האשכול הקודם בנושא ננעל עקב טעות בכותרת (המילה "שלום" היתה מיותרת).
אבל היה הסכם והוא מופיע באתר הכנסת:
http://www.knesset.gov.il/process/docs/lebanon.htm
11.5.1983 שר החוץ יצחק שמיר מוסר הודעה בשם הממשלה על ההסכם בין ישראל ובין לבנון (שנחתם ב-17 במאי 1983).
http://www.knesset.gov.il/review/Re...px?kns=10&lng=1

"בהסכם דובר על סיום המלחמה בין שתי המדינות ועל נסיגה ישראלית מלאה מאדמת לבנון"
http://www.knesset.gov.il/process/a...frame.asp?id=29

לא צריך למהר ולנעול...עדיף לפתוח את האשכול הנעול, למחוק את המילה "שלום" מהכותרת, ולצרף הודעה זו לשם.

יש לך איזו טעות בזמנים... קרא שוב.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ציטוט:

במקור נכתב על ידי NehemiaG יש לך איזו טעות בזמנים... קרא שוב.

אם אתה מתכוון לקטע הבא:
11.5.1983 שר החוץ יצחק שמיר מוסר הודעה בשם הממשלה על ההסכם בין ישראל ובין לבנון (שנחתם ב-17 במאי 1983).
http://www.knesset.gov.il/review/Re...px?kns=10&lng=1
אז היכנס לקישור (של הכנסת). לא נראה לי שיש טעות בזמנים אלא הודעה על הסכם צפוי (שנחתם מאוחר יותר).
ואם אתה מתכוון למשהו אחר - כוון אותי.

בפעם האחרונה שבדקתי, 11.5 קורה לפני ה-17 במאי.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אין סתירה.
אסביר שוב: ב 11 הוא הודיע על ההסכם בכנסת (היה כבר הסכם כתוב אך עדיין לא חתום). הכתוב בסוגריים מתייחס למתי חתמו בפועל על ההסכם (חתמו לאחר שהוא הודיע לכנסת). כך אני הבנתי.

פה, לדוגמה, כתוב שההסכם פשוט לא אושרר על-ידי הלבנונים, ולא ש"בוטל"...

אחת מהמטרות של מלחמת שלום הגליל הייתה להתחבר עם הנוצרים ולחתום עם המנהיג שלהם בשיר ג'ומייל (שלימים יהפוך להיות נשיא לבנון) הסכם שלום. לאחר מינויו לנשיא (23 באוגוסט 1982) הפך הלחץ הישראלי לחתימת הסכם שלום ללחץ מסיבי.

שבוע לאחר שנבחר בשיר ג'ומייל הוא נסע לפגישה עם מנחם בגין בנהריה. בפגישה ג'ומאייל הציע כי היחסים בין ישראל ללבנון יהיו כמתכונת היחסים בין ישראל לבין איראן של השאה, קרי יחסים בעלי פרופיל נמוך שעיקר מהותם הוא פעילויות המתבצעות "מתחת לפני השטח". בגין, לעומתו, דרש במפורש כי ג'ומאייל יחתום על הסכם שלום מלא עם ישראל, והזכיר כי ללא הסיוע הישראלי הוא לא היה נבחר לנשיא, וכנראה גם רמז כי כוחות צה"ל לא ייסוגו מדרום לבנון אם לא ייחתם הסכם שלום.

לאחר רציחת בשיר ג'ומיל (14 בספטמבר 1982) מונה אחיו אמיל ג'ומייל לנשיא (21 בספטמבר 1982). ישראל הפעילה לחץ על אמין ג'ומייל לחתום על הסכם שלום. המשא ומתן התחיל בדצמבר 1982, ובתיווך הממשל האמריקני הגיעה ישראל ב-17 במאי 1983, להסכם שלום פורמלי עם לבנון (הוכרז על סיום מצב הלחימה, והכוח הישראלי יתפנה תוך 3 חודשים מלבנון), שלא התממש לעולם, אך הביא את ישראל לפנות את ביירות ואת הרי השוף הדרוזיים בספטמבר 1983, ולהסיג את צה"ל אל מדרום לנהר האוואלי.

בפברואר 1983, חידשו המווכים הסעודים את מאמצם לסיים את מלחמת האזרחים. הנשיא אמין ג'מייל נכנע וביטל אותו ב-5 במרס, זה היה תנאי מוקדם לחידוש המשא ומתן על הפסקת אש. הנשיא ספג לחץ כבד מצד סוריה שהתנגדה להסכם מתחילתו.

בנובמבר 1984 חודשו השיחות הישראליות לבנוניות, ישראל רצתה להשיג הסכמי ביטחון אך הלבנונים רצו נסיכה ללא תנאי, ולכן ישראל נסוגה בצורה חד צדדית כאשר היא ממשיכה להחזיק באזור בטחון בתוך לבנון.

מתוך אחד המאמרים:
מבין כל הלקחים שהשאיר אחריו הסכם השלום עם לבנון משנת 1983, כדאי אולי לזכור את הלקח העיקרי: הסכם שלום שבו אחד הצדדים נהנה מעוצמה רבה ואילו הצד השני חש חלש יותר לא יחזיק כנראה מעמד.

מידע נוסף

הסכם ישראל-לבנון 1983 - מתוך ויקיפדיה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94...7%95%D7%9F_1983

ראובן ארליך, הסכמים, הסדרים והבנות בהם הייתה מעורבת ישראל בזירה הלבנונית, באתר מל"מ:
http://www.terrorism-info.org.il/ma.../agreements.htm

גיא בכור, חוקי המזרח התיכון, GPLANET:
http://www.gplanet.co.il/prodetails...asp?pro_id=1270

ליאור אסטליין, אם בארזים, ישראל היום 21 בינואר 2011:
http://www.israelhayom.co.il/site/n...tter=21.01.2011

מתוך סנונית:
http://www.snunit.k12.il/north/1987_1981.html

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אור פיא מתוך אחד המאמרים: מבין כל הלקחים שהשאיר אחריו הסכם השלום עם לבנון משנת 1983, כדאי אולי לזכור את הלקח העיקרי: הסכם שלום שבו אחד הצדדים נהנה מעוצמה רבה ואילו הצד השני חש חלש יותר לא יחזיק כנראה מעמד.

זה לקח מופרך שאי-אפשר ללמוד מאף מקרה בודד, ובטח ובטח שלא מהמקרה הזה. ספציפית, הלקח הזה כל לקוח מ'ישראל היום'. לא ששני הדוקטורים שכתבו את שני המאמרים האחרים אינם טועים לעולם, אבל מעיתון אני אפילו לא מצפה להימנע משטויות...

מתוך המאמר של ארליך, שהבאת:

"נקודת התורפה" המרכזית בהסכם הייתה שהוא לא לקח בחשבון את האינטרסים הסוריים, את עמדת הכוח הסורית בזירה הלבנונית ואת ההשפעה הסורית הרבה על משטרו של אמין ג'מיל. "נקודת תורפה" זו היא שעמדה ביסוד כניעתו של אמין ג'מיל ללחצים הסוריים הכבדים (בשטח ובמישור הפוליטי) והודעתה החד-צדדית של ממשלת לבנון ב-5 במרס 84', כעשרה חודשים לאחר החתימה, על ביטול ההסכם. צה"ל מצא עצמו "תקוע" בלבנון, נתון ללחצי טרור מתגברים (בעידוד סורי) וללא הסכם פוליטי שילווה את סיום המלחמה.

מתוך המאמר של בכור, שהבאת:

לימים שאלו את סדאם חוסין: "כבוד הנשיא, איך זה שקרעת הסכם, שאתה בעצמך חתום עליו?" (סדאם היה שר ההגנה, כאשר חתם על ההסכם עם השאה). סדאם התפלא. "אז מה יש?" הוא שאל. "אז, ב- 1975 היינו חלשים, ועכשיו, לאחר המהפכה והבלבול באיראן, הפכנו לחזקים.."

אז גם הבנתי את חשיבותם של הסכמים חתומים במזרח התיכון. הם יקוימו רק אם יש אינטרס אמיתי מאחוריהם. אם יש אינטרס - ההסכם יישמר. אם אין אינטרס - אין ערך להסכם. הוא בבחינת מילים הפורחות באוויר, בועות של אשליה; פתיתי אילוזיה מסוכנת. אם יש כוח מאחוריו – הוא יישמר. אם מתחבאת מאחוריו חולשה של מי מהצדדים – אין לו ערך. הוא בבחינת הולוגרמה כוזבת של מציאות.

ב- 17 במאי 1983 חתמנו הסכם שלום עם לבנון, עם טכס חגיגי ושידורים חיים, ששום אינטרס לא עמד מאחוריו בצד הלבנוני. אני יודע, כי הייתי שם, באירוע החתימה בעיירה ח'אלדֶה שבדרום ביירות, כאשר מהצד הישראלי חתם על ההסכם דוד קמחי ז"ל, איש משרד החוץ, וקודם לכן "המוסד".

בסעיף 2 של חוזה זה נכתב: "הצדדים מאשרים כי מצב המלחמה בין ישראל ובין לבנון הגיע לקצו ואינו קיים עוד". אילו מילים, אשליות מכמירות לב, משאלות לב ילדותיות, הסבורות שאם יועלו על הכתב, בכך גם יתגשמו, כאילו אין חיזבאללה, אין טרור ואין משטמת עולם לישראל.

אלא שההסכם הזה לא נאכף אפילו יום אחד, ושמעתי מה הלבנונים חושבים עליו. לבסוף ביטל אותו הפרלמנט הלבנוני כלאחר יד, כאות מתה ויבשה.

וזה רק מהקישורים שאתה בעצמך הבאת...

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

זו דעתי, אתה לא חייב להסכים...

אז בעצם אתה אומר שאין מקום לביקורת, ואפילו אסור להצביע על סתירות בין טענות שונות שמועלות יחד, כי אפשר לפתור כל סתירה באמירה "זו דעתי", כאילו זה מבטל את הסתירה.

אני אומר שהלקח ממלחמת לבנון הראשונה הוא שאסור לפלוש למדינות זרות בימים זוגיים בחודש שהם גם ימים אי-זוגיים בשבוע, ואם תגיד שזה לא נשמע לך כמו טענה הגיונית מאוד שאפשר ללמוד אותה ממלחמת לבנון, אני אענה "זו דעתי, אתה לא חייב להסכים..."

דרך נפלאה להרוג דיון.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

זכותו של כל אחד לדיעה משלו, ויותר מכך זכותו לא להסכים עם דעתך. אם אתה רוצה לכפות את דעתך על גולשים אחרים, נשמח להפריע לך בכל דרך שתבחר.

אגב, החתימה שלך מזלזלת בכל הגולשים פה. אבל אתה בטח יודע את זה, נכון?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

זו דעתי, ואתה לא חייב להסכים.

כמובן שאם אתה לא מסכים, עדיף שתסביר על מה אתה מסתמך מאשר שסתם תגיד שאתה לא מסכים. אפילו שזו זכותך. אם אתה לא מסוגל לנהל דיון על דעותיך ועל דעות של אנשים אחרים, יש הרבה מקומות נפלאים בעולם שבהם לא צריך לדבר, ויש עוברים לשלב הבא...

אגב, אם אתה חושב שאתה אחד מהאנשים אליהם מתייחסת החתימה, אולי כדאי שתפנה לפורום מה שבלב כדי שיעזרו לך בשיפור הדימוי העצמי והביטחון העצמי.
אגב2, את החתימה העתקתי מגולש אחר. אבל אתה כבר ידעת את זה...

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

כל אחד לוקח מכל מצב את הלקחים שלו. אתה את הסורים, אני את זה שלא עושים הסכם עם צד שהרבה יותר חלש ממך.

אני לא חושב שיש טעם לעשות דיון על כך.

אני לא לקחתי את הכיוון הזה. אלה ציטוטים מהמאמרים שאתה הבאת.

אם אתה לא רוצה לדון בטענה שהעלת, זו זכותך. אני לא מכריח אותך.
זה עדיין לא משנה את העבודה שאת הטענה שלך טענת על סמך מקרה בודד.
אולי היא נכונה ואולי לא, אבל הרבה אנשים חושבים שאי-אפשר להגיע למסקנה כללית על סמך מקרה בודד.

מעבר לכך, כל הסכם כניעה בהיסטוריה נעשה בין צד חזק לצד שחלש ממנו משמעותית - אחרת זה היה הסכם שלום או הפסקת אש, ולא הסכם כניעה - כך שמסתבר שהרבה מדינות ומנהיגי מדינות בוחרים כן לעשות הסכמים עם צד חלש בהרבה. חלק מהם הצליחו יותר מההסכם עם לבנון.

אבל כאמור: זכותך להחזיק בעמדתך, בלי קשר למה שהיא מבוססת עליו. אם אתה לא רוצה להתייחס לדברים האלה, אף אחד לא מכריח אותך. אולי מישהו אחר יתעניין בדברים.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

תודה על המידע המפורט

הסכם ה- 17 במאי 1983 לא היה הסכם שלום (כמו שבגין קיווה בהתחלה) וגם לא ברית צבאית, אלא "הסכם בטחון וכיבוד הדדי של ריבונות" בלבד.
אמין ג'מאייל נמנע מלאשרר את ההסכם הזה והוא בוטל כליל ב- 5 במרץ 1984, ע"י הפרלמנט הלבנוני.

מה ההבדל?

• סעיף 1 קובע שמצב המלחמה נגמר. ההפך ממלחמה הוא שלום.
• סעיף 2 מחייב את ישראל ולבנון ליישב סכסוכים עתידיים בדרכי שלום. כלומר, ההסכם 'אוסר' על מלחמה עתידית.
• סעיפים 4 ו-6 אוסרים על תמיכה, סיוע, או מתן הרשאה לצדדים שלישיים להילחם נגד אחד הצדדים להסכם על-ידי הצד השני.
• סעיף 5 אוסר על "תעמולה עוינת".

אולי לא קראו להסכם "הסכם שלום", אבל מבחינה תוכנית מה שהוא מייצר זה שלום.
אולי אין בו "נורמליזציה" בין ישראל ולבנון, כמו שההסכם עם מצרים לדוגמה קובע (קיום יחסי מסחר וכו'), אבל ההסכם יוצר מצב של שלום, ואוסר על מלחמה,בכך שהוא מחייב יישוב סכסוכים בדרכי שלום. יישוב סכסוכים על-ידי מלחמה מהווה הפרה של ההסכם. נראה לי הגיוני שהסכם שמלחמה היא הפרה שלו הוא הסכם שלום.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

שמי שעוסק במשפט בינלאומי יוכל לכתוב כאן מגילה שלמה על ההבדלים. לצערי אין לי מושג בתחום. הדבר היחיד שאני כן יודעת זה שהסכם ביטחון וכיבוד ריבונות איננו "הסכם שלום".

עם כל הכבוד למומחיות של כל מי שצוטט פה, בנושא לבנון הייתי נותנת את הבכורה לארליך ולבטח שלפרופ' משה מעוז שמדגיש בספרו סוריה - אל הערביות וחזרה שההסכם לא היה חוזה שלום ולא היה כרוך ביחסים דיפלומטיים בין ישראל ללבנון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יונה100 אני בטוחה שמי שעוסק במשפט בינלאומי יוכל לכתוב כאן מגילה שלמה על ההבדלים. לצערי אין לי מושג בתחום. הדבר היחיד שאני כן יודעת זה שהסכם ביטחון וכיבוד ריבונות איננו "הסכם שלום".

אני לא מומחה למשפט בינלאומי, אבל אני כמעט בטוח שאין מושג משפטי של "הסכם שלום" בניגוד ל"הסכם לא-שלום". התוכן הוא שקובע.

כיבוד ריבונות היא דרישה במשפט הבינלאומי, עם הסכם או בלעדיו. בדומה לכך, אפשר לשפוט אנשים על פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וניהול מלחמה תוקפנית בלי שום הסכם בכלל. כך היה ב-ICTY ובמשפטי נירנברג, לדוגמה.
לדוגמה, פסקה 4 בסעיף 2 של מגילת האו"ם מחייב מדינות להימנע משימוש בכוח או איום בשימוש בכוח נגד השלמות הטריטוריאליות או העצמאות הפוליטית של מדינות אחרות "באופן שאינו תואם את מטרות האומות המאוחדות". אין צורך בהסכם נוסף. כל המדינות בעולם כבר חתומות על חוזה אחד, וכאמור - מחויבות לכך במשפט הבינ"ל גם בלי שיחתמו על דבר...

מאחר והסכם שלום איננו מושג משפטי, נאלץ להסתפק בהגדרה כללית: הסכם שלום זה הסכם שבו מסכימים לשמור על שלום...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יונה100 עם כל הכבוד למומחיות של כל מי שצוטט פה, בנושא לבנון הייתי נותנת את הבכורה לארליך ולבטח שלפרופ' משה מעוז שמדגיש בספרו סוריה - אל הערביות וחזרה שההסכם לא היה חוזה שלום ולא היה כרוך ביחסים דיפלומטיים בין ישראל ללבנון.

את זה כבר אמרתי ועל זה כבר דיברתי. כפי שאמרתי לעיל:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן מבחינה תוכנית מה שהוא מייצר זה שלום. אולי אין בו "נורמליזציה" בין ישראל ולבנון, כמו שההסכם עם מצרים לדוגמה קובע (קיום יחסי מסחר וכו'), אבל ההסכם יוצר מצב של שלום, ואוסר על מלחמה,בכך שהוא מחייב יישוב סכסוכים בדרכי שלום. יישוב סכסוכים על-ידי מלחמה מהווה הפרה של ההסכם. נראה לי הגיוני שהסכם שמלחמה היא הפרה שלו הוא הסכם שלום.

כן. כבר אמרתי את זה. אין בהסכם עם לבנון "נורמליזציה", שהיא דבר שמדינות ערב מתנגדות אליו יותר, אבל יש בו שלום.


לעתים עושים הבחנה בין הסכם שביתת-נשק להסכם שלום, או בין "הסכם ביניים" ל"הסדר קבע". שביתת-נשק אינה מפסיקה את המלחמה, אלא רק את הלחימה. שביתת-נשק מוגדרת באמנת האג מ-1899. בהסכמים כאלה בפרט וב"הסכמי ביניים" בכלל אין הכרה הדדית בגבולות, אלא הפסקת מצב הלחימה באותו רגע. מה שמכנים "הסדר קבע" אמור לכלול "גבולות סופיים ומוסכמים" (כמו שאומרים כל הזמן). ההסכם המדובר עם לבנון כן כולל הכרה הדדית בגבולות סופיים. גם מבחינת האנלוגיה הזו מדובר בהסכם שלום.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

מצד אחד, שנינו כבורים מוחלטים במשפט הבינלאומי יכולים לשבת כאן עוד חודשים ולהתפלפל על קוצו של יוד סביב כל אות במסמך וללהג את עצמנו לדעת.
מצד שני, כמי שמכירה את בקיאותו ודייקנותו הרבה במילה הכתובה של פרופ' מעוז, מספיק לי שהוא כותב בפרוש שזה לא היה חוזה שלום.

צר לי, אבל זה לא טיעון, ובקושי קצה קצהו של טיעון. אם יש לך טיעון מדוע לא להתייחס לכך
כאל הסכם שלום, אשמח לשמוע. הניימדרופינג לכשעצמו רחוק מלהרשים אותי.

הספר שציינת אינו עוסק במשפט בינלאומי, אלא בהיסטוריה. כל כולו של הציטוט הוא:

ב-14 בספטמבר 1982 נרצח בַּשִׁיר גֻ'מַיְל, נשיא לבנון הפרו-ישראלי, ככל הנראה
בידי סוכן של סוריה. ישראל הגיבה בכיבוש חלקה המערבי של בירות, והפלאנגות
של הנוצרים המארונים טבחו בתושבי מחנות הפליטים הפלסטינים הסמוכים לעיר,
צַבְּרַא ושַתִילַא. הביקורת הנוקבת מבית ובעולם גרמה לנסיגת ישראל מבירות.
יורשו של בשיר ג'מיל, אחיו אמין, חתם ב-17 במאי 1983 על הסכם מדיני עם ישראל,
בעידודה של ארצות הברית. ההסכם שם קץ באופן רשמי למצב המלחמה בין שתי
המדינות וסיפק סידורי ביטחון לישראל בדרום לבנון. זה לא היה חוזה שלום, והוא
לא היה כרוך ביחסים דיפלומטיים בין בירות לירושלים. ישראל התחייבה להסיג את
כוחותיה מלבנון בתוך חודשים ספורים, ואכן צבאה נסוג אל מדרום לנהר האואלי...

(עמ' 152, אפילו שלא ציינת...)

כלומר, גם בספר אין טיעון, אלא טענה בלבד, ואין לו שום ביסוס משפטי. את ההסבר שלי קיבלת
למעלה. הפרופ' הנכבד יכול לקרוא לאננס "הסכם שלום" ולקינואה "הסכם מדיני" ש"לא היה חוזה
שלום", אבל לא זה העניין. את רשאית לבחור להגיד שרק הסכם שכולל "נורמליזציה" הוא הסכם
שלום, ואילו הסכם שמייצר מצב של שלום, בלי "נורמליזציה" ביחסים הוא "הסכם מדיני [ש]שם
קץ באופן רשמי למצב המלחמה ו[מספק] סידורי ביטחון". אני אשתמש בהגדרה הפשוטה יותר
שהסכם שמביא לשלום ומחייב את שמירתו הוא הסכם שלום.


כהערה צדדית אומר שאף שאינני מומחה, בעוד שעל עצמך (או על אחרים, לצורך העניין) את
יכולה להגיד מה שתרצי, הייתי מעדיף שלא תכני אותי בור מוחלט. לפחות מתוך נימוס בסיסי...

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן כהערה צדדית אומר שאף שאינני מומחה, בעוד שעל עצמך (או על אחרים, לצורך העניין) את יכולה להגיד מה שתרצי, הייתי מעדיף שלא תכני אותי בור מוחלט. לפחות מתוך נימוס בסיסי...

כמי שמוגדרת (בשדה האקדמי), כמומחית בתחום מסויים ושונה לחלוטין, אין לי שום רגשי נחיתות לטעון על עצמי שאינני אלא בורה מוחלטת בתחומי ידע אחרים.
זו גם אחת הסיבות שאין לי שום בעייה לצטט ולהקשיב לאלה שמבחינתך אינם אלא סתם בגדר "ניימדורופינג".