02-06-2011, 15:59
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
מדינת אפרטהייד ו"כבישים ליהודים" זה פשוט סילוף של המציאות...
על אותם כבישים נוסעים כ-ל כלי הרכב, מלבד אלה של הרש"ף - דהינו, ערבי עם אזרחות ישראלית, נוסע
עליהם בלי שום בעייה...
ה"בנטוסטנים" הללו נשלטים בידי יישות עויינת לישראל שלא מפסיקה לפעול נגדה דיפלומטית (ועד לאחרונה,
גם צבאית) - צא ולמד מה הייתה המדיניות של סיסקאי, בופוצוואנה, טראנסקיי וכד', ביחס לדרא"פ.
מושגים חסרי ערך שמנסים להסביר לנו ש"הגיע הזמן לעשות שלום", הם נהדרים להפגנות ולפעילויות
בתנועות נוער - אבל הם לא תחליף לעובדות...
בדיוק כשם שחלוקת י-ם עפ"י קווים אתניים, משמעה בימינו הפקרת רבע מליון יהודים לחיים במובלעת
בלב יישות ערבית ריבונית, הרי ששאר המושגים היפים על "נצחונות דיפלומטיים", הינם תיאור הפוך לגמרי
של המצב העובדתי בשטח:
1. 1917 (ואח"כ 1920) - הצהרת בלפור וסן רמו היו נגזרת של שיקול אימפריאליסטי בריטי שרצה אחיזה
בא"י והאמין שהיהודים והשפעתם בארה"ב (ב1917 הבריטים גם עסקו בהשפעתם על הממשלה הזמנית
ברוסיה, בימי הביניים שטרם ההפיכה הקומוניסטית) יכולים לסייע בהשגת תמיכה בשליטה בריטית זו.
כמו כן, דיוויד לויד ג'ורג', ראה"מ הבריטי, היה אוונגאליסט אדוק (מהסוג שהשמאל נוהג לקלל ולספר לנו
שהם בעצם רוצים בחורבננו, מייד לכשיחזור ישו...), ותמיכתו בציונות הייתה עניין דתי, וממש לא מותנה
ב"ויתורים כלפי הערבים"...
2. 1947 - החלטת וועידת האו"ם נבעה מקיומו של יישוב יהודי מבוסס וריבוני-למחצה בארץ, ומתוצאות
השואה. לא עשו לנו שום טובה. אם ההצבעה לא הייתה עוברת, המדינה הייתה קמה מעט מאוחר יותר - אבל היא הייתה קמה. הבריטים היו בדרך החוצה, מוכים ופושטי רגל (בעקבות מלה"ע השנייה).
3. 1949 - הקבלה לאו"ם נבעה מדבר אחד ויחיד: שרדנו את מלחמת העצמאות. לא מהלך דיפלומטי
הביא להכרה הבינ"ל בנו - אלא נצחון צבאי. לו הובסנו - אלף הכרות של האו"ם לא היו מצילות אותנו
משחיטה.
4. ההסכם ב1979 נבע גם הוא מנצחון - סאדאת הבין שאת סיני לא ישיג בכוח, אחרי שב1973 הוא עשה
הכל, וכמעט איבד את צבאו.
5. 1994 - לא ברור לי למה שכחת את ההסכם הגאוני באוסלו מ1993, אבל מילא. נוותר לך, אין צורך
לדוש עוד פעם בהצלחה הכבירה ההיא... ההסכם עם ירדן לא שיפר במאומה את היחסים עם אותה
מדינה, שהייתה בת-ברית בפועל במשך קרוב ל30 שנה, והמלך שלה פגש בכל ראש ממשלה ישראלי
מאז גולדה (למעט בגין). ההסכם בסה"כ העלה לפני השטח מה שהיה ידוע ומוכר - ובכך, אגב, כנראה
שגרם למעט החמצה ביחסים (כי מותר שהירדנים הרשו לעצמם בחשאי במסגרת של שת"פ, הם לא העזו
להרשות לעצמם בגלוי, מחשש לדעת קהל עויינת אצלם בבית, בו יש רוב פלסטיני מוצק). אגב, גם היחסים
עם ירדן נבעו בראש ובראשונה מכך שאנחנו חזקים צבאית, ובעצם היינו ערובה להמשך השלטון ההאשמי שם.
בקיצור, נצחונות דיפלומטיים? לא בדיוק, אלא אם כן אתה מאמין בתזת קלאוזוביץ' המגדירה את המלחמה כ"המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים"...
|