15-01-2012, 10:31
|
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
מזכיר נישכחות.
כשהייתי סטודנט צעיר לארכיאולוגיה (אמצע שנות ה90), אחת התאוות הגדולות של כלל חברי הסטודנטים (ושלי כמובן) היתה להניח ידינו על הספר "הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל" מאת רות עמירן. הספר יצא אי שם באמצע המאה הקדומת וכמובן שאזל מן המלאי לפני שנים רבות.
כשהיה מתגלה עותק בחנות לספרים משומשים, הוא היה נמכר במאות שקלים.
יום אחד, הגעתי לחנות ספרים מיד לאחר שבוע הספר של שנת 96. למרבה הפליאה הצלחתי למצוא שם עותק של הספר ואפילו במצב מצוין!
שאלתי את המוכר לעלות הספר. ככל הנראה היה מדובר בעובד חדש (אם כי לא צעיר בגילו). הוא בדק את הספר וכיון של מצא שם מחיר, אמר כי יבדוק בקטלוג שבוע הספר. אם הספר ימצא שם, הוא ימכור לי אותו ב50% מערכו. אם לא, אצטרך לחכות לבעל הבית.
למרבה הפליאה, הספר הופיע בקטלוג. מחירו הנקוב: 50 ש"ח. שילשלתי לידיו 25 ש"ח בטקילין ונסעתי לדירת הסטודנטים שלי עליז ושמח.
למחרת זכיתי למבטי פליאה וקינאה משאר חברי לכיתה.
עד היום הספר ברשותי, על מדפי ארון ספרי הבישול 
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
