מה דעתכם על השאלה באה: האם מותר להטעין פלאפון בעבודה? האין כאן גזל של שימוש בחשמל ע"ח המעסיק?
אשמח לראות כאן מגוון דעות הלכתיות בנושא. כמובן שאפשר להרחיב את השאלה גם לתחום של "סחיבת" ציוד משרדי (עטים, ניילוניות וכו') מהמשרד בעבודה ועוד כהנה וכהנה...
ד"א תופעה שראיתי בזמן האחרון: מתפללים שמטעינים את הפלאפון שלהם בחשמל של בית כנסת. (אני לא מדבר על החזקת פלאפון דלוק בזמן התפילה - זה נושא לדיון אחר) האם זה קורא גם בתחומים אחרים? אדם אוכל במסעדה, האם מותר לו להטעין את הפלאפון שלו מהחשמל של המסעדה? וכו...

נשמע כאילו אתה מנסה לעשר מלח וד"ל

באם הטלפון ניתן מהעבודה, נראה לי שאין בעיה. רצוי אפילו.

אם לא, אני מניח שניתן לדמות את זה לצרכים שמקום העבודה צריך לספק. כמו שאתה משתמש בשירותים בעבודה, מוריד את המים, שותה מים, מכין קפה בזמן העבודה ומהקפה של מקום העבודה וכדומה, כך מקום העבודה צריך לספק לך חשמל זמין לטעינה. בימינו זה צורך קיומי וממשי, וכל עוד אנו בעידן הסמארטפונים הדורשים טעינה יומית (וחצי יומית), ניתן לומר שזו חובה.
מלבד זאת, הבוסים לא מתקשרים אליך לטלפון הפרטי? מתקשרים. גם בזמן העבודה וגם לא. איכשהו הם מצפים שהמכשיר יפעל אם-אתה-מבין-לאן-אני-חותר...


לגבי עטים, נילונים, הדפסות, שירותי פקס ושאר ירקות, זה לא ברור בכלל. מקום העבודה לא צריך לספק את זה.

לגבי בית כנסת, נראה שצריך לשלם על זה. בעייתי פי כמה כשזה גזל הקדש. אגב, שורש התופעה הוא לדעתי בצה"ל. שם בית הכנסת הוא לרוב המבנה היחיד שיש בו חשמל.. ושם כמובן זה לא גזל (אם אתה חייל) אלא סתם חוסר כבוד.

במסעדות ובתי קפה זה שונה. אתה משלם על השהות שלך, ולכן יתכן שזה מותר. אם נניח יש רשת אלחוטית במקום, הרי זה מתבקש שתוכל להתחבר לחשמל כדי לגלוש.

כמובן שאין בזה משום המלצה הלכתית כלשהי, רק דעה אישית.

..

הש"ך בחושן משפט סימן שנ"ח פסק שמותר ליטול משל חבירו באופן שודאי ימחל לו. ודעת התוספות בבא מציעא דף כ"א אינה כן (לגבי מרי בר איסק שאריסו הגיש את פירות ולא אכלו קודם שבא אף שידוע שימחל להם ולדעתם דינו כיאוש שלא מדעת דקיי"ל שלא הוי יאוש). וזכור לי שהנתיבות פסק שאין לסמוך על הש"ך, עם זאת רבים סמכו על דבריו.
מעבר לאמור יש להתיר במקרה דנן א' משום שהמעסיק מודע לכך (לשימוש כללי הנעשה באביזרי המשרד גם לצרכים פרטיים (טלפון צילום כלי כתיבה וכו') ובעובדה שאינו מוחה יש לראות כמחילה בדבר ידוע או כיאוש מדעת וכעין תאנה שידוע שתיפול ועם נפילתה נמאסת (שם בסוגית יאשל"מ). ב' משום שבהלכות פועלים הכל הולך אחר המנהג והיות שנהגו כולם לעשות שימוש שכזה הוא כלול בתנאי העבודה. (וכשומרי פירות שאוכלים מהלכות מדינה).
לאור האמור נ"ל שאין בזה חשש לגבי שאר אביזרי המשרד הדבר משתנה ממקום למקום ויוכל לנהוג כפי שנהגו שאר העובדים.

זה לא נתיבות המשפט שפסק דלא כש"ך הנ"ל אלא קצות החושן בסימן ר"ט ס"ק ה'