|
זאב בודד: מה עובר על העציר זאב רוזנשטיין בתא הכלא המאובטח ביותר בישראל
"פתח דלת הפרדה. נעל דלת הפרדה. אגף הפרדה - סגור". אלה המלים האחרונות ששומע בדיוק בשעה 17.00 מדי יום עציר מספר 47929 - העציר המאובטח ביותר במדינה באגף ההפרדה של בית הכלא רימונים שבשרון. מרגע זה ואילך קול אדם כבר לא יישמע באגף הקטן והשמור ביותר בישראל - עד לרגע שבו תזרח השמש למחרת. מספר העציר 47929 אולי לא אומר כלום לאנשים, רק תמונת פספורט קטנה המוצמדת לתאו הקטן מעידה מי הדמות שיושבת מאחורי דלת הפדלה הגדולה. עד לא מזמן שמו היה שגור בפיו של כל אדם במדינה שעקב אחרי מדורי הרכילות, החדשות ובעיקר הפלילים - הלוא הוא היעד מספר 1 של המשטרה: זאב רוזנשטיין.
התא של זאב רוזנשטיין. 7 מ"ר של בטון ופלדה
למעלה בכותרת: זאב רוזנשטיין. צילום: סבסטיאן שיינר
ביום שלישי השבוע החליט בית המשפט המחוזי בירושלים על הסגרתו של רוזנשטיין לארה"ב. פרקליטיו כבר הודיעו כי הם מתכוונים לערער, כך שרוזנשטיין צפוי לבלות עוד זמן רב בתאו. מאז הוכנס לאגף ההפרדות עברו כבר כ-170 יום, כאשר אין הוא מורשה ליצור קשר עם אף אדם, זולת עורכי דינו וחצי שעת הביקור מדי שבוע עם בני משפחתו. האיש שאהב את החיים והיה מדי ערב נצפה בטובי המועדונים בתל אביב, באירועי הספורט והבידור הכי נחשבים - נאלץ להתמודד עם חיים חדשים דחוסים בתא של שבעה מטרים רבועים. מסביב פרושות 12 מצלמות המתעדות את הנעשה באגף שלו, סמל הנמצא 24 שעות צמוד לתא, ארבע דלתות פלדה כבדות ועוד 400 מצלמות השומרות על כל אגף, חדר, שביל ומסדרון בכלא רימונים.
הגישה לתאו היא כמעט בלתי אפשרית אפילו לחלק מאנשי סגל הכלא שלא קשורים לאגף ההפרדה. כך נראים החיים החדשים של זאב רוזנשטיין:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/r1.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/r1.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/r1.gif]
תזכורת: ב-8 בנובמבר 2004 רעשה המדינה, כאשר המשטרה עצרה את רוזנשטיין והודיעה כי הפעם לא מדובר בעוד מעצר שווא. חקירה משותפת שהתנהלה יחד עם סוכנות הסמים האמריקאית (FDA) הביאה להכרזה כי רוזנשטיין מבוקש בארצות הברית בחשד להברחת ענק של סמים.
בימים הראשונים של המעצר עוד הספיק רוזנשטיין לשהות בבית המעצר באבו כביר, לשם הגיע בעבר מספר פעמים לאחר שהיחידה המרכזית של מחוז תל אביב עצרה אותו בחשדות שונים. השלב הבא היה העברתו לבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים, וזאת על מנת להקל את הבאתו לדיונים בהארכות מעצרו שהתקיימו בבית המשפט בבירה. בשל העובדה שכבר שם הוחלט בצמרת המשטרה לבודדו, נוצר מצב שבית המעצר במגרש הרוסים לא יכול היה לספק את התנאים, ולכן הוחלט על העברתו לכלא אוהלי קידר שבבאר שבע.
במעבר למעון החדש "זכה" רוזנשטיין להיכנס לתא שבו היה כלוא בעבר רוצחו של ראש הממשלה, יגאל עמיר. המדובר בתא קטן, שנמצא באגף נפרד משאר האגפים בכלא מאחורי ארבע דלתות ברזל כבדות ויש לו אף חצר פרטית משלו. על אף התנאים הנוקשים מההתחלה, מה שהפריע הכי הרבה לרוזנשטיין היה העובדה ששלוש המצלמות שהיו בחדר תיעדו את מעשיו 24 שעות ביממה. מלבד זאת, בימים הראשונים ניתנה לו האפשרות לבצע רק שיחת טלפון אחת למשך חצי שעה ביום. כל מגע בין רוזנשטיין לאסירים אחרים נאסר.
במשך השבועיים הראשונים שלו באוהלי קידר לא הורשה רוזנשטיין להכניס כמעט דבר לתאו הקטן, "אפילו לא רדיו וטלוויזיה כמו שמותר לכלל האסירים האחרים", טוען עורך דינו, בני נהרי. את מעט המידע על הנעשה מחוץ לכותלי הכלא בדרום קיבל רוזנשטיין באמצעות סוהרים שניאותו להעביר לו את העיתון שלהם לאחר שסיימו לקרוא אותו. המרחק הרב שבו נמצא הכלא הקשה על בני משפחתו בביקורים, אך יותר מכל, ארבעת הקירות הלבנים, חוסר המעש והבדידות - בעיקר הבדידות - הם שהפריעו לרוזנשטיין. בעקבות כך שלח עו"ד נהרי מכתב ליועץ המשפטי לממשלה ובו דרישה לצרף לו עצור או אסיר אחר לתא.
כמה שבועות לאחר מכן, כשבקשה זו לא נענתה, עתר רוזנשטיין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה להעבירו למקום מעצר במרכז הארץ ולספק לו שותף לתא. "ניתוק זה אשר נכפה כאחת על העותר גרם להידרדרות במצבו הנפשי", נכתב בעתירה. רוזנשטיין עצמו אמר אז באמצעות עורך דינו: "המצב הזה הוא בלתי אנושי. למרות שמנסים לשבור את רוחי הם לא יצליחו".
ב-8 בדצמבר, רגע לפני שנדון עניינו בבית משפט, הועבר רוזנשטיין תחת אבטחה כבדה לכלא רימונים, שם שוכן באגף ההפרדה הארצי. מעברו לאגף המבודד הצריך לא מעט לוגיסטיקה ומחשבה אצל השב"ס. בשל ידיעות מודיעיניות לפיהן הוא מסוכסך עם משפחת אברג'יל, "הוגלו" אייבי אברג'יל, אחיו של איציק אברג'יל, וכן "חיילים" נוספים של משפחת אברג'יל לכלא אחר. רוזנשטיין יועד לאגף ההפרדות הארצי, המכיל בסך הכל שישה תאים.
כלא רימונים, אותו ניתן לראות בנסיעה על כביש חיפה-תל אביב הישן, נחשב לכלא המתקדם ביותר בישראל. הגם שהוא נמצא באותו מתחם עם כלא השרון הישן וכלא הדרים, זר לו היה נקלע למקום יכול היה לחשוב שהגיע לספריה עירונית, לבית ספר או למבנה ציבור.
ההגעה אל הכלא עצמו דורשת מיומנות לא קטנה של הליכה בין מסדרונות ארוכים המסודרים כמבוכים. כמו בכל בית כלא, הכניסה אליו מחייבת בדיקה ושיקוף של הציוד שנושא עימו הנכנס.
הכניסה המפוארת לבית הסוהר רימונים
על מנת לסכל כל ניסיון לקשר ישיר עם העולם החיצון, מלבד הפקדת הטלפונים הסלולריים מפעיל השב"ס מערכות אלקטרוניות לשיבוש הקליטה בתוך בית הכלא. שני שערים גדולים מעבירים את הנכנסים לחצר גדולה, שממנה הכניסה הנפרדת לכלא רימונים. כל מעבר של שער בדרך לכלא מחייב לחיצה על זמזם, אשר מקושר לעמדת בקרה הפותחת את השער.
הכלא החדיש נכנס לפעילות לפני קצת יותר משנה. הוא נבנה בצורה מודרנית והכניסה אליו היא בדרך אבנים מסותתות המזכירות כניסה לאולם חתונות. גם בשב"ס מכירים את האפקטים המרשימים של מראהו, וניצלו זאת לפחות בפעם אחת. בעת ביצוע עיסקת השבויים עם חיזבאללה, הובאו לכלא ליום אחד בלבד מוסטפה דיראני ושייח עובייד. השניים שהו במשך כל השנים בבתי כלא שונים בישראל, אבל ביום השחרור, כאשר כל התקשורת העולמית הגיעה לסקר את האירוע, הם היו בכלא רימונים - והתמונות גם נראו בהתאם.
600 אסירים שוהים בו מדי יום בתוך 11 אגפים שונים. "החלוקה היא לפי מדרגים", מסביר סגן מפקד הכלא, סגן גונדר אריה דנה. "אגפים לאסירים קשים, אגפים ללא סמים, אגפים לחדשים ואגפים למתקדמים". מלבד זאת, כמו בכל בית כלא יש תאי הפרדה, שנועדו להגן עליהם או בשביל להגן על אנשי הסגל בגלל מסוכנות האסיר. אבל המקום בו נמצא זאב רוזנשטיין שייך לאופרה אחרת בכל הקשור לשמירה ולנהלים שבו - זהו אגף ההפרדה הארצי.
על מנת להגיע לאגף המופרד, שנמצא בקומה השלישית, יש ללכת כברת דרך לא קטנה. הקירות מסוידים כאילו רק אתמול נחנך הכלא, הרצפה המכוסה בחומר פלסטי כחול וריח חומרי הניקוי החזק הם התפאורה היחידה בדרך לאגף המופרדים. בלי שום תמונה על הקיר, ללא שלטי הכוונה, רק מצלמות במעגל סגור בכל פינה או עיקול משמשות כאביזרים דקורטיביים על הקירות. בדרך ניתן להבחין בסוהרים רבים שעוברים בדרך לאגפים השונים, משתמשים במעלית, עולים במדרגות, חלקם מלווים באסירים הלבושים בתלבושת החומה.
שלט גדול המציין "אגף 11" מקדם את פני הבאים למתחם המסווג והשמור ביותר בבתי הכלא בישראל. מאחורי דלת ברזל כבדה עם זכוכית משוריינת ניתן להבחין בעמדת היומנאי, שכל תפקידו הוא להשגיח במשך 24 שעות ביממה על דיירי האגף, בסך הכל חמישה במספר. אחרי שקצין הביטחון לוחץ על הזמזם, הוא מקבל אישור לפתוח את הדלת שמובילה לאגף. סדרי הביטחון סביב האגף של רוזנשטיין כה קפדניים כך שרק קצין מורשה לפתוח במפתח את אחת הדלתות, וגם זה בתנאי שמאחוריו עומדים שני סוהרים. על פי נוהלי הבטיחות, לא ניתן ולעולם גם לא יקרה מצב ששתי דלתות באגף ייפתחו בו זמנית.
על מנת להיכנס למתחם התאים עצמו יש לעבור דלת נוספת, שמאחוריה נמצא סוהר בדרגת סמל. מאחוריה מתגלה בסך הכל אגף קטן יחסית, כולו מבטון מזוין ופלדה. שישה תאים מסודרים שם על פי סדר: התא הראשון הוא מספר 11, בו שהה עד לא מזמן זייד ג'ארושי, אף הוא יעד משטרתי ידוע, ובסוף תא מספר 17 - התא של זאב רוזשנטיין. אם לא די בכל סידורי הביטחון שהוזכרו עד כה, אפשר להוסיף שלדלת התא שלו, כמו בשאר, ישנו מפתח מיוחד פלוס מנעול חיצוני, כשאפילו אשנב האוכל סגור במנעול.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/r1.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/r1.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/r1.gif]
השקט המוזר והעצוב משהו במתחם ההפרדה הוא אולי הדבר המאפיין ביותר את המקום. מאחורי כל דלת יושב אדם שאין לו כל קשר עין או יכולת שיחה עם כלוא אחר. כל צעד, דיבור, תנועה או נפילה של עצם על הרצפה - נשמעים היטב עם ההדים. גם עמידה זקופה במסדרון המתחם אינה מאפשרת לראות את האנשים הנמצאים מאחורי הדלתות הכבדות. על מנת לזהותם בקלות, הציבו בשב"ס תמונות פספורט עם פרטים אישיים ומספר העציר/ אסיר. תא מספר 17 - זאב רוזנשטיין, מגלה הפתק שמודבק מצד ימין לדלתו של העציר השמור ביותר במתחם. שכניו האחרים לתא עד לאחרונה היו זייד ג'ארושי שהוזכר קודם, שחר דביר ואסף אוקה מהמחתרת היהודית, ועוד אסיר השפוט על אונס קטינים ונמצא במקום מטעמי הגנה.
23 שעות ביממה נמצא רוזנשטיין בתוך התא. סדר היום שלו מתחיל בסביבות השעה 5.45. אז מכריז סמל האגף על ספירת בוקר. בכלא מדובר בהליך שגרתי שבאמצעותו מפקחים הסוהרים על כל האסירים באגפים השונים. מכיוון שבאגף ההפרדה רק חמישה אסירים, ברור שגם הספירה שונה. רוזנשטיין נדרש לעמוד על רגליו, והסוהר, שעובר ליד כל תא, מזיז את אשנב החלון הקטן על מנת לדרוש בשלומו של הכלוא. לאחר הספירה הוא חופשי, ובדרך כלל חוזר לישון עד לארוחת הבוקר ב-7.00.
בעוד באגפים אחרים האסירים הולכים לאכול את שלוש הארוחות בחדר אוכל, בתא ההפרדות האוכל מגיע לעצירים עד לתא. פתח מיוחד בדלת הפלדה של כל תא, שכמובן גם הוא נעול במנעול, נפתח ודרכו מועברת ארוחת הבוקר שכוללת שני סוגים של גבינות, ירקות, כמה פרוסות לחם, ממרח שוקולד, מרגרינה ושתייה חמה. את הארוחות מגישים כמובן בכלים מפלסטיק, מלבד כף מתכתית אישית ששייכת לכל אסיר. "בגלל שמדובר באגף הפרדה, גם אם אסיר לא אכל ב-7.00 ורוצה את הארוחה קצת יותר מאוחר אנחנו גמישים", מבהיר קצין האסירים בכלא רימונים, רב כלאי חיים כהן, שאחראי על כל תנאי ובקשות האסירים בכלא.
אגב, בעבר היה האסיר עופר מקסימוב איש המשמש כ"אסיר חוליה" בהפרדות. אסיר חוליה הינו אסיר שנחשב לאסיר טוב ושאנשי הסגל סומכים עליו. בין תפקידיו היה גם לחלק את האוכל שלוש פעמים ביום. מכיוון שבאגף ההפרדות האסירים רואים רוב הזמן ארבעה קירות, בהחלט מדובר בפריבילגיה. עם כניסתו של רוזנשטיין לאגף ההפרדות, החליטו בשב"ס להפסיק את פעילותו של מקסימוב כאסיר חוליה, ומאוחר יותר הוא גם הוצא מהאגף על מנת שלא ייצור קשר עם רוזנשטיין. במקום זאת מי שרשאי היום לחלק את האוכל לרוזנשטיין ולאחרים באגף ההפרדה הוא סוהר בדרגת סמל. האוכל מועבר דרך חלון קטן, שמיד לאחר מכן ננעל במנעול מיוחד.
הבידוד באגף ההפרדות נשמר כה בקפדנות, שגם ב"שעת החצר", כלומר זמן הטיול שיש לכל אסיר ביום - הוא לא רואה אף אחד. יום קודם לכן מכינים באגף מערכת שעות של יציאה לחצר, ואם אסיר רוצה לצאת בשעה מסוימת עליו להודיע לסמל האגף מראש. לרוב משתדלים לגוון, כדי שלאסיר תהיה אפשרות לצאת גם בבוקר וגם אחר הצהריים.
חצר הטיולים למען הדיוק היא מעין חדר בגודל 30-20 מ"ר בעל חומות גבוהות, כשרק תקרה חסרה על מנת שניתן יהיה לקרוא לזה תא מעצר. במקום התקרה ישנם סורגי פלדה עבים לאורך ולרוחב, כשקרני השמש החודרות דרך הפתחים הקטנים מאפשרות כניסתו של אור יום לחצר. מלבד זאת מקשטות את החצר ארבע מצלמות מעקב.
הגם שמדובר בחצר "פרטית" השייכת לאגף ההפרדות - סדרי הביטחון בכל הקשור הם ללא פשרות. קצין ושני סוהרים מתייצבים ליד תאו של רוזנשטיין ומודיעים לו על שעת הטיול, כשקודם לכן נסגרים אשנבי ההצצה בשאר התאים במתחם על מנת שלא ייווצר אפילו מגע בין העיניים שלו ושל אסיר אחר. הוא נאזק בשתי ידיו ומובל לדלת מתחם ההפרדה.
לאחר שהוא עובר אותה הוא מועבר לדלת הפלדה המובילה לחצר הפרטית. רק לאחר שעבר את הדלת הזאת משחרר הסוהר את האזיקים והוא מורשה ללכת בחופשיות בחצר. רוזנשטיין, שנהג ללכת קבוע לחדר כושר ולשמור על בריאותו, מקפיד מדי יום לצאת לחצר על מנת לשמור על גופו גם בתנאים הנוכחיים. הוא מרבה לעשות שכיבות סמיכה וכפיפות בטן, ובעיקר הולך והולך.
בבית הסוהר רימונים ישנו חדר כושר משוכלל אליו יכולים ללכת האסירים בשעות החופשיות שלהם. רוזנשטיין ביקש גם הוא להשתמש בחדר הכושר, ואף פנה בבקשה מיוחדת באמצעות עורך דינו לקצין האסירים בכלא. "הרי עצורים מתאמנים בחדר כושר וזאת במשך שלושה ימים בשבוע, ברי כי פעילות בחדר כושר ככל העצורים תתרום לשיפור מצבו הפיזי והמנטלי של האסיר, אשר שרוי בבידוד מוחלט", נכתב בבקשה. לאחר שנדחה, רוזנשטיין אף הציע למפקד הכלא כי ירכוש מכספו שלו מכשירי כושר מיוחדים אשר יוצבו אך ורק באגף ההפרדות, דבר שלא יצריך הוצאתו מהאגף - אך גם בקשה זו נדחתה.
הרמקול המוצב בחצר הוא זה שמשמיע מתוכו את קולו של היומנאי המבשר לרוזנשטיין את סיום הטיול, והוא נדרש לעמוד צמוד לדלת הפלדה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/zeev2.jpg]
הטלפון הנייד שעובר מתא לתא
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/zeev22.jpg]
השירותים בתא
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/zeev222.jpg]
חצר הטיולים המאובטחת באגף
שוב ניצבים לידו קצין ושני סוהרים שאוזקים את ידיו. אחד מהם מצויד במכשיר לאיתור אביזרי מתכת ועורך בדיקה מדוקדקת על גופו, שמא הצליח להחדיר מהחצר הסטרילית כלי מתכת כזה או אחר. לאחר מכן, כשהוא מלווה בשלושה אנשי סגל, מוחזר רוזנשטיין לתאו ופנוי למשך כל היום.
בשל המעמד שבו נמצא רוזנשטיין הוא אינו רשאי לדבר בחופשיות בטלפון, כפי שיכולים אסירים אחרים בתאים השונים. בניגוד לאגפים אחרים, אפילו שיחות הטלפון שעורך רוזנשטיין מבוצעות מתוך תאו. טלפון ציבורי המונח על שולחן עם גלגלים נמצא בתוך המתחם הקטן והוא מועבר בין תא לתא. כאשר רוזנשטיין מעוניין לדבר עם בני משפחתו, הוא עושה זאת כמובן על חשבון כרטיסי הטלכרט שמסופקים לו על ידי המשפחה או באמצעות רכישה בקנטינה של הכלא. להבדיל מאסירים אחרים, הוא אינו רשאי להתקשר לאף אחד זולת בני משפחתו או עורך דינו. השיחות עם בני המשפחה מוגבלות בזמן של חצי שעה ביום, ואילו לשיחות עם בא כוחו, עו"ד נהרי, השיחות יכולות להיות ארוכות מעט יותר. כמובן שכל שיחותיו נמצאות תחת מעקב תמידי של אנשי המודיעין של שירות בתי הסוהר.
ב-10.30 בבוקר שוב נערכת ספירה באגף ההפרדות. הוא שוב נדרש לחזור על נוהל העמידה, כדי שהסמל באגף יוכל לראות אותו. ב-12.00 מוכנסת לאגף ארוחת הצהריים, שכוללת בשר (נקניקיות, שניצל, עוף או בשר אחר), אורז, ירקות מבושלים בתנור, סלט שומר, סלט מטבוחה, לחם ומיץ פטל. מלבד זאת רוזנשטיין רשאי לקנות בקנטינה של הכלא בסכום של עד 1,200 שקל בחודש, כשאת הכסף מפקידה משפחתו בחשבון. בכלא מציינים כי הוא לא אכלן גדול של ממתקים, ובעיקר מזמין מהקנטינה קופסאות שימורים של טונה ומשתמש בכסף לרכישת כרטיסי טלכרט על מנת לשוחח בטלפון.
את השעות שאחרי ארוחת הצהריים הוא מנצל לקריאת ספר, להאזנה לרדיו, לצפייה בסרט או למנוחה עד לארוחת הערב ב-17.00. בארוחה הקלה שמוכנסת לתאו הוא מקבל בין היתר ביצה קשה, ירקות מבושלים, דייסה, סלט צנון, סלט חצילים, כמה פרוסות לחם ושתייה. כמי שנצפה בעבר בלא מעט מהמסעדות היוקרתיות ביותר בתל אביב - לא מדובר כמובן בארוחות שחיתות. לאחר סיום הארוחה גם נערכת ספירת הערב האחרונה, ומיד לאחריה נסגר אגף ההפרדה סופית. הנעילה מתבצעת באמצעות קצין שאחראי על הסגירה בפועל, ומשעה זו ועד הבוקר אין כל פעילות באגף המבודד. רק סוהר אחד נמצא בתוך חדר מיוחד במתחם, ומשמש כתורן לשעת חירום למקרה שתתעורר בעיה כלשהי עם אחד האסירים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/r1.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/r1.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/r1.gif]
התא של רוזנשטיין בגודל של 2.60 על 3.50 מ', וכולל בתוכו גם את השירותים והמקלחת, הבנויים ממתכת. בצד, על יד דלת התא, ישנו ארון קטן לבגדים. התא בנוי כך שיוכל לאכלס שני אנשים, ולכן יש בו מיטת קומתיים. רוזנשטיין כמובן נמצא בתא לבדו. המיטה עצמה יצוקה מבטון. מולה, על מדף מבטון, קיימת עמדת טלוויזיה. כמו לכל האסירים האחרים, אפשרה הנהלת בית הסוהר לרוזנשטיין להכניס מכשירי חשמל סטנדרטיים. אז מלבד טלוויזיה קטנה, הוא גם הכניס מכשיר די.וי.די לצפייה בסרטים. בטלוויזיה יכול רוזנשטיין לקלוט רק את שידורי ערוץ 1 ו-2, ירדן, אלג'זירה ושני ערוצים רוסיים. הוא מקפיד להתעדכן בחדשות ומדי פעם גם צופה בתוכניות הבוקר של ערוץ 2.
הקשר היחיד של רוזנשטיין אל העולם החיצון מתבטא בעיקר בביקורים שהוא זוכה להם אחת לשבוע ממשפחתו, ומפגישות עם עורכי דינו, בני וקרן נהרי. הוא גם מקבל עידוד מתמיכה של אנשי משפט מהשורה הראשונה ואפילו שופט בדימוס, שעוזרים לעורכי דינו במאבק המשפטי להוצאתו מהבידוד.
אם יציאתו של רוזנשטיין לחצר הטיולים נחשבת למסובכת, הרי שהעברתו לחדר הביקורים שמחוץ לאגף היא מבחינת השב"ס מבצע אבטחה של ממש. ביציאה מהתא הוא נאזק בידיו וגם ברגליו, וכמובן זוכה לליווי של קצין ושני סוהרים. זאת בנוסף לאנשי הבקרה, המתצפתים כל הזמן על הדרך לחדר הביקורים באמצעות מצלמות המעקב. להבדיל מביקורים פתוחים, רוזנשטיין לא יכול לבוא במגע ישיר עם בני משפחתו, והביקור נעשה מאחורי מחיצת סורגים עבה, המונעת מגע בינו לבין בני משפחתו. בעת הביקור נמצאים כל הזמן סוהרים בצד שלו ובצד של בני משפחתו, על מנת שלא יעבור דבר דרך החורים הקטנים של הסורגים, או שמא ייאמר דבר שהוא אסור.
להבדיל מאסירים אחרים, רוזנשטיין רשאי להיפגש אך ורק עם קרובים מדרגה ראשונה. במידה שהוא רוצה לפגוש מכר אחר, עליו לשלוח בקשה מסודרת בכתב למפקד הכלא עם ההסברים לפגישה, ורק לאחר מכן היא נדונה (עד כה לא זכה רוזנשטיין לפגישה עם אדם אחר שהוא לא קרוב משפחתו, מלבד עורכי דינו). במהלך הביקורים עם בני משפחתו הוא מקבל אספקה מסודרת של חמישה סרטי די.וי.די אותם מקפידה משפחתו להביא לו בעת הביקורים. את הסרטים הוא רואה במהלך השבוע, ובביקור הבא הוא זוכה למשלוח נוסף.
לפני כשבועיים הוא "זכה" לראות קצת אנשים רגילים כאשר נלקח לבית החולים תל השומר בגלל בעיה באוזנו. יציאה זו נערכה כמו במבצע צבאי. לבית החולים הועברה ההודעה על בואו רק בדקה ה-90, ואף אחד, כולל בני משפחתו או כלי התקשורת, לא ידע על יציאתו לטיפול, שמיד בסיומו הוחזר לכלא. זאת היתה יציאתו היחידה בחצי השנה האחרונה למקום כלשהו שאינו אולם בית משפט.
בשב"ס מנסים גם לעזור לרוזנשטיין בהפגת השעמום על ידי פגישה עם קצינת החינוך של הכלא. להבדיל מאגפים אחרים בכלא רימונים, רוזנשטיין אינו מורשה אפילו ללכת לספריה של בית הכלא. במקום זאת דואגת קצינת החינוך לעדכן אותו על הספרים הנמצאים בספריה אותם הוא יכול להזמין לתאו. במהלך ארבעת החודשים האחרונים הוא הספיק לקרוא לא מעט ספרים, ביניהם "המושבע האחרון" (של ג'ון גרישם), "לכל אדם יש שביל" (ספר מסע חיפוש עצמי של הפסיכולוגית ד"ר ארניה יפה-ינאי) ו"בית ספר לקסם אישי" (רומן ריגול של נלסון דה-מיל).
אדם נוסף שרוזנשטיין פוגש כמעט מדי יום ויכול לדבר איתו קצת יותר בחופשיות הוא מפקד כלא רימונים, גונדר משנה אלברט אבוחצירא. האחרון מקפיד לעבור מדי יום בין אגפי הכלא השונים, ובמיוחד באגף ההפרדה. הוא מרבה לשוחח עם רוזנשטיין ולשמוע על מצבו, אך בדרך כלל השיחה ביניהם נסבה סביב נושא הספורט, ששניהם חובבים מושבעים שלו, ובמיוחד על מכבי תל אביב.
"אין לנו יחס מיוחד לרוזנשטיין או לאסיר כזה או אחר", מסביר גנ"מ אבוחצירא. "כשאני מגיע לאגף ההפרדה אני משתדל לדבר עם כולם, כדי לדעת מה שלומם ואיך הם מרגישים. בכל זאת, הרי מדובר באנשים שנמצאים די בבידוד ואתה רוצה לדעת מה עובר עליהם".
ובכל זאת, לפי ההתייחסות שלכם לא מדובר בכלוא רגיל.
"כלא רימונים נחשב לספינת הדגל של השב"ס. אנחנו מאפשרים לאסירים לקבל את הזכויות יחד עם השיקום שלהם. מבחינתי, רוזנשטיין הוא כמו כל אסיר אחר בהפרדות. בסך הכל אני מתחשב בעובדה שהוא נמצא בהפרדה ולבד כל היום, ואנחנו עושים מה שאפשר כדי להקל עליו כמו על אחרים באגף".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/zeev4.jpg]
רוזנשטיין בהארכת מעצרו. צילום: דן בלילטי
"באהבה, אבא"
השבוע חגג רוזנשטיין בכלא בר מצוה לבנו. לידי עיתון "תל אביב" הגיע מכתב הברכה
שכתב לו בכתב ידו
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/letter.gif]
בשבועות האחרונים ניהל רוזנשטיין מאבק משפטי על מנת שיוכל לצאת לחופשה קצרה לצורך חגיגת בר המצוה של בנו. במשטרה התנגדו בתוקף לבקשה. לטענתם, יציאתו של רוזנשטיין לחגיגה שכזאת בביתו היתה מחייבת הפעלה של חצי מכוח האדם של היחידה המרכזית של מחוז תל אביב, וכרוכה היתה בסכנה גדולה. רוזנשטיין עתר לבית המשפט, וביום שישי האחרון הובהל שוב לבית המשפט המחוזי בתל אביב בחמש בבוקר על אף שהדיון החל רק בעשר. קודם לכן דאגו במשטרה לרוקן את תאי המעצר מכל עצור אחר. השופטת ברכה אופיר דחתה את בקשתו, ולבסוף הוא חגג את בר המצוה במתחם כלא רימונים, ביום שני השבוע, עם 20 מבני משפחתו שנבדקו בקפידה. רוזנשטיין, שנראה קצת שבור מההחלטה שלא לתת לו לצאת לבר המצוה, כתב מכתב לבנו, בו הוא מפגין אופטימיות ואמונה שייצא גם מהסיפור הזה:
"בני,
קשה לי לברך אותך, כך שאני מאחורי סורג ובריח. בעבר, כאשר דמיינתי את מעמד הגעתך למצוות, ראיתיך עומד יחד עימי בבית הכנסת כנער בוגר בתחילת חייו אשר כל הטוב בחיים לנגד עיניו... ואני, אב גאה, מלווה אותך, מחבק, אבל גם מניח לך לעבור את הדרך באופן עצמאי ומאפשר לך להתמודד כאדם בוגר עם האתגרים והקשיים בחיים.
"בני, אני מצטער שנאלצת היום, עם הגיעך למצוות, להתמודד עם אתגרים וקשיים גדולים מנשוא לבד, כל זאת שלא באשמתי. אין דבר בעולם שבו אני חפץ יותר מאשר לעמוד לצידך בבית הכנסת, אבל הנסיבות מפרידות בינינו. בני, אתה הופך היום להיות אדם בוגר, גבר. אני בטוח כי תהיה אדם טוב, הוגן, רחב לב, מסור ומועיל לזולת. תמוך באימך, באחיך ובאחיותיך, הם זקוקים לכך. בטח בי ומעבר לכך בטח בעצמך, באמונתך וברצונותיך.
"לך בדרכך ואחר האמת שלך. מהניסיון שלי האמת היא זו שתחזק אותך ברגעים הקשים ביותר. אני בטוח שאת יום הולדתך הבא נחגוג יחדיו מחוץ לבית הסוהר,
באהבה,
אבא"
"מה הם רוצים, למוטט אותו?"
עורכי הדין בני וקרן נהרי, באי כוחו של רוזנשטיין, זועמים על תנאי מעצרו: "אם הם
ימשיכו ככה עד למשפט, אני חושש שלא יהיה להם את מי לשפוט"
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/nahari.jpg]
באי כוחו של זאב רוזנשטיין, עו"ד בני וקרן נהרי, ממשיכים להיאבק במקביל על תנאי כליאתו ונגד כוונת המדינה להסגירו לרשויות החוק בארצות הברית. עד כה הוגשו על ידם חמש עתירות לבית המשפט. בני אף נחקר על ידי המשטרה בחשד שגרם לשיבוש חקירה במפגשים עם רוזנשטיין, ובגלל זה היה בהרחקה ממנו לתקופת זמן. בסופו של דבר חזר לייצגו, והוא כועס במיוחד: "החוק קובע שמעצר הוא אינו מקדמה על חשבון עונש עתידי. במקרה של רוזנשטיין מדובר כבר במפרעה! איפה נשמע דבר כזה שבנאדם יושב חצי שנה במעצר בבידוד?".
קרן נהרי: "הוא אפילו לא בסטטוס של חשוד ולא יודע מה החשדות נגדו. עד היום אפילו פעם אחת לא לקחו אותו לחקירה והטיחו בו את החשדות. כלום כלום".
בני נהרי: "הדבר הכי גרוע זה הבידוד. הם יודעים טוב מאוד שאפשר למצוא לו שותף לתא, אבל המשטרה לא מסכימה. אני לא יכול להבין את זה. הוא מתנהג למופת, לא מתחצף, ממושמע - אז למה להעניש אותו?".
בכל זאת, הסוהרים לא יכולים להתייחס אליו כאל עצור רגיל.
"אין לי ולו טענה אחת לסוהרים בבית הכלא בו הוא נמצא, ההפך הוא הנכון. במסגרת התנאים שהם מקבלים הם עושים מעל ומעבר. הבעיה היא עם ההוראות שמגיעות מלמעלה. הרי הבנאדם עוד לא בחזקת נאשם, אז לא יכול להיות שהוא יקבל עונש כזה. מה הם רוצים, למוטט אותו? אני מקבל פניות רבות מעורכי דין ומאנשי משפט מהדרגה הבכירה ביותר והם בעצמם מעלים תהיות לגבי אופן מעצרו. הם לא מאמינים שככה מתנהגת מדינת ישראל".
ספגתם מכה לא קלה השבוע, עם ההחלטה של המחוזי בירושלים להסגיר את רוזנשטיין.
"בוודאי שנגיש ערעור. אנו בטוחים שבבית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, נוכל להציג את הטיעונים שלנו פלוס טיעונים חדשים לכך שרוזנשטיין אינו בר הסגרה. למרות היחס ותנאי המעצר שלו, מן הראוי שהוא יישאר בישראל ואם הוא צריך להישפט - שהדבר ייעשה בישראל".
הפרד ומשול
סגן קצין המודיעין הראשי של השב"ס מסביר מהם באמת תפקידי אגף ההפרדה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/22_4_2005/images/zeev3.jpg]
מי שיודע טוב מאוד מה נעשה מאחורי הסורגים באגפי ההפרדות בישראל הוא סגן גונדר שלמה טהרני, סגן קצין המודיעין הראשי של בתי הכלא בישראל. כמו המשטרה, גם השב"ס מפעיל מערכת מודיעין עניפה על מנת לדעת את יחסי הכוחות בתוך הכלא, ולמנוע כל פעילות פלילית בתוך הכלא ומהכלא החוצה. בקרוב מתכננים בשב"ס הפעלת ענף מיוחד שיעסוק בפשיעה חמורה ובארגוני פשע, עליו יהיה אחראי סגן גונדר יוסי באשה, שעד לאחרונה שימש כקצין בימ"ר של מרחב חוף.
"ישנן שתי סיבות להפרדה", מסביר סגן גונדר טהרני את תפקיד האגף בו נמצא רוזנשטיין. "יש הפרדה מטעמי הגנה - כי רוצים לפגוע באסיר מסוים ואז אין ברירה אלא להפרידו, ויש הפרדה מטעמי ביטחון - שבו האסיר עצמו מסוכן כשהוא חופשי בכלא. בכלא יש לנו כ-40 קבוצות פשע וכ-16 משפחות פשע שלמות. אנחנו צריכים לתמרן בין כולם על מנת שלא ליצור חיכוך ביניהם. לא לפתח יריבויות ולא שותפויות".
יש בעיה מוסרית לא קטנה באחזקת אדם בבידוד זמן כה רב.
"חצי שנה לאחר שוועדה מחליטה על אסיר שיועבר לבידוד, המקרה שלו עובר לעיונו של בית המשפט. בבית המשפט מחליטים אם לאשר את הארכת שהותו באגף ההפרדה או לא. נכון שזה לא קל, אבל אני יכול להגיד שאגף ההפרדות בכלא רימונים הוא בהחלט מקום משופר לנמצאים בו. עד כמה שאפשר, בתנאים הקיימים, אנחנו מנסים לעזור לאסירים ולעצורים שם להעביר את הזמן".
וזה באמת כל כך מועיל לסכל פעילות פלילית או בטחונית?
"ודאי. באגפים רגילים קשה לך לשמור על כל אסיר ופעולה שהוא עושה. באגף ההפרדה מספרם של האסירים קטן בהרבה, והפיקוח עליהם יותר גדול. אנחנו מפקחים על השיחות שלהם בטלפון ועל הפגישות, ולאסיר עצמו אין אפשרות ליצור קשר עם אף אחד. בדרך זו יותר קל למוטט ארגוני פשיעה שהראש שלהם נמצא באגף שכזה".
http://www.tam.co.il/22_4_2005/magazin1.htm
נערך לאחרונה ע"י Orna** בתאריך 25-04-2005 בשעה 15:40.
|
ראשי
צ'אט
25-04-2005, 15:36
מצב כלאיים
