אנא ליחצו כאן לקריאת כל המאמר המקורי

הזהות הלאומית (יחד עם עוד הרבה דברים) נגנבה לנו מבלי שהבחנו בכך ואף יהודי ישראלי לא צריך לקבל זאת באופן סביל (פסיבי).

לקט מידע נבחר מספרו של עו"ד הווארד גריף. הפרק הרביעי מספר מדוע ואיך לקחו לנו הערבים את הזהות הלאומית שלנו מבלי שהבחנו בכך, מהן הסכנות הנשקפות לנו כתוצאה מכך, אילו חוקים (אשר הציבור כמעט אינו מכיר) קיימים בארץ שתפקידם לשמור ולהגן על אדמות הבית הלאומי היהודי ומה כדאי לנו לעשות על מנת לשמור על המולדת היהודית מפני השתלטות ערבית - בגיבוי האו"ם.

"
בהתחשב בנטייה הערבית להפוך לערבי ולאסלם את הסטוריה הישראלית הקדומה ואת התרבות ולהמיר או להפוך את האבות העבריים, הנביאים, שופטים ומלכים לערבים, כאשר באותו הזמן הם מכחישים את אילן היוחסין היהודי, אימוץ השם 'פלסטינים' אשר יושם מהבחינות האטנית כמו גם החוקית לעם היהודי של פלשתינה משנת 1920 עד 1948 נופל לתוך אותו הדפוס של היפוך וגניבה ספרותית אשר מאפיינת את הרגלי ערביי פלשתינה.
על מנת להכשיר את עצמם הם ספגו ונטלו את אשר אינו שייך להם: את הזכרונות וההישגים של העם היהודי, גם העתיקים כמו גם המודרנים. שום דבר לא נשאר ללא פגע ע"י הערבים הזייפנים ומועלי התרבות במסעם חסר הבושה להציג עצמם כתושבים המולדים של פלשתינה.
"

"
האנשים היחידים אשר נקראו 'פלשתינאים' במובן האתנו-לאומי עד אשר המונח נגנב במצח נחושה ע"י ה'ארגון לשחרור פלסטין' היו היהודים אשר חזרו למולדתם העתיקה, אדמת ציון.
[...]
שינוי שמם של רוב התושבים הגויים החיים בארץ ישראל, אשר כעת מכנים עצמם 'פלסטינים' במקום 'ערבים', היה מעשה של גניבת זהות
[...]
זה היה במיוחד על מנת להפיג את הרעיון של קשר הסטורי יהודי ובעלות ריבונית של העם היהודי על ארץ ישראל, אשר חבקו את כל פלשתינה המנדטורית, שהערבים של המדינה נקטו ביחסי ציבור וטקטיקות פסיכולוגיות החל משנת 1964 על מנת להתחיל להיות מוכרים בשם 'פלסטינים'. זה הוכח כנשק יעיל ביותר במאבק המתמשך למחוק ...
"

"
המטרה הסופית של הפתח הייתה הקמתה של פלשתינה עצמאית, דמוקרטית, חילונית רב דתית.
המשמעות המעשית עבור היהודים החיים במדינת פלשתינה דמוקרטית במקום בישראל, אשר גם כוללת 'זכות שיבה' עבור ה'פלסטינים' המדומים מתועדת באופן מצמרר ע"י פרופסור הרקבי:
--
לכן הקמתה של פלשתינה דמוקרטית קשורה בגירוש המוני של יהודים מביתיהם, ואילוצם להגר. ה'דמוקרטיה' אשר לכאורה נועדה להבטיח את זכויות היהודים בישראל לחיות בפלשתינה היא גם הכלי להיפטר מהם.
--
"

"
הסדר זה יצר נטל מתמיד מיותר על הארגן העולמי, אשר יוצר טובת הנאה לא רק למה שמכונה פליטים, אלא גם לצצות האו"ם הגדול אשר ממונה על ההתמודדות עמם, אשר שכרם מוצדק והקריירה שלהם משופרת.
מצב הפעולה של אונר"א איננו תואם לסכונות האחרת של האו"ם אשר מטפלת בשאר פליטי העולם. המשרד של נציבות האו"ם לפליטים הוקם בשנת 1951 כדי להחליף את ארגון הפליטים הבינלאומי.
בניגוד לאונר"א, סוכנות האו"ם לפליטים מחפשת פתרונות קבועים לבעיות פליטים, ולא את ההארכה ההבלתי ודאית של מעמדם כפליטים.
הדרך היחידה לסיים את הלעג של הפליטים הפלסטינים היא שמדינת ישראל תגרש את אונר"א מיהודה, שומרון ועזה, תיטול את השליטה על מה המכונה מחנות פליטים ובהדרגה תבטל בשלבים את קיומם.
"

"
כל הערבים, באשר הם מתגוררים בארץ ישראל, לא רק במדינה עצמה, אלא גם ביהודה, שומרון וחבל עזה, אשר אינם מוכנים להישבע אמונים למדינה היהודית או אשר תומכים, עוסקים, מסייעים, מעודדים או מסיתים לפעולות טרור ואלימות נגד יהודים, בהתאמה, יש להעביר וליישב אותם מחדש במדינות ערביות ומוסלמיות אחרות באופן מסודר ואנושי ככל האפשר, בהתאםלחוק הבינלאומי.
"

"
החל מהרגע בו התיישבו על האדמה עם אישור ממשלתי, אשר ניתן מראש או בדיעבד, המתיישבים היהודים לא יכולים להיות מאולצים על פי חוק לפרק את היישובים שלהם, כיוון שלמרות שהמנדט פג ב 15 במאי, 1948, הזכות היהודית להתיישבות בארץ ישראל שמרה על מלוא כוחה ותוקפה המשפטי על פי החוק הבינלאומי.
[...]
זכות ההתיישבות מגולמת בסעיפים 6 ו 11 של המנדט היא במלוא עוצמתה במשפט התחוקתי הישראלי מכוח סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט.
לעומת זאת, עקירת יישובים אשר הוקמו באופן חוקי אסורה לחלוטין, כיוון שז המהווה מעשה הפוגם בריבונותה של מדינת ישראל על ארץ ישראל תוך הפרה ישירה של סעיף 97(ב) לחוק העונשין.
התובע הכללי של מדינת ישראל, אשר שבועתו המחייבת היא לקיים את החוק ולייעץ לממשלת ישראל על החוקיות או אי החוקיות על כל מעשיה, מעולם לא הזהיר את הממשלה או אף אחד משריה הבכירים, שהם ייפרו את חוקי המדינה על ידי מסירה של חלקים מהבית הלאומי היהודי לאש"ף/'רשות פלשתינאית' וכי עקירת יישובים למטרה זו היא בלתי חוקית על פניה.
זו הייתה רשלנות חמורה של חובתו אשר גרמה לנזקים חמורים לשלטון החוק בישראל.
"

"
באשר לשופט שמגר, הוא היה האחראי העיקרי להחלטה שהתקבלה ע"י ממשלת ישראל במהלך מלחמת ששת הימים ביוני 1967, כאשר הוא שימש כפרקליט הצבאי הראשי, להחיל מרצון ובאופן שגוי על יהודה, שומרון ועזה את תקנות האג משנת 1907 כמו גם את ההוראות ההומניטריות של אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, בדבר תפיסה לוחמתית של שטחים זרים, במקום לייעץ לממשלה, כפי שהיה צריך, להחיל את גוף החוק המלא של מדינת ישראל.
החלטה ממשלתית זו הייתה מנוגדת לשטח תחום השיפוט ופקודת הסמכויות מספטמבר 16, 1948 ולהכרזת ארץ ישראל מספטמבר 2, 1948, אשר שניהם דורשים את שילוב כל איזורי ארץ ישראל, עליהם הושגה החזקה מחדש, לתוך מדינת ישראל.
החלטה זו גם הפירה את חוק השבות ואת הוראות הבגידה הנמצאים בפקודת העונשין (סעיפים 97[א], 97[ב] ו 100).
[...]
ההחלטה בהשראת-שמגר הפכה לקללה של ישראל: כל מדינה בעולם מתייחסת עתה ליהודה, שומרון ולגולן (כפי שגם נעשה עד לאחרונה עבור עזה וסיני לשעבר) כ 'השטחים הכבושים', למרות העובדה שהם חלקים בלתי נפרדים מהבית הלאומי היהודי וארץ ישראל.
"

לקריאת כל המאמר ולהכרת החוקים (אשר נעלמים מידיעת הציבור) אשר תפקידם להגן על אדמות הארץ המובטחת - נא להקליק כאן