בשבעים וארבע נפלתי
שברתי את האגן על המרפסת
לקחתי מכנססים וקרעתי לשניים
סידרתי על אופניים שיהיה יפה
ומאז אני מחכה שבנות יתקשרו
והאמא מחפשת מטרה
מגרד את הראש אני לא יודע למה
להכין לאמא ילד או לברוח ולך תדע מה יקרה
אני חושף ונחשף ומכרסם את המכתב
שנשלח אליי כל יום אליי בדואר
ומעט מעט מאוד
אני בטח ירד
הילד יקום ויקבור את היום
כליטוף האדם כנשירת העולם יחידים אנחנו בעולם הזה
בקוספא או במכסה
יחפים אנחנו מהאנושות
מחליטים דברים ולא נדע מתי נמות
הכל כך מוזמן
הכל כך מתוכנן
אני יודע שהכל בדיוק
אני יודע שהכללל בדיוק
הכלל צריך להיות כמו שצריך
אני יודע
אני יודע
רק אני יודע איך
הילד יקום ויקבור את היום

אל תחשוש מטעויות - אין כאלה.
"מיילס דייויס"