|
במקור נכתב על ידי פאקטשלי
אבא שלי נפטר לפני 4 שנים. דוד שלי נפטר לפני שנה, ביום השנה שלו, אחיו, דוד אחר שלי נפטר גם הוא ושבוע לאחר מכן חברת משפחה קרובה ואהובה שמלווה כבר 40 שנה את המשפחה שלי. בנוסף הבריאות של דודה שלי גם כן אינה יציבה, סבתא מצד אבא חולת אלצהיימר בשלבים מתקדמים מאוד ויש בעיות תקשורת בתוך המשפחה שלי.
אלו הם החיים, יקירי. זה הכל מכוון אלייך כמו שהכל מכוון אלי, כמו שהכל מכוון לאמא שלי, כמו שהכל מכוון לשכנה שממול שבעלה נפטר והיא שכלה את בנה באחת המלחמות.. אין לנו מה לעשות. ישנן תקופות איומות, שכל אדם, בגיל מסוים חווה. לפעמים בגיל צעיר מאוד הוא נאלץ להתמודד עם הצער, לפעמים בגיל מבוגר יותר. יש אנשים שיש להם הכל, אך הם יחשבו שאין להם מספיק ושמתנכלים אליהם. יש אנשים שנפל עליהם אסון אך הם מישירים מבט, שמחים על מה שיש ומתמודדים עם הקשיים.
אתה נמצא כרגע בתקופה שהיא ללא ספק קשה. אבל אם לרגע נצא מהמעגל הקרוב אלינו, ה"אני", ונסתכל על החיים הכלליים יותר, אתה רואה שהכל חולף. כשאבי חלה במחלה אני הייתי בתקופה איומה, אמא שלי הייתה פקעת עצבים, אני בכיתי כל יומיים, היה קשה והשיא היה כשאבי נפטר. אבל לאורך כל התקופה המשכנו לנקוט בקו מעשי. לא נפלנו ל"למה אני?" "למה רק לי זה קורה?". בסופו של דבר, כשהסתיימה התקופה הרעה הזו, הגיעה תקופה טובה. הושגו הישגים גדולים במשפחה, כל אחד התפתח.. הגיעו שנים שמחות יותר.
שום דבר אינו לנצח. כל תקופה גרועה מסתיימת ואחריה, אם אתה לא נותן לעצמוך "ליפול", אתה יוצא מחוזק יותר להמשך..
אני מבטיחה לך שזו אינה התקופה הקשה האחרונה, ובתקווה שתזכה לחיות חיים ארוכים ובריאים, תאלץ להתמודד גם עם אובדן. זהו חלק בלתי נפרד מהחיים, השאלה היא איך אתה רוצה לחיות.
|
ראשי
צ'אט
29-10-2011, 03:27
מצב כלאיים
