19-11-2011, 10:35
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
|
והרמב"ם שכב פרקדן...
וזאת הברית אשר אנכי כורת אתכם היום לאמור: על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה.
ושמרתם עד מאוד חיי אדם מרחם אמו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים.
ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד.
והשכלתם להבין לנפש החולה ולשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש.
אל תמהרו להוציא משפט ושקלתם את עצתכם במאזני החכמה הצרופה בכור הניסיון.
שמרו אמונים לאדם שהאמין בכם, אל תגלו סודו ואל תהלכו רכיל.
יחכם לבבכם גם לבריאות הרבים, להעלות ארוכה למדווי העם.
תנו כבוד ויקר לרבותיכם, שנחלצו להנחותכם במעגלי הרפואה.
תרבו חכמה ואל תרפו כי היא חייכם וממנה תוצאות חיים.
היזהרו בכבוד חבריכם, כי בכבודם הם תכובדו גם אתם.
דברי הברית האלה קרובים אליכם מאוד בפיכם ובלבבכם לעשותם. ועניתם כולכם אמן, אמן כן נעשה.
יהיה רצון שישגא פועלכם להאדרת מורשת הרפואה.
בכל שנה בכל אחד מבתי הספר לרפואה בארצנו מתכנסים תלמידיו של המחזור שהגיע זמנו להשבע ועימם בני משפחותיהם ומוריהם. במעמד של התרגשות, רצינות ושמחה מוקראת בפניהם שבועת הרופא העברי בניסוחה בן ימינו וכולם עונים 'אמן, אמן כן נעשה'.
באומרם 'אמן' עדיין לא מבינים רוב התלמידים את גודל העול שהעמיסו על כתפיהם. מושגים כמו 'בכל עת', 'ראש חרדתכם', 'תרבו חוכמה', 'לשובב נפש החולה' ו'מעגלי הרפואה' נשמעים מליציים. מרוחקים. בשלב הזה למען האמת גם השמות הלטיניים מהספרים וההרצאות או מההצצה החטופה ב'בקור הגדול' נראים מרוחקים. רק בתהליך איטי ומייסר שלא ייתם לעולם ירדו הטובים שבין הרופאים לעתיד לעומקן של המילים ויבינו את משמעות הבטוי 'הטוב שברופאים לגיהנום'.
שבועות כמו חוזים לא נועדו לתקופות שלווה שהרי ביום יום השקט אין בהן צורך כלל. לוחם בעת הפוגה בעורף אינו נדרש לשבועתו וכך גם הרופא ברוב זמנו. הפתוי לסטות מדרך השבועה יעמוד דווקא ברגעים בהם העייפות כובשת, השכר אינו נראה כהולם ודווקא אז נפש החולה נזקקת כי ישובבוה. הפתוי לסור מטוב ולחדול מלהרבות חוכמה או חלילה להבדיל בין עני לעשיר יחדור ללב הרופא רק לאחר תהליך נוראי של תסכול ושכנוע עצמי בצדקת הדרך הרעה.
מי שנפשו מושחתת מלכתחילה ויענה 'אמן' אחר נוסח השבועה כשכל אשר בליבו הם תאוות הממון והכוח העצום כלפי הזולת שטומן בחובו המקצוע – מאומה לא יתקנן דרכיו. אך אלה הם הרי המיעוט שבמיעוט ורוב הרופאים אם יגיעו לחטא יעשו זאת בתקופות של חשיכה כאשר 'חוקות המכשפים', חמדת ההון והכופר ו'עבודת האלילים' מושלים בכיפה ונראים כנכונים. אז מתוך החשיכה הזו צריך הרופא הנאמן לשבועתו להגיח, לשוב לשורשי המקצוע ולתת כבוד ויקר לרבותיו. לא. אין הכוונה ב'רבותיו' למנהל המחלקה ולממונה הישיר שיכול לרומם ולהשפיל אלא לדורות הרופאים שלפניו שליקטו אט אט את הידע והכלים לסייע לאדם הנותן ברופאו אמון.
הידע כמו גם גוף ונפש החולה שלפתחו – אינם שייכים לרופא. כליו של הרופא חושלו על ידי דורות של רופאים, חוקרים, אוטודידקטים, ביולוגים וכימאים אשר חיו בחלקם בעוני ובתקופות אכזריות ובכל זאת אזרו אומץ וכח להוסיף את הנדבך שלהם לרפואת האדם. אלו הם 'מעגלי הרפואה' המוזכרים בשבועה ושהרופא רב העוצמה הוא חלק קטן מהם. ומשיבין זאת הרופא ויתכנס בצניעותו רק אז יוכל להתחיל ולפסוע בנתיב הבנת מהות מחויבותו, רק אז ידע להדליק את פנס השבועה.
נוסח שבועת הרופא העברי לד"ר היילפרין, נוסח מקוצר לשבועה לנוסח 'הרמב"ם' [נוסח מרכוס הרץ] ושבועת היפוקראטס ב'דעת' http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2089 ובאתר הר"י http://www.ima.org.il/MainSite/View...CategoryId=1123
נוסח שבועת הרופא לאסף הרופא http://www.medethics.org.il/article...IA1/R001257.asp
על נוסח מרכוס הרץ ואמטוס לויזטנוס באתרו של זאב גלילי http://www.zeevgalili.com/archives/12943
על משמעות שבועת הרופאים http://www.ismal.co.il/imgs/uploads...hpat-12-033.pdf
ומדוע אני נדרש לכל אלה ומעלה מנבכי המרשתת את נוסחי השבועה? התשובה פשוטה – כי זמן חשיכה הם הימים הללו הזו ועת הגיעה להדליק פנסים. צבאות של יועצי אליל מן הפוליטיקה, עם אכזרי של שוטים מתחכמים מן התקשורת קמים ומאיימים על נפש הרופא הנאמן לשבועתו. הם לוחשים באוזנו כי 'מגיע לו' וכי הוא מקופח וכי 'כולם לוקחים' ומכריזים על 'מות האידאולוגיה'. הם פורטים את נפשו וחייו המקצועיים לפרוטות של כסף ומתמחרים אותה והחצופים שבהם עוד מרהיבים עוז להתחזות בפניו לדורשי 'טובת העם והרפואה הציבורית'. והרופא המבולבל בכדי שלא לתעות צריך לנשוך שפתיים ולמלמל לעצמו ללא הרף: יש חולה שזקוק לי, יש בידי הידע לסייע לרפא או להקל כאב – הריני וארפא.
אודה על האמת כי שכר הרופאים במערכת הציבורית נמוך בעיני משמעותית מהראוי למאמץ ומופחת מזה שיש בו לשמר לבדו את המרץ הנדרש לאורך שנים. אסכים גם כי ההסתדרות הרפואית כשלה כשלון מחפיר בדרך ניסוח מטרות מאבקה המקצועי וניהול המו"מ והכניסה את ציבור הרופאים במגזר הציבורי למלכוד ממושך. אבל אזכיר גם כי את הכעס על תוצאות רעות של מו"מ יש לכוון כלפי הרשלן ולא כלפי הצד שמנגד ואומר גם כי שכר המתמחים בסופו של יום רחוק מלהביאם לידי מחסור וההתמחות היא פרק הכשרה מוגבל בזמן. אציין כי כחלק ממכלול האיזונים הישרא-בלופי שנוצר במשק הישראלי משלימים המומחים העובדים בבתי החולים את שכרם היטב בשעות אחר הצהרים כפועל יוצא מעבודתם במוסד הציבורי ושלפתיחת הסכם חתום, הפרת חוקי עבודה, ביטול מרות ומחויבות ארגון יציג ולשבירת מסגרות שכר יהיו בהכרח השלכות של מפץ גדול על המשק שעלול להיות הרסני.
ואחרי כל אלה אומר כי המצב בפניו עומדים הרופאים וקל וחומר הסטודנטים והסטאג'רים בסופו של יום אינו שונה מזה שהיה ידוע להם בעת שנאבקו בכל כוחם כדי לזכות לעמוד ולהשבע את שבועת הרופא. למעשה – דורות של רופאים עמדו כבר בפני מבחנים ומצוקות גדולים מאלה.
סיפר הרמב"ם כל יום אני עולה לאל-קאהרה בהשכמה, וכשלא יהיה שם שום מכשול... אשוב למצרים לאחר חצי היום... ואמצא האכסדראות כולן מלאות גויים, בהם חשוב ובלתי חשוב… ושופטים ושוטרים... ואצא לרפאותם ולכתוב להם... עד הלילה... ואני שוכב פרקדן מרוב העייפות..." כך הוא הרמב"ם והיו אף עיתות של הקרבה ומבחן לשבועה גדולים אפילו מאלה שעמדו בפניו. והרופאים 'המתפטרים' והמפנים עורף להתחיבויות ארגונם היציג - אין איום ממשי על שלום משפחותיהם או חרב רעב המרחפת מעל בתיהם ואין כל סיבה המהווה בדל צידוק להפרתה של שבועת הרופא.
ומדוע 'מאבק שכר מקצועי' או 'חופש ההתפטרות שבמסגרת חופש העיסוק' הינם בגדר הפרת שבועה בעיני?
התשובה היא פשוטה: מאחר ודרך פעולה זו משמעותה גביית מחיר בחיי אדם ובסבל מוחשי למטופלים ששמו ברופאים את מבטחם.
מאבק השכר המקצועי מותר לו שיתחולל במסגרת החוק וההגיון ובהנהגת ארגון יציג אך כל זאת כבר היה ותם. ההתפטרות אינה באמת רצונו של אדם להתפטר ולעסוק במשהו אחר במקום אחר שהרי החפץ להתפטר אינו ממשיך לנהל מו"מ תוך התפטרותו, אינו ממשיך למלא בשכר או בהתנדבות תפקידי כבוד והשפעה במוסדות המועצה המדעית של הארגון היציג שאת הסכמו הוא דוחה, אינו מתראיין השכם והערב ומדקלם רשימת דרישות משתנה שמילויה תמנע התפטרותו ובודאי אינו משבית בית חולים כשהתפטרותו מתקבלת. גם סיסמת תיקון הרפואה הציבורית אינה אלא סיסמה ריקה מתוכן כשאין בצידה רשימה מסודרת של עלות ומשאבים. שהרי מה הטעם בתקנים אם אין מי שיאייש אותם ומה רבותא בחלוקת תורנויות למנות של 12 שעות אם אפילו הר"י לא נדרשה לדון באובדן זמן החפיפה ולהכפלת מספר התורנויות החודשיות ואובדן ימי העבודה בבקרים שיגזר מכך?
הידע והנסיון הרפואי שבאובדנם מאימים 'המתפטרים' אינם מתת ליחידי סגולה שאבק מלאכים פוזר עליהם. הם השקעה של החברה. רק מספר מצומצם של אנשים יכולה חברה ללמד בכל שנה את מלאכת הרפואה. רק מעט מתוך אלפים רבים בעלי יכולת הנאבקים על הזכות הזו. יש המשלמים על זכות זו בממון רב ובהתחייבות להשיבו, יש שעושים זאת תוך חתימת חוזה המחייבים לעבוד שנים אחר כך באיזורים נזקקים, יש הלומדים על חשבון כלכלות מדינותיהן הקורסות ויש הלומדים ומשלמים את עלות לימודם בשכר נמוך יותר ובתורנויות ארוכות במשך 5 שנים. גם הידע של המומחים ומנהלי המחלקות אינו נחלתם הבלעדית שהרי יודעים המנהלים המתפטרים כי רק לפני שני עשורים נלחמו בציפורניהם בכדי לקבל את התפקיד שיאפשר לצבור נסיון וידע נוספים ויחודיים ושלצידו יכולת השתלמות, כבוד ומחקר וגם פרנסה נחמדת. אם נוירו-כירורג שהיה מאושר לזכות בניהול יחידה לניתוחי מוח יחודים לפני 15 שנים הוא המיומן בתחומו בארץ אל לו לשכוח כי התנאים בהם נאבק לקבל את התפקיד היו גרועים אפילו מהנוכחיים. אל ירם לבבו לחשוב כי סגנו אילו היה מקבל את התפקיד לפני 15 שנים היה פחות מוצלח ממנו אם היה מקבל לרשותו את מערך חדרי הניתוח, האחיות, המעבדות ותקציבי המחקר והלמידה שברשות המנהל. קל וחומר מיעוט הסטודנטים לרפואה היוצאים למחות כנגד תנאי עולם העבודה אליו השתוקקו להכנס לפני שנתיים. אילו רק אמרו הסטודנטים המשביתים ניתן היה ביום אחד למלא את הספסלים ב200 בני עניים שאינם פחות טובים מכם למרות הפער של חצי נקודה בפסיכומטרי שמהם כנראה הייתה יוצאת תורה מאירה יותר.
בעל העמדה הייחודית עם כוח העצה הרפואית בתחום מסויים המשתמש כשוט באפשרות של נטישת העמדה אותה רצה והתחייב לשמור במערכת הציבורית – מפר את שבועת הרופא. הוא לא עושה מן הסתם זאת מזדון אלא מתוך שכנוע עצמי המאפשר לו לעצום את העיניים מול החולה המשחר לפתחו.
אנא רופאים יקרים – הדליקו את פנסי השבועה ושובו לדרך הנכונה.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
