בין אבך הסיגריות של אתמול - הסיפור שאני עובד עליו ומקווה שיום אחד יהפוך לספר.
זה זמן מה שלא פרסמתי המשכים אל הסיפור שפרסמתי בפורום.

אבל לא זאת כול האמת ! כתבתי חלק לא קטן מפרקים - אבל החלטתי עדיין לא לפרסם אותם.
אומנם לפני זמן מה נחה עלי מוזה מבורכת שגרמה לי לכתוב את הפתיח של הסיפור שלי שתמיד תמיד רציתי אותו (ולא ידעתי מהו אפילו !!)

אחסוך בעוד הסברים ואתן לכם להתענג על העמוד הראשון מהפרק (שכבר כתבתי).


* אם תשימו לב הטקסט כתוב בגוף שני (רעיון לגישה אחרת ) - בהשראת הספר: הבלתי נראה של פול אסטר.
* ההמשך, למי שמועניין (כאן) , אומנם הטקסט ישן ולא מעובד עם הגוף, אבל לעת עתה אני מעוניין לא לחשוף את הפרק המרכזי

הערות הארות, שוב אשמח לשמוע.

אגב, למי שתהה לגבי שאר הפרקים החדשים :יש פרק שהוא 2/3 גמור (פרק עלילה ברמה אחרת (הן ביצוע והן עלילה)) - אבל אני צריך את עצתכם לגביו ואל זה אקדיש בעתו אשכול אחר (בהמשכים).

ומתבשל לו פרק עלילה כרגיל על אחת מהמאהבות של גיבורינו.

ערב טוב וקריאה מהנה,
אמיל.

הינה למי שמתקשה בקריאת הטקסט (גרסה כתובה):

הלילה עטה רבדי אפלה ותכשיטי כוכבים, ירח כיהלום בטבעת אירוסים, ואת הרחובות כנחלי אכזב לבכיו הממורמרים.

אתה לרגע ממצמץ, ממצמץ רק כדי להבין שמה שאתה רואה הוא חושך, לוודא שעיניך פקוחות.
אתה נח על מיטת המלון, שקוע ברבדי גלי ים שקטים, והכול מסביבך אפל ושחור.
תחשות הזמן, המרחב והמימד אתה מאבד כאילו נולדת אל תוך לוע התהום – ומעולם לא הכרתם.
בוהה – מסתכל בוחן את הריקנות שמולך, לבך פעום מעט יותר מהר, אתה שוב ממצמץ בפחד כדי לוודא.
שולח את ידך, מגשגש בין החפצים על השדיה: תופס ברהיטות את קופסת הסיגריות ,בעת נגעה ידך במתכת המצית – אתה נרתע.
אתה נושם לרווחה משום מה, אבל עדיין אינך מרגיש בנוח לאורח המצב. אתה מוציא סיגריה מתוך האפלה, מחזיק אותה בין שפותייך : קול קליק של פתיחת המצית - קול הלהבה המאכלת את הנייר והטבק – תמונת חדרך הקודר מתעוררת.
צבע של שלהבת ושל ארגמן מגלים אספקטים לא מוכרים בחדרך הפשוט והרדוד, הארון מעץ נראה יותר יוקרתי, ערימת ספרי הקריאה שלך נראים יותר ישנים, והזיעה שכיסתה את חזיך התנוצצה כיהלומים.

מתענג על מותה, לאט לאט אתה שואף את הסיגריה, להבתה בקושי מאירה את קצוות ידייך, אבל זה מספיק בשבילך.
אתה מתרווח במיטה וממשיך לשאוף, ללא מחשבות , ללא דאגות – רק את הנייר והטבק שבער לפני רגע - לשאוף.
עם סוף הסיגריה אתה מרים אותה ומחזיק אותה בין קצות אצבעותיך – בוחן אותה ולאות מותה אתה נושף את שארית העשן כך שיכבה את קצה הדלוק.
אתה שוב פותח את המצית, ומסובב אותה לכיוון השדיה, רק כדי לראות שכבר בוקר בחוץ.
אתה קם ולא מניע דבר, יצור חושך שכזה, אתה מתנועע באיטיות, מעצלנות? או מחוסר שינה?. בכפות רגליך אתה משדך את כפכפי החורף – ואל האמבטיה אתה נכנס להתקלח.
עדיין בוקר אבל יותר מדי מוקדם, מתישב בחושך ומדליק סיגריה ליד הקפה העכור שלך, מדפדף בתוך העיתון לבין הספר שהתחלת לקרוא.

להב כחלכל משסע את תריסי חלונך, הבוקר בהחלט הפציע ואפשר לשמוע את קולות האנשים בחוץ.
אתה קם על רגליך ושולף מבין בגדיך תלובשת לטעמך, מכפתר, לובש, שורך כול בגד בעתו, ומעל כול זה אתה עוטה את מעילך האהוב, בידך אתה אוחז את תיק העבודה העשוי מעור, והינה מתחיל עוד יום.


יום טוב,
אמיל.

בלתי נראה - ספר נהדר!

קטע טוב. חסרות לי קצת מחשבות של הגיבור. בכל הקטע מתוארים מעשים. אבל זו רק התחלה כנראה.

בהצלחה!

אחד האלמנטים החשובים בסיפור שלי הוא מחשבות הגיבור (שיש להן דגש חזק בהמשך הסיפור (שכבר כתבתי))

אם שמת לב נתתי לינק בהודעה ל"המשך".

זה למה שרשמתי שזו כנראה רק ההתחלה של הסיפור. אני אקרא בהזדמנות את ההמשך