זהו, אני כאן. הגיע הזמן לעשות את השינוי. כבר שנים שאני מנסה לעשות אותו, אבל זה לא ממש הולך. פעם הדברים היו אחרת. פעם, כשהייתי צעיר יותר, לא שהיום אני לא, ידעתי שהדבר שעושה לי נעים זה לנצל את המנוי בסיפריה עד תום. פעם אחת, היא אפילו התעצבנה עלי, ההיא שתמיד לבשה את השמלה האפורה מאחורי הדלפק. "ילד, אתה לא יכול להחליף 3 פעמים ספר באותו יום", היא אמרה בלחש עצבני במיוחד.

אבל זה עבר וחלף לו ונשארו רק הזכרונות על הילד שהיה מחסל סדרות של ספרים, רובם ספרי מתח ובלשות. מה לא היה ברשימה שלי. את ג'ינג'י אפילו קראתי פעמיים - את כל הסדרה. את חסמבה קראתי אחרי שמצאתי באיזה ארגז ישן בבית של סבתא אחרי שאמא סיפרה לי שזה בעצם הסדרה שלה. אבל הכי אהבתי באמת זה את ספייסי. היה זה סיפור על ילד וילדה שאיזה חייזר משוגע לוקח אותם למסע את העבר למן אירוע מתח שכזה מהתקופה שטרם קום המדינה.

בדיאבד, כשאני חושב על זה, שם התחילה הבעיה האמיתית. שם החלטתי להתעניין בפוליטיקה ובהסטוריה. שם כנראה שחקקתי לי בראש שמה שאני באמת אוהב זה לא ספרי מתח ובלשות, אלא ספרי הסטוריה ופוליטיקה.

בזכרוני אני יכול לחלק את ההתעניינות שלי בספרות לשתיים. האחת, התקופה ההיא. גיל היסודי שבהם ידעתי בדיוק איזה ספרים אני אוהב לקרוא ונהנתי מכל רגע. אחר כך יש תקופת שקט. תקופה שאני לא זוכר את עצמי מתעניין בספרות. נכון, כתבתי הרבה, חיברתי שירים, חלקם שלחתי וחלקם שמורים אי שם בקופסת הפח שקניתי לפני כמה שנים באיקאה. מן ארכיון לתקופה שמבחינתי היתה תקופה של ערפל ספרותי. ואז, אז הגיעה תקופת הדעיכה האומנותית. במשך שנים רכשתי ספרים שמעולם לא באמת עניינו אותי ברמה הספרותית. נכון, הם ספרים מעניינים לכשעצמם - אבל אין בהם רגש, מתח - משהו שיגרום לי לשבת ובאמת לרצות להפוך את הדף.

במשך שנים שאני קורא ספרי פוליטיקה, דת ומדינה וגם קצת ספרי עיון. יש לי בבית את ספר שירות של רבין, את מקום תחת השמש של נתניהו, את בלילות לבנים של מנחם בגין, את מזרח תיכון חדש של שמעון פרס, הביוגרפיה על אלברט שפאר והרשימה עוד ארוכה - ברובם לא קראתי בקושי את ה20 עמודים הראשונים. אבל הם שם. שוכבים להם ומחכים שאפתח אותם. קניתי ספרי עיון על תורת המשחקים, על הסיפור של גוגל, על ניהול ועסקים בחלקם אולי הצלחתי להגיע לאמצע הספר - אבל אף פעם לא הגעתי לסוף. תמיד חשבתי שזה בגלל המוטיבציה, שאולי אני לא מספיק דוחף את עצמי לשבת ולקרוא ואולי, אולי זה כבר לא מעניין - יש דברים חדשים, נושאים אחרים.

לא בכדי, הספר שאני הכי אוהב הוא תרנגול כפרות. בתיכון, אחרי שהתחמקתי מלקרוא את סמי מיכאל ועוד כל מיני ספרים, קיבלתי את תרנגול כפרות של אלי עמיר. במשך שבועות הוא שכב בבית ואפילו לא פתחתי אותו. יום אחד, טרם ימי האינטרנט, ניגשתי לספריה של הגימנסיה לקחת את התקציר של הספר - כי תאכלס, למי באמת יש כוח לקרוא את כל הספר. הייתי בהלם שהסתבר שכל ספרי התקציר בלי יוצאי מן הכלל נלקחו. לא היתה ברירה - הייתי חייב לפתוח את הספר ולקרוא. התחלתי לאט, קראתי את ה10 עמודים הראשונים ואני לא מצליח להפסיק. אני מרותק. זה לא קרא לי זמן רב - סיימתי את הספר באותו יום כולי נרגש.

אבל זה היה מזמן. לפני יותר מ- 12 שנה. מאז אני כמעט ולא קורא. אז מה קרה הפעם? ביום ההולדת האחרון הופתעתי בעבודה. קיבלתי מתנה ליום ההולדת מהעמיתים - כרטיס טעון ב150 ש"ח לסטימצקי. "מה אני עושה עם זה עכשיו?" חשבתי לעצמי. נזכרתי שאחד העמיתים סיפר על ספר שהוא קורא זה זמן מה בשם "לבד בברלין". נו, זו הזדמנות נפלאה לקנות את הספר ולהראות שעשיתי שימוש בכרטיס הזה. בדיוק כשהגעתי לסטימצקי היה מבצע על הספר לחברי מועדון, אז למה לא - שיהיה גם חברות במועדון. אז קניתי את הספר.

לקנות זה החלק הקל. מה הלאה? הספר הוא 670 עמודים וזה נראה לי כמו נצח. קראתי קצת ושמתי אותו בצד. כך הוא עמד חודשים על חודשים עד השבוע שעבר. ביום כיפור, שיא השעמום אני פותח את הספר ואומר לעצמי - בוא נראה על מה מדובר. פרק ראשון, פרק שני ואני שקוע בספר. הרבה זמן שלא הרגשתי כך. שלא כמנהגי - חיסלתי 200 עמודים ביום אחד ונשארתי במתח להמשך. עד אתמול בערב כבר סיימתי את הספר. מי היה מאמין. הסתבר לי שחייתי כל הזמן באשליה - אשליה שאני בעצם חובב ספרי עיון ופוליטיקה ואני בכלל חובב ספרי מתח. אז מה עושים עם זה? מתמודדים.

ואחרי שכתבתי את כל המגילה הזו - אני רואה שבעצם כתבתי חיבור די משעשע בלי להתכוון. אולי באמת אני חוזר לזה. מקווה.

-----------------------------
S e g m a n y

אהבתי מאוד את הקטע הזה, התחברתי אליו.
וגם לבד בברלין הוא ספר לא רע(קצת כבד..)

אההההה רק כדי להרגיש שייך - פתחתי היום לראשונה ספר שקניתי לפני שנים, אי שם בתקופת הצבא לפני 8 שנים בערך בשבוע הספר.

הסופר הוא אלי עמיר והספר הוא אהבת שאול.

מעולם לא ממש פתחתי אותו והיום זו היתה הזמנות נפלאה להתחיל אותו כשאני מרגיש שאני כבר בשוונג.

וחוץ מזה, קניתי שני ספרים חדשים הערב:

1. שרלוק הולמס - חלק ג'
2. אבק שריפה של הרלן רובן

מקווה שזה יחזיר אותי למסלול

-----------------------------
S e g m a n y

נייס..
אז ברוך השב! אם אתה מחפש המלצות לספרי מתח - יש בראש הפורום אוסף ביקורות ספרים שאולי יעזור.
גם אני קראתי את לבד בברלין בדיוק עכשיו - סיימתי אותו באחר הצהריים של סוכות

בדיעבד*
חח
חוצמיזה, קטע יפה=]

"בתגובה לשרשור- במה חברי הפורום עובדים? חברה קדישא. הלקוחות לא מתלוננים שאני חופר."
(שחכתי את שמך, ולבטח תזכיר לי כשתתקל בחתימה הזו שוב..)