צום קל...צום מועיל...כן קינות...לא קינות...

בשבילי ט' באב תמיד היה צום מלא בדילמות.
מצד אחד, אין ספק שהאירועים שבגינם צמים הינם מהקשים בהיסטוריה היהודית.
מצד שני, היו אירועים קשים לא פחות, ובגללם לא צמים (ואף פעם לא התקבל על ליבי ההסבר שבי' בטבת צמים גם על השואה).

מצד אחד ברור מדוע אומרים קינות,
מצד שני הם כתובות נורא, ואני תמיד מרגיש שאני פוגע בהכרת הטוב שלי לה' כשאני אומר קינות המתארות את ירושלים החרבה.

אז עם תהיות כאלה, מה עושים?
איך הופכים יום זה ליום בעל משמעות שאפשר להזדהות איתו לחלוטין?

האם גם לכם יש לבטים כאלה? מה אתם חושבים על ט' באב?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אני חושב שצריך להבין ש תשעה באב הוא יום אבל לאומי שגם מי שלא מאמין בצום צריך לדעת שזה יום זיכרון היסטורי לתקופה שבה כמו היום היינו עם שיש לו דת ולא כמו בגלות שהיינו דת שמורכבת מאנשים.

עוד סיבה ללבטים לפי דעתי היא שבדורנו לא כמו פעם היהדות היא גורם מפלג ולא מאחד בין חלקי העם ו ט באב הוא יום שבו אנחנו מציינים את חורבן החיים היהודיים העצמאיים בארץ ישראל בתור יהודים , היום .. זה כבר לא גורם כזה חשוב , רק בעיתות מלחמה והרגשת סכנה אנו חוזרים למקורות שלנו ומבינים למה אנחנו פה.

זה מעלה שאלה מאוד חשובה - האם אנחנו יותר קרובים לגאולה או לחורבן ההוא.

להלן קישור המתאר ריב אחים בין בניה של המלכה שלומציון. אח אחד הביא את הערבים לעזרו, ואח שני הביא את הרומאים. הכיבוש הרומאי התחיל ממלחמת האחים. תאוות השילטון ועירוב גורמי חוץ במאבקים פנימיים התחיל את התהליך שהסתיים בחורבן. לדעתי הלקח לימינו ברור.

אולי יעניין אותך לקרוא את זה: (אני קראתי פחות או יותר מהאמצע)
http://ypt.co.il/show.asp?id=21008

זה לא ממש עונה על השאלה שלך. אבל זה כן מסביר מה חסר לנו.

אני מכיר את המקורות על המקדש, אבל מכאן ועד לומר שהוא חסר לי, הדרך עוד ארוכה.
קשה לומר שהוא חסר מעצם הסיבה שמעולם לא חשתי את נוכחותו, ולכן קשה לי לחוש בהיעדרו.
בנוסף, קשה לי לומר שמושך אותי לחזור לעבודת המקדש במקום התפילות הנהוגות היום. אני מתקשה לראות את עצמי עוסק בשחיטה שבועיים בשנה, ומבסס עד הברכיים בדם...

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

קראת את מה שכתוב שם?
צריך להבין, שברגע שבית המקדש קיים, יש לנו קודם כל תקשורת טובה עם בורא עולם.
כמו למשל שאפשר לשאול שאלות, ואבני החושן שעל הבגד של הכהן נותנות תשובה. וגם כמובן יש השגחה טובה, ועזרה מיידית. (ויש שם במאמר עוד דוגמאות)

דבר שני, ברגע שנקבל את המקדש, זה אומר שאנחנו מוכנים. ונוכל לתקן את כל הקרעים והבקעים בעם. (ולא יקרה לנו חס וחלילה כמו שקרה לנו בבית הקודם)

וגם כמובן יש הרבה פחות בעיות, מלחמות וכו.

בית מיקדש אומר ה-ר-ב-ה מעבר להקרבת קורבנות.

וד"א: אני לא כל כך מבין בזה, אבל עד כמה שידוע לי, את הקורבנות הכהנים מקריבים.

וב"ה שניזכה לגאולה שלמה במהרה!

לא בהכרח. בבית שני זה לא היה כך.
ואני כהן

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

בשבילי ט' באב הוא יום עצוב לא רק בגלל חורבן בית המקדש.

סתם שתדע, רוב הקינות שאומרים בט' באב, לא קשורים בכלל לחורבן בית המקדש. יש שם קינות שקשורים לשריפת התלמוד בפריז במאה ה13, יש שם קינות על הרוגי המלכות, יש שם קינות על חורבן קהילות שו"ם במסעות הצלב, ועוד כהנה וכהנה. במהדורה שלי של ספר הקינות יש בסוף הספר גם כמה קינות שנכתבו על השואה.
אז בשבילי, זה לא רק מה שקרה לפני 2000 שנה, אלא אני אבל על כל ההרוגים מאז ועל הסבל שאנחנו עוברים.
ממליץ לך לקרוא את הספרים הבאים:
עשרת הרוגי מלכות (אלתר ולנר)
אדמורים שנהרגו בשואה (משה אונגר)
ספר גזירות אשכנז וצרפת (א"מ הברמן)
ספר יוסיפון (דוד פלוסר)

וכמובן שזה must לראות היום את הסרטון הזה:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

אי אפשר שלא להזיל דמעה בסרון הזה.

צום מועיל.

מילא הסיבה בגינה אנו צמים, האם צום הוא באמת הדרך הנכונה?

כשאני צם אני מחפש כל דרך להקל עליי וזה גורם לכך שאני כל היום ישן/רואה טלוויזיה. במקום לחשוב על הפילוג הלאומי שלא הלך ונהיה טוב יותר עם השנים, אני מוצא עצמי חושב על איך אני אשבור את הצום, ואין אני הולך להעביר את השעות הבאות.

ב ט' באב מתאבלים לא עצובים.
יש הבדל גדול בין עצב (דיכאון/דיפרסיה) לבין אבל (צער).

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

שאלה אמיתית, כידוע בדורנו אנחנו נמצאים בהסתרות וחושכים עמוקים, שירדנו כל כך הרבה ברוחניות, ונמצאות עלינו כל כך הרבה קליפות, לא פלא שאנחנו לא מרגישים את השם בשלימות.
בכל דבר שאנחנו עושים אנחנו מכניסים את הגאווה שלנו, ואפילו אם ננסה להיות עצובים זה לא נקי מהלב אלא מהכרח.
מה שכן אפשר לדבר עם השם, ולהגיד, תראה אבא באיזה מצב אני, שאני כל כך רחוק ממך, ולא מרגיש אותך ביום הקדוש הזה, מעומק ליבי הלוואי שהייתי יכול להרגיש באמת מהי גלות השכינה וחורבן הבית, יהי רצון מלפניך שאני ארגיש אותך בכל מצווה שאעשה, אפילו הקטנה ביותר, ואכוון אותה לשמך יתברך, והיא תהיה נקייה מכל, בלי טיפת גאווה.

כי באמת אנחנו לא יודעים מהי גלות השכינה, אנחנו יודעים את זה בתור עובדה, אבל לא בלב.
יש צדיקים שמתפללים תפילת שמונה עשרה כמה שעות ורק בוכים על גלות השכינה, זה רק מראה עד כמה אנחנו לא במקום שלהם שהם מרגישים כמה ישראל רחוקים מהשם.

יהי רצון שנתקרב לצדיקים אמיתיים ונהיה כמותם ממש.
=]

בבקשה לא לשלוח לי תגובות בשבת