הדרך לרבנות\ אודי גילת.

מבוסס על סיפור אמיתי.


הדרך לרבנות מלאה קסמים ונפלאות, במיוחד אם מדובר על הוצאת מסמך קטן ושולי כמו למשל, כתובה לניסוין. מה כבר אדם שבחר להתחתן יכול לבקש חוץ מלשלם סכום קטן וצנוע של כ 650 לפני הנחת הסטודנט שסוף סוף גרמה לי לשמוח שאני עדיין לומד באוניברסיטה בכך שהקנס צומצם ב 300 שקלים והתשלום עומד רק על 360.

לא כמו בפעם שעברה, הפעם הגעתי מוכן ומזומן בשעה מוקדמת "9.30" והופתעתי לגלות שאין אדם בתור. נכנסתי בשמחה והצגתי שעמדנו בהצלחה בכול רשימת המטלות שהוצבו אלינו בהצלחה מהרבנות בפעם הקודמת שביקרנו בה. הרשימה כוללת: הדרכת חתן, הדרכת כלה, (קורס של 3 מפגשים שכול מפגש הוא 3 שעות). תעודות רווקות לחתן ולקלה, (כי תעודת הזהות והרישום דרך המדינה אינה מספקת ולכן צריך לאתר 2 אנשים מהרחות שיעידו על כך שאתה רווק). תמונות פספורט תעודות הזהות וכמובן אישור הלימודים של האוניברסיטה הפתוחה.

הפקיד שאחרי על רישום הניסויין מסתכל עלי ואומר לי. "טוב הקלה צריכה להגיע ולחתום גם על המסמכים." כולמר היא צריכה לבטל יום עבודה נוסף וזה שיש לי את תעודת הזהות שלה, תעודת הרווקות אינו מספיק. "מה זה המיסמך הזה? זה לא אישור לימודים." אמר לי בשנית.

אני חייב לציין שאישור הלימודים של האוניברסיטה הפתוחה הוא אישור הרשמה ושכל לימוד והוא מראה את כול הקורסים שאי פעם עשייתי באוניברסיטה יחד עם כול התאריכים.

"טוב אתה צריך ללכת לחיים בקומה השנייה הוא מבין בזה אני לא. מבחינתי זה לא אישור לימודים. אבל אם הוא מאשר אז זה בסדר. אני בעצם חוסך לך. אתה בכול מיקרה תצתרך לדבר איתו".

"באיזה חדר הוא נימצאה?"

"הוא שם למעלה אתה תמצאה אותו."

כמובן שבשביל לחסוך ב 300 שקלים אני העלה קומה ואמצה את החיים הזה. גם אם אני הצתרך לתפס על הגג. כמובן שחיים היה בישיבה ואני בניגוד לישראלי טיפוסי ממתין בחוץ ומחכה. למזלי הדלת של החדר שלו הייתה פתוחה. העיף בי מבט וסימן לי עם הראש להיכנס. הצגתי לו את המיסכמך ה"בעייתי". ואז הוא אמר לי. "תגיד לו שזה בסדר. זה אישור לימודים. מה שחשוב לי זה שאני רואה שאתה רשום לסימסטר הזה ובאמת לומד". בדרך יציאה הפקידה של חיים שאלה אותי "אתה מבין במגרסות? המגרסה שלי התקלקלה ואני מחפשת אחד שתהיה בדיוק בגודל הזה ואני לא מצליחה למצאו".

"אני לא מבין במגרסות" השבתי לה "אבל אם תתני לי מחשב אם אינטרנט אני אמצאה לך בחמש דקות". וכך היה הדבר. הודתה לי ומפסות ומאושר חזרתי לי לפקיד מהקומה הראשונה. את המעשה כי המעשה הטוב שלי היום כבר נעשה.

אך הפעם היו אנשים בתור. המתנתי בסובלנות רבה במיוחד עד שדפקתי בדלת ופתחתי אותה בעדינות. הסברתי לכולם שכבר הייתי שם והוא רק שלך אותי לשנייה לקומה השנייה. הסתכל הוא שוב בדף. חשב לרגע ואמר לי. אבל הוא לא חתם על זה. תעלה שהוא יחתום לך על המסמך".

עליתי לקומה השנייה בריצה קלה. עמדתי שנייה מבחוץ לחדר, יצרתי קשר עיין ושוב הוא סימן לי להיכנס לחדר. הסתכל על שוב על המסמך, הניד את ראשו בסימן שאלה. אמרתי לו. "הוא ביקש שתחתום על זה". ואז אמר. "מה לעצמו בלחש הוא רוצה?" הרים את הטלפון חייג. בזמן שהטלפון צילצל שכל אותי "איך אתה חושב שהאתר של הרבנות צריך להראות? נגיד אתה ניכנס לאתר מה אתה מחפש בו". בישבילי התשובה היא פשוטה. הפעם היחידה שאני חיפשתי את הרבנות הייתה עכשיו. "לי חשוב לדעת מה אני צריך להביא כדי לרבנות כדי להתחתן". מיד שני אנשים רשמו את מה שאמרתי והרגשתי חשוב. חיים אתם רואים. זה מה שחשוב. הריים את השפורפרת בטלפון ואמר. האישור בסדר. אתה יכול לרשום אותו". הסתכל עלי ואמר. "אתה יכול לרדת למטה".

ירדתי לקומה השנייה אותם אנשים היו בתור וכן ישר דפקתי בדלת ונכנסתי. שם הייתה אישה שמנסה לאתר את תעודת הנישויים של הבת שלה שנמצאת בארצות הברית וצריכה אותה. כמובן שהפקיד לא יכול היה לעזור לה. "אני לא איפו רשמו אותם אבל לא ברבנות ברחובות. תנסי ברבנות אחרת". נראתה ממורמרת וחסרת אונים. "הוא הסביר לה שכנראה הם נרשמו בעיר של החתן והיא תצתרך לנסוע לשם". מה שמסתבר הוא שאין לרבנויות השונות בארץ קשר אינטרנטי ולכן אי אפשר להוציא לה את התעודה. היסתכל עלי שוב ולקח ממני את אישור הלימודים. חשבתי לרגע האישור הזה עלה לי 50 שקלים. "אפשר שנייה לצלם אותו?"

"כן. תעלה לקומה השינה".

עליתי לקומה השינה. הם כבר חברים שלי. הם בטוח יעזרו לי. ניגשתי לפקידה ושמחה לעזור לי וצילמה לי את כול הדפים. אמרתי לה תודה רבה וירדתי לפקיד. ניכנסתי שוב לחדר הפעם בלי לדפוק בדלת. נתתי לו את המסמכים מבלי להתחשב באדם שנאלץ לשלם לו על משהו לא מוגדר. הוצאתי מהארנק שני שתרות של 200. הסתכל עלי הפקיד. "אין לך סכום מדוייק? תעלה לקומה השינה".