 |
20-08-2011, 18:58
|
|
תחמושת בע"מ
|
|
חבר מתאריך: 09.03.04
הודעות: 27,735
|
|
מסעדת "אבו אל עבד" יפו, או - "למה לפעמים עדיף שחומוסייה תישאר חומוסייה"......
שוב מתקרב לו סוף שבוע, שוב מתחילים לחשוב "איפה נאכל בשבת?"....
כן, אין זה סוד שמשפחת לבני מזה זמן מחפשת מקום טוב לאכול בו את ארוחת הצהרים של שבת...
היתה לנו "מסעדת פאול" ביפו שנסגרה...
יש את "הזקן והים" (ביקורת בקרוב), שמדי פעם אנו פוקדים, אבל ההמולה והכמות האדירה של הסלטים, הפיתות והאוכל בכלל, לא תמיד מתאימים....
בקיצר, מחפשים מקום די קבוע, שאפשר יהיה "להתביית" עליו כמעט מדי שבת ושכמובן...יתאים לצרכינו שזה אומר, לא רחוק, חנייה קרובה, בלי יותר מדי רעש/המולה או במילים אחרות שלא ידמה לחדר אוכל של מפעל או קייטנה, לא "מפונפן" מדי, יקר מדי ו...מתוחכם מדי.....
בקיצר, מקום עממי פלוס ונעים.....
והנה, ממש השבוע, פורסמה באחד העיתונים הידיעה הבאה:
וואלה?..
מעניין !....
בדיקה קצרה ב"גוגל" העלתה שלל מאמרים וכתבות שמהם למדתי כי המסעדה הזו התחילה את דרכה כחומוסייה, החומוס שמוגש בה נחשב למצויין, יש בתפריט מספר מצומצם יחסית של מנות מעניינות ומומלצות ו...יש מרק "לבן" מופלא שלמרות (ואולי "דווקא") בגלל שלא ממש הצלחתי להבין על מה הוא מבוסס החלטתי שאני חייב לטעום !.....
אז מזמינים מקום לשבת בצהרים (שעה רבע לאחת, שבעה אנשים).
נסיעה על רחוב יפת מצפון לדרום, חולפים את הפניה ימינה לרחוב שערי ניקנור, חולפים את "חומוס אסלי" משמאל וממש על פינת הרחובות יפת הסלסלה (יפת 92) ממוקמת לה המסעדה:
 
שבת בצהרים...למרות שמציאת חנייה על רחוב יפת ובסמוך למסעדה אינה פעולה פשוטה התמזל מזלינו ומצאנו !...
מחנים, הליכה קצרה ואנחנו בפנים...
החלל הפנימי מעוצב בפשטות, בלי יותר מדי קשקושים וקישוטים....
"מסעדה נטו" כמו שעוד לא מעט מסעדות מזרחיות נראות...
אנו מתישבים ליד השולחן, מול כל אחד מאיתנו מונח לו תפריט נייר ענייני ומפורט שעיון קצר בו מלמד כי במקום מוגשות למעשה "חבילות" של ארוחות עסקיות...
הבעייה היא שעבור מי שמורגל במסעדות מזרחיות על תפריטיהן הסטנדרטיים, תפריט שכזה הוא קצת מבלבל ולא ממש ברור....
לשיפוטכם:
 
עם העסקיות אפשר להתמודד, זה תמציתי וברור למדי...
הבעייה מתחילה עם המנות המיוחדות כביכל אשר מופיעות בצידו השני של התפריט...
היו לנו לא מעט שאלות...
אבל מה קורה?..
את מי שואלים?
את המלצר כמובן...
אלא ש........"ננטשנו".....
מסתמן שעל ההגשה והשירות אמונים שני מלצרים שלא ממש עומדים בקצב...
משהו משתבש בין הלחץ של ההזמנות והבקשות לטיב השירות, סוג של חוסר איזון שכזה....
כשהגיע אלינו סוף סוף המלצר הוא כבר היה מוכן לרשום את ההזמנה בה בשעה שלנו יש כמה וכמה שאלות לגבי התפריט...
על פניו נראה שהעניין לא ממש מסתדר לו מה שהביא לכך שהתשובות שקיבלנו היו קצרות, ענייניות ולעיתים אף נוצר הרושם של יחס בסגנון של "מה אתם עכשיו מבלבלים לי את השכל עם השאלות שלכם".....
נו, ומה לעשות ש"מסחאן" זו לא ממש מנה שאני מכיר (מה זה לעזאזל "מי עוף"? ומהו אותו "מתכון יפואי עתיק" עליו מבוסס ה"חריימה")?... מי ישלים לי את הנתונים הללו?
ו"מרק הלבן"?.. מה יהיה עליו?..
לשאלתי מה זה "מרק הלבן" הידוע נעניתי בתשובה בסגנון של "מרק לבן", וואלה, אנשים באים לכאן רק בשביל זה "!... מה אני אמור להבין מזה?...
נו ברצינות?..
רב הנסתר על הגלוי.
הייתי מצפה ממלצר שמייצג בסופו של דבר את המקום בו הוא עובד, ליחס קצת יותר אפעס.... מתחשב ואדיב (?).....
נו טוב...זה עוד ממשיך.....
תופעות נוספות שמאוד הטרידו את כולנו כבר בשלבים הללו היו הרעש!
מעבר לכך שהחלל הקטן יחסית של המסעדה מאכלס לא מעט סועדים (חלקם עם ילדיהם וזה בסדר), שמתי לב לכך שהתקשורת בין המלצרים לבינם, בין המלצרים לבין הילד הנחמד שעוסק שם בפינוי צלחות והנחת תפריטים ובין כולם לבין המטבח מתבסס לא אחת על..... צעקות....
בקיצר, רעש ובליל דיבורים מצד הסועדים, צווחות מדי פעם של ילד משועמם בקול רם בגובה האזנים בשילוב של פקודות וקריאות של המלצרים מעל הראש... וואלה, קצת יותר מדי לטעמי.
בעיה נוספת באה לידי ביטוי בריח הטיגון/בישול/צלייה ובקיצר... ריח של עשן הבישולים שמערכת האוורור של המסעדה לא ממש הצליחה לנקז החוצה מה שמבטיח שחולצתי אשר רק יצאה הבוקר מהארון תעשה את דרכה מיד למכונת הכביסה (טוב ששיער לא ממש יש לי)....
בעיה שלישית שהיא יותר בגדר של מטרד היא שאנשים אשר לא הזמינו מקום וחפצים לסעוד נעמדים בתוך המסעדה ממש בסמוך לשולחנות הסועדים שקרובים לפתח, חלקם נועצים עיניים, חלקם עם ילדים שמשתעממים וחלקם ..."סתם עומדים לי על הראש"... לא נעים !
זה השלב בו אני אומר, לא נורא, העיקר שהאוכל יהיה טוב ושנהיה מרוצים לפחות ממנו...
אז היות ובגדול הצלחנו להבין מה הרעיון ובגדול, המלצר ממש כבר מיהר....
הזמנו...
הזמנו שתי צלחות חומוס לכל השולחן (שהרי שמענו שהחומוס של "אבו אל עבד" מצויין), הזמנו צלחת צ'יפס, הזמנו צלחת פלאפל וכמנות עיקריות הוזמנו:
2 מנות של קלמארי מטוגן (יש גם ברוטב חמאה ושום).
1 מנת שיפודי אנטריקוט.
2 מנות שיפודי פרגיות.
1 מנת "חריימה יפואית" שלשאלתי מבוססת על דג בס.
1 מנת שניצל (מה לעשות, יש גם ילדים).....
וכמובן.... מנה של "מרק לבן" (שעד שלב זה עדיין לא ממש הבנתי מהו).....
פרט לכל האמור לעיל הסתמכנו כמובן גם על ה "12 סלטים לסועד" ועוד "4/6/8 סוגי סלטים לסועד"
כפי שלפחות מצוין בתפריט בסמוך לכל מנה עסקית...
חולפות כמה דקות ולשולחן מתחילים להגיע הסלטים ומנות הפתיחה...
סלט גזר שנראה לא רע (לא טעמתי ממנו), מטבל חריף שהיה לא רע, סלט טורקי מצויין שמה שבלט בו היה השימוש בבצל קצוץ טרי (והרבה ממנו), סלט חציל בטחינה שלטעמי היה מצוין גם הוא ולדעת חלק מהסועדים היה "בסדר", סלט כרוב עם גזר חמצמץ שהיה טעים, סלט כרוב סגול סתמי, סלט קולורבי ושמיר מצויין וכן מספר סלטים נוספים...
כולם על גבי צלוחית סטנדרטיות כפי שמוכר במרבית המסעדות המזרחיות (וכאן גם התגלתה תופעה חדשה ומעניינת שאליה מיד אתיחס) :
סלט החצילים בטחינה שהיה טעים:
המטבל החריף (וזהירות, הוא באמת כזה)!...
הסלט הטורקי המצוין:
מעניין....
בשלב בו החלה "הזרמת" צלוחיות הסלטים ומנות הפתיחה לשולחנינו קלטתי שמלצרינו נוטה להניח את כל המנות בסמוך לקצה השולחן הקרוב אליו (שזה ממש לידי) תוך כדי מתן הנחייה "תעבירו, תעבירו את זה הלאה" !... משל היה מעל השולחן תווך אווירי שלתוכו נאסר על ידו של המלצר לחדור...
מעניין...לראשונה אני סועד במסעדה בה המלצר מפעיל אותי.... 
לאחר מספר דקות הגיעו גם צלוחית הפלאפל שהיתה גדושה בכדורי פלאפל שרק על פי המראה החיצוני ניתן היה להסיק כי הם טריים וסיימו ממש הרגע את תהליך הכנתם, החומוס וצלחת הצ'יפס.
החומוס:
מה אומר...
החומוס שלו כה חיכינו התגלה כחומוס טעים בהחלט המוגש בנדיבות כשעליו מפוזרת פפריקה אדומה ופטרוזיליה קצוצה ובמרכז המנה שמן זית כמקובל...
כאמור, חומוס טעים ומן הסוג ה"מוצק" יחסית....
הפלאפל:
כדורי הפלאפל התגלו כטעימים להפליא!...
קריספיים מבחוץ, רכים ונימוחים מבפנים, טריים וחמים עם ניחוח וטעם נכר של כוסברה (שאישית אני מאוד אוהב)...
פלאפל נהדר !
 
הצ'יפס:
וכאן באה נפילה הגדולה....
אוי הצ'יפס הצ'יפס...
מצד אחד נראה כי מדובר היה בצ'יפס שהוכן מתפוחי אדמה "אמיתיים" ולא מן הסוג התעשייתי הקפוא אבל מאידך, נראה שאת שבבי תפוחי האדמה הללו הכניסו לשמן ורק אז הדליקו את האש....
מדובר היה בצ'יפס שהוא בגדר "שבבי תפוחי אדמה מחוממים בשמן", סמרטוטי משהו, לא פריך ולא טעים !
הנה, תשפטו בעצמיכם:
 
חבל מאוד.
והנה הוא בא !!!...
הנה מגיע מרק ה"לבן" !...
אינני יודע מה בדיוק הוא מכיל ועל מה הוא מבוסס אך מה שהגיע נראה לי ממבט ראשון מאוד מאוד דומה במראה ובניחוח למרק השקמבה הבולגרי (מרק קיבת פרה נפלא המהווה מעין "מבחן כניסה" למטבח הבולגרי)...
ומסתבר שגם הטעם.....
טעמו של המרק היה חמצמץ עדין ומרקמו מלא כמו מוקרם...
בסך הכל, מרק טעים ובהחלט ומיוחד !
ואז קרה דבר נורא שמבחינתי הוא בגדר אסון...קטסטרופה!....
בעודי נהנה ממנת המרק כבה האור במסעדה שזה לא נורא אולם מבשר על כך שגם המזגן שבק!...
ריבונו של עולם!
דווקא עכשיו?
באמצע המרק ?...
הבנו שכנראה עקב העומס קרסה מערכת החשמל של המסעדה (או בפי מלצרינו "וואלה, הלך החשמל").....
ואני מתחיל לנטוף....
ולנטוף...
חםםםםם לייייייי !......
ומסתבר גם שלתקלה מן הסתם יש גם השפעה על המטבח.....
הדלת הראשית (לכיוון רחוב יפת) נפתחה לרווחה, חלונות נפתחו.... לא ממש עוזר....
לפחות ריח הבישול והטיגון קצת התפוגג....
ואז...
שנים שדודתי מסתובבת בתיקה עם האביזר הזה שתמיד מעלה חיוך למראהו...
והנה עכשיו...כולנו מקנאים בה.... 
והנה מגיעות העיקריות.....
חלקן הגיע על גבי צלחות חדשות כשהקודמות לא פונו עדיין מהשולחן וחלקן על גבי צלחות משל עצמן, האם חוסכים כאן במים?... האם מדיח הכלים שבק גם הוא?... לא נדע....
מנת השניצל בליווי צ'יפס:
נתח השניצל נראה לא רע גם במראהו וגם מבחינת גדלו, הצ'יפס הוא אותו צ'יפס שתואר לעיל.
לדברי מזמינת המנה (וטועמת נוספת) מדובר בשניצל סביר, לא יותר שהיה, כמו הצ'יפס, מפוצץ בשמן שלא נספג .
שיפודי הפרגיות:
פרט למזמיני המנות היו עוד שניים שטעמו את שיפודי הפרגיות (ביניהם אני), חוות הדעת נעה מ"לא משהו" ל "לא טעים", לטעמי הם סבלו מצליית יתר מה שהביא לאיבוד העסיסיות של הבשר (שהרי עסיסיות הינה אחד ממאפייני ה"פרגיות") והתיבול עצמו היה מפוספס....
"חריימה יפואית":
המנה מוגשת בקערת מתכת מאסיבית ולוהטת בדומה לאופן הגשת שקשוקה, על פניו ניכר היה כי הדג טובל כולו ברוטב בעל גוון הנוטה לכתמתם ולא אדום כפי שמוכר יותר...
נו טוב, אולי זה הרעיון ב"חריימה יפואית"?
שהרי המלצר לא ממש ידע להסביר לנו מהי...
והטעם?
טעמו של הרוטב הזכיר חריימה רק בכוסברה שבו, מעבר לכך היה הרוטב אנמי נטול פיקנטיות מכל וכל וזה הרע במיעוטו...
הבעייה היתה בדג עצמו!
הוא פשוט עייף מדי...
ציפיתי שהדג "יתפרק" כפי שדג נוטה להתפרק אך לא....
משהו שם פשוט היה עייף...חיוור מדי...
אולי אופן הבישול?
אולי בגלל סוגו?
לא יודע....
משהו שם פשוט התפספס....
  
שיפודי האנטריקוט:
מנה זו הוזמנה לאחר שלשאלת המזמין בדבר שיפודי כבש נענינו ש"אין היום", מדובר במנה הכוללת שני שיפודים כאשר בפועל הגיע רק אחד מהם...
מה?
למה?
כנראה בגלל בעיית החשמל?...
לא ידוע, אולם נאמר לנו שהשיפוד הבא "כבר מגיע"....
לדברי המזמין מדובר היה בסופו של דבר במנה סתמית למדי, שום דבר מיוחד.....
וכאן המקום גם לציין שהשיפוד השני ש"כבר מגיע" הגיע כשמרביתינו כבר סיימו לאכול ומעניין שלדברי המזמין טעמו היה גם שונה.....
מוזר.
הנה השיפוד ש"כבר מגיע"....
וניתן לשים לב לצלחות ה"די" ריקות שליד.....
ואת הסוף אני משאיר ל.... קלמארי המטוגן!
והדגש כאן הוא בהחלט על ה..."מטוגן"!
מנה אחת הוזמנה על ידי ואילו השניה על ידי ביתי, שנינו "למודי קלמארי" ומכירים היטב את טעמו...
הגיעו שתי מנות שעל פניו נראו בסדר גמור, ציפוי וגוון נאים, כמות יפה, סך הכל עושה רושם לא רע בכלל אלא שעם הטעימה הראשונה הבנו שנינו מה גודל המחדל !
קצת לא נעים לי לומר אך מדובר במנה שבהחלט יכולה להתמודד בקלות על תואר:
"מנת הקלמארי המטוגן הגרועה ביותר שטעמנו" !!!
הטעם - מלוח מדי.
המרקם - שמן! שמן! מלא שמן!......
כל פיסה פשוט ספוגה בשמן !
אז כן, אכלנו, לא סיימנו ובגלל שהיה כל כך חם, מעיק, רועש ...העדפנו כבר לסיים את הארוחה ולא להתחיל להחזיר מנות.....
ושימו לב לתמונות הבאות:
ראשית, מראה המנה עצמה:
ושימו לב עכשיו....
הנה הצלחת כשהיא מוטה מעט, שימו לב לכמות השמן שמתנקזת ימינה:
"אגן היקוות השמן" שבצד ימין בצלחת:
ואם עדיין זה לא שכנע, שימו לב לפיסת הקלמארי שבמרכז ולכמות השמן שהתנקזה ממנה (ולא נגעתי בה כלל, פשוט הנחתי כך את הצלחת מספר דקות)!....
רע, רע מאוד !!!
בקיצור, שתי מנות הקלמארי לא סויימו (באחת מהן נותרה כמחצית הכמות), מנת השניצל נותרה בלתי גמורה, צ'יפס רב נותר בצלחות וכל זה כנראה שלא נראה למלצרינו חריג או יוצא דופן בעת פינוי הצלחות בסיום הארוחה.....
בשלב זה, לאחר פינוי חלק גדול של הצלחות וכלי האוכל נשאלנו בדבר ה"קפה והתה"... היות ורק מה שחסר לנו כעת זה משקה חם (המזגן שב לחיים כמה דקות קודם לכן), ויתרנו על הרעיון ולשולחן הוגשה צלחת עליה מני מתיקה מזרחיים ע"ע בקלאווה וכו'...
סביר, לא יותר....
בטרם הגיע החשבון, שמתי פעמי לכוון שירותי המסעדה, מה אומר... בסך הכל נקי אולם במרכז תא השירותים נראה פתח הביוב כשהוא כך:
אני חייב לציין שלמראה המכסה הפתוח עלו במוחי מספר שאלות רובן ככולן עוסקות בתהייות כגון:
"מי פתח את זה"?
"למה פתחו את זה"?
"למה זה נותר ככה"?
ו... "האם מי שטיפל בצנרת שטף ידיו לאחר מכן ומה בכלל תפקידו במסעדה"?....
תהייות, אתם יודעים...... 
סך החיוב בגין הארוחה הסתכם ב 500 ש"ח אשר שולמו בכרטיס אשראי.
ולסיכום:
מסעדת אבו אל עבד, יפו...
ארוחה רצופת תקלות החל מחנייה בעיתית, רעש והמולה, המתנת לקוחות בתוך המסעדה, שירות תזזיתי מדי, לא ממש אדיב וחסר סבלנות בעליל ומנות שחלקן (בעיקר מנות הפתיחה והסלטים) טובות מאוד אך חלקן פשוט לא טעימות עד לכדי רמה של גרועות (ע"ע הקלמארי המטוגן) .
את עניין המיזוג אני בוחר שלא להחשיב (מה לעשות, יכול לקרות) אולם אוורור טוב יותר למסעדה בהחלט לא ייחשב כמותרות.....
לומר שנחזור לשם?... אינני יכול.
לומר שעדיף והמקום היה נשאר על תקן חומוסייה?...
בהחלט שכן !
_____________________________________
V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!
נערך לאחרונה ע"י לבני בתאריך 20-08-2011 בשעה 19:26.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
