עמדנו חבורה של נשמות צעירים,רועדים מפחד ומהתרגשות על מגרש המסדרים של בש"ח (בסיס שילוח) מספר ארבע.
מולנו עמד מלאך שרירי. השמועות סיפרו שהוא נטל תפקיד מרכזי בחסימה הטקטית של בלעם בן פעור ובעוד עשרות מבצעים חסויים נוספים (היו דיווחים שגם בבלאגאן בסדום ועמורה הוא נטל חלק כלשהו).

"חבר'ה, אתם יוצאים עכשיו למסע קשה במיוחד (המושג ארוך לא קיים בבש"ח), נתנו לכם בציוד שיעזור לכם למלא את המשימה" (מיששתי את ה"גוף" כמו שקראו לזה באי נוחות, אני מתישהו יתרגל לציוד הזה?)

"נ"צ מרכזיות:עבודה,משפחה,לימודים - תצטרכו להפעיל גם הרבה שיקול דעת כדי למצוא נ"צ נוספות,יש?"
"כן המפקד המלאך!"
"אתם תעשו את זה הכי טוב שיש?"
"כן המפקד המלאך!"
"זוז! 120 שנה הייתם כאן!"
נשימה עמוקה ואני מתחיל לרוץ,ולרוץ.. ולרוץ.. ולרוץ...

קבל ח"ח על הרעיון
חבל רק שהקטע כל כך קצר

תודה
זה הניסיון הראשון שלי בכתיבה מהסוג הזה,אני מקווה שאני עוד אשתפר...