השנה 1938. אדוארד בנש יושב במשרדו ולידו כוס בירה ומנה של מזון עממי צ'כי גדוש כולסטרול שהתקררה מבלי שנגע בה. הוא כמעט והחליט להכנע לדרישות ועידת מינכן.

הקוורטט של מוסוליני-היטלר ונציגי האור ומגיני הדמוקרטיה צ'מברליין ודלאדייה לוחץ.
קו מאז'ינו הקטן הוא חזק והצבא הצ'כי מקצועי אך הגרמנים רבים ומזיזים כוחות.
הגרמנים בחבל הסודטים גועשים ותוססים.
ברה"מ מציעה כסיוע חרב פיפיות

בנש צריך להחליט.

לפתע נקישה בדלת. שליח מיוחד ממערכת 'פרש' מגלה לבנש מה תהא השתלשלות הענינים במקרה ותסוג צ'כוסלובקיה מחבל הסודטים ותעבירו לגרמנים. התאבון חולף לגמרי. הבירה נשפכת ומכתימה את המפה.

עכשיו צריך לקבל החלטה אחרת. מה צריך לעשות?

מלחמה אמיצה וחסרת סכוי בתקווה שבנות הברית יאלצו לממש מחויבותן?
הזמנת הדוב הרוסי הגדול והרעב לשמור על הבית?
אפשרויות אחרות?

..הוא בוודאי סיפר לו מה על קורות צ'כוסלובקיה מתום המלחמה, דרך 1968 וכלה במהפכת הקטיפה; תחת חיבוקו של הדוב.
אילו אופציות היו לו? מי שהיו לו חלופות היו בריטניה וצרפת, לא צ'כוסלובקיה.

ולכן יכל לספר לו רק ש: צרפת ואנגליה יתכחשו למחויבותם המפוקפקת לגבולות החדשים, הפולנים ינגסו ביס [שתכף יעמוד להם בגרון] והגרמנים יבלעו לגמרי את ארצו ויהפכו את בני עמו לעבדים. שמאות אלפים מתוכם ישמשו כמשרתי הגזע הארי, שהאינטלגנציה תותקף, האוניבריסטאות יסגרו, התרבות הצ'כית תדוכא, פרא כהיידריך יהפוך לאפוטרופוס של מדינתו, יהודיה יושמדו ורוח טרזין-לידיצה תשרה על הארץ.

לא עתיד משהו...

אני חושב שבין 'להלחם למען הכבוד ואז להרמס ע"י הגרמנים' [ואולי לאלץ בת ברית כלשהי להרגיש אי נעימות קלה], 'להרמס ע"י הגרמנים בלי להלחם' ו'להרמס ע"י הרוסים' - הברירה של להרמס ע"י הגרמנים בלי להלחם הייתה האפשרות היותר גרועה.

במבט של בדיעבד נראה לי שעסקה עם הדוב הרוסי הייתה הדבר הפחות מזיק שיכל בנש לעשות בכדי לקדם את הרעה הגרמנית. בסוף האומה הצ'כית הסימפטית נאלצה לחוות גם את הגרמנים וגם את הרוסים...

באופן אישי נראה לי שבנש, והצ'כים בכללי (לאור אופיים שוחר השלום מטבעו) היו נכנעים גם לו ידעו שיהיו שנות כיבוש קשה (ראה את 1968), אבל שאלתי עליי, ולא עליו...

אני מעריך שיציאה למלחמה ב1938 - היא לא לגמרי חסרת סיכוי. מלחמה קשה מהצפוי בסודטים הייתה יכולה בהחלט להרים לגנרלים הפחדנים של היטלר את הראש, ולדחוף לכיוון שעליו חשבו בכל מקרה באותה עת. עמידה נוקשה ויציבה מול הגרמנים, גם הייתה יכול לגרום לבעלות הברית העלובות לפתח בדל של חוט שדרה, למרות רצונן להימנע מכך בכל מחיר.
דעת הקהל בשתי המדינות סלדה ממלחמה בגלל המחיר הנורא של מלה"ע הראשונה - אבל מדינה קטנה שמצליחה לעמוד מול גרמניה הגדולה, יכלה לשכנע שהפעם זה יהיה אחרת.

מבחינת העולם, אגב, ברור לגמרי שיציאה למלחמה של הצ'כים הייתה טובה יותר. אני לא משוכנע בכלל שלצ'כים היא הייתה טובה יותר - אבל בחרתי להיות בנש אוניברסלי...

והשאלה היא אם מבחינת בנש היו יהודי צ'כוסלובקיה ושאר קורבנות הכיבוש הנאצי חלק מילדיו שאסור 'לתת' לצורר.

אם התשובה היא 'כן' - הרי שזהו הזמן בו צריך להלחם ללא תלות בתוצאות.

לעניות דעתי [הקטן בפני בנש ובפני הדילמות שעמדו בפניו] הרי שהדרך הטובה ביותר שעמדה בפניו להלחם בצורר היא לחבור לרוסים ולאפשר לצבאם להפוך את צ'כיה לשדה קרב [או בניסוח מכובס 'להגן עליה'].

נ.ב

לאיזה כיוון מחשבה של גנרלי היטלר אתה מרמז? האם היה כח משמעותי בצבא הגרמני באותה עת שהתכוון ברצינות לעצור את הטירוף אחרי האנשלוס ותרועות ההמונים?

הלדר טען שאלמלא טרפו צ'מברליין, דלדייה ובנש את הקלפים בנותנם להיטלר נצחון בלי יריות - הקשר היה יוצא לפועל...
לא צריך להאמין לו במאה אחוז (האיש היה פחדן עם קבלות), אבך אין ספק שהיטלר היה נחלש לו התגלו שגיאות בחישוביו. בכל פעם שהוכח שצדק - התחזק מעמדו מול הגנרלים.