תמונה אשר צולמה על ידי צלם, הינה תוצר השקעה של היוצר מפרי מחשבתו, כישרונו (בבחינת האובייקט המצולם, זווית הצילום וכו'), פרי עמלו הרוחני ועל כן הינה מושא של זכות יוצרים בהתאם לסעיפים 1 ו- 4(א) לחוק זכויות יוצרים תשס"ח – 2007 (להלן:"חוק זכויות יוצרים) ובשל כך הינה מוגנת.

לא אחת מגלה צלם אשר צילם תמונה והוא נחשב כ"יוצר" של אותה התמונה, כי אדם ו/או גוף אחר עושה שימוש מפר באותה התמונה. עצם עשיית שימוש באותו הצילום יש בו כדי להפר את זכויות היוצרים של יוצרו המוגנות על פי סעיף 1 לחוק זכויות יוצרים.

מהו שימוש מפר?

סעיף 47 לחוק זכויות יוצרים קובע כי העושה ביצירה פעולה של פרסום, העתקה, ביצוע בפומבי וכו' או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים בה.

העתקה מוגדרת בסעיף 12 לחוק כעשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית, לרבות אחסונה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר, עשיית עותק תלת-ממדי של יצירה דו-ממדית או עותק דו-ממדי של יצירה תלת-ממדית וכן העתקה ארעית של היצירה.

פיצוי

אם כן, מה יכול לעשות צלם אשר גילה כי מישהו משתמש בצילום שלו באתר אינטרנט, במודעת פרסומת וכו' וכל זאת מבלי שקיבל לכך אישור מאת היוצר?

סעיף 56 לחוק קובע את זכותו של תובע לקבלת פיצוי, מקום בו הופרה זכות היוצרים או הזכות המוסרית שלו. הסעיף מונה מספר שיקולים שבית המשפט רשאי לשקול כשהוא פוסק פיצויים ללא הוכחת נזק, ביניהם היקף ההפרה, משכה, חומרתה, הנזק שגרמה, הרווח שצמח לנתבע, מאפייני פעילותו של הנתבע, טיב היחסים שבין התובע לנתבע ותום ליבו של הנתבע.

ניתן לומר כי שימוש ללא היתר מבעל זכות היוצרים ו/או היוצר המקורי של היצירה עולה כדי הפרה ופוגע בזכויותיו של היוצר. במקרה שכזה זכאי היוצר לסעדים הקבועים בחוק לפיצוי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק, בסך של עד 100,000 ₪ בגין הפרת זכויותיו החומריות (הצילום עצמו).

בנוסף, שימוש מפר אשר אינו מציין את שם הצלם (כקרדיט) מפר את זכותו המוסרית של בעל זכות היוצרים ביצירה, והדבר יכול לזכותו לסעדים הקבועים בחוק, פיצוי סטטוטורי נוסף בסך של 100,000 ₪, בגין הפרת זכותו המוסרית, ללא הוכחת נזק, כאמור בסעיף 56(א) לחוק. הלכה היא כי פרסום יצירה מבלי ששם מחברה ייקרא עליה בהיקף ובמידה המקובלים בענף הספציפי (לדוג' – ענף הצילום) הינה בבחינת פגיעה בזכותו המוסרית של היוצר ביצירה.

גובה הפיצוי הינו אחד השינויים המהותיים שבין חוק זכויות יוצרים ה"ישן" (משנת 1911) לבין החוק שנכנס בשנת 2007. בעוד שהחוק הישן דיבר על פיצוי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק, של 10,000 עד 20,000 ש"ח בגין הפרה, בחוק מ-2007 קבע המחוקק רף עליון של 100,000 ש"ח כאשר ייתכן אף כי לא ייפסק פיצוי כלל.

בינואר 2011 ניתן פס"ד בעניין שטיינברג נ' סמבירא (ת"א 64269-07) בבימ"ש השלום בת"א ע"י כב' השופטת חנה ינון. המדובר בבעל אתר אינטרנט העוסק בשיווק כלי בית ומתנות אשר תבע אדם אחר שגם בבעלותו יש אתר אינטרנט המתמחה במכירת כלי בית.

טענתו של התובע הייתה כי הנתבע הפר את זכויות היוצרים שלו עקב פרסום צילומים מאתר התובע ושימוש בצילומים באתר הנתבע.

בשים לב כי על אף שפסה"ד דלעיל ניתן בשנת 2011, הוא מסתמך על חוק זכויות יוצרים הישן, המנדטורי, ולא על חוק זכויות יוצרים החדש משנת 2007:

נקודת המוצא היא שצילום הוא יצירה אומנותית, בו השקיע הצלם כישרון, מחשבה וכו' – ועל כן יכול שיהא מוגן בזכות יוצרים. השופטת חנה ינון קבעה כי צילומי כלי הבית אינם בעלי אופי אומנותי, אלא תמונות שכל מטרתם היא להציג מוצרים ולפרסמם לצרכן.

בפס"ד קובעת כב' השופטת ינון כי יש לעמוד בשני תנאים מצטברים לשם הקמתה של זכות יוצרים: הראשון, שהמדובר ביצירה "מקורית", והשני שהמדובר ביצירה שהיא תוצר של השקעה מינימאלית של משאב כלשהו.

נקבע, בצעד תקדימי יש לומר, כי בצילומי התובע אין כל ייחודיות או מקוריות, מה גם שהתובע לא הוכיח כי יש בהם משהו מעבר לצילומי כלי בית אחרים, ואף אין הם שונים מאלה אשר מופיעים באתרים אחרים. מאחר והמדובר בצילום של חפץ, כלי בית, שמספר הזוויות בו ניתן לצלמו מצומצם מאוד, אין צידוק להעניק זכות יוצרים לצלם.

אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי. מומלץ להתייעץ עם עו"ד בטרם קבלת החלטה בהסתמך על הכתוב.

אלון שפיצר, עורך דין
מתמחה בזכויות יוצרים ודיני מחשבים ואינטרנט
http://www.btslaw.co.il/team/alon