15-07-2011, 08:10
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.10.06
הודעות: 6,922
|
|
יש מקרים בהם אנחנו מוכנים להגביל את הדמוקרטיה, מקרי גזענות הם הבולטים ביותר. אסור לי, ובצדק, לבוא ולקרוא לחרא בגלל ששחורים\נוצרים\נשים מייצרים מוצר מסוים כי הדבר גזעני. אבל יהיו כאלה שיבואו וישאלו "למה אסור? מה ההבדל בין פגיעה כלכלית ממניעים גזעניים לבין התנגדות להתנהלות הכלכלית (כמו עם הקוטג')?"
לי אישית ניראה שהעניין הוא, שמה לעשות, כמה שנרצה, כל אחד נולד איך שהוא ואי אפשר (או שאפשר אבל זה לא יפה) לכפות עליו להשתנות, אחרי הכל, מה נעשה עם שחורים? נגיד להם "נקנה ממכם שתצבעו עצמכם ללבנים"? מה נעשה עם נשים? נגיד להן "נקנה ממכן כשתוסיפו לכן עוד איבר בגוף"?
לעומת זאת, דווקא ממניעים כלכליים, כמו הקוטג', זה בסדר כי הדבר ניתן לשינוי וקשור לשירות שאנחנו מקבלים. חנות עושה בגדים מפרוות חיות? מותר לקרוא לחרם עליה, היא יכולה להשתנות בעניין הזה ומדובר בסך הכל בשירות שהיא אמורה להעניק.
עכשיו, איפה נכנס פה חוק החרם, שאוסר על פגיעה מכל סוג שהיא במשהו רק בגלל הזיקה לישראל, שטחיה או מוסדותיה?
עכשיו, האם החוק הוא הגבלה מקובלת של החופש (כמו במקרה של גזענות), או לא?
מצד אחד יהיו כאלה שיגידו שלא, כי המדינה יכולה לשנות דברים שהיא עושה כמו חברה שמייצרת קוטג'.
מצד שני יהיו כאלה שיגידו שכן, כי מדובר בניסיון לכפות את הדעה שלך על אחרים במקומות בהם אתה גם ככה יכול להשפיע בצורה דמוקרטית (לעומת יצרנית הקוטג', בישראל יש בחירות), בנוסף לעובדה שהשינוי יכול להיות קשה וקיצוני (אחרי הכל, אפשר לדמות שינוי שעובר גבר שמשנה את מינו לשינוי שתעבור ישראל אם תיתן את הגדה ותגרש 300 אלף ישראלים).
ככה אני רואה את כל העניין, ולכן אני אישית מתחבר יותר לצד השני שבעד החוק ורואה בו הגבלה מקובלת של החופש (מה לעשות, אין דבר כזה חופש מוחלט).
נערך לאחרונה ע"י infected aviad בתאריך 15-07-2011 בשעה 08:15.
|