במהלך משפטי נועז ומבריק, שלא עולה בקנה אחד עם השכל הישר, עם המוסר, ועם כל מה שנכון וצודק,
פסק ביה"מ העליון שלמצטפא דיראני - האיש שהחזיק את רון ארד בתוך בגאז' במשך שנים, מותר לתבוע
נזיקין מדינת ישראל על "התעללות" בזמן כליאתו וחקירתו פה.
את פסה"ד המלומד כתבו, סופרייז סופרייז, איילה פרוקצי'ה וסלים ג'ובראן.
פרוקצ'יה, כמיטב המסורת המקובלת אצל השופטים הדוגלים ב"פרשנויות מרחיבות", הצליחה לסתור את את
כל המשפט המקובל בעולם המערבי (לא היה חוק ספציפי בארץ בעניין זה עד 2005, אחרי מועד התביעה,
ולכן, טענה המדינה - שהחוק התקף, הוא החוק הבריטי, עפ"י פקודת סדרי שלטון ומשפט מ1948, שקבעה
רציפות חוקית לפקודות המנדט), ולקבוע הלכה חדשנית, שללא ספק תעשה גלים בעולם כולו - אחד הדברים
היפים בבתי משפט במערב, הוא הנכונות לצטט האחד את השני, כאשר אחד מהם עולה על רעיון שאחרים
לא חשבו עליו קודם (זה הגיוני וראוי בנוגע להלכות טובות - זה גרוטסקי בהלכות גרועות - אבל זה קורה
בשני סוגי ההלכות...).
השופט ג'ובראן כתב בפס"ד מנומק שברק כבר קבע בעבר (בפס"ד בנוגע לאחת ממליוני עתירות עדאלה)
ש"זכויות חוקתיות אינן נסוגות בזמן מלחמה", ועל כן אין סיבה לא לדון בתביעה של דיראני.

השופט מלצר אכזב: הוא בדק תקדימים מהעולם המערבי, שבו נוהג המשפט המקובל, והגיע למסקנה שטענות המדינות שלאוייב אין זכות תביעה בזמן תביעה, מקובלת בכולן. הוא הביא שפע ציטוטים ותקדימים,
ובבירור הראה שמעניינות אותו רק העובדות ולא הצורך להיות חדשן שזוכה למחיאות כפיים מ"הנאורים
בע"מ". אי לכך, הוא מקבל את טענות המדינה ודוחה את בקשת דיראני. הוא נותר במיעוט, כמובן.

להלן פסה"ד המלא:
http://elyon1.court.gov.il/files/06...6009930.r14.pdf


------------------------------------------------------------

בכל פעם שנדמה שבית המשפט מבין שהוא לא חי בכוכב לכת מקביל, מגיעה פסיקה מוזרה כגון זו, ומבטלת
את המחשבה הזו.
מצטפא דיראני לא הובא לישראל בגלל שיש לנו עניין בלאסוף שיעים מזוקנים ושמנמנים שגרים בבקעא. הוא
הובא הנה כי חטף והחזיק בתנאים איומים, לוחם ישראלי, אותו מכר, ככל הנראה למדינת אוייב אחרת. הוא
הובא הנה כדי לאסוף מידע אודות מקום המצאו של אותו לוחם, ולכן נחקר, ולכן נכלא.
האיש היה בכיר בארגון טרור אחד, הקים ארגון טרור שני - ואחרי שובו ללבנון,ף הצטרף לארגון טרור שלישי.
אם יש מישהו בעולם שלא אמורה להיות לו זכות ציוץ כנגד מדינת ישראל, הרי שזה אדם זה - שלא שוחרר
בזכות התנהגותו ונועם הליכותיו, או שיתוף הפעולה שלו עם גורמי הביטחון - אלא בגלל שארגון טרור שיעי,
החזיק בגופות שלושה לוחמי צה"ל, ובאזרח ישראלי מפוקפק - וממשלת ישראל הסכימה לעסקת חליפין.

העובדה שכל מדינות המערב מתנגדות לדון בתביעות של אזרחי וגופי אוייב במהלך לחימה, היא עובדה, כפי
שטרח לציין השופט מלצר. הצורך הכמעט-כפייתי להיות "הכי נאורים, הכי מתקדמים, הכי קולים", בתחום
הזה, הוא לא בדיחה. זה נזק למדינה.

מנחם בגין ז"ך אמר "יש שופטים בירושלים", בנוגע להחלטה של בג"ץ, שלא הסכים לה. הוא צדק בשעתו.
גם כשפסקו באופן שאחד הצדדים לא אהב, היה ניתן לצפות שיהיו גם פסיקות הפוכות. כיום מדובר במוסד
שרוב שופטיו מצויים בשמאל הרחוק. רפורמה היא דבר שביה"מ העליון צריך באופן נואש. הדרך המהירה
ביותר להפוך ללא רלוונטי, היא לנסות להכתיב ערכים של מרצ, בעידן שבו מרצ הולכת ומתקשה לעבור את
אחוז החסימה.
הם הצליחו לבלום הצעת חוק של יריב לוין, שהציע רפורמה דמוקרטית באופן מינוי השופטים. סביר שיצליחו
גם בפעם הבאה, ובזו שאחריה - אבל כל פעם יצליחו פחות. ככל שהרלוונטיות שלהם פוחתת - כך גם קטנה
יכולתם למנוע שינויים מתבקשים שישיבו את הרלוונטיות לעליון.

כפול..

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.