אני תמיד רוצה משהו. אני לא מבין את זה...
כשאני רוצה מישהי, הרצון דועך מהר מאוד מהרגע שאני משיג אותה.
כאילו לא באמת רציתי אותה אלא רק לסמן וי...
כשאני רוצה כסף, אני בטוח במאה אחוז שברגע שאשיג אותו,
אספק את הרצון הזה. אבל לא. כי ברגע שאני משיג אותו,
פתאום אני קולט שהרי הכסף הזה יתבזבז על שטויות...
שטויות שרובנו פשוט מעבירים איתן את חיי היום-יום שלנו.
הג'ינס הנדיר, הארוחה במסעדה, המסיבה בשישי, הפחית קולה, השאכטה...
כאילו כל דקה שעוברת כשאני לא נהנה, הורגת אותי יותר ויותר.
ומה אעשה כשכבר לא אהנה מהשטויות? אצליח לחיות כמו האנשים הכביכול רגועים יותר?
אנשים שלא שואלים את עצמם "מה אני הולך לעשות היום????"
אנשים שמבחינתם, סתם להזרק על הספה ולבהות בטלוויזיה - זה סוג של הנאה...
העיקר שיעבור להם הזמן. בשבילי, כל מה שמתחת ל"ממש ממש כיף" - זה משעמם.
ואני לא יכול לעשות משהו משעמם רק כדי להעביר את הזמן, כי זה הורג אותי.
אני מחפש להעביר את הזמן בכיף... אבל עכשיו, כשאני מסתכל אחורה,
אני מבין שאת רוב הזמן שלי העברתי על החיפוש עצמו. כל היום אני מחפש
לעשות משהו שאני אוהב, במקום לעצור רגע ולאהוב את מה שאני כבר עושה...
הרי אנחנו כן יכולים לשלוט ברגשות שלנו, אחרת אולי היינו בטעות מתפרצים
בכעס מטורף על מישהו שרק אמר לנו "מה העניינים". מתי אפסיק לחפש?
כשאמצא? אבל כן קורה שאני מוצא, פשוט ברגע שזה קורה - אני מתחיל לחפש
משהו אחר. אולי זאת התמכרות? הרי התמכרות זה לרצות משהו עד שאתה מקבל אותו,
שוב ושוב ושוב ושוב... אולי אני מכור לסיפוק המיידי. איך אני אמור לעצור את זה?
איך אני יכול להרגע? פשוט לעצור רגע ולתת לימים לחלוף, להתקדם למטרה גדולה יותר,
לראות את כל התמונה - מי שרואה את כולה חושב יום קדימה, שבוע קדימה, שנים קדימה.
אני חושב 5 דקות קדימה במקסימום... בגלל זה קורה לי שאני מרגיש כאילו ה"אני" של אתמול
דפק את ה"אני" של היום. כשיש לי רק 5 סיגריות למשל, לא אשאיר לעצמי אפילו 1 למחר...
שה"אני" של מחר כבר ימצא איך להסתדר, לא אכפת לי ממנו... רק מה"אני" של עכשיו.
בגלל זה אני יכול לבזבז את ה-200 שקל האחרונים שלי כאילו יש לי עוד 10 אלף בכיס,
מחר אשאר בלי כסף, אבל... מה אכפת לי, העיקר שאני נהנה עכשיו? והנה הגיע המחר!
איזה יופי, לא השארתי לעצמי אפילו שקל... פשוט מעולה, ממש עוזר לי עכשיו שנהנתי אתמול.
כל החיים הייתה לי נטייה לכעוס על העולם עד שסוף סוף הבנתי שאני האשם.
אני אשם בגלל שאני כל הזמן מחפש ריגושים, סיפוקים... אני אשם בגלל החלומות שיצרתי
לעצמי, חלומות לא הגיוניים ביחס למציאות שלי, למציאות של ישראל.
אולי זה באמת הפתרון... לא סתם לטייל מסביב לעולם אלא לאנוס אותו, עד שיימאס לי?
אני עדיין לא יודע... יש את החיים לפי הספר, מה שאומר
לעבוד לעבוד, לחסוך כסף, להתחתן, לעבוד לעבוד, לחסוך כסף, להקים עסק,
לעבוד לעבוד, לעשות ילדים... מצד אחד הרי זה נראה שאין משהו אחר בחיים חוץ מזה,
אבל מצד שני... אני מכיר כל כך הרבה אנשים שחיו בדיוק לפי הספר,
ואלוהים... הם פשוט לא מאושרים. כן יש להם אישה, אבל האהבה הופכת להרגל ולא מעבר.
כן יש להם ילדים שהם אוהבים, אבל יש בהם גם רצון בוער לחזור להיות ילדים בעצמם...
"תן לי לחזור להיות ילד עם החכמה שיש לי עכשיו ויהיו לי חיים יופי" - הרבה אנשים אומרים את זה.
מה שהם לא מבינים שהחיים שלהם יהיו זוועה, מהסיבה הפשוטה שחיי ילדות הם יפים רק בגלל התמימות.
ועם החכמה נשארים גם כל הרצונות שלך, שלא תוכל להגשים בתור ילד. לך תנסה לבקש וודקה רדבול בבר.
כל המחשבות האלה עטפו אותי והביאו אותי למצב של חוסר מוטיבציה, הכל פתאום נראה סתמי, מובן מאליו...
אז כן אני ארוויח כסף, אבל לא אבזבז אותו על הדברים שאני באמת רוצה, כי הם עולים פשוט יותר מדיי.
אז כן היא תהיה חברה שלי, הסיכויים שאתאהב (ולא, אהבה זה לא דבר נרכש. הרגל זה דבר נרכש) נמוכים
והיא בטח תתחיל להציק לי בקרוב... אז כן יהיו לי ילדים, והנה אני צריך להשקיע את כל העצבים שלי רק שלא
יגדלו נרקומנים או משהו כזה, לשכוח שאני בעצמי קיים בכלל. אז מה אני צריך בשביל להכניס קצת פלפל לכל העסק הזה?
איך להפוך את הכל למעניין יותר?... הגעתי למסקנה שאני צריך תחביב. ואני לא מדבר על משחקי מחשב,
לנגן בגיטרה או לנסוע על סקייטבורד, אני מדבר על תחביב שילווה אותי כל יום, כל דקה. משהו שיעניין אותי ואוכל להשתפר בו...
חשבתי מה זה יכול להיות? מה יש מסביבי? מה יכול לעשות לי טוב? עד שסוף סוף קיבלתי כאפה והבנתי... א-נ-ש-י-ם.
להיות "טוב באנשים", לדעתי שווה יותר מכל תואר ומכל ידע אחר... למה? הרי אנשים זה כל מה שיש מסביב.
זה יכול להיות נחמד אם אוכל לשלוט בהם ולגרום להם לפעול לטובתי, מבלי שהם יבינו את זה בכלל.
איך אני מתחיל? הכל מתחיל במילה. לא במילה מסויימת, בכל מילה. לכל מילה קטנה וקטנטנה יכול להיות כח אדיר,
הרי לכל אחד מאיתנו יצא לחשוב במשך יומיים על איזו מילה קטנה שזרקו לו, מילה שבשבילו לא הייתה קטנה בכלל.
אני לא רוצה לברר מה היא הדעה של הבנאדם שמדבר איתי, אני רוצה לבנות לו דעה. מבלי שהוא ישים לב שמישהו הוביל אותו לשם.
ככה הצבתי לעצמי אתגר אחריי אתגר, בכל שיחה שלי עם בנאדם לא משנה באיזה הקשר ולא משנה איפה. בכל שיחה הייתה לי מטרה...
או לשנות את הדעה שלו בקשר לנושא מסויים, או לגרום לו לחבב אותי ולפעמים אפילו לגרום לו לשנוא מישהו אחר שאני לא מחבב.
ככה למדתי לממש אינטרסים. כשבנאדם פונה אליי, אני יודע למה הוא פונה אליי. כשהוא אומר לי ככה, אני יודע למה הוא אומר לי ככה...
כי זה כמו שסטודנט שלומד משפטים ידבר עם עורך דין מוסמך. אנשים לא יכולים עליי, בגלל שלמדתי אותם.
גם אם בנאדם מבוגר וחכם ישקר לי,בעיניי זה יהיה כמו להסתכל על ילד קטן שמשקר, הוא הרי לא טוב בזה ואתה חושב לעצמך
"איזה חמוד, מנסה לשקר..." לאט לאט מצאתי את עצמי מקבל טובות מאנשים שאפילו לא מכירים אותי טוב כל כך עדיין...
זה המילים שלי, שמחלחלות להם במוח, המילים שבהם הם נזכרים כשהם פוגשים אותי שוב.
זה בגלל שהם רואים רק שכבה אחת שלי, שכבה מאוד מחושבת, שכבה שרשום עלייה "אחלה גבר שבעולם".
אבל מתחתייה יש שכבה של מנ-מניאק, למרות שהמניאק הזה בסך הכל רוצה לחיות טוב, לא להזיק לאחרים.
לגרום לבנאדם לחשוב שאתה מישהו אחר - זה כבר להזיק, כי גרמתי לו לסמוך עליי, אבל זה לא עליי באמת.
תחשבו שיש לכם חבר שנותן לכם להרגיש -כאילו- אתם מקבלים ממנו הכל, ואתם נותנים לו הכל ולא בכאילו.
ואז אתם מגלים שאת המשפט הזה שהוא אמר לכם אתמול, משפט שלא תשכחו בגלל שאהבתם אותו, נאמר לעוד כמה
אנשים אולי אפילו באותו היום. מה צריך כדי למשוך בחוטים? יצירתיות, יכולת אלתור, תגובה מהירה ובקיצור מיומנויות שיחה.
כשאתה מגיב במהירות, הסיכוי שיקשיבו לך גבוה יותר מאשר ואם תתקע ותחשוב ותגיד "אמממ...".
אם תשלב את זה עם יכולת אלתור טובה, תוכל להפתיע אנשים עם התגובות שלך, המחשבה שתעבור להם בראש תהיה
"איך הוא חשב על זה עכשיו??" מה שגורם להם להפנים שהם פחות חכמים ממך ולרצות ללמוד ממך - וזאת התחלה של הערצה.
את היצרתיות צריך בשביל להוציא פתרונות מהשרוול במהירות. פעם אחת באיזה פאב, עברתי ליד מישהי ובטעות הפלתי לה את
הכוס על הרצפה... היא הסתכלה עליי במבט מאוד כועס, אני פשוט חייכתי ואמרתי "את נראית כל כך לוהטת עם הנזם הזה באף.
חולה על זה. את רוצה פיצוי על השתייה או שאת שיכורה מספיק בשביל להמשך אליי?" - אחד מהמשפטים שלי שלא אשכח אף פעם
בגלל הזרימה שנוצרה בזכותו. כשאתה יודע למשוך בחוטים אתה מקבל עודף בטחון, גם עודף זה לא טוב.
לצעוק דברים כמו "אני מתלבש הכי יפה פה!!" או לעבור אחת אחת בין הבחורות שבמקום ולהגיד דברים כמו "סליחה, חברה שלך
התאהבה בי.. לכי דברי איתה על זה קצת, מסכנה היא צריכה שיחת נפש" זה יכול להיות מגניב, אבל בין אנשים רציניים ברמה גבוה -
אתה לא תראה טוב עם ההתנהגות הזאת. ומה שמצחיק הוא, שאתה לא יכול לשלוט על השליטה שלך.
אתה מתחיל לשלוט ואתה תמשיך עד הסוף עם הראש בקיר, לא תוכל לעצור. אבל מה שכן אפשר לעצור זה את הכתיבה הזאת.
תודה רבה למי שקרא, אין לי מושג למה הייתי צריך לשבת רגע ולכתוב את מה שאני מרגיש אבל וואלה - הייתי צריך את זה.

התחברתי לחלק הראשון של כל זה, ותהיתי בן כמה אתה ומה אתה עושה בחיים שלך כרגע?
החלק השני קצת הזוי בעיניי... אבל לבריאות