בעקבות ריבוי המקרים של חיפוש אחרי נעדרים ובעקבות פנייה של ישראלה היפה, אני מעלה את ההערכות של המשפחה ושל המשטרה בזמן טיפול בנעדר.

ראשית. משטרת ישראל מחלקת את נושא הנעדרים למספר "רמות".
נעדר "רגיל"
נעדר ברמת סיכון גבוהה - נעדר חולה נפש שאינו מסוכן לעצמו או לסביבתו.
נעדר "בסכנת חיים" - נעדר שהשאיר הודעה אובדנית, ילד קטן, נעדר החולה במחלה קשה, הדורשת טיפול תרופתי צמוד.

מה עלינו לעשות, כאשר נודע לנו שאחד ממקרינו נעדר.
לברר אצל שכנים/קרובים/חברים אם הנעדר הגיע אליהם.
ראשית לדווח למוקד 100,
מיד להגיע לתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריך עם תמונה עדכנית וברורה.

המשטרה תערך לפי "רמת המסוכנות" של הנעדר.
ראשית, התמונה של הנעדר תועתק ותופץ לכל הניידות הנמצאות בשטח.
תיגבה תלונה מסודרת ויפתח תיק "הודעה על נעדר" שתועבר דרך מערכת המיחשוב של המשטרה, לכל תחנות המשטרה בארץ.
אחד מקרובי המשפחה יצטרף לאחת הניידות ויצא איתה לשטח.
תופץ הודעה הכוללת תמונה באמצעי התקשורת כולל פייסבוק ועוד.
החוקר (שמטפל בתלונה) יצור קשר עם גורמים חיצוניים כגון בתי חולים, מד"א, ויברר עם הנעדר מוכר להם.
מכאן התהליך מתפצל למספר מישורים,
אם לנעדר "היסטוריה" של העדרוייות, מנסים לברר אם יש "דפוס התנהגות קבוע" ולנסות לפעול לפיו.
אם הנעדר ברמת סיכון גבוהה אבל לא אובדנית, מתחילים חיפושים מהמקום האחרון שבו נצפה הנעדר,
אם הנעדר "בסכנת חיים" מקימים חפ"ק משטרתי ליד המקום האחרון שבו נצפה הנעדר, מוזעקות יחידות נוספות כגון כיתות כוננות ויחידת החיפושים של המשמר האזרחי, זק"א, יחידות עזר עירונייות כגון "שיטור עירוני" ועוד. העיר מחולקת למשבצות שטח, האנשים מחולקים לצוותים לפי מורכבות השטח (רכבי 4X4, סוסים, טרקטורונים אופניים ועוד) וכל צוות סורק את משבצת השטח שקיבל, סריקה יסודית כולל מבנים נטושים, בורות מיים ובייוב,
הצוותים מצויידים האמצעים כגון פנסים, נשק, מערכות כריזה ועוד.
החיפושים ימשכו עד מציאת הנעדר, במידה ולאחר מספר ימים לא ימצא הנעדר, יועבר הטיפול בתיק למישור המודיעיני.

אשמח לענות על שאלות בנושא.

חייגנו 100 ולמזלנו נתקלנו בשוטרת רצינית אשר לא נפנפה אותנו אלא מסרה כי תשלח ניידת - ונשארה על הקו יחד עימנו, למדה את הסביבה ופרטי המקרה והחלה להנחות.

כשנשמנו לרווחה יחדיו - חשבתי שכדאי להורה לגבש לעצמו ועם ילדיו [1] כללי מניעה [2] כללי חיפוש

מניעה:
[1] הוראת קבע לילדים להשאר במקרה של הליכה לאיבוד תמיד במקום מואר עם אנשים רבים, רצוי בנקודה המרכזית כגון קופה או דלפק מודיעין
[2] לשתף פעולה באופן מלא רק עם שוטר במדים ובכל מקרה אחר לא לנוע אחרי שום מבוגר
[3] לא להתבייש לזעוק לעזרה באם חשים בסכנה
[4] לשנן את מספרי הטלפון של ההורים ולהשאיר פתק עימם בכיס הילד
[5] עם ילד גדול יותר - להגדיר יחדיו 'מקומות בטוחים' בסביבות מועדות ו'אנשים חשודים' אשר יש לראות בהם סכנה.

חיפוש:
[1] מיד כשמבינים שיש בעיה לחייג 100 ולבקש עזרה. הדקות הראשונות עלולות להיות גורליות
[2] לחייג למספרי הטלפון בקרבתם יתכן וימצא הילד [מכשיר שלו מכשירים של חבריו] או עימם יתכן ויצור קשר באם הוא גדול דיו [משפחה, חברים, שכנים].
[3] לחזור שוב ושוב פיזית ובראש על המסלול הצפוי של הילד מהנקודה בה נראה לאחרונה ליעד המשוער ולדלות מידע מהאנשים המצויים במסלול זה
[4] לנסות לנתח את פעולותיו הצפויות במקרה משבר לפי הכרותנו עימו ולגשש בהתאם
[5] לבצע חיפוש קולני - אם מישהו זומם רע ומחזיק בילד הוא עשוי להרתע מחיפוש שכזה
[6] לפנות ל'אחראי' במקום [קופאית, מציל, איש המודיעין, קב"ט וכו'] ולבקש סיוע בעזרת הכריזה ובאם יש צורך לבקש כי יפתחו את התאורה במקומות בהן היא כבויה
[7] לצרף במהירות כמה שיותר אנשים המצויים במקום למעגל החיפוש. זו ישראל - אנשים רבים וטובים יענו מיד לבקשה שכזו
[8] להזעיק מיד מכרים וחברים. למשטרה מאות קריאות שכאלה ביום והיא לא תוכל להקצות כוחות לחיפוש מיידי אם אין אינדקציה לאסון. על ההורה ליצור מעגלי חיפוש ראשוניים בכוח משאביו הוא
[9] לחפש ראשית במקומות הרי האסון - מקלטים, מחסנים, חדרי שרותים, פינות חשוכות וכו'
[10] להרחיב מעגל שני לצורך סגירת שטח החיפוש - יציאות מקניון, מדרכות סובבות וכו'

כל הנאמר לעיל, מתאים למקרה של ילד הנעדר במתחם סגור.
לגבי נעדר שנעלם מהדרך מבית הספר/חבר, כאן כבר הסיפור שונה.