השאלה שלי מורכבת משני עניינים, אסביר תחילה את העניין הראשון, לאחר מכן את העניין השני ולבסוף אציג את השאלה. אשמח אם יש כאן רב שיוכל לענות לי על זה.

1. ידוע לי שהאדם היה לפני כן נשמה בשמיים שהתביישה לקבל את אור השכינה (לחמה דכיסופא...משהו כזה...), לכן ה' הייטיב עימה והורידה לעולם הזה לתוך גוף גשמי, ונתן לה את הבחירה, ללכת בין טוב ורע. כלומר יש לנו מושג של טוב ורע שה' יצר בעולם. בנוסף ה' ברא גם את מידת הצניעות - ביגוד צנוע (שרוולים ארוכים וכ'ו...)


2. ה' שם את אדם וחווה בגן עדן ואמר להם שמותר לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ הדעת !!! כלומר, מעץ החיים מותר היה להם לאכול. קרה המקרה שהנחש פיתה את האשה והאשה את הגבר ואכלו מעץ הדעת.
מכאן: אם הם היו אוכלים מעץ החיים משמע היום היינו מסתובבים ערומים ברחובות, לא מכירים את הערכים של טוב ורע, לא יודעים מהי צניעות ולא מתים לעולם. אך מכיוון שאכלו מעץ הדעת היום אנחנו מתים, יש לנו ערכים של טוב ורע וכן מרגישים בושה ולכן מתלבשים.

השאלה:
אם ה' מלכתחילה הוריד אותנו כנשמות לתוך גוף גשמי במטרה לאפשר לנו להבחין בין טוב ורע ולבחור, מדוע הוא אסר על אדם וחווה לאכול מעץ הדעת? שכן אם לא היו אוכלים ממנו לא היו מודעים לערכים של טוב ורע.

ברשותך אמקד את שאלתך: והיא שאם אכן מטרת הבריאה לאפשר את הבחירה בין טוב לרע כיצד התקיימה אפשרות זו לפני חטא אדם הראשון, זאת ועוד מכיון שהאכילה מעץ הדעת היא שהובילה לאפשרות הבחירה בין טוב לרע (שהרי רק אז נודעה לאדה"ר המציאות של טוב ורע), וזו אכן מטרת הבריאה, מדוע נענש עליה אדה"ר.
תשובה:
גם במצב שקדם לחטא אדם הראשון היה סדר עבודה לאדם שכלל את אפשרות הבחירה (ואכן הוא נכשל וחטא). אין לנו השגה במציאותה של הבריאה קודם חטא אדה"ר לא מבחינה גשמית ולא מבחינה רוחנית, (ישנם מדרשים רבים המתייחסים לכך וגם הם אינם מתפרשים לפי פשוטם). אך למרות זאת אנו יודעים בבירור הן מפשוטו של מקרא והן ממה שמסרו לנו חכמים שהיה לו סדר עבודה שאם היה עומד בו היה משלים את עניינו וזוכה להכנס לעולמות השכר.
האכילה מעץ הדעת בעצם שינתה את סדר עבודותו של האדם ואת מציאות הבריאה למה שאנו מכירים כיום. המיתה שנקנסה על האדם היתה מחויבת המציאות, מפאת השתנותם של סדרי העבודה והתיקון בבריאה, (כל הענשים המוטלים על האדם נגזרים ישירות ממעשיו והם לא ניתנים כנקמה או קנס). כלומר מציאותו של החטא ודרך התיקון שלו היא עצם העונש ואף המיתה היא גם העונש וגם התיקון של גוף האדם ש"ניזוק".

לגבי הבחירה הבנתי, אתה אומר שהייתה אפשרות בחירה כלשהי גם לפני חטא האדם הראשון. אבל מה לגבי מידת הצניעות? אתה טוען שמידת הצניעות ניתנה בעולם רק משום שהאדם אכל מעץ הדעת? הרי הצניעות היא מידה מהתורה, וכפי שידוע לי התורה הייתה קיימת עוד מרגע בריאת העולם (ולאחר זמן ניתנה בהר סיני). אם האדם לא היה אוכל מעץ הדעת ולא היה מודע למידת הצניעות - איך זה היה יכול להסתדר עם מידת הצניעות שכביכול הייתה קיימת בעולם מלכתחילה?

המצב של "וידעו כי ערומים הם" התחדש לאחר החטא ואז נוצר הצורך בצניעות כנגדה. לפני החטא לא היו ערומים לא רוחנית ולא גשמית. (ישנם מדרשים שמתייחסים לנידון זה. אני נמנע בכוונה מלהביאם מכיון שהם לא מתפרשים לפי פשוטם. אם תרצה אציין אותם בפרטי).