 |
05-12-2011, 17:55
|
 |
מנהל משבראש, בלשנות, תכנות ויהדות
|
|
חבר מתאריך: 04.06.06
הודעות: 33,130
|
|
|
|
חידשת לי לגבי האחים.
ממה שמצאתי, הדוקטור בסיפור הוא הבכור מביניהם, קרלאמו מזרקי. הצעיר היה ניקופורי.
ציטוט:
|
* * *
ד"ר יוסי לנג: האחים הרופאים לבית מַזַרַקִי
הרופא שביקר בפתח תקוה, כנראה פעמיים, כך מעידים המקורות שעמדו לנגד עינינו; ביקורו הראשון עם המייסדים ובפעם השנייה כנראה בעת הוויכוח עם הירקונים, ומסר חוות דעת על הסכנות הצפויות למתיישבים באזור הנגוע שלחוף הירקון. יחיאל מיכל פינס ציין ברשימתו "מושבת פתח תקוה" (מבשרת ציון חוברת שנייה שבט תרמ"ד, עמ' מה): "ויבואו גם רופאים ויזהירו בהם [בירקונים] ולא נזהרו" (פינס לא נקב בשמותיהם), וגם יעקב גולדמן נקב בשמו של מזרקי, ולא ארחיב בפרשה.
הרופא המכונה בספר היובל [עמ' יז] בשם מזוריקה הוא קרלאמו מזרקי (Mazaraky) שנולד בשנת 1825, כנראה ביוון, ונפטר בירושלים ב-14 בנובמבר 1892 והוא בן 67 שנים. לירושלים הגיע בשנת 1852 ופעל בה במשך כ-40 שנה. הוא הכיר היטב את תנאי הארץ והיה "בקי באויר הארץ ותחלואיה" ["ירושלם", חבצלת, 13 (ט"ו בטבת תרנ"ב), עמ' 97]. הוא התמחה בריפוי המחלות המקומיות ובהן הקדחת (מלריה).
רבים שחרו לפתחו בעיקר בעתות מגפה (דיפתריה, דינגה). הואיל ושמו יצא למרחוק כמי שיש בו קסם למשוך אליו חולים, הוא גבה מהם תשלום לא מבוטל שלא כל התושבים יכלו לעמוד בו. הוא גם סרב לבוא לביקורי בית "אף אם יתנו לו מלוא ביתו כסף וזהב" [שץ, "ירושלים", הלבנון, 5 (כ"ט באב תרמ"א), עמ' 38-37]. משום כך החליטה החברה "משגב לדך" – הבעלים של בית החולים בשם זה בירושלים – לשכור את שירותיו בשל מומחיותו וגם כדי למנוע מרופאי המיסיון טרף קל. [תקנות החברה "חברת משגב לדך", "קול מעיר", חבצלת, 40 (כ"ט באלול תרמ"ד), עמ' 314-313]. למן תרמ"ד נחתמו עמו חוזים שנתיים ולפיהם הוא התחייב לטפל בחולים פעמים אחדות בשבוע; תחילה 3 פעמים בשבוע ומאוחר יותר הוא התחייב לטפל בעשרות חולים ביום 5 ימים בשבוע ["ירושלם", חבצלת, 32 (י"ד בסיון תרמ"), עמ' 251-250].
בשנת תר"ן כשפרצה מחלת הדינגה [אבו ברך, אבי ברך] נחתם עמו חוזה ולפיו והוא נדרש לטפל בבית החולים "משגב לדך" בכ-100 חולים ומעלה ביום ["ירושלם", חבצלת, 3 (י"ד בחשון תר"ן), עמ' 17; "מודעה", הצבי, 3 (כ"ח בחשון תר"ן), עמ' ט']. על עבודתו המאומצת באותם ימים הוא זכה להערכה רבה מתושבי העיר –ספרדים ואשכנזים כאחד [הצעיר צדיק טראבלוס, "מכתב להעורך", הצבי, 6 (י' בשבט תר"ן), עמ' יח; א"מ גולדברג, "מכתבים להעורך: לישרים נאה תהלה", שם, עמ' כב] כאמור מזרקי עשה חיל בעבודתו וזכה להוקרת הציבור היהודי [חיים נח פרלשטיין, "תודה גלויה", חבצלת, 14 (י"ט בטבת תרמ"ט), עמ' 112; שמואל שווארץ, "תודה רבה", חבצלת, 6 (ו' בכסלו תר"ן), עמ' 46 ועוד].
אחיו הצעיר של קרלאמו, הרופא ד"ר ניקופורי מזרקי (יוון 1931-1855) ירש את מקום אחיו והתמחה במאבק בקדחת. ככל הידוע היה גם הוא יקרן וגם הוא הועסק במשך שנים ב"משגב לדך". ניקופרי הצליח לרקוח גלולות נגד מלריה שאיכותם עלתה על הכינין שהציל רבים מן המחלה. [ראו: השקפה, 105 (כ"ז באלול תרס")]. עליו ועל עשרו, היה בעל נכסים וקרקעות בירושלים, ראו: "מכתב לעורך", השקפה, 22 (ט"ו בסיון תרס"ב), עמ' 173-172; "מאמקא לנדא נ"ע", פנחס בן צבי גרייבסקי, בנות ציון וירושלים, חוברות א-י, ירושלים תש"ס, עמ 65.
הערה שעניינה עשיית צדק היסטורי: במהלך התלהטות הרוחות סביב הבלדה שחיבר טהר-לב נשתכח משום-מה המשורר ק. א. ברתיני (מורה בפ"ת) שבפואמה שלו "בחגווי הזמן והנוף" (קטיף, א, תשי"ד, עמ' 62-59) הוא נדרש ל"זקרי אפנדי בראש ואתו הבאים מירושלים" ובהמשך: "הרופא היוני עדיין בולש קם וטיפס בזריזות על גב של חֻרבה מפֻרקדת" ובסופו של דבר השמיע "בקול פסקני: עוף לא פורח בכאן [...] אות כי חיים לא נתנו לַחַי וגם לאדם כאן". גם שירו של פוצ'ו "היום הראשון (בפתח תקווה)" (1978) נוגע לא נוגע בסיפור המעשה, והוא מקפיד לחזור שלוש פעמים על שמותיהם של גוטמן, סלומון, שטמפר, ברנט והאב ובנו לבית ראב. ועוד לא יבש הדיו שבקסת.
|
נערך לאחרונה ע"י ShoobyD בתאריך 05-12-2011 בשעה 17:57.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
