שלום לכולם

אני אשמח אם תקדישו מספר דקות מזמנכם ותקראו את הסיפור הקצר שלי . הדעה שלכם מאוד תעזור לי וגם עצה קטנה לא תזיק

התגייסתי ליחידה קרבית . התגייסתי עם המון מוטיבציה ורצון לשרת וכבר מהיום הראשון בצבא ידעתי שאני רוצה להיות קצין קרבי .
בטירונות הייתי בין החיילים הבולטים ותמיד נתתי 110% אחוז מעצמי .
בתחילת השירות קיבלתי תמיכה מההורים אבל לאחר 3 חודשי שירות אמא שלי התחילה ללחוץ עליי ורצתה שאני אפסיק עם השירות הקרבי . בנוסף באותה התקופה הייתי בקשר זוגי מאוד ארוך ולא פשוט שהשפיעה עליי מאוד בהמשך (לרעה) . שני אלו גרמו לירידה רצינית במוטיבציה ובמצב רוח שלי וכבר לאחר חודש היה ניתן להבחין שרמת הביצועים שלי ירדה . בסופו של דבר לא הצלחתי לעבור את המבחנים ולמלא את הנדרש ממני במסלול ולאחר 5 חודשים במסלול המפקדים שלי החליטו שאני לא ממשיך .
אעבירו אותי לבסיס סגור אחר ושמו אותו בהמתנה לקורס של תומכי לחימה . בנתיים שירתתי בתפקיד שאותו הייתי אמור ללמוד בקורס .
מחייל מצטיין הפכתי לחייל רע , סירבתי מספר פעמים פקודה , הייתי נפקד ולא מילאתי את הנדרש .
הרגשתי מאוד רע עם זה שאני לא בחיל קרבי ובנוסף הקשר שציינתי מקודם התחיל להתפרק. פעם ראשונה בחיים שלי נכנסתי לדכאון .

לאחר מספר חודשים כתומך לחימה המצב שלי ניהיה יותר גרוע מיום ליום . בסופו של דבר ביצעתי נסיון התאבדות ופינו אותו לבית חולים אזרחי .

נסיון ההתאבדות בא מתחושת תסכול ואובדן דרך . אני לא יכול לומר שבאמת רציתי למות . נסיון ההתאבדות היה יותר זעקה לעזרה מאשר רצון למות למרות שלפעמים היה לי רצון לשים קץ לחיי .

לאחר מספר פגישות עם הקב''ן והפסיכיאטר הצבאי , הוחלט לשחרר אותו . הפסיכיאטר קבע שאני סובל מקשיי הסתגלות .

לפני שהתקבלה ההחלטה הסופית לשחרר אותי , שאלו אותי אם אני מעוניין לנסות לשרת בבסיס פתוח שקרוב לבית . האפשרות לצאת מהצבא ניתנה לי ממש מהר ובכלל בלי לחשוב החלטתי לוותר על ההזדמנות לשרת בבסיס פתוח .

חודשיים לאחר ששוחררתי התחילו לעלות החרטות , חשבתי שהסיבה האמיתי להרגשה היא כי אני לא מוצא מסגרת וכי אני לא יודע מה אני הולך לעשות עם עצמי עכשיו ועם החיים .
בסופו של דבר התקבלתי למקום עבודה שאני עובד בו עד היום .
אני עובד במקום הזה כבר מעל לשנה , אני מרוצה מהתאנים ומהמשכורת .
ההרגשה הרעה שהייתה לי לאחר השחרור נעלמה , אני נמצא במסגרת והכל כאילו בסדר .

בחודשיים האחרונים אני שוב חוזר לאותה ההרגשה. אני לא שלם עם זה שלא השלמתי שירות מלא ( שירתתי 11 חודשים )
יכול להיות שההרגשה הרעה בכלל לא קשורה לצבא ואני שוקל ללכת להבדק אצל פסיכולוג .

כבר עבר מעל לשנה וחצי מאז שהשתחררתי .



האם לדעתכם הצבא מקבל אנשים כמוני בחזרה לשירות ומה התהליך הנדרש ?

תודה מראש לכל מי שקרא והגיב

לא כדאי לך

פה בפורום יש אשכול שאם אני לא טועה פרסם "הנשר הקטן / נשר קטן"
בכל אופן זה יהיה תהליך ארוך להתנדב, משהו כמו שנה אבל אם אתה באמת מעוניין אז זה כדאי לך.
נ.ב
בשביל התחושה החשובה של תרומה למדינה ושירות משמעותי, אולי כדאי לך להתנדב למד"א או לעשות שנת שירות.
אמנם זה לא צבא, אבל צבא באמת לא מתאים לכולם...