06-01-2012, 13:54
|
|
|
|
חבר מתאריך: 30.05.02
הודעות: 8,838
|
|
אני אנסה להגיב לכולם (אם אגיב לכל אחד בנפרד אני לא אצא מזה לעולם)
בקשר לטענה כאילו מדובר בטעיון דמגוגי ולטענה שנער בן 16 שפורץ לדירה הוא לא נורמטיבי:
קשה לי לנסח את זה בלי להישמע מצטדק או מתנשא, אבל בכל זאת אני חושב שמדובר בנקודה חשובה: רוב המשתמשים פה, אם לא כולם, ואני בהחלט יכול להעיד על עצמי שאני כזה - חיו וגדלו בסביבה מאוד תומכת ובועתית. אם נער מרעננה מחליט לפרוץ לדירות אז בהחלט ניתן להגיד שהוא לא נער נורמטיבי.
לעומת זאת, חשוב לזכור שנערים לא גודלים רק בכפר סבא, הרצליה, תל אביב וקיבוץ נען - אני לא יכול להעיד על עצמי שאיי פעם עמדתי על פרשת דרכים של בחירה בין עולם הפשע לבין עולם החוק, כדי להגיע למצב כזה בהחלט הייתי צריך לסטות מהנורמה שקיימת באזור מגורי כדי להגיע למצב הזה.
לעומת זאת, יש מקומות בארץ שזה לא המצב ונורא קל לשפוט את אותם נערים ולטעון שבעיה שלהם שהם הגיעו למצב הזה, אבל צריך הרבה יותר אומץ להודות בזה שאנחנו כחברה הבאנו את המצב הזה, ודרך הטיפול בתופעה היא לא על ידי זה שנהפוך כל מקרה עבריינות קטן להגדרת האדם כפושע מסוכן.
אני לא יכול לתת דוגמא מוחשית (מסיבות אישיות, לא כי לא קיימות דוגמאות), אני אנסה להביא דוגמא בלי להיכנס לפרטים, דווקא לא של מקרה פשע, אבל בהחלט יכולה להעביר את הטענה: אני מכיר נער שעשה משהו טיפשי, מספיק טיפשי כדי שזה יתפרסם בלא מעט עיתונים - התגובות לאותם כתבות נעו בין "הברירה הטיבעית" ל"חבל שהוא לא מת" ו"עדיף שנער כזה ימות ולא יהרוג אחרים". בקיצור - מבחינת "הציבור" מדובר בנער שטוב היה אם היה מורחק מהחברה. ובאמת מדובר בנער שהחיים הובילו אותו לאותה פרשת דרכים שהזכרתי בהתחלה - האם להיות אזרח נורמטיבי או במקרה שלו להיות אזרח שהוא נטל על החברה שלא תורם בכלום. כיום הוא לוחם בצה"ל לאחר שהתגייס כנער מק"ם (נערי רפול) והתעקש לתרום ככל שיכול.
בשורה התחתונה, מה שחשוב לי להעביר שמקרה שבחיים שלנו הוא "מקרה אבוד" הוא לא בהכרח אותו מקרה בחיים של מישהו אחר.
בקשר לטענת הדמגוגיות - כמעט כל מי שהגיב לי החליט להזכיר את העובדה ששוד יכול להתפתח לאונס.
בקשר לטענה כאילו אני מגן על הפושע
אני לא, אני תומך בעונשים כבדים לפושעים, בטח שיותר כבדים ממה שנהוג היום בארץ.
אבל בין זה לבין לעודד לקיחת החוק לידיים, או הענשה קיצונית מאוד על פשע מסויים ההבדל הוא גדול.
הבעיה שלי במקרה הזה היא לא שהיא ירתה בו, אם זה מה שנדרש לעשות אז זה בסדר גמור, הבעיה שלי היא עם נקודות אחרות בסיפור ואם התגובות למקרה:
א. היא קיבלה את ההחלטה לירות עוד לפני שהם בכלל פתחו את הדלת, לדעתי בהחלט צריך לשאול אם לא הייתה יכולה לפעול אחרת - זה לא שלא היה לה זמן, היא הספיקה לדבר עם המשטרה.
ב. האם היא באמת הייתה חייבת לירות כדי להרוג? (יכול להיות שהתשובה היא כן, אני לא יודע)
ג. מה שהפריע לי בתגובות הייתה ההרגשה שעלתה כאילו זה בסדר לירות למוות באדם שנכנס לך לבית וכאילו אין צורך של מערכת החוק לבדוק את ההתנהלות שלך במקרה כזה.
אני לא דואג לפושע, אני הרבה יותר דואג לזה שהחברה שלנו נהיית אלימה בדעותיה.
למר רוג, אם נער היה פורץ לדירה שלי לא הייתי חושב על כמה הוא מיסכן והולך לחבק אותו, אבל באותה מידה לא הייתי חושב על איך לירות לו בראש.
לססיום - לדעתי הנתק הוא דו צדדי, אין לי בעיה עם פעולה של הגנה עצמית, אני לא מסכים עם מתן פרשנות שהגנה עצמית היא מתן רשות לפעולה קיצונית וגם לא שעל הרשויות לא מוטלת החובה לוודא שבאמת הקורבן לא פעל אך ורק מתוך הגנה עצמית.
_____________________________________
הגלריה שלי בפליקר
|