פאח'ר ולא בתל- עזזיאת....או שנגיד בכל הפקמ"בים החטיבתיים גדוד 13 מופיע כעתודה ולא גדוד 12...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

הבוקר נברתי שוב בעבודה ששכנה כבודבמרתף ביתי.



1. ראשית, תיקון טעות. ההרוג בתל-עזזיאת אכן לא היה רס"ןצבי פז. פז היה קצין ללא תפקיד מוגדר, והוא אכן נהרג בעת שהתנדב לאסוף פצועים, ועלכך זכהבעיטור המופת, ובצדק כנראה. אני מתנצל אם מישהו הקרוב לפז ז"ל נפגע מטעותי.
ההרוג היה חובש מחלקתי בשם יוסף מנצור, שרץ חשוף בתעלה, בניגוד להוראת המ"מ שלו, לאחר שהקרב למעשה הסתיים. הטעות שלי לא משנה את העובדה, שבתל-עזזיאת נהרג רק חייל אחד, וגם הוא לא בעת לחימה ממש. מה שמחזק את ההבדל העצום במספר הנפגעים בין שני התילים.



2. שנית, באשר לחידות שנותרו פתוחות.

בקשר לקרב תל-פאח'ר, יש שתי תעלומות משמעותיות מאד.
האחת, מדוע נשלח גדוד 12 ("ברק") ולא גדוד 13 ("גדעון"). בכל פקודות המבצע המקוריות, כפי שהתפרסם בכתובים שמצאתי, נאמר שגדוד 13 היה מיועד לתל-פאח'ר. מצאתי גם מכתב המאשר זאת, שנשלח אלי מהמג"ד אלוש בעצמו. בגרסה הרשמית לאירועים, נאמר שסמוך מאד לפני הקרב, ולא ברור אם ימים או שעות, הוחלט לשנות את פקודת המבצע ולשלוח את גדוד 12. התירוץ הגלוי לכך הוא, שלגדוד 13 לא היו זחל"מים אורגניים שלו. בעת שכתבתי את העבודה, בקושי ידעתי מה זה זחל"מ, ולכן קיבלתי את התירוץ ללא עירעור. במהלך שירותי הצבאי הזדמן לי להכיר זחל"מים ואף טנקים, והבנתי שזה נשמע תירוץ קצת מופרך. אין שום דבר כמעט בזחל"מ שלא מאפשר להעביר אותו לגדוד אחר, במיוחד לאור העובדה שגדוד 13 תירגל על מודל במשך שבועות את כיבוש תל-פאח'ר, כפי שמאשר אלוש במכתבו.
מצד שני, הסיפור כאילו המג"ד בילה עם אחת הפקידות, ורק בגלל זה שונתה כל תכנית הקרב, נשמע מופרך לא פחות. למרות שגדוד 12, כגדוד עתודה, בוודאי למד גם הוא את מתווה התכנית לכיבוש תל-פאח'ר, למקרה הצורך, ולכן לא מן הנמנע שמי ששינה את הפקודה הניח, שקציני הגדוד מכירים את המשימה.
בקיצור, עלינו לבחור בין שתי גירסאות שנשמעות מופרכות באותה מידה, וחשבתי שאולי למי מחברי הפורום יש מידע נוסף.

החידה השניה, והיא מטרידה הרבה יותר, היא מדוע לא ביצע גדוד 12 את התכנית המקורית, לכבוש את תל-פאח'ר מעורפו, באיגוף מדרום.
עובדה ודאית אחת היא, שהאיגוף מדרום נכשל מפני שצוותי הטנקים טענו שהם לא יכולים לטפס על הסוללה שמעל דרך תעלת ההטיה שעליה נסעו, ולכן החליט המג"ד מוסה קליין להמשיך צפונה ולאגף דרך עין א-דיסה, אבל עדיין להגיע למוצב מעורפו.
עובדה נוספת היא, שבהגיעם לעין א-דיסה, לא מצאו את הצומת, ומשנפתחה עליהם אש, הוחלט להמשיך עוד צפונה ולאגף את התל מצפון, במקום מדרום. שיבוש זה מיוחס בספרו של אלישיב שמשי, ל"טעות בניווט". זהו אחד המיתוסים שהשתרשו בקשר לקרב תל-פאח'ר, שבגלל טעות בניווט, הסתערו לוחמי גולני על התל מחזיתו. מה שכנראה תרם למיתוס, היא העובדה שבאותו זמן, לא הרחק משם, סיירי חטיבה 8 של אלברט מנדלר באמת טעו בניווט, והגיעו לסירת א-דיב ומשם לקלע. זו הייתה טעות הניווט הגדולה של המלחמה, ודווקא היא לא עלתה בקורבנות, אלא להיפך, נתנה לצה"ל יתרון.

מה שלא ברור הוא, מדוע אפילו את "שינוי הכיוון 2" (אם נשתמש במינוח של המלחמה האומללה האחרונה), לא ביצע הגדוד, ובמקום זאת הסתערו חזיתית; שאלה זו היא הרת גורל, כי כנראה בגלל החלטה זו נהרגו כל כך הרבה לוחמים וקצינים, כפי ששמואל'ק החרוץ הראה כאן. ובמיוחד, לאור העובדה שהדגשתי, שבמוצב השכן, באותו גודל מבחינת האויב, נהרג רק חייל אחד, וגם הוא כנראה בטעות.

יש לי כנראה תשובה לשאלה זו. אבל על כך באשכול אחר, אם זה מעניין מישהו.

1. בשביל להבין את השאלה הראשונה, צריך להבין שלפצ"ן היו מספר תכניות התקפה ברמת הגולן - ממחטף מקומי בצפון רמת הגולן והכנרת ועד התקפה בשלושה ראשים. שינויי התכנית, ולא רק לגולני אלא גם לחטמ"רים 2 ו-3, הם שיקוף של השינויים באישורי ההתקפה שניתנו לפצ"ן. ההחלטה על התקפה נרחבת היתה בהתראה קצרה. במצב הזה נדרש גדוד 13 לתקוף את הכפר בניאס (וזו הפקודה שאני מכיר לגדוד), אלא שעד לזמן ההתקפה לא הצליחו לגייס את הכלים הנדרשים, ומכיוון שמשימתו של הגדוד היתה "להמשך", הוא נדרש ממילא להמתין להצלחת הגדודים האחרים. בסיכומו של דבר, בגלל אבידות הכלים גדוד 13 נשאר די סטטי רוב הלחימה.
2. זו לא חידה מטרידה - הגדוד נימצא בתנועה בתוך שטח אויב, תחת לחץ זמן, ולא מצליח למצוא את הדרך המקורית שלו. אתה יודע כמה פעמים זה קרה? המון. ההחלטה לעבור אל מול המוצב היתה החלטה טקטית שגויה, אלא שלחץ הזמן לא איפשר לעצור ולמצוא פתרון אחר, והפתרון שנבחר היה לא נכון.
3. לגבי חטיבה 8 וקלע - אתה טועה מאוד. ההתקפה האומללה של גדוד 129 גרמה לכך שמספר מועט של שעות לאחר התחלת הלחימה לא נותרה ולו מסגרת אחת בפצ"ן שיכלה לנצל הצלחה ולהמשיך את ההתקפה, ולמעשה ההתקפה של פצ"ן נעצרה עד להגעת גדוד 377 ואחרים מאיזור השומרון. לו הסורים היו מתעשתים ומבצעים התקפת נגד עם שריון, פצ"ן היה נשאר די חסר אונים וללא יכולת תגובה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

תשובתך המפורטת מעידה על בקיאות בפרשה. אולם,
1. עדיין לא ברור, מדוע בתכנון הראשוני יועד גדוד 13 לתל-פאח'ר, אם לא היו לו זחל"מים אורגניים. בכתובים מצאתי את הטענה, שהגדוד העביר את הזחל"מים שלו לחטיבה 8. אם כך, לא ברור מדוע גדוד 12 לא עשה זאת, והלא הוא לא התאמן על המודל של תל-פאח'ר.
2. יש כמה פרטים שאתה כנראה לא מודע להם. הפקודה של המגד קליין ז"ל הייתה לנוע אחריו, גם אחרי שני השיבושים שקרו. בכל הפירסומים נאמר, שכשראה המג"ד שלא באים אחריו, הוא שלח את המ"פ אהרון ורדי לאחור כדי לזרז את הכוחות לבוא אחריו, ובשום מקרה לא פקד ולא אישר להם להסתער חזיתית. אהרון ואלכס קרינסקי ז"ל הגיע לכוחות, ומשום מה נתנו פקודת הסתערות על חזית המוצב. מדוע? לא ברור. יש לי הסבר ששמעתי מפי קמב"ץ הגדוד. בכל מקרה, די ברור שלא מדובר על החלטה שקיבל הגדוד תחת לחץ, אלא על החלטה שקיבלו מפקדים זוטרים בגדוד בניגוד לפקודת המג"ד. זה הפרט החשוב שנהוג למסמס כשמספרים על הקרב הזה, וזה מה שמדאיג אותי בקשר להיסטוריה של קרבות.
3. מה שאתה מספר לא סותר את העובדה שהסיירים טעו שם בניווט, ואת זה אין אחד שמכחיש (אולי חוץ מהסיירים, אבל לא שמעתי מהם). בגלל הטעות, נכבש הכפר קלע מוקדם מהמתוכנן. אבל כל זה לא קשור לתל-פאח'ר.

1. באיזה תכנון? זה שחטיבה 1 מבצעת מחטף מוגבל? בזה שחטיבה 1 מבקיעה בסיוע הגש"פ? בזה שחטיבה 1 וחטיבה 37 מבקיעות? אתה מדבר כאילו שיש תכנית אחת חקוקה וציוותי הכוחות משתנים סביבה. זה לא המצב - היו מספר שינויי משימה לחטיבה בימים שקדמו לללחימה. תוסיף על כך את התפיסה כי המוצבים הבעייתיים הם עזאזיאת והבניאס (שהתווסף זמן קצר יחסית לפני הקרב), ותבין היכן נמצאת הגמישות החטיבתית בהקצאת כוחות.
2. אז מה? המג"ד יכול לדבר עד מחר - אם הטנקים והזחל"מים נפגעים והדרך נחסמת מתחת למוצב, אפשר להחליט שרוצים להתקיף גם באיגוף אנכי. בפועל המצב מכתיב את ההחלטה, והמצב היה שהגדוד נתקע בשטח השמדה מתחת למוצב, ללא יכולת תנועה ותמרון. מי שהחליט לעבור בשטח ההשמדה היה המג"ד, וזו היתה החלטה תחת לחץ.
3. לא נכון - יש המון שמכחישים זאת. מי שטעה בכיוון היה קצין ממודיעין הפיקוד. מ"פ הפלס"ר והסיירים שהיו איתו דווקא זיהו נכון את הפניה, אלא שהמג"ד החליט להקשיב לאותו קצין בגלל ששמח על הנסיון וההיכרות שלו עם השטח.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

1. במכתב שבידי, המג"ד אלוש מציין שהגדוד שלו התאמן על תל-פאח'ר, ורק עליו. וזמן קצר לפני הקרב, התכנית שונתה כי לא היו לו זחל"מים. זה נשמע קצת מוזר.

2. יכול להיות. אבל זאת לא דעתו של יוסי פרידמן, קמב"ץ 12, שעשה את כל התחקירים מיד אחרי הקרב.

3. מה הקשר? אז לא הסיירים טעו, מישהו אחר טעה בניווט. אין לי שום דבר נגד הסיירים. אני גם לא שופט את מי שטעה, כולם טועים. רק ציינתי עובדה מוסכמת, שכתוצאה מטעות ניווט של מישהו, חטיבה 8 כבשה את הכפר קלע מוקדם מהמתוכנן.

על 1- אתה שואל ועונה לעצמך, ביצוע האימון על מודל- כנראה לא הוא שאחראי להפרש בכמות הנפגעים, שכן מה שהוביל ככה"נ לכמות הנפגעים הגבוהה היא ההחלטה לתקוף את התל חזיתית (שכאמור נבעה מטעות בניווט בתוספת לעובדה שבמהלך כל קרב ההתקדמות הגדוד היה תחת אש ושהטנקים שהובילו את הכוח נתקעו בעלייה לתוואי תעלת ההטייה).

ישנה גם העובדה שלגדוד צורף מורה דרך שהוביל את הניווט השגוי.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

1. האם המג"ד הכיר את האילוצים של הפיקוד ו\או החטיבה? האם היה מודע לשינויי התכניות של הפיקוד, האם היה מודע לסיבה מדוע נלקחו ממנו הזחל"מים? האם הזחל"מים היו בכלל ברשותו לפני הקרב? האם אתה מודע לעובדה שגם גדוד 51 וגם גדוד 12 תקפו בהרכב חסר מאוד בגלל מחסור בזחל"מים? האם לחטיבה היה הרכב מלא של זחלים בתקופת הכוננות?
בכל מקרה, למודל אין כאן שום השפעה - המודל עסק בלחימה על היעד ולא סייע בצורה מיוחדת להגעה אליו. ההבדל בין גדוד 51 ל-12 היה בכיוון ההתקפה ובשלמות הפיקוד.
2. אתה יודע מה אומרים על דעות... מה שחשוב הוא המצב הטקטי, והמצב הטקטי היה פשוט. חלק גדול מהזחל"מים של הגדוד נפגעו על הציר מתחת למוצב. יכולת התמרון של הגדוד, במצב הזה, נעלמה. לא היה ניתן להמשיך בתכנית המקורית, ומכאן שההחלטה היתה שגויה (ולא ברור לי למה אתה חושב שתמרון כזה בכלל היה אפשרי...). הטענה שמפקדי המשנה החליטו על הסתערות חזיתית בניגוד לרצון של המג"ד רק מחזקת ש: המג"ד איבד שליטה על הגדוד, וששינוי התכנית שנהגה בחופזה, היה לקוי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

לא ברור לי מדוע אתם מתעקשים על טעות בניווט. יש כנראה בלבול בין הטעות של חטיבה 8, לבין קרב תל-פאח'ר.
בתל-פאח'ר ישנה חידה לא פתורה, מדוע החליט המ"פ אהרן ורדי על דעת עצמו לתקוף חזיתית. אולי בגלל שהזחל"מים היו תקועים על הציר כפי שמציע ביטיס, ואולי מסיבה אחרת שציין באזניי יוסי פרידמן. בכל מקרה, זה לא היה בגלל טעות בניווט! אמנם, החוד של הגדוד לא מצא את הפניה ימינה, אז המג"ד החליט להמשיך באיגוף מצפון. אבל המ"פ החליט על דעת עצמו לבצע אחרת. מכאן הכל החל להשתבש, ובגלל זה אנחנו מתווכחים היום אם היו 30 הרוגים או 34.

באשר לשינוי התכנית, לא ברורה לי הלוגיקה שלך. מה הקשר בין קיומן של תכניות שונות, לבין השאלה איזה גדוד יעלה על תל-פאח'ר? האם בתכנית למחטף ייעדו את גדוד 13, ובתכנית אחרת ייעדו את גדוד 12 לתל-פאח'ר? זה חסר הגיון לחלוטין. אם כי, חוסר הגיון לא תמיד היה סיבה לא לבצע... בכל מקרה, לייעד גדוד למוצב מסויים, ובסוף לשנות את הפקודה בגלל שלא היו לו זחל"מים אורגניים, זה או תכנון חלמאי, או מעיד על טיוח של משהו. לאור ניסיוננו עם הצבא שלנו, שתי האפשרויות באות בחשבון, לצערי הרב.

מה זה איגוף מצפון? איגוף דרך שטח ההשמדה של המוצב הסורי!

אולי בתכנית אחת גדוד 13 היה מיועד בכלל לגזרה אחרת? אולי בתכנית אחרת גדוד 12 היה מיועד להיות עתודה פיקודית ויצא מרשות החטיבה? אולי הנסיבות לא אפשרו לגדוד 12 למסור זחל"מים, או פשוט בגלל טעות של איזה מ"מ מפקדה, נמסרו כלים לא נכונים, או שלגדוד 13 היה מחסור בציוד לחימה? אולי הוחלט שבגלל שהכשירות של 13 גבוהה יותר לשמר אותו ליעד שנחשב יותר קשה מתל פ'חר (להזכירך, פחדו הרבה יותר מעזזיאת ובניאס).

העניין הוא שהראיה שלך מוגבלת לזו של חלק ממפקדי החטיבה. יותר מזה, אתה שם דגש חזק יותר מדי על עדויות ופחות על פקודות (כמו זו שמייעדת את גדוד 13 לבניאס).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

ממש חוסר התיחסות מדהים:

כתבתי הודעה באשכול לפני ארבעה ימים! - שום התיחסות

כתבתי הודעה ישירה למנהלים, לפני שלושה ימים! - אף תגובה

אפילו המשמיץ כבר הודה שהוא טעה, והתנצל בחצי פה... אז למה לא למחוק את התועבה הזאת מכאן כבר ?

ביררתי את העניין שוב עם מפקדו של צבי פז (גולדה). עם כל הצער, האיש נהרג לחינם. הוא לא התנדב לאסוף פצועים. סידרו לו צל"ש שהומר באות המופת, כדי לנסות לנחם את משפחתו. במעשהו לא היה שום מופת, מצטער. הוא הגיע לתל לקראת סוף הקרב עם טנדר מנהלתי, עמד חשוף בניגוד לכל כלל של חיילות, שאמור היה להנחיל לטירוני גולני שתחת פיקודו, וקיבל כדור בראש. ראוי שסיפורים כאלה ייצאו לאור אחרי 46 שנה, כדי שחיילי צה"ל לא ילמדו כל מופת מטעויות כאלה.
יהי זכרו ברוך.

כיוון שאני אוסף מידע על הקרב כבר חצי שנה, הייתי שמח אם תוכל לציין מי הוא מפקדו של צבי פז ז"ל שאיתו בררת את הנושא. (אם אתה מעדיף תוכל לכתוב לי למייל: Dan.Beiser@gmail.com)
לפי המידע שבידי, רס"ן צבי פז הגיע בדרך הנפט לשער המוצב הצפוני בסביבת השעה 17:00.
שם פגש את מ"פ הסיירת רובקה והם התיעצו לגבי הערכת המצב.
כיוון שהמוצב הצפוני עדין לא טוהר פעלו משם צלפים.
רס"ן צבי פז התרומם וצפה לכיוון מערב במשקפתו ומיד נפגע בראשו.

שלום דן. כדי לשמור על פרטיותם של המעורבים, אני מעדיף לא לשלוח לכל הפורום. אשלח לך הודעה. אציין רק שגם אני חקרתי את הקרב לעומקו, וסיכמתי את ממצאי בעבודת גמר. מאז המשכתי לאסוף מידע ולהרצות על הקרב, כמובן גם באתר עצמו. הוספתי פרטים רלוונטיים רבים לויקיפדיה על הקרב.
זה שיעור מרתק בהיסטוריה, בחיילות טובה ובחיילות רעה, במנהיגות ובגבורה, במקצועיות צבאית וגם בחיפוף וביהירות ישראלית.
למי שמעוניין בפרטים נוספים, אשמח לשתף את מה שידוע לי.

שלום.
מסכים עם דבריך (שמדובר בשיעור מרתק בהיסטוריה וכו' ושראוי שלאחר 46 שנה הסיפורים יצאו לאור וכו') ולפיכך טוב היה, לדעתי, אם יכלת להוסיף ולפרסם כאן כמה שיותר פרטים ופרשנויות וכו' מהנמצא באמתחתך (בפרט שהבחנתי שרישומך לפורום נועד, עד עתה, רק לכתיבה באשכול זה).
באשר להצעתך הנדיבה - גם אני אשמח לקבל כל מידע נוסף בהודעה אישית (בנוסף להנ"ל) ותודה מראש.
אגב, לכשהזכרת את כתיבתך בויקיפדיה בערך זה, אולי יש לך הסבר לעובדה שנעדרה ממנו הערה/ציון/קישור לאשכול זה, למרות שברור שכמה מן הדברים באותו ערך הועתקו מהמובא כאן? (סתם סקרנות שלי).

שלום שמואל'ק,
את רוב הפרטים הרלוונטיים שאני יודע, כבר שיתפתי פה. אם יש שאלה ספציפית ואדע לענות, אשמח.
כאמירה כללית, אני חושב שראוי שייכתב ספר על צמד הקרבות בתל-פאחר ובתל-עזזיאת, בגלל הניגוד הדרמטי שבין הקרבות ותוצאותיהם: שני מוצבים פלוגתיים, שעל כל אחד מהם עלה גדוד של גולני; האחד שנחשב למאיים יותר, ומתנשא באופן מפחיד מעל המושב שאר-ישוב, והיה עד 1967 הסמל של האיום הסורי - נכבש מתוך היצמדות לתכנית המקורית, וללא נפגעים כמעט. ואילו התל שהיה אלמוני עד אז - הפך מפורסם כי הקרב עליו השתבש מההתחלה, כלום לא הלך לפי התכנית, והתגלו בו מעשי גבורה עילאיים וגם כנראה כמה מעשי שטות (מבלי לשפוט); ונהרגו עליו למעלה מ-30 לוחמים (הדיון על המספר עדיין נמשך), ועם שלל עיטורי גבורה מוצדקים. וכפי שכתב הקמ"ן אורי שמחוני במאמר אחר: במקום שיש הרבה צל"שים, חפשו את הפשלות. וגם, בגלל מגוון הסיפורים האנושיים המרתקים. כפי שאמר כאן דני ביזר, יש אנשים רבים שסיפורם לא זכה לפרסום והם ראויים לו.

באשר לויקיפדיה: ככל שאני מבין, מוסיפים קישור חיצוני למקור שנחשב מספיק אמין או רלוונטי. חלילה אינני טוען שהפרטים שחברים כותבים פה אינם אמינים או רלונטיים. בדומה לויקיפדיה, בפורום המכובד הזה כל אחת ואחד יכולים לתרום. אבל בשונה מויקיפדיה, אין כמעט בקרה ומנגנון של תיקון, ועל כן באופן טבעי יש למידע כאן אופי יותר חופשי, ולא תמיד בדוק, כולל מאת כותב שטויות אלה. לכן, לא מקובל להפנות לאשכול בפורום כמקור מידע.
למרות כל זה, כל מידע שנכתב פה, ניתן כמובן ולהוסיף לויקיפדיה לאחר בדיקה וסינון ועריכה, ואני מזמין כל אחת ואחד לעשות זאת. חלק כבר הוספתי בעצמי, ועוד היד נטויה. אבל גם פרט שהופיע בפורום והועתק לויקיפדיה, רצוי שיהיה מגובה בציון המקור, במיוחד אם הוא קריטי להבהרה של עניין שנוי במחלוקת. ועצם העובדה שזה הופיע בפורום, ויהיה מכובד כמו פרש, עדיין איננה נחשבת לאסמכתא - מהסיבה שכל אחד יכול לכתוב בפורום. אני מקווה שהבהרתי את נקודת המבט שלי ושלא אובן שלא כהלכה.

עפ"י ספרו של מתתיהו מייזל "המערכה על הגולן 1967" וסימוכין מדו"ח מסכם חטיבה 1 דו"ח פו"ם חט' 1 עמוד 209:
"על פי התכנית, כפי שנקבעה בבוקר 7 ביוני, הכוחות נועדו לתפוס את קו המוצבים הקדמי מנעמוש עד תל עזזיאת, ועד תל פאחר ולכבוש את זעורה, כל זאת, עלידי שני גדודי חי"ר (51 ו-12) וגדוד שיריון (377). זו הייתה צריכה להיות התקפה ביום, בשונה מהתוכנית המקורית שבה נקבעה התקפת לילה."

המדובר בתוכנית "מקבת 2" שנערכו בה שינויים ב-7 ביוני (לא נכללו בו מפקדת אוגדה 36 וחטיבת הטנקים 37 שהופיעו בתוכנית מקבת 2 המקורית, כלומר עפ"י מידע שאמור להיות מבוסס יותר מזה שהבאת, גדוד 13 לא היה אמור לכבוש את תל פאחר לפחות מה-7 ביוני.

ב-8 ביוני נעה החטיבה ובה גדוד 12 להתקפה כשמשימתו של גדוד 12 כיבוש תל פאחר. ההתקפה בוטלה.
שוב לא היתה זו משימתו של גדוד 13.
ושוב עפ"י הספר הנ"ל עמ' 223:
"פיקוד הצפון המשיך בהכנות להתקפה כאילו היא עומדת לצאת לפועל בצהרי יום חמישי, 8 ביוני. בשעה 09:00 הוציא אג"ם הפיקוד הוראה מבצעית מס' 1 ל"מקבת צפון" .....
א. הכוונה (רשימת יעדים)
ב. השיטה
1) כללי התקפת יום ....
ב) שלבים

2) כוחות ומשימות
א) חט' 1 ועוד 2 פל' טנקים M-50 ....תכבוש את היעדים כדלקמן:
(1) גד' 51 יכבוש את תל עזזיאת
(2) גד' 12 מנויד על זחלמים ועוד פל' טנקים M-50 יכבוש את תל פאחר, יהיה בכוננות לניצול ההצלחה לעבר בורג' בביל ןלכיבוש תל עזזיאת, ינוע בציר הנפט ויכבוש את תל חמרה, בהסתיעו בצג"מ מחט' 8 מכיוון מזרח, בציר הבניאס.
(3) גד' 13 יכבוש את בחריאת ובורג' בביל ויהיה בכוננות לכיבוש תל חמרה.

במכתב ששלח אלי פנחס נוי (אלוש), מג"ד 13, הוא כותב במפורש, שמשימתו המקורית של הגדוד שלו הייתה תל פאחר. המשימה השתנתה (הוא לא מציין מתי בדיוק) בגלל שגדודו העביר את הזחל"מים שלו לחטיבה 8.
המכתב נשלח אלי בשנת 1978 והוא נמצא בידי.

את הנקודה הזו – התירוץ שלגדוד 13 לא היו זחל"מים אורגניים שלו – כבר כתבת למעלה ע"פ מכתבו של אלוש. גם כתבת שם שזה תירוץ העשוי להתקבל אצל תלמיד תיכון, אך לא לבוגר השירות הצבאי, המבין "שזה נשמע תירוץ קצת מופרך. אין שום דבר כמעט בזחל"מ שלא מאפשר להעביר אותו לגדוד אחר".

בהזדמנות זו, שחזרת לנושא, אולי תוכל להשביע את הסקרנות ולספר: לאיזו גירסה אתה עצמך מאמין, לזו האחרונה, שאותה המג"ד המדובר "כותב במפורש", או לזו ה"מדהימה, אם כי לא מופרכת לגמרי", סיפור ה"נשמע מופרך לא פחות", על מעללי "המג"ד הנכבד"? ובלשונך: "בקיצור, עלינו לבחור בין שתי גירסאות שנשמעות מופרכות באותה מידה"...

אבל שמואל'ק - לגדוד 13 לא היו זחל"מים. למעשה לחטיבת גולני לא היו מספיק זחלים בשביל גדוד 51 ו-12 ושניהם נאלצו לצאת ללחימה בסד"כ מוקטן. גדוד 13 נדרש להמתין ששני הגדודים יסיימו משימות בשביל לקבל זחלים לטובת המשימה שלו בבניאס.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

לא נדרשתי לבדיקת העניין, והנכתב הוא ע"פ הנתונים שהעלה "מתנהלאיטו...". לפי הנתונים הללו, כפי שתוכל לראות (כפי שאני ראיתי) באשכול זה, גדוד 13 נתן את הזחל"מים שלו לחטיבה 8, והנ"ל תמה על כך שזחל"מי גדוד 12 לא הועברו לגדוד 13 אשר התאמן על כיבוש תל-פאחר.

אוקיי, הבנתי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

לדעתי צריך לשנות את כותרת האשכול: במקום חללים צ"ל חיילים.
לא יכול להיות שחללים נופלים, הם לצערנו הרב, כבר נפלו. רק אנשים חיים יכולים ליפול...
"אשרי העם שאלה בניו"

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

והיא, שאין בכותרת הזו כדי "למשוך אש", עובדה שרק מתי-מספר גילו עניין באשכול זה - שכותרתו ביטאה היטב את תוכן ההודעות הפותחות.

וראו זה פלא: רק בהגיע הודעה שעסקה ב"מחקר צבאי", פלוס השמצה לא קטנה, נקבצו ובאו המומחים להיסטוריה צבאית.

על כן אפשר וראוי היה מלכתחילה, גם כדי להנציח את זכר הנופלים, לבחור בכותרת "קרב תל-פאחר, מה בדיוק קרה שם?" וכיו"ב.

ואילו מהסיבה הלשונית, זו שבה נקבת, נראה לי שהפעם אין הצדק עמך. מאחר ובכל זאת זהו פורום "צבא ובטחון" ולא פורום "שפה תיקנית", לא אוכל להאריך, על כן אסתפק בשתי דוגמאות בלבד:

בדברי החכם בתלמוד הירושלמי, מתואר העונש על החנופה שהחניפו למלך אגריפס השני: "הרבה חללים נפלו באותו היום שהחניפו לו".

בדומה לזה דרשו חכמים במדרש שמואל כששאלו: "מפני מה לא פירשו כתובים כמה חללים נפלו בהר הגלבוע" (והתשובה שם, כדי שלא לשמח את האוייב).

אם פגעתי ברגשותיך, אז אני מתנצל. זה שאנשים לא כתבו, אולי אין להם דעה ?
( ראה בכל זאת כמה נכנסו לאשכול)
הכותרת הפריעה לי קצת, אך זה בסדר מצידי אם תשאר כך.
למען כבוד הנופלים, איני רוצה להתפלמס איתך בחלק השני של התגובתך.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

בספר דברי הימים (א) פרק ה פסוק כב: "כי חללים רבים נפלו".

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מתנהלאיטו ובא בעיתו בסיימי את התיכון כתבתי עבודה בהיקף של 4 יחידות לבגרות על קרב תל-פאחר. בעקבות זאת הפכתי להיות די מומחה לקרב,

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מתנהלאיטו ובא בעיתו הבוקר נברתי שוב בעבודה ששכנה כבוד במרתף ביתי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מתנהלאיטו ובא בעיתו הכל החל להשתבש, ובגלל זה אנחנו מתווכחים היום אם היו 30 הרוגים או 34.

מעניין, שמי שכתב עבודה בהיקף כנ"ל והעבודה נמצאת תחת ידו, אינו יכול לספר מה מס' ההרוגים שכתב בה [ואגב, כבר הוברר למעלה שהמס' 30 מוטעה. כמו"כ הוזכרו המס': 32, 33].

לאחר כתיבת ההודעה הפותחת מצאתי שבאשכול משנת 2005 שכותרתו: תל פאחר, כתב עופר דרורי:

"בקרב תל פחר שנמשך שלוש וחצי שעות נהרגו 35 לוחמים ו 130 נפצעו".

ואיני יודע מה המקור לדבריו.

מעניין לעניין, ובאותו עניין: האם מישהו מכיר התייחסות (רצוי בכתב) של אורי מילשטיין לקרב תל-פאחר?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 הגרסא הרווחת היא שבקרב על תל-עזזיאת נפל לוחם אחד ... ונפצעו שלושה

באתר של גולני מסופר שלגדוד שכבש את תל-עזזיאת היו "חלל אחד ו-7 פצועים". [אולי אין הכוונה שנפצעו כולם בכיבוש התל].

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מתנהלאיטו ובא בעיתו ההרוג בתל-עזזיאת ... היה חובש מחלקתי ... שרץ חשוף בתעלה, בניגוד להוראת המ"מ שלו, לאחר שהקרב למעשה הסתיים ... העובדה, שבתל-עזזיאת נהרג רק חייל אחד, וגם הוא לא בעת לחימה ממש. מה שמחזק את ההבדל העצום במספר הנפגעים בין שני התילים.

באשכול אחר כתב "שריונר מרובע" (2009):

"שמעתי את תאור הקרב מבני ענבר, מג"ד 51 במלחמה. הגדוד היה רכוב על זחלמ"ים, והטור הממונע - ובראשו מספר טנקים - נע על הדרך המובילה למוצב ומשם חדר למוצב שהיה ריק ברובו, ועל כן לא היה שם 'קרב' או נפגעים (חוץ מהרוג אחד לכוחותינו שנהרג כנראה מירי דו"צ). תל-עזזיאת הוא מוצב בודד, שבינו ובין הרכס המרכזי של הרמה - עליו נימצאים המוצבים העיקריים כמו זעורה, תל פאחר, קלעה, ועוד - מפרידה ביקעה רחבה, ועל כן פונו משם החיילים הסורים מלבד מספר תצפיתנים."

האתר של גולני הוא לא מקור מידע שהייתי מתבסס עליו.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 האתר של גולני הוא לא מקור מידע שהייתי מתבסס עליו.

זה לא המקור היחיד שעליו אי אפשר להתבסס. אבל זה מה יש.

בקשר עם קרב תל-פאחר והנופלים בו, ראיתי שבאשכול אחר (דצמבר 2007) פירסם מנהל הפורום את התמונה הבאה:

[ותחתיה כתב:] "התמונה מחפ"ק המג"ד, מוסה קליין, תוך כדי הקרב על תל פאחר. קליין שני מימין עם הפנים למצלמה."

מיד אח"כ העיר שם אחד הכותבים (הערה שנותרה ללא תגובה):

"יוסיפון, לא ידעתי שיש תיעוד מצולם מתל-פאחר. אם יש לך עוד תמונות, אשמח (ואני מתאר שלא רק אני) אם תעלה אותן."

אכן, לא רק הוא לא ידע על תיעוד מצולם שכזה. אף חיפוש ברשת לא העלה דבר. אני אף איני יודע מי הם שאר הנראים בתמונה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק "לא ידעתי שיש תיעוד מצולם מתל-פאחר."

בבלוג של דן שילון יש שורה האומרת שזכה ב"פרס ראשון מטעם האגוד הארצי של עיתונאי ישראל (1967): על כתבה משדה הקרב: תל-פאחר, רמת הגולן."

בויקי נכתב בערכו: "בשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, שימש שילון ככתב צבאי, ואף זכה בפרס ראשון מטעם האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל על כתבה ששידר משדה-הקרב."

מישהו שמע פעם את הכתבה הזו? הקלטה?

"משדה הקרב" = בשעת הקרב? (או: אחרי הקרב?)

לדעתי במקרה הזה האפשרות הטובה ביותר היא לפנות לדן שילון אישית.

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק מישהו שמע פעם את הכתבה הזו? הקלטה?

מצאתי באשכול אחר:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי skydiver אז הגענו למסקנה המושכלת שאקדח הוא לא הפיתרון לנשק גיבוי ללוחם הממוצע בצה"ל. אבל בואו תשמעו סיפור: במלחמת ששת הימים בכיבוש הגולן נשלח גדוד של גולני לכבוש את תל פאחר, יעד מבוצר מאוד, לאורך כל היום התנהל הקרב כאשר כל שדרת הפיקוד הגדודית מתה או נפצעת קשה. לקראת שעות אחר הצהריים מפנה המח"ט, יונה אמיתי, את הפלס"ר לכיוון התל והוא ממתחיל בהשתלטות. רובק'ה, מפקד הפלס"ר נכנס לתעלות והתחיל לטהר כאשר לפתע מעבר לזיג יוצא אליו חייל סורי. שניהם מכוונים אחד על השני וסוחטים את ההדק אך לאחד היה גמר תחמושת ולשני מעצור. הם התחילו ללכת מכות, פשוטו כמשמעו, כאשר מפקד הפלס"ר שובר את ידו תוך כדי. חייל אחר שמבחין במתרחש קופץ לתעלה לעזור אך שובר רגל תוך כדי אולם הוא מצליח בעזרת נשקו לנטרל את הסורי.(הסיפור הוא מתוך עבודה שהכנתי על הקרב- יש ברשותי ראיון שנערך בשטח עם רובק'ה ע"י דן שילון- אז כתב קול ישראל בחזית הגולן שהתלווה ללוחמים)

זה שמו של הספר שכתב יעקב העליון (כן , ההוא) שנפצע קשה בקרב על תל פאחר.
הוא מספר שם שבזחל"ם שפינו אותו היה גם דן שילון שהיה חברו ושעזר לטפל בו.

הוא הקליט באמצעות רשמקול סלילים ראיונות מאולתרים שערך עם הקצינים בזחל"מ, ביניהם משה קליין ואלכס קרינסקי, ששניהם נהרגו כעבור כשעה; כמו כן היו שם יוסי פרידמן הקמב"ץ, ומשה הראל קצין הקשר. שילון היה עד לשיחה שבה פקד קליין על קרינסקי לחזור לאחור ברגל, ולהעביר פקודה לכוחות שהתעכבו מאחור בגלל שכלי רכב פגועים חסמו את הדרך. שילון לא שמע את תוכן הפקודה. אילו שמע אותה, היה יכול לשפוך אור על התעלומה הגדולה ביותר של הקרב האומלל הזה: מדוע הסתערו המ"פ אהרן ורדי ואלכס קרינסקי חזיתית על היעד, בשעה שהתכנית הייתה לאגף אותו ולהיכנס אליו מעורפו.
הרשמקול אבד בעת שהזחל"מ ספג פגיעה, והקצינים נאלצו לנטוש אותו. איש מהם לא נפגע, אולם כאמור קליין וקרינסקי נהרגו זמן קצר לאחר מכן, על התל.
בערבו של היום, שידר שילון את כתבתו בטלפון מקרית-שמונה, וזו שודרה בתחנת "קול ישראל". זו התכנית שזכתה בפרס.

מהיכן אתה יודע שבזחל"מ המג"ד היה אלכס קרינסקי?
האם דן שילון מעיד על כך?
זו נקודה חשובה לענין ההחלטה לתקוף את התל ממערב ע"י אלכס קרינסקי ואהרון ורדי בכח קטן של 25 לוחמים (חצים לדרומי וחצים לצפוני).
אני הגעתי לואדיון ממערב לתל שבין השלוחה הדרומית לצפונית כעבור כ-10 דקות ומצאתי שם את המג"ד שהורה לי להצטרף לכוח של ורדי.
כלומר המג"ד ידע שורדי הסתער ממערב.
בנוסף המג"ד שלח את יוסי פרידמן אל ורדי עוד כאשר עמד צפונית למקום ההסתערות במרחק של כ-200 מטר, כנראה לקרוא לו אליו.
יוסי מצא שורדי וחייליו כבר הסתערו.
כשיוסי חזר למקום שממנו שלח אותו המג"ד (צומת בורג' בביל) המג"ד כבר לא היה במקום.
מכאן אני מסיק שבזמן שלקח ליוסי לעשות את הדרך הלוך וחזור, החליט המג"ד לנוע יחד עם הקש"א אל הואדיון שם פגשתי אותו.
כבר דנו בפורום זה בענין ואף הבאתי את תגובתו של ורדי.
יוסי פרידמן לא זוכר (יתכן ששכח) שאלכס קרינסקי היה בזחל המג"ד.
יש לי עדויות נוספות התומכות בגירסה שהמג"ד החליט לתקוף ממערב כולל הודעה בקשר שנרשמה ביומן המבצעים ("תוקף את שיפרה ממערב").

מצאתי את הדיווח של דן שילון וניתן שלמוע אותו :


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

בתמונה לוחמי תל פאחר בכנס שנערך בתל.

מצורפת ההקלטה של דן שילון

ייתכן כי דן שילון היה גם בזחל"ם של משה קליין אך אני בספק, מאחר וברוב המקרים הזחל"ם של המג"ד הוא מאוכלס עם חיילים וציוד כך שלהערכתי דן שילון לא התמקם בזחל"ם של המג"ד, אלא, בזחל"ם של הקש"א - קצין קישור ארטילרי של גדוד 334 השייך לחטיבת גולני.
זחל"ם הקש"א פנוי מאוכלס בקשר בנוסף לקש"א ולנהג, כך שסביר להניח שדן שילון התמקם בזחל"ם זה, מה גם תפקידו של הקש"א לפעול בצמוד למג"ד ולהפעיל את הסוללה ולטווח אותה בהתאם לבקשת המג"ד, שם גם מצאתי את הציוד של דן שילון פגוע והרוס, כולל סלילים מפוזרים בזחל"ם, מאחר וחיפשתי מכשיר קשר וסוללות למכשיר הקשר שלי.