|
03-11-2011, 14:27
|
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
|
|
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,676
|
|
השתלחות של יוסי מלמן בכיפת ברזל וב"חץ"
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1556094
כנראה שזה תנאי נדרש לכתיבה ב"עיתון לאנשים חושבים".....מזמן לא ראיתי גיבוב כזה של הגיגים בלתי מבוססים, גם אצל כותב אחר באותו עיתון. כל ההדגשות שלי ואינן מופיעות במקור. מחמת נימוס והישגים עיתונאיים של הכותב בעבר, לא אגיב מעבר למה שכבר כתבתי.
"מערכת הביטחון הפיצה השבוע באמצעות הכתבים הצבאיים שלל של טיעונים יצירתיים כדי להסביר מדוע מערכת כיפת ברזל מתקשה ליירט את הגראדים המשוגרים מרצועת עזה לעבר דרום ישראל.
הנה חלק מאותם הסברים, כפי שלוקטו מהתקשורת: הסוללה הוצבה ברחובות, וזאת הסיבה לכך שלא יירטה את הרקטות ששוגרו לאשדוד. היו תנאי מזג אוויר שהקשו על הזיהוי. עמדות השיגור של הגראדים היו מדופנות ומחופרות. חוליות הירי הן מאומנות בטכנולוגיות שיגור חדישות. המכ"ם לא פעל בגלל בעיית כיול. פריסה חפוזה גרמה לתקלות ביירוט.
ההסברים האלה אינם אלא ספין תקשורתי, תירוצים המנסים לזרות חול בעיני הציבור. הם מזכירים שרשרות טיעונים המקובלים בקרב עורכי דין: מרשי לא היה בזירת הפשע, ולחלופין אם יוכח שהיה, אטען שהיה שיכור לחלוטין, ואם יוכח שלא היה שיכור, אטען שרגליו היו שבורות, ואם יוכח שעמד על רגליו, אטען שסבל מהתקף אפילפסיה, וכן הלאה וכן הלאה.
כל אלה אינם יכולים להסתיר את האמת העירומה. אל עבר ישראל שוגרו בימים האחרונים כשלושים רקטות. שתי הסוללות של כיפת ברזל יירטו בין ארבע לחמש רקטות; כלומר, כ 15% אחוזי הצלחה. זה שיעור נמוך ביותר, לכל הדעות, והוא בוודאי עומד בסתירה להבטחות הגדולות של משרד הביטחון, יצרנית המערכת רפא"ל, והעומד בראש מינהלת המיזם, יוסי דרוקר.
בקצב של התירוצים המונפקים, פקידי משרד הביטחון ואנשי רפא"ל עשויים להטיל את האחריות לכישלון על שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ, שהיה הרוח החיה מאחורי ההחלטה האסטרטגית שיש להגן על העורף החשוף, והחליט להעניק לרפא"ל כמיליארד שקל לפיתוח המערכת.
צריך להודות על האמת: כיפת ברזל מתקשה להתמודד עם ירי של רקטות. המערכת מסוגלת ליירט אותן באופן מוגבל. באוגוסט שוגרו על באר שבע במטח אחד חמש רקטות. כיפת ברזל יירטה שלוש. שתיים חדרו וגרמו למוות של אדם אחד ולנזק לרכוש. השבוע, על פי סרטון הווידיאו שפירסם הג'יהאד האיסלאמי, נורה מטח של עשר רקטות. ככל הידוע, אחת או שתיים יורטו. עם זאת אין לשלול את האפשרות שמדובר בסרטון מזויף שנלקח אולי מזירה אחרת כמו זירת המלחמה בלוב.
ריבוי הרקטות שמשוגרות לישראל מקשה על כיפת ברזל. הבעיה מחריפה ככל שמספר הרקטות רב יותר. אפשר להעריך שמהנדסי החמאס, הנעזרים במהנדסים ובהדרכה טכנית איראנית, מחפשים את נקודות התורפה של המערכת.
יש לשבח את מהנדסי רפא"ל על כך שפיתחו בזמן קצר ביותר מערכת חדישה, כדי לעמוד בצורכי הביטחון וההגנה של מדינת ישראל. הם ראויים למחמאות על כך שפיתחו את "תמיר", הטיל המיירט, שהוא פרי טכנולוגיה ייחודית ומתקדמת. אך יש פגמים מובנים בקונצפט של המערכת.
הבעיה היא, שדוברי רפא"ל, פקידי משרד הביטחון והשתדלנים מטעמם העלו את רף הציפיות מכיפת ברזל. כדי להדוף את הביקורת שהושמעה כלפיהם בזמן הפיתוח הם הבטיחו הרים וגבעות. הם עוררו את התקווה, שהתבררה בדיעבד כאשליה, כאילו המערכת תיתן מענה מרבי לקיבוצים ולמושבים בעוטף עזה, וגם ובעיקר לשדרות, שבעקבות הירי עליה פותחה המערכת.
אך בכך לא הסתיים העניין. הם ממשיכים להטעות את הציבור באמירות, כי לא ניתן לספק הגנה הרמטית. לכאורה אלה הן הכרזות מתונות, מאוזנות ונכונות, המעידות על כך שהם מודעים לפער בין ההבטחות לביצועים בפועל וכי לא ניתן להשיג הצלחה של מאה אחוזים. אך האמת היא, שרמת ההגנה המסופקת באמצעות כיפת ברזל רחוקה מאוד מן הרושם שנוצר מאמירות אלה. כיפת ברזל יכולה להעניק רק הגנה חלקית, וגם זה בלשון המעטה.
טוב שיש לישראל כיפת ברזל, וצריך לייצר סוללות נוספות ולפרוס אותן להגנה על עוד יישובים בדרום. אבל על הציבור בישראל להפנים את המצב ולהשלים עם המציאות המרה, כי כיפת ברזל היא לא חזות הכל. היה ראוי גם, שבמשרד הביטחון יחשבו ברצינות על אפשרויות אחרות להגנה על העורף, כמו תותח הלייזר; ולא פחות חשוב - שיעבירו תקציבים, ובדחיפות, למיגון ולבניית מקלטים. אולי אפילו על חשבון דחיית ייצור של מערכת אחת של כיפת ברזל. בעלות של מערכת אחת - יותר מ 200 מיליון שקל - אפשר לבנות מקלטים וחדרי ביטחון, שיגנו על 30 אלף איש לפחות.
מביצועי כיפת ברזל עד כה אפשר גם להסיק מסקנה כואבת נוספת: סביר להניח, שגם החץ 2 וגם החץ העתידי, דגם 3, ייתקלו בבעיות דומות מול שיגורי טילים, ויתקשו להתמודד עם איום השיהאב מאיראן.
נערך לאחרונה ע"י טל ענבר בתאריך 03-11-2011 בשעה 14:43.
|
|